מוצא המינים: טריקו, גרובייל וספטייל
טור מאת ג'ורג' האטצ'ון
בממלכת החיות, נאמר אין ספור פעמים על כך שצריך להישאר בפרופיל נמוך, לרוב זה בגלל שמשהו רוצה לאכול אותך, או לחילופין, הצורך בהסוואה על מנת שהטרף שלא יבחין בך בזמן ציד. בכל אופן, זהו יתרון משמעותי להיות בלתי גלוי. היום נפגוש יצורים שלוקחים את המנטרה הזו לשלבים חדשים, ומסוגלים למזג את עצמם בסביבה שבה הם חיים בקלות.
טריקו, גרובייל וספטייל מבוססים על שממית בעלת זנב העלה. המין הזה חי באזור המדגסקר ובאיים המקיפים אותו. זהו האזור המיושב הגדול ביותר בעולם מבחינת כמות צמחים וחיות פרא. השממית הזו היא בעלת זנב גדול, שטוח, ובצורה של עלה. הצורה הקטנה ביותר של הגזע מגיעה לגודל של 4 אינטשים (10.2 ס"מ) בעוד שהגדולים שביניהם יכולים להגיע ל12 אינטשים (30 ס"מ).
הצבע משחק חלק גדול באסטרטגיה שלהם, והם באים בצבעים שונים, ולמרבה הפלא, ירוק הוא אינו צבע פופולרי לגזע (בניגוד לצבע של טריקו והתפתחויותיו). הם לרוב מתחבאים מתחת לעלים מתים, נצמדים לגזעי עצים, וחלקם מסוגלים לשנות את צבעם ביחס למשטח שהם נמצאים עליו. תלוי בסוג.
השממיות הללו משתמשות בזנב שלהן כשהן נמצאות במצב חירום ועליהן להתחמק מטורפים. יש להם את היכולת לנתק את הזנב מעליהן במידה ומשהו תופס אותו ולהמשיך לברוח. בדומה לחיות טבע רבות, הזנב הוא חוליה נפרדת מהגוף ועל ידי פעולה של פירוק השריר, הזנב משתחרר לו מהגוף. הזנב שנשאר מאחור ממשיך לנוע, ומתעתע בטורף שחושב שיש לו טרף חי בהישג ידו, ובו בזמן, השממית יכולה לברוח למקום מחבואים. הזנב האבוד גודל מחדש עם הזמן.
תכונת האופי הידועה ביותר של השממיות היא היכולת שלהן לטפס על כל שטח, לא משנה כמה הוא חלקלק או רטוב, וזאת מבלי שהם יצטרכו שום עזרה או תמיכה כלשהי. הן מסוגלות להיתפס למשטח באמצעות הנחה של כף רגל אחת שמסוגלת לשאת את כל שאר משקל הגוף שלהן. עוד נקודה מעניינת היא האפשרות שלהן להנתק מאותם משטחים באותה קלות. את דבר זה ניתן לראות לפי צפייה בהליכה שלהן.
במשך שנים, מדענים ניסו לחקור כיצד זה אפשרי ששממיות יוכלו לעשות זאת, וזאת מבלי שאין להן שום חומר דביק ברגליהן. ורק כיום ניתן להתחיל להבין את התופעה והיא מתרחשת בעזרתן של שערות מיקרוסקופיות שנקראות setae. השערות הן דקות יותר משערות אדם והן בגודל של 0.2 נאנו מטר (10−9). הן בלתי ניתנות לצפייה לעין המזוינת. יש חוקרים הטוענים שאחיזתה של שערה זו היא חלשה מאוד, אך מכיוון שנקודת התפיסה כוללת אין ספור שערות, דבר זה הופך לאחיזה חזקה. כאשר שממית מרימה את רגלה, היא מבצעת תהליך של כיפוף הרגל, מה שדומה להסרת מדבקה. הכוחות שמופעלים מצליחים לנתק את הבוהן מהמשטח ולאחריה כל שאר האצבעות מנותקות לפי הסדר.
מחקרים ניסו לחקות את הצורה שבה פועלות הבהונות של השממית, מאחר ודבר זה יהיה דבק שימושי ביותר. החוקרים הצליחו עד כה לייצר כמה דבקים, אך אף אחד מהם לא היה טוב כמו הגרסה המקורית של השממית, במיוחד בשל העובדה שהטכנולוגיה העכשווית עדיין לא מספיק מתקדמת כדי לנסות לשכפל דבר כזה. מה שאומר שיש לנו עוד דרך ארוכה עד שנבין את המסתורין שגלום בשממיות, אבל לעת עתה, נצטרך להסתפק במשפחת טריקו הפוקימונית שמצליחה להיות הוקרה מספיק טובה לקבוצת החיות המדהימה והמסתורית הזו.
קישור למאמר המקורי:
http://bulbanews.bulbagarden.net/wiki/On_the_Origin_of_Species:_Treecko,_Grovyle_and_Sceptile
4 תגובות
תירגום יפה.
רק שים לב למשפט בהתחלה: "לרוב זה בגלל שמשהו רוצה לאכול אותך, או לחילופין, הרצון להימנע מלהיות מזון בעצמך."
המשפט השני הוא בסביל של V3 "הרצון שלא להאכל על ידיך".
היה יכול להיות גם יותר מדוייק שאתה צריך הסוואה כדי לתפוס טרף שלא יבחין בך, אבל זה לא כתוב בכתבה המקורית.
בהתחלה לא ידעתי מה פשר הההודעה שלך וקראתי את הקטע שוב ושוב עד שהבנתי שתרגמתי את אותו קטע פעמיים. טוב שאנשים קוראים ושמים לב, ותודה.
היום מצאתי שממית על קיר החדר שלי.
החיות הללו נוהגות להיכנס למקומות מסתור של זבובים, יתושים, נמלים ומזיקים אחרים ולאכול אותם. אני מברך כל שממית שבאה לחלוק איתי חדר בברכת הצלחה.
דרך אגב, כששממית מפילה את הזנב המקורי שלה לצורך הסוואה, אכן גדל זנב חדש אך התכונות שלו חלשות בהרבה מהזנב המקורי. נהנתי מאוד לקרוא את המאמר.
אם הוא מבוסס על שממית אז מוזר שהוא לא לומד את המתקפה הסוואה (Camouflage ).