ראשי / יצירה / סיפור 2: מכון לא מתפקד / אריאל

סיפור 2: מכון לא מתפקד / אריאל

לינדה הביטה בהשתקפות. מההשתקפות ניבטה בחורה כבת 17  בעלת שער ורוד וארוך קשור בסרט אדום.  העיינים שלה היו כחולות ובזכות כך היא נראתה כאילו כל רגע היא תשתמש במהלך חמידות "מה את אומרת איך אני נראת, נירי?" שאלה את הפוקימון  החביב עליה באנירי כששמע את השאלה. נירי קפצצה בשמחה עם היא היתה יכולה לדבר היא בטח היתה אומרת "100מם" אבל גם בלי היכולת לדבר נירי יכלה לתקשר די טוב "אז אנחנו מוכנות? שנזוז?" לפתע נירי עצרה והסתכלה ללינדה בעיינים. היא היתה עצובה ושנאה סתם לשבת שעות בלי לעשות כלום ולקרוא לזה עבודה. נירי היתה פוקימונית של לרוץ בשדה פרחים לא של ספל קפה ושולחן משרדי. "אנחנו חייבות אמרה נירי המשיכה להביט בעייניה של לינדה בציפיה אנחנו חייבות אם לא אנחנו מי?" שאלה לינדה. נירי ניתקה ממקומה קפצה על שולחן האיפור של לינדה פתחה את המגירה העליונה והוציאה משם תמונה "את יודעת שהוא לא בסביבה והבטחנו למלא את תפקידו עם יעדר והוא נעדר אז אנחנו צריכות לעשות את זה תחזירי את התמונה ונצא אל תקשי עלי יותר ממה שקשה לי גם ככה" אמרה לינדה ויצאה החוצה נירי נתנה מבט נוסף בתמונה בתמונה היה עם לינדה בחור נוסף גדול ממנה בחמש שנים בערך שניהם נראו שמחים באופן חשוד לשניהם היה אותו שער ורוד מסטיק אותו גוון עור לבן ובעיקר אותם עיניים כחולות יותר מהשמיים ביום בהיר עם המבט רק שהמבט שלו היה שמח יותר כמו פיצ'ו שקיבל ממתק ומילה טובה ולא כמו המבט של לינדה שהוא המבט של קנגסקן תינוק שאיבד את אמא שלו איכשהו רק השמחים שבחבורה הולכים או שזה רק ככה כי אחרי שהם הולכים כל השאר מרצינים. נירי הפכה את התמונה היה כתוב בצידה השני של התמונה "ממני סיימון לאחותי הקטנה והחמודה לינדה" החזירה את התמונה למקומה ויצאה מהחדר.

האויר היה סגרירי רומז שעם אתה יכול אתה בבית עם כוס שוקו חם ואולי אפילו מרשמלו בפנים לינדה הילכה בכביש הראשי למרכז העיר הרוח הערה העיפה עיתונים ואבק לכל עבר לינדה התקדמה קדימה בנחישות כולם ניסו להימלט מהסערה המתקרבת ונירי שלא יכלה להתמודד עם הרוח שהעיפה את גופה הצמרירי והתנחלה במעיל של לינדה כשראשה מבצבץ החוצה. הן נכסו לבניין עם הסמל של ליגת הפוקימונים עליו לינדה נכנסה לאזור ההמתנה של המכון והניחה את המעיל שלה על הקולב "שלום קיטי" בירכה את עמיתה ששתתה קפה מספל שפעם היה עליו הדפס אך שנים של שטיפה והדחה העלימו את הכיתוב בפינת באוכל וצפתה בקרב של ליגת העל. קיטי היתה שחורת שיער לבשה מדים של שופטת בקרבות פוקימונים והייתה מבוגרת מלינדה "מישהו חיפש אותי?" שאלה את קיטי "למה שמישהו יחפש?" ענתה קיטי לינדה לא הופתע מהתשובה השלילית והתישבה בכיסא פנוי ולא חסרו כאלה. על המסך נלחמו סיזור וארבוק בזכות החסינות של סיזור מהרעלה הוא שבר את הטקטיקה של היריבה שלו שלא ויתרה וארבוק תקף את יריבו בניב אש וסיזור הגיב במתקפה מהירה הקהל השתגע והקרב היה מעניין מאוד "סיימון היה יכול להיות שם ולנצח את כולם" אמרה קיטי "כן אפילו הציאו לו והוא סירב הוא העדיף להשקיע ולאמן את הדור הבא במקום כל קרבות הראווה האלה" ענתה לינדה. קיטי לגמה עוד קצת קפה והעבירה להקלטות של סיימון נלחם נגד מאמנים עם הסלקינג שלו ומכניע את הפוקימונים אחד אחד בזרוע פטיש עד שהמאמן זימן לקרב דאסקנואר שבהיותו פוקימון מסוג רוח היה חסין ממתקפות מסוג לחימה כמו זרוע פטיש ולפני שהדאסקנור הספיק להשתמש בהחזר סיימון וסלקינג הביסו אותו ברעידת אדמה.

שאר הקרב היה באותו סגנון ותוך פחות מעשר דקות המאמן התחנן לקרב חוזר  ”כזה היה" המשיכה לינדה "סיימון היה כמעט בילתי מנוצח רק שלושה קיבלו את התג של מכון הרגיל התג הלבן. סיימון קרא לו כך כי הוא האמין שסוג נורמאלי הם לא סתם פוקימונים שיגרתיים ולא מיוחדים לעומת פוקימוני אש לדוגמא הוא האמין שהם הכל כמו שלבן הוא בעצם כל הצבעים כל פוקימונים מסוג רגיל מכילים את כל סוגי הפוקימון" "מרתק" אמרה קיטי בשעמום . היא לא התעניינה בנוסטלגיה "אני לא מבינה מה הבעיה עם המכון" קיטי העבירה לנושא קצת יותר בוער אבל לינדה שרצתה להתרפק על העבר המשיכה " סיימון היה מאמן נפלא ואפילו השאיל מתקני אימונים לכאלה שרצו להתאמן לקראת הקרב החוזר הוא עזר לעיר בשעות משבר כמו שמאמן מכון צריך לעשות. המכון היה במצב טוב ולפי כל התקנות של הליגה. הכל היה מושלם אז למה המכון לא הצליח ואין כאן מאמנים?" קיטי שהחליטה לתת ללינדה לשקוע לבדה בפנטזיות של איך זה היה אמור להיות לקחה את השלט והעבירה להקלטה שהוקלטה שנה אחר כך "דאסקנואר אגרוף אש" פוקד המאמן אבל לפני שהפוקימון מספיק לבצע את המהלך הוא מובס מרעידת אדמה בדיוק כמו לפני שנה " מאמני מכון צריכים לחלק תגים" הסבירה קיטי שהחליטה לשים את לינדה במקום אחרי שמילמלה משהו על תג עשוי שוקולד " ובשביל זה הם צריכים להיות מנוצחים. כמעט אף אחד לא זכה בתג הלבן פלא שלא סגרו את המכון והעלו אותו בכוח לעלית פור או משהו כזה. מה הטעם לבוא כשאתה יודע שלבעל המכון יש ותק אדיר של נצחונות רצופים.  בהתחלה הרבה באו לנסות להילחם ולנצח את הבילתי מנוצח אבל בסוף הם הבינו שבילתי מנוצח זה לא סתם סלוגן והם הפסיקו לבוא ולאף אחד כבר לא היה אכפת מהמכון וכשאין מאמנים אין כסף וכשאין כסף קשה להחזיק מכון. לינדה, את כאן בהיתנדבות ואף אחד לא שם לב שבמכון קטן ומוזנח התחלף מאמן המכון המובטל גם כך המקום הזה לעולם לא יצליח גם עוד עשרים שנה. שנינו נריב עם העירייה על מימון וכשלא נטפל בתחזוקה של המקום נשב כאן בשעמום ונשאל את עצמנו למה המקום לא מצליח ואף אחד לא בא לינדה המכון הוא כישלון טוטאלי של אחיך הטיפש שכשהיה גדול שיחק עם הקטנים ולא וויתר להם ואז התפלא למה הם לא באים לשחק איתו יותר" נירי הביטה בלינדה שהתחילה לבכות "לא המקום הזה הוא לא כישלון ועל תגידי מילה רעה אחת על סיימון כל מה שהוא עשה בחייו היה טוב הוא היה אדם צדיק ואח טוב" סיימה והחלה לרוץ לדלת שמעברה השני המקום בו מאות מאמנים נחלו כישלון טוטאלי אל הזירה של המכון נירי לא חיכתה יותר מדי בשביל לחשוב העניקה לקיטי מבט עצבני על מה שעשתה ללינדה ורדפה אחרי המאמנת שלה קיטי הכירה את לינדה עוד כשהיתה קטנה וידעה שכרגע עדיף לא להתערב כי עם היא תתערב היא רק תעצבן את לינדה יותר ותתעור מחר בתוך קן של בידריל אבל היא לפחות קיבלה את השקט שיחלה.

8 תגובות

  1. Avatar

    זה לא דומה קצת ל"שעת סיפור" בפוקימון רדיו החמישי? חחחחחחח

  2. Avatar

    הסיפור של אראיל ישר מהיומן!

  3. Avatar

    עוד פעם הסיפור החפרני אבל המצחיק חחחח ואריאל פעם הבאה נא להחביא את ה"יומן" במקום שאפילו אתה לא תחשוב לחפש בו חחחחח

  4. Avatar

    זה לא יומן זו מחברת סיפורים!!!!!!!!
    מה שאני עובר שם גרועה וכואב כל כך שאני לא מוכן להזכר בשביל לעלות את זה על הדף
    היט הגיע הזמן אני חופר לך מאמצע החופש הגדול

  5. Avatar

    משעמם!
    נרדמתי ל20 דקות באמצע הקריאה

  6. Avatar

    הי לא צריך להגיד ככה אני מאד אוהב את הסיפור מחקה לפרק הבאה

  7. Avatar

    נ.ב היתכבנתי הלך סקווירטל

  8. Avatar

    There are actually plenty of particulars like that to take into consideration. That could be a nice level to carry up. I provide the ideas above as normal inspiration however clearly there are questions just like the one you carry up the place a very powerful factor will likely be working in sincere good faith. I don?t know if finest practices have emerged round issues like that, however I'm certain that your job is clearly recognized as a good game. Each girls and boys really feel the affect of only a second�s pleasure, for the remainder of their lives.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.