"תודה על המשקה המרענן, חבר!" קורא אלפא ולוגם ממי הים שהבאתי לו.
"איזה משקה מרענן, אתה יודע כמה דגים השתינו שם?" אני שואל.
"זה כל הקטע!" קורא אלפא, "אני מת על זה!"
"הלוואי שתמות מזה…" אני לוחש לעצמי בעוד אלפא שותה ממי הים. כשהוא גומר, הוא מנגב את שפתו וניגש אליי, "אתה יודע," הוא אומר, "אנחנו צריכים למצוא שם לצוות שלנו עכשיו!"
"אולי צוות שקט?" אני קורא בכעס, "uתסתום קצת?"
"למה אתה כזה מתוח, סנדסלאש?" שואל אלפא ומשנה את צורתו לבלוסום, "זה בגלל החברה היפהפיה שלך?" הוא אומר בקול נשי.
"כן!" אני אומר ובועט בחול שעל האי.
"טוב, זה אומר שיש לך רגשות כלפיה!" אומר אלפא ומחייך חיוך מעוגל. אני לא מגיב לו. "טוב, אתה חייב לצאת מזה, בנאדם!" קורא אלפא לאחר כמה דקות של שקט, "נראה לך שבלוסום הייתה רוצה שתהיה ככה?"
אני מסתכל עליו, ואומר "יודע מה? אתה צודק". אני מחזיר את החיוך לפניי, ואומר "בוא נביא עכשיו שם טוב לצוות של שנינו!"
"זאת הגישה!" אומר אלפא, ופונה אליי בשאלה, "אולי… צוות אלפא?"
"למה הצוות נקרא על שמך דווקא?" אני שואל.
"כי אני כל כך חשוב, ואדיר, ומלך, וגם עניו!" קורא אלפא ומראה צורה של שריר.
"טוב, שיהיה…" אני אומר, "גם ככה אני בחרתי לך את השם הזה". אלפא מחייך חיוך שובב, והולך מאחורי.
"מה אתה עושה?" אני שואל אותו. "חכה, זאת הפתעה!" קורא אלפא. אני יושב ומסתכל על הים הגדול, כשפתאום פרצוף יפני מתוח וענק מכסה את כל הנוף, "בההההה!!!" קורא אלפא, שהתחפש לסאטושי טאג'ירי.
מ-אינסטינקט, אני חובט בו הכי חזק שאני יכול. אחרי חודש של אימונים נגד המפלץ-אדם הזה, אי אפשר שלא לפעול מיד כשרואים אותו. אבל אלפא לא ידע את זה, והוא מתגלגל על החול, תוך כדי שהוא הופך חזרה לצורתו המקורית, ונאנק בכאב.
אני בתגובה צוחק, וקורא "תהפוך את עצמך לאיזה צ'אנסי או משהו כזה ותרפא את עצמך". אלפא מסתכל עליי במבט מעורר רחמים, אבל עושה כמצוותי ומרפא את עצמו.
"אני כבר מרגיש יותר טוב!" הוא קורא ומתמתח מעט, "נראה לי שכדאי שנחזור לניו-יורק, אנחנו צריכים למצוא את הסאטושי הזה…"
אני מהנהן, ואלפא מיד הופך למסוק, ומטיס אותנו לעבר העיר ניו-יורק.
"ניוווו יווורקקקק!" קורא אלפא בהתלהבות, פניו מציצות ממחוג ההיגוי של המטוס, כלומר הוא עצמו.
"עיר ההתאבדויות, רציחות ושדידות בכל יום בשנה!" אני קורא בשמחה, אבל נראה שזה השבית את שמחתו של אלפא.
"אתה יודע, יש גם דברים טובים במקום…" הוא אומר במבט משועמם.
"אה", אני משיב, וכדי לא להיות נבוך מדי מסובב את ראשי הצידה ומסתכל על הכוכבים, שרק הרגע הופיעו בשמיים. "לפעמים אני חושב… אני אומר, ומפנה את תשומת ליבו של אלפא לעברי, "לפעמים אני חושב שיותר טוב לחיות במקומות האלו שבשמיים…"
אלפא צוחק בתגובה, ומשיב "ולמה שתחשוב על דבר כזה?"
"פשוט, העולם שלנו מלא בכל כך הרבה דברים רעים, ואנשים רעים…"
"אל תתן להם להרוס לך," אומר אלפא, "אם אתה לא יודע, בכל מקום יש דברים רעים וטובים…"
אני מסתכל על אלפא ומהנהן בשקט, וחוזר לצפות בענקי הגז היפהפיים האלו, שמקומם קבוע בשמי העיר ניו יורק. לפתע אני חש בדבר מה שמכביד על המטוס, אך זו רק אשליה שמרמזת על נחיתתו של המטוס.
"נחתנו!" קורא אלפא, ומשנה את צורתו לצורת דיטו מקורית. הוא מרחיב עצמו ועוטף אותי, הופך את המראה שלי למראה של אדם נמוך ושמן עם משקפי שמש וחליפה שחורה.
"יופי, הפכת אותי לג'ון בלושי מ'האחים בלוז'.
"מה שמקנה לך מראה די טיפוסי לניו יורק", אומר אלפא, והקול שלו עכשיו הפך לקול הבס העמוק ביותר ששמעתי.
"וואו, הקול שלך מצמרר", אני אומר, ואני מרגיש תזוזה קלה, שמרמזת לי שהוא הנהן הרגע בראשו.
"אני עומד להפוך עכשיו אליך, אתה תוכל לשלוט בי בצורה מלאה, וכך לשלוט בגוף הזה שהפכתי אליו", אומר אלפא. "זה עומד לכאוב לך כמו מכסחת דשא שמגלחת לך את כל הקוצים בגב".
אני מרגיש תזוזה של אלפא, ולפתע פוער את עיניי לרווחה. אני מרגיש זרם חשמלי חזק במיוחד שעובר דרכי וכאילו קוטל את נשמתי. אך כעבור רגע אני רואה בבהירות את רחובות העיר ניו יורק. "עכשיו התחברתי לעצבים שבגוף שלך, אתה רשאי לשלוט בי כרצונך".
אני שומע קול בתוך הראש שלי, תופעה מעניינת בהתחשב בעובדה שאלפא הוא חלק ממני כעת, לזמן מה. הדבר הראשון שאני עושה זה נותן לעצמי או יותר נכון לגוף החדש שלי, אגרוף בפרצוף.
"אאוץ'!" קורא אלפא בראש שלי, ואני רק צוחק קלות והולך.
"אז… מה עושים?" שואל אלפא.
"נראה לי שניכנס לאיזה מקום ונשאל אם מישהו מכיר את סאטושי", אני עונה, ומתחיל ללכת. הרגליים החדשות קצת כבדות ומוזרות להליכה בהם, אבל אני מתרגל במהירות והולך.
"לא, זה יהיה חשוד מדי," אומר אלפא, "וגם לא נראה לי שמישהו יודע בכלל שהוא בניו יורק".
"אז איך מוצאים אותו?" אני שואל.
"אולי ניכנס לבית של מישהו ונבדוק במחשב," אומר אלפא, "שמעתי שבאינטרנט יש מה שאתה רוצה".
איך שהייתי רוצה באותו רגע להסתכל עליו במבט של "מה?" אבל הוא הרי בראש שלי עכשיו, אז אין לי מושג איך הוא יראה את זה, ולכן אני פשוט שואל, "מה זה מחשב ואינטרנט?"
"עזוב…" אומר אלפא, "אני אטפל בזה ואתה תשב ותיראה יפה".
אני צוחק בקול שנשמע כמו של רובוט משוגע, קול עבה ועמוק, ובעיקר משגע את השכל. "תודה רבה על הקול המחורבן שנתת לי", אני אומר.
"יש לי רעיון", אומר אלפא, "אולי בינתיים אני ארד ממך, כי פשוט אני ממש מתעייף מכל החיבור הזה למוח, ועוד שניה אני—", ולפני שהוא מספיק לסיים את המשפט הוא יורד ממני והופך לצורתו המקורית.
"אני ממש לא חושב שאוכל להשתנות בזמן הקרוב", הוא אומר, "אני חייב לישון".
אני מסתכל על השמיים השחורים זרועים הכוכבים, ואומר "באמת כבר לילה, אולי כדאי שנלך לישון…"
אני ואלפא מהלכים קצת ברחובות ניו יורק, עד שאנו מוצאים סמטה חשוכה וצדדית, ומחליטים לישון שם, כדי שאף אחד לא יגלה אותנו.
"לילה טוב, סנדסלאש", אומר אלפא, "היה יום מגניב".
אני צוחק ואומר "כן… בהחלט יום מגניב… לילה טוב!" ושנינו עוצמים את העיניים, ונרדמים יחד.
5 תגובות
פרק נחמד…מאוד אהבתי את ההומור בפרק הזה,אבל מבחינת עלילה זה די פילר.
פרק ממש טוב אבל לא הבנתי עדיין מאיפה הדיטויים הגיעו.
מסכים עם ליאם לגבי הפילר. גם הקטע שבו אלפא בוית כל כך מהר היה מאכזב. אני רוצה אותו כפורע חוק, לא כדמות תינוקית שמקשיבה לסנדסלאש.
אל תשכחו שדיטו אומנו להקשיב ולשתף פעולה עם האחראים להם. הרי לא סתם הדיטו הופיעו. ואלפא יותר שובב, זה הכל.
אני חושב שבעמוד הבא יקחו אותם בלילה למאסר