פרק ראשון: תפוס ת'דגל!

שם הפרק: כל התחלה קשה, במיוחד אם אתה חבר של איזה דיטו מעצבן!

הוא חלם על התחרות הזו מאז שהיה אלקיד קטן. כל יום היה מתאמן במשך שעות. הוא היה הראשון שהתפתח לאלקטרבאז מבין אחיו. הוא היה גבוה צהוב וחזק. הוא טייל כעת בעיר הולדתו – אלקטרו סיטי, שהייתה כל-כך רחוקה מביתו העכשווי שנמצא בפייט סיטי. הוא בחיים לא ישכח למה ואיך הוא ומשפחתו האומנת סולקו מאלקטרו סיטי, אבל הוא העדיף לא לחשוב על זה עכשיו, למרות שכל הזיכרונות הציפו אותו.

הוא המשיך לטייל בעיר, עד שפגש את חברו, פיקאצ'ו. "מה אתה עושה כאן, אלקטרבאז?"

"סתם, החלטתי לטייל לי קצת", אלקטרבאז ענה.

"כל-כך רחוק מפייט סיטי? תעשה לי טובה, אתה פה בגלל סיבה כלשהי", פיקאצ'ו תחקר את אלקטרבאז.

אלקטרבאז התחיל להשפיל את מבטו, "אני… אני כאן בשביל… זה!" אלקטרבאז מלמל והצביע על פוסטר צבעוני.

"אני מבין. בהצלחה!" פיקאצ'ו חייך וברח במהרה.

אלקטרבאז לא התפלא, רק מישהו לא שפוי בכלל יתעניין במה שהפוסטר מציג. לפתע כמה עלונים נפלו מהשמיים. העלונים נראו כמו גרסאות קטנות של הפוסטר. אלקטרבאז הביט מעלה לראות מאיפה הגיעו העלונים האלה. הוא הצליח להבחין בלהקת סטארלים, חולפים בשמיים. פתאום אחד הסטארלים התחיל לצלול לכיוונו של אלקטרבאז בלי שליטה.

"אההההה!" הסטארלי שצנח מהשמיים צעק בבהלה. הקול שלו היה מוכר לאלקטרבאז.

"דיטו! אידיוט אחד! אתה תסכים לעשות כל דבר בשביל קצת כסף?!"

הסטארלי שנמרח על הרצפה לידו קם, ותוך זמן קצר נראה בדיוק כמו האלקטרבאז שעמד מולו.

"אלקטרבאז, אידיוט אחד! אתה אף פעם לא תעשה שום דבר בשביל חברים שלך! יכולת לפחות לתפוס אותי מר 'אני הכי חתיך, הכי חזק, הכי מושלם, ומהיר כמו ברק'!" היצור חזר להיות הדיטו המוכר והכחול שאלקטרבאז מכיר, אוהב… ומת להכניס לו אגרוף. דיטו הוציא לשון וקרץ לו. דיטו ואלקטרבאז היו חברים טובים מאז שהם היו פוקימונים קטנטנים. דיטו לא היה כמו כל דיטו אחר, הוא היה מה שמכונה "זוהר", רק שבמקום להיות ורוד כמו מסטיק, הוא היה כחול, אבל זה לא באמת שינה לכל שאר הדיטו שהעריצו אותו. דיטו היה טיפוס קצת לא רציני, ומאוד ציני. רוב הזמן זה עצבן את כולם, אבל את אלקטרבאז הוא אפילו עצבן יותר מכולם. ככה הם הפכו לחברים, כאשר כל אחד למד לחיות עם הצדדים השליליים של השני.

דיטו הביט במבט נרגש באלקטרבאז, "אז אני מבין או שעוד לא הבנת מה קרה, נכון?!"

אלקטרבאז גלגל את עינייו, "אני ממש לא יודע מה אתה רוצה ממני!"

"החברה שמארגנת את התחרות היא 'סטארלי קמעות מזל'"

"כן, כן, כולם יודעים את זה!" אלקטרבאז שוב גלגל את עינייו.

"להקת הסטארלים שהרגע טסתי איתם הם מטעם החברה! אנחנו נכנס לתחרות בחינם!" דיטו צעק.

אלקטרבאז פקח את עיניו בתדהמה. התחרות שעליו דיטו מדבר היא אותה תחרות שהופיעה בעלונים ובפוסטר – תחרות "תפוס ת'דגל" הרשמית שהזוכים בה מקבלים  5 מיליון שקל!אבל על מנת להרשם אליה, יש צורך לשלם עלות על סך אלפיים שקל ומתוכם רק 20 פוקימונים בכלל נכנסים לתחרות וגם אז רק אחד מהם זוכה בפרס הגדול מכולם. ככה שזה בזבוז ענקי של כסף.

אבל אלקטרבאז חסך במשך שנים בשביל להירשם לתחרות הזו. היא תיערך בפארק המרכזי ליד אלקטרו סיטי בשבוע הבא. ועכשיו נודע להם שדיטו ואלקטרבאז נכנסים בחינם. עכשיו יש לכל אחד מהם סיכוי של אחד למאתיים לזכות בחמש מיליון שקלים! אלקטרבאז חיבק את דיטו חזק.

"אח, איה! אתה מוחץ אותי!" דיטו התלונן.

"בטח שאני מוחץ אותך, אולי אם תפסיק לנשום, אני אקח את הכרטיס שלך ואתן אותו לפיקאצ'ו!" אלקטרבאז הניח את דיטו וצחק. דיטו לא צחק. עמוק בפנים דיטו ממש קינא בחברות בין פיקאצ'ו ואלקטרבאז.

"נו, קטנצ'יק! אתה יודע שרק אתה החבר הכי טוב שלי!" אלקטרבאז עודד אותו ודיטו חייך וצחק איתו.

"זה כאן, התחרות הגדולה, אחרי כל ההמתנה הארוכה הזו", אלקטרבאז מלמל שוב ושוב בעצבים.

אפשר להאשים אותו?

"200 מתחרים", צעק פוקימון סגלגל בקול רם, "אבל רק 20 נבחרים!" המשיכה הדמות המסתורית לצעוק. רק אחרי שעה של צרחות, אלקטרבאז זיהה מי הוא היה. זה היה אקספלאוד – פוקימון הרעש הקולני. היו לו חמש קרניים צהובות וקטנות, זנב גדול ופה ענק. "שימו לב, ניתן להירשם אך ורק בעמדות המתאימות לכך, אלה עם הגגות בצבע אדום. עמדות הגג הכחול הן עמדות מידע, נא לא לבקש עזרה ומידע על התחרות בעמדות ההרשמה. סלקינג!"

והיצור המגודל והחום הידוע בתור "הפוקימון העצלן" נאנח וסחב את עצמו אל עמדה כחולה בצד השני של הפארק. פיצ'ו וכמה פיקאצ'ו צהבהבים צחקקו. "בכל מקרה", המשיך אקספלאוד, "אם אתם רוצים לבדוק את הכוח שלכם, אתם יכולים ללכת לעמדות הלבנות בעלות הגג הצהוב, או לעמדות המנוקדות בורוד, סגול, ובז', עם הגג בצבע תכלת שמיים". קקליאון משנה צבעים שינה את גופו לצהוב עם נקודות סגולות וחיפש אחר עמדה כזאת במבט מבולבל.

"חכו רגע לפני שאתם מתפזרים!" ניסה נואשות אקספלאוד להשאיר את הקהל מרוכז, "אני רוצה להזכיר שנותני החסות הם חברת 'סטארלי קמעות מזל'. אני מזמין את נציגם לבמה".

הקהל איבד עניין במהרה והתחיל להתפזר בעוד שסטארלי קטן עלה לבמה וצייץ הכי חזק שיכל משהו על "אם אנחנו נטוס מעליכם ונשלשל עליכם, יהיה לכם מזל בשפע!"

אלקטרבאז וחברו הטוב דיטו הגיעו לעמדה בעלת גג אדום. "כמה כרטיסים?" חייכה אליהם צ'אנסי יפהפיה מתוך העמדה.

"שניים", חייך בחזרה אלקטרבאז וקרץ אליה.

"שניים?" הביטה בו צ'אנסי במבט מבולבל והסמיקה.

"כן!" צווח דיטו, קפץ ישר על פניו של אלקטרבאז והפך את פרצופו לצ'אנסי עם פרצוף מאוהב ומגוחך לגמרי, בדיוק כמו זה שהיא נעצה באלקטרבאז. צ'אנסי סתרה לדיטו ובגלל שהוא היה על פרצופו של אלקטרבאז, אז היא סטרה גם לו, ונתנה להם זוג כרטיסים.

"אתה ממש חסר תקנה! בניתי על לצאת איתה ביום שישי!" צעק אלקטרבאז.

"קודם תסיים לצאת עם הג'ינקס ההיא, ועם תאומות הקיריליה בשישי ואז נדבר", צעק עליו דיטו. "ועוד דבר; אין צ'אנס שהיית נותן לצ'אנסי צ'אנס לדייט שני!" דיטו חייך.

אלקטרבאז גלגל עיניים, "משחק מילים ממש מפגר!"

בהמשך היום דיטו ואלקטרבאז הסתובבו בפארק. הם עברו בין עמדות שונות של אוכל, הלכו להופעת הג'יגליפאף שעלתה לבמה, התערבו עם כמה מאצ'וק על תחרות הורדות ידיים והפסידו להם.

"מתי התור שלנו?" שאל דיטו.

"בארבע. עכשיו שלוש", ענה לו מג'יקארפ מעמדה כחולה כלשהי שהביט על הכרטיס שלהם.

"דיטו!" התפרץ אלקטרבאז והצביע בהתלהבות על עמדה מנוקדת בסגול ורוד ובז' עם גג בצבע תכלת שמיים.

"אתה צודק, הסגול הזה באמת דומה לכחול! איפה מתלוננים? הנהלה! הנהלה! שמישהו יביא את אקספלאוד מדוכן הסופגניות מיד!" צעק דיטו בציניות.

"לא מצחיק! בוא נבדוק את זה בעצמנו!" אלקטרבאז נזף בו.

דיטו התחיל להביט לצדדים בחוסר נעימות, "תלך אתה, אני פשוט רוצה איזה גרגיר מהדוכן שם. ידעת שהם מרפאים רעלנים שונים?!" דיטו זע באי נוחות מצד לצד.

"מה אתה ילד קטן? אנחנו חייבים אימונים, לא משנה כמה אתה גרוע", אלקטרבאז צעק ודיטו השתתק.

"אתה לא רוצה שאני אהפוך אליו, נכון?" דיטו לחש בנבזיות. אלקטרבאז החוויר מיד.

"אז נבדוק את הכוח שלנו בפעם אחרת, לא חייבים עכשיו. אז מה אמרת שאתה רוצה? גרגיר?" אלקטרבאז אמר מיידית.

"לא, עזוב, אתה צודק, שכנעת אותי, בוא נלך לבניין הכחול עם הנקודות הורודות, העציץ הצהבהב והקונכייה הכתומה המדברת, בסדר?" דיטו הציע

"כן", סיכם אלקטרבאז וחייך רבע חיוך מתוח, אבל עדיין היה לבן כמו סיד. הם הלכו בצעדים חוששים ואמיצים אל עבר המבנה המוזר.

לפתע בלי שאף אחד הרגיש, קרן קטנה וכחולה הבזיקה לשבריר שנייה מתוך האדמה ונעלמה.