סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פוקימון; במהירות החושך – פרק 13: סייר הפוקימונים / איידן סוייר

פרולוג – https://pocketmonsters.co.il/?p=42312

פרק 1 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43596

פרק 2 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43702

פרק 3 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43777

פרק 4 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43814

פרק 5 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44114

פרק 6 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44145

פרק 7 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44276

פרק 8 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44295

פרק 9 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44419

פרק 10 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44736

פרק 11 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44792

פרק 12 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44941

– – – – –

יער אילקס, שהוביל מהעיר אזליה לגולדנרוד, היה מקום אפל וריק מאדם. העצים צמחו צפופים כל כך זה לזה, עד שצמרותיהם הסתירו את אור השמש, והיום נראה כמעט כמו לילה. המקום אכלס בעיקר פוקימוני עשב וחרקים, ולא שום פוקימון שמישהו מהחבורה התכוון לתפוס.

ריק הביט בהתפעלות בתג שעל חזהו. הוא השיג אותו יום קודם לכן, בקרב מתיש נגד באגסי, מנהיג מכון החרקים של אזליה. לריק היה מלכתחילה ביטחון מלא בניצחונו, כיוון שהיו לו שני פוקימונים מצוינים נגד חרקים, והוא חיסל את באגסי כמעט באותה קלות כמו את דון, הילד שפגש בתחילת המסע שלו. באגסי אמנם היה מאמן מנוסה הרבה יותר מכול מי שריק נלחם בו אי-פעם, אבל גם ריק הספיק לצבור ניסיון, וכעת לו ולריאן כבר היו שני תגים יחד.

נראה שהיחידה שאוהבת את היער היא צ'יקוריטה. היא רצה קדימה, רחרחה בסקרנות לפניה, עד שלפתע בין סבך שיחים יצא חרק כועס למראה. זה היה פרס, שתי פטריות צמחו על גבו ושיניו המאיימות פעורות. צ'יקוריטה פחדה מחרקים, אבל ספירו, שהיה חזק במיוחד נגדו, טס מהר מכתפה של גרייס והתייצב ביניהם. פרס לחשש לעומתו ונעלם שוב בסבך.

"אולי תכניסי כבר את הפוקימונים שלך לפוכדורים?" אמר ריאן.

"אין סיכוי, הם נהנים בחוץ! צ'יקוריטה אוהבת את היער ואף אחד לא יפגע בה, אנחנו שומרים עליה".

"קורט אמר שרק בזכות זה שגרייס נותנת לפוקימונים שלה להסתובב חופשי, הם התחזקו כל כך", אמר ריק, "בגלל שהיא לא נלחמת, הפוקימונים שלה צריכים פעילות גופנית אחרת בשביל לשמור על כושר, ובגלל זה הם חזקים לא פחות מהפוקימונים שלנו".

"מעניין", אמר ריאן, "אז אולי גם אני אתן לפוקימונים שלי להסתובב קצת".

"זה לא יעזור. לכוח שלהם יש גבול, הם לא יתחזקו גם מקרבות וגם מטיולים".

"אבל עדיין לא יזיק אם בכול זאת תתן להם לצאת", אמרה גרייס.

"אני לא צריך עצות ממך, תודה".

לפנות ערב, הם הגיעו לאגם בלב היער, והתכוונו לעצור שם ללילה. הם הוציאו את הסנדוויצ'ים שהכינו לעצמם בעיר וישבו לאכול לפני שילכו לישון. ריק התיישב על גדת האגם.

"אם רק הייתה לי החכה שלי, יכולנו לדוג עכשיו", אמר ריק.

"בעיה שלך שמכרת אותה", אמר ריאן.

"מה הייתי אמור לעשות? להישאר בלי כסף לאוכל?"

"אולי לא לבזבז את כל הכסף שלך בערב אחד".

ריק עדיין התלבט אם עשה את המעשה הנכון. הוא אמנם הזמין את גרייס לבילוי כאות תודה על שעזרה להם להביס את צוות רוקט, אבל איבד את כל כספו. הכסף שנשאר לו הספיק לו לאוכל רק עד העיר הבאה, אבל מצד שני, לכולם כבר התחיל להיגמר הכסף שלקחו מניו-בארק, והם ייאלצו למצוא פתרון. בינתיים הם השתדלו שלא לחשוב על זה, וליהנות מהחוויה שביער. זו הייתה הפעם הראשונה שלא הלכו בשביל מסומן.

לפתע, רחש כנפיים החל להישמע מעליהם. גרייס נשאה את מבטה וראתה קבוצת עטלפים מתעוררים על אחד מענפי העץ שמעליהם. כעבור שנייה, גם ריק הבחין בהם.

"זובאטים!" קרא.

"אל תגיד לי שאתה מתכוון לתפוס אותם", אמרה גרייס.

"למה לא? זובאט יהיה תוספת מעולה לצוות".

ריק בחר בספירו, שהיה לו הכי קל להתמודד מול פוקימון מעופף אחר. הוא פתח את הקרב במערבולת-אוויר, אשר פיזרה את להקת הזובאטים לכול עבר, עד שנשאר רק פרט בודד אשר נתקע בגזע העץ במהלך התעופה שלו.

"עבודה טובה, ספירו! עכשיו כסח אותו עם הטפרים שלך!"

ספירו שעט לעבר זובאט ושיסף אותו בטפריו, והוא צנח לכיוון האדמה. ריק כבר חשב שהניצחון שלו, אבל בטרם פגע זובאט בקרקע, רעש על-קולי נורא בקע מגרונו, וכל הנוכחים התחרשו לכמה שניות. אפילו ספירו לא יכול היה להתרכז בתעופה שלו וצנח מטה בעצמו, וכעבור רגע, חטף נשיכה בצווארו. הארס של זובאט החל לפעום בעורקיו, וכל גופו כאב.

"אל תוותר! נקר אותו!"

זובאט וספירו, בכוחותיו האחרונים, חגו זה מול זה והחלו לנקר ולנשוך זה את זה. ספירו היה מהיר יותר ולכן פגע הרבה יותר ביריבו, אך בסופו של דבר התעלף ראשון בגלל הרעל שהכניע אותו.

"נראה לי שזה מספיק", אמר ריק, "ספירו, חזור".

הוא החזיר את ספירו לפוכדור והתכוון לשלוף פוכדור ריק על-מנת לתפוס את זובאט. אבל אז, משב-רוח עוצמתי העיף את ידו והפיל אותו לרגליו, ישר אל האגם. ריק קם על רגליו, אבל משהו התעופף אליו ונגח בו נגיחה כואבת. ריק עף כמה מטרים אחורה באוויר, עד שצנח כולו בתוך האגם.

גבר בשנות העשרים לחייו הגיע אל האגם במהרה. ריאן הסתובב וראה את הפוקימון שתקף את ריק נוחת על זרועו. היה זה ינשוף גדול וחום, גדול יותר מהוטהוט שפגש בעבר. גם ריק הצליח לקום, ראשו הולם מן הנגיחה שקיבל, וצנח שוב על ברכיו ברגע שהצליח לדדות אל מחוץ לאגם.

"מה אתה מתערב?" קרא אליו ריאן.

"תקפתם את הפוקימונים ביער", אמר האיש, "מה אתם מתערבים בחיים שלהם?"

"אנחנו מאמני פוקימונים, זכותנו לתפוס פוקימונים!"

"לא ביער הזה, ולא כשיש פושעים בשטח. ואת, סיירת!" פנה לפתע אל גרייס, "למה את לא מתערבת?"

"אני?" שאלה בבהלה.

"כן, את! או שהבגדים האלה הם רק תחפושת להסוות את עצמכם?"

רק אז גרייס שמה לב שהיא לובשת את ז'קט הסיירים הישן שקיבלה בתחילת המסע. האיש שניצב מולם לבש את אותו בגד אדום בדיוק.

"די כבר! אנחנו נראים לך כמו פושעים?" צעק ריאן ומרוב כעס הושיט את ידו לפוכדור, "נמאס לי ממך! ספירו, צא!" לא האיש ולא הפוקימון התרגשו למראהו של ספירו הזועם.

"אני לא מתכוון להילחם בך, אז אל תכריח אותי לעשות את זה". הוא הפנה אליהם את גבו וניגש לטפס על העץ שאליו המריא זובאט. אבל ברגע שספירו צלל לעברו במקור שלוח קדימה, הגבר פשוט השתטח על האדמה וספירו חלף מעל גבו מבלי להזיק לו. הינשוף בתגובה התייצב מול ספירו, עיניו בוהקות, וספירו החל להאט, עד שנרדם תוך כדי תעופה.

"מה עשית לספירו!" צעק ריאן והחזיר אותו לפוכדור, "טוטודייל, אני בוחר בך עכשיו!" אבל לפני שריאן הספיק לשלוף את הפוכדור, גם הוא נתקל במבט החודר, וצנח על ברכיו ואז על בטנו. לא עבר זמן רב עד שהחל לנחור.

ריק זחל על האדמה לרגליה של גרייס. היה ברור לו שלנסות לתקוף את האיש אינו המעשה החכם לעשות.

"לפני שאתה מרדים גם אותי, אני לא סיירת ולא מחפשת להילחם. קיבלתי את הז'קט הזה מסייר פוקימונים אחר".

"ואני לא רוצה להילחם בך", אמר ריק, "הבנתי שאתה נגד פושעים, אבל אתה רוצה מאיתנו?"

"אני רק רוצה שתעזבו את הפוקימונים בשקט. אנשים חשודים מסתובבים כאן לאחרונה, ואני חושש שהם מסכנים את הפוקימונים. אני לא רוצה שיגיעו למצב של אפיסת-כוחות ולא יוכלו להתנגד".

"נחמד לפגוש מישהו שדואג כל כך לפוקימונים", אמרה גרייס, "מי אתה?"

"שמי פטר, הסייר הממונה על יער אילקס".

"נעים מאוד, אני גרייס. זה ריק, והיצור שנוחר שם זה ריאן. ואני דווקא מאוד בעד שיעזבו את הפוקימונים לנפשם", מיהרה להוסיף.

"גם אני. וריק, אני מתנצל על ההתנהגות של נוקטאול, לא אמרתי לו להיות אלים כל כך".

"אתה באמת צריך לאמן את הפוקימונים שלך טוב יותר".

"נוקטאול לא שלי, ואני לא מאמן", אמר פטר, "אני סייר פוקימונים. תפקידי להגן על היער ועל הפוקימונים שחיים בו מפני אורחים בלתי-רצויים".

עיניה של גרייס נצצו. "באמת? זו בטח עבודה קשה!"

"קשה, אבל מתגמלת. אני אמנם לא מרוויח הרבה כסף, אבל החיים בחברת הפוקימונים מעניינים מאוד, גם אם קשה לשמור עליהם מפני כל מי שעובר כאן כל הזמן".

גרייס מעולם לא פגשה מישהו שדיבר כך על פוקימונים. הסייר היחיד שפגשה עד כה שמר על הדרך בעיקר עבור מאמנים, ולמרות שטיפל בה יפה, הפוקימונים כנראה היו זקוקים לטיפול הרבה יותר ממנה. היא צפתה בפטר מטפס על העץ ומנסה להגיע אל זובאט, אבל זובאט כנראה לא סמך יותר מדיי על בני-אדם, והתעופף הרחק מהישג ידו של פטר.

"קדימה, זובאט, זה לטובתך", אמר פטר. אבל זובאט לא הבין את דבריו, ומכיוון שכבר לא היה לו כוח לתקוף, פשוט ניתר גבוה יותר ויותר, עד שפטר נאלץ לעצור באמצע הדרך למעלה.

"אין ברירה", נאנח פטר, "תודה, נוקטאול, עזרת לי מאוד".

הוא הוציא מכיסו מכשיר קטן דמוי מחשבון, ולחץ על כמה כפתורים. ברגע שעשה זאת, נוקטאול ניער את נוצותיו והמריא אל השמיים, הרחק מטווח הראייה. אז השליך פטר את ידו קדימה, ומתוך המכשיר בקע חבל ארוך ובוהק. לא נראה שכאב לזובאט כשהחבל הצליף בו, אבל ברגע שפגע בו, החבל התהדק סביבו ללולאה ומיד נעלם. פטר קפץ מן העץ על הקרקע והושיט את ידו קדימה.

"בוא אליי, זובאט". וזובאט פשוט התעופף מטה אל ידו הפשוטה של פטר, שבידו השנייה שלף שיקוי סגול והשקה בו את זובאט. נראה שזה פעל, כי זובאט כבר נראה הרבה יותר טוב. ריק וגרייס, לעומת זאת, הביטו בו המומים.

"מה זה היה?" שאלה גרייס.

"אני מבין שמעולם לא ראיתם מעלעל בעבר", אמר פטר והחזיר את המחשבון אל הכיס, "רק סיירי פוקימונים מוסמכים מורשים לשאת את המכשיר הזה, ובאמצעותו אני יכול לתפוס כל פוקימון בלי להילחם בו ולהחליש אותו. אל תתלהב כל כך", אמר כשראה את הברק בעיניו של ריק, "התפיסה היא זמנית בלבד, ואי אפשר לתפוס יותר מפוקימון אחד בו-זמנית. אם השלמתי את המטרה שלשמה תפסתי את הפוקימון, אני חייב לשחרר אותו לפי חוקי הסיירים, ואסור לי להשתמש בו לרווח אישי או לקרבות, אלא אם מדובר בקרבות לשם הגנה".

– – – – –

עמוק בתוך היער, ארבעה טיפוסים התגנבו אל צריף עץ קטן. הצריף היה למעשה מקדש ונאמר עליו שהוא משרת כוחות עתיקים של יער אילקס, אמנם איש כבר לא האמין בהם עוד, אבל הרבה היו סקרנים לבקר בו. גרייס, ריק וריאן כבר חלפו על פני המקדש הזה אתמול. ג'סי, ג'יימס, בוץ' וקסידי הגיעו אליו רק היום.

"שמעתי שבכלל אין כאן שום דבר מעניין לקחת", אמר בוץ'.

"יש רק דרך אחת לבדוק, לא?" ענתה לו ג'סי.

"אם אני אגלה שבזבזנו זמן בגלל השטויות שלכם, אני נשבעת שהבוס ישמע על כך באופן אישי ממני", אמרה קסידי.

הם נכנסו למקדש בשקט. בתוך הצריף לא היה דבר מלבד גרגירי-יער שגדלו פרא בתוכו, ורצפת העץ שלו חרקה כשג'סי הציבה עליה את רגלה. החריקה לא בישרה טובות.

"המקום הזה מפחיד", רעד ג'יימס, "אולי נלך?"

"בשום אופן לא!" נזפה בו ג'סי, "עד שהגענו עד לכאן?"

"כן, אם כבר נגררנו לכאן, לפחות נראה מה המקום הזה שווה".

בוץ' חפר בידיו בין ענפי השיחים שבתוך הצריף, אבל לא היה שם דבר. ג'סי רכנה בניסיון להרים מדרגה שהייתה קבועה בין הרצפה לקיר הנגדי לכניסה, אבל לא היה אפשר להרים אותה.

"זה בזבוז זמן", רטנה קסידי, "אני הולכת". קסידי הסתובבה, רק כדי למצוא את הצריף מוקף. פרסים התקרבו אליהם בצבתות חדות שלופות. על העצים סביבם נחו עשרות זחלים, קטרפי עם הבליטה הקשיחה בראשו, ווידל עם העוקץ הרעיל בקצוות גופו. כולם הביטו בהם בזעם, כאילו הפריעו למנוחתם.

"מה… הם… רוצים מאיתנו?" כולם הסתובבו בעקבות קולה הרועד של קסידי. כעבור שבריר שנייה, חוטי-משי דקיקים ודביקים נורו מפיותיהם של הקטרפים והווידלים, בעוד נבגים קטנטנים פרצו מפטריותיהם של הפרסים.

למחרת בבוקר, פטר הגיע למקום בסיור השגרתי שלו, רק כדי למצוא ארבעה גלמים מכוסי משי תלויים על העצים מול המקדש. הוא פרץ בצחוק אל מול המראה המוזר.

"אז כך נפל צוות רוקט המפורסם!" צחק, "המשטרה בטח תשמח לשמוע".

"שלא יעלה אפילו בדעתך", הזהיר אותו ג'יימס.

"אתה מאיים עליי? לא נראה לי שאתה כל כך במצב להתנגד".

"זה מה שאתה חושב!"

מוקדם יותר בבוקר, ג'יימס הצליח לחלץ את אחת מידיו מן הגולם שעטף אותו, ולהגיע לפוכדור של קופינג. למרבה הצער, היה זה הפוקימון היחיד שלהם שלא הייתה לו היכולת לשחרר אותם מעסק הביש אליהם נקלעו. בקרב, לעומת זאת, הוא לא היה רע בכלל. כעת קופינג צלל לעבר פטר מן האוויר. הוא התחמק הצידה מהנגיחה שלו ושלף את המעלעל.

"אתה רוצה לשחק אותה קשוח?" שאל, "אני אתן לך קרב!"

הוא הושיט את ידו לעבר אחד העצים. חבל האנרגיה של המעלעל נמתח קדימה, ומן העץ צנח קטרפי שנתפס בלולאה. קופינג ריחף לעברו, מתיז בוץ לכול עבר, אבל קטרפי הקטן הצליח להתחמק בין טיפות הבוץ, וירה לעברו את חוטי המשי שלו.

"זה לא יעזור, קופינג. כנס בו בכול הכוח!" קופינג צלל לעבר קטרפי, שהפנה לו את ראשו. קופינג נתקל בבליטה שעליו, וספג מכה כואבת לא פחות מקטרפי כשהתנגש בו. אך קטרפי היה קטן וחלש והמכה הייתה חזקה מספיק בכדי לעלף אותו.

"זה יספיק, קטרפי". פטר שחרר אותו מן המעלעל, ושלח אותו לעבר השיחים לתפוס פוקימון חדש. הפעם היה זה פרס, נוקש בצבתותיו כששעט לעבר קופינג. כשהבחין בו, זינק קופינג לאוויר.

"פרס, תרדים אותו עם הנבגים שלך!"

"קופינג, מסך עשן!"

העשן של קופינג הקשה על פרס מאוד לירות את הנבגים שלו לעברו. כאשר הוא מילא את האוויר עוד יותר, זכה צוות רוקט להזדמנות שחיכה לה. קופינג לכד את פרס בין שיניו ונשא אותו מעלה אל האוויר, ובעוד פרס מפרפר בניסיון להיחלץ, צבתותיו החדות חתכו את החוטים שלכדו את צוות רוקט, אשר צנחו על האדמה בחסות הערפל הסמיך ושאון הקרב, וברחו מן המקום כל עוד רוחם בם.

גרייס הייתה במצב-רוח מרומם כשיצאו מן היער וראו את העיר גולדנרוד ממרחק.

"החלטתי מה אני רוצה לעשות בחיים", הכריזה, "אני אהיה סיירת פוקימונים!"

"מתאים לך להיות סיירת", רטן ריאן.

"תודה, ריאן! אני אקח את זה כמחמאה".

פוסטים קשורים

7 תגובות

  1. מעלעל חחחחח איזו מילה עברית מובהקת זו. מזכיר לי את השפה של בן יהודה.

    בלייזיקן צודק ב100%! גרייס תהיה בלתי נסבלת ככה!

  2. שני פרקים ברצף! יאי!
    זו לא ממש הפתעה שגרייס תהיה סיירת, ורוב הזמן היא לא עצבנה אותי. ריאן וריק רוצים לתפוס כל פוקימון כשיש להם הזדמנות, בסוף הם באמת יתפסו את כולם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *