סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פוקימון; במהירות החושך – פרק 22: אחיות הקימונו / איידן סוייר

בלב היער הסבוך, ריק רדף אחרי יצור ענק בעל ארבע רגליים. הוא לא היה בטוח אם זה היה אנטיי או אחת מחיות הפרא האחרות. מדיי פעם כשדמותו הבליחה בין העצים, ריק הצליח לראות פעם רעמה בצורת ענן, פעם גוף מפוספס ופעם יהלום תכול ענק, אבל לא עלה בידו לראות מהו הפוקימון הזה. בסופו של דבר, ריק הצליח להשיג אותו. גופו עדיין לא נראה בבירור, אבל ריאן רכב על גבו של היצור, גבו לכיוון הרכיבה ופניו לכיוון ריק, והוא מתפקע מצחוק ממאמציו להשיג את היצור. מרוב צחוק, שיערו של ריאן האדים, פניו התפקעו, וכעבור רגע הוא הפך לבילי…

כשריק התעורר, השחר כבר עלה. ראשו היה טרוד במחשבות על אנטיי, שהחליט שאינו ראוי להיות בעליו. כמה שחשב על זה, הוא לא הצליח להבין מדוע ריאן ראוי יותר ממנו, למה ראיקו הסכים לקבל דווקא אותו. הוא יכול היה להבין את יוסין, שהקדיש את חייו לחיות הפרא, שבאמת היו יצורים מופלאים. הוא הבין למה סוויקון בחר בו. אבל ריאן, שעד אותו רגע כלל לא האמין שהם קיימים… מה יש בו שאין בריק?

כשריאן התעורר, הוא קם רענן ומלא מרץ, בעוד ריק עדיין נשאר במיטה. הוא ניגש להעיר אותו, וכלל לא שם לב שהוא כבר ער.

"ריק, קום!" אמר ריאן.

"מה כל כך דחוף לך? קבענו שיוצאים לדרך רק מחר".

"זה כדי שיהיה לי זמן לבחון את הכוחות של ראיקו! אני צריך לדעת למה בדיוק הוא מסוגל ולשלוט בכוחות שלו".

"יש לי הרגשה שתסתדר", פיהק ריק.

"קדימה, ריק, אתה לא רוצה לראות את ראיקו בפעולה?"

"לא במיוחד".

"זה יהיה קרב פוקימונים כמו שלא ראית מעולם! יש לי פוקימון אגדי עכשיו, תחשוב מה זה אומר!"

ריק ידע בדיוק מה זה אומר. עם ראיקו, ריאן הולך לרמוס כל מאמן שעומד בדרכו לליגת הפוקימונים, ולנצח את הליגה בקלות. הוא גם ידע שריאן לא שם לב בכלל שאין לו מצב-רוח. הוא היה כל כך עסוק בשמחה שלו, שכלל לא חשב על אחיו.

"לא מתחשק לי לצפות בפוקימונים נלחמים. אתה יודע את זה".

"ובכול זאת, אתמול באת כמו גדול לראות אותי מנצח במכון", אמר ריאן, "קדימה, תעשה את זה בשביל אחיך".

ריק התכוון לבקש מריאן לסתום את הפה בשביל אחיו, אבל החליט שלא לומר זאת. במקום זאת, קם מהמיטה בחוסר חשק והחל להתלבש. דבריה של הולי הזקנה מאתמול עוד הדהדו בו, גם אם בסופו של דבר היא התגלתה כנוכלת של צוות רוקט.

כעבור זמן קצר, ריק וריאן גילו שהולי היא לא הפושעת היחידה שהם יפגשו באקרוטיק. מחוץ למרכז הפוקימונים חיכו להם שני פרצופים מוכרים – היא עם שיער סגול, הוא עם שיער כחול, שניהם במדים לבנים של צוות רוקט.

"הנסיכות שלנו התעוררו, ג'סי", אמר ג'יימס למראה ריק וריאן.

"סוף סוף. ישנתם טוב הלילה?" שאלה ג'סי.

הם עמדו במרחק בטוח ולא נראה שהם מתכוונים לתקוף בקרוב. עם זאת, עצם נוכחותם הייתה מבשרת רעות.

"מה אתם רוצים?" קרא לעברם ריאן.

"אני חושב שמגיעה לנו התנצלות", אמרה ג'יימס.

"התנצלות?"

"למה הלשנתם על הולי המסכנה? לא מגיע לה לבלות את ימיה האחרונים בכלא. ככה מתייחסים לאישה זקנה?"

ריאן התכוון לומר משהו, אבל ריק עצר אותו. אם הם יודעים מה בדיוק קרה עם הולי, הם כנראה יודעים גם שריאן תפס את ראיקו, והם לא יתגרו בהם סתם.

"בואו נפסיק לקשקש ונגיע לעיקר", אמר ריק, "יש לנו משהו שאתם רוצים, ואתם לא מטומטמים עד כדי כך שתחשבו שאתם יכולים לקחת אותו בכוח. מה אתם מציעים?"

"ממך אנחנו לא רוצים כלום", אמרה ג'סי והחוותה לעבר ריאן, "אתה מעניין אותנו. אתה והפוקימון שלך. אם כי אנחנו מוכנים להיות נחמדים ולצרף גם את אחיך לעסקה".

"איזה עסקה?"

"תצטרף אלינו", אמר ג'יימס, "קח את מקומה של הולי בצוות".

"אתם צוחקים עליי", אמר ריאן.

"בכלל לא. אתה תגיע רחוק בזכותנו, ואנחנו נגיע רחוק בעזרת ראיקו. זה ישתלם לשני הצדדים. מה אתה אומר?"

"איך בדיוק אני אגיע רחוק בזכות פושעים כמוכם?"

"אנחנו יודעים את הסודות הכי כמוסים של עולם הפוקימונים, סודות שמסתירים ממך כביכול לטובתך. את מה שאנחנו לא יודעים, אנחנו חוקרים. תצטרף אלינו ותזכה לידע אינסופי. בשביל זה נהיית מאמן פוקימונים, לא?"

"נהייתי מאמן פוקימונים בשביל להיות המאמן הכי טוב בעולם", אמר ריאן, "הפשעים שלכם לא מעניינים אותי. ועכשיו אני אראה לכם את כוחו של הפוקימון שלי!"

ריאן ניתק מתליונו את הפוכדור. רק כעת ריק שם לב שבמקום הפוכדור הרגיל של טוטודייל, היה תלוי כעת על צווארו הכדור-מהיר של ראיקו, שיצא מהפוכדור בשאגה גדולה. ג'סי וג'יימס ידעו שלא כדאי להתעסק עם ראיקו. הם ברחו משם מהר, אך ראיקו היה מהיר בהרבה והשיג אותם בריצה קלה, ממטיר עליהם חזיזים מאיימים.

"ריאן, לא היה לך פעם את הפוכדור של טוטודייל על התליון?" שאל ריק.

"זה היה לפני שתפסתי את ראיקו. עכשיו לו מגיע את מקום הכבוד הזה".

בינתיים צוות רוקט נעלמו מטווח הראיה, וראיקו חזר אל ריאן.

"כל הכבוד, ראיקו", אמר ריאן, "ועכשיו, לקרבות האמיתיים!"

ריאן הוביל את ריק אל מה שנראה כמו מקדש מסורתי בלב העיר, אף שלפי השלט בחזיתו, הוא לא היה כלל מקדש אלא תיאטרון.

"מה המקום הזה?" שאל ריק.

"זה היה פעם מקדש של אקרוטיק, אבל מאז איחוד ג'וטו, הוא משמש כתיאטרון של אחיות הקימונו", אמר ריאן.

"אחיות הקימונו? שמעתי עליהן", נזכר ריק, "אנה סיפרה לי עליהן. הן מפורסמות בכול העולם בריקוד עם פוקימונים. אתה חושב שהן גם נלחמות?"

"אני בטוח שהן יודעות להילחם. הפוקימונים שלהן בטח בכושר מעולה, הם מתאמנים כל הזמן בתנועה וזריזות".

הם נכנסו לתיאטרון, ושם ראו על הבמה שלוש נשים מאופרות ולבושות בקימונו רוקדות סביב מזרקה עגולה עם הפוקימונים שלהן. היו להם שלושה פוקימונים, שלושתם התפתחויות של אותו פוקימון: ופוריאון פוקימון המים, ג'ולטיאון פוקימון החשמל ופלריאון פוקימון האש. הן רקדו בין קשתות של מים ולהבות של אש, כשאורות ברקים האירו את הבמה באור בוהק. היו אלה קוני, מיקי ונאוקו, שלוש מאחיות הקימונו.

"אמורות להיות חמש אחיות, אבל אני רואה רק שלוש", אמר ריק.

"למי אכפת? אני אנצח אותן ואחר כך את השתיים האחרות!"

ריאן מיהר לכיוון הבמה, ואז הבחינו בו הרקדניות.

"מה אתה עושה כאן?" שאלה קוני, "אתה לא רואה שאנחנו בחזרות?"

"שמי ריאן ריילי מהעיר ניו-בארק", אמר ריאן, "שמעתי שאתן מאמנות פוקימונים מצטיינים, ובאתי להזמין אתכן לקרב פוקימונים".

"אנחנו קצת עסוקות עכשיו, כמו שאתה רואה".

"אל תדאגו, זה יהיה קרב קצר", אמר ריאן ושלף את הפוכדור.

"לבחור יש נחישות, את זה חייבות לזקוף לזכותו", אמרה נאוקו, "אני מוכנה להילחם בך, בתנאי שתקנה כרטיס להופעה שלנו הערב".

"אני אקנה שני כרטיסים, לי ולאחי, בתנאי ששלושתכן תילחמו בי".

"סוכם", אמרה, "קדימה, פלריאון".

פלריאון התקדם בצעד בטוח אל הבמה. ריאן חייך לעומתו, ושחרר את ראיקו מהפוכדור. למראה הטיגריס הענק, פלריאון נרתע לאחור. גם הרקדניות נראו בהלם.

"זה…"

"הוא ולא אחר", חייך ריאן, "קדימה, הבטחתן לי קרב. ראיקו, תן לו מכת ברק!"

פלריאון ניסה בכול כוחו להתחמק מהברק של ראיקו. הוא היה פוקימון זריז מאוד והצליח לשחרר כמה להבות מהירות לכיוונו, אבל ראיקו היה זריז ממנו. האש כמעט ולא השפיעה עליו מרוב שהיה קשוח, ובסופו של דבר, פלריאון צנח לקרקע ממכת-ברק מחושבת היטב.

"תורי", אמרה מיקי, "אל תפחד, ג'ולטיאון. אתה חשמלי בעצמך, נסה להשתמש בקוצים שלך".

גופו של ג'ולטיאון היה מכוסה בשיערות ארוכות ועבות שסמרו כמו קוצים, וכפוקימון חשמלי הוא היה זריז אף יותר מאחיו. הוא זינק לעבר ראיקו בניסיון לדקור אותו, אך ראיקו חבט בו בכפתו והעיף אותו מעליו. הדקירה הקלה שחטף תוך כדי כך לא הזיזה לו במיוחד; ג'ולטיאון לעומתו עף בקשת גדולה באוויר, התרסק על התקרה וצנח לרצפה. המכות שחטף נראו כואבות במיוחד.

"שניים נפלו, נותר אחד", אמר ריאן. "תורך".

קוני היססה. בסופו של דבר, היא פרשה את ידיה ו-ופוריאון קפץ לחיקה.

"אין סיכוי", אמרה, "אני לא אסכן את הפוקימון שלי".

"אבל הבטחת…"

"הבטחנו להילחם בך בתמורה לשני כרטיסים למחר. אני מוותרת על הכרטיסים. ופוריאון חשוב לי יותר", והיא פנתה לאחיותיה, "בואו, ניקח את פלריאון וג'ולטיאון למרכז הפוקימונים. אתם צאו איתנו, אנחנו נועלות פה".

ריק וריאן ישבו על שפת הרחוב בכניסה לתיאטרון.

"זה לא הוגן!" אמר ריאן, "היא הבטיחה לי קרב!"

"ניצחת את השתיים האחרות. זה לא הספיק לך?"

"אני צריך ללמוד להכיר את הכוח של ראיקו".

"אני חושב שאתה כבר מכיר אותו מספיק".

"מאיפה אתה יודע? אתה בכלל לא מאמן פוקימונים יותר".

"אבל אני יודע דבר או שניים על פוקימונים", אמר ריק, "פוקימוני מים חלשים ממילא נגד חשמל. ופוריאון באמת היה בסכנת חיים אם הוא היה נלחם נגד ראיקו. ראית באיזו קלות הוא ניצח פוקימונים רגילים".

ריאן הזדקף לפתע. הוא ראה את קוני חוזרת לכיוון התיאטרון, מתכוונת לפתוח אותו מחדש.

"ריאן, תניח לה", אמר ריק.

אבל לריאן לא הייתה כוונה לוותר. הוא מיהר אל הרקדנית, שהבחינה בו מתקרב.

"תשכח מזה, אני לא נלחמת בראיקו שלך", אמרה.

"את חייבת לי קרב!"

"אני לא חייבת לך כלום. עכשיו תעזוב אותי בבקשה, ופוריאון ואני חייבות להתכונן למופע חדש, עכשיו כשג'ולטיאון ופלריאון לא יכולים להופיע".

"מאמנת אמיתית לא הייתה נרתעת מקרב!"

"אתה מדבר איתי על מאמנת אמיתית?" התרתחה קוני, "מאמנת אמיתית יודעת איך להפסיד, ויודעת גם מתי אין לה סיכוי וכדאי לוותר! מאמן אמיתי לא משכנע מישהי להילחם בו, אם הוא יודע שזה כרוך בסכנת חיים לפוקימון שלה!"

"סכנת חיים? אני יודע לשלוט בראיקו שלי, ראית שהוא לא התפרע יותר מדיי בקרבות האחרים".

"עד כמה אתה יודע לשלוט בו?" שאלה, "כמה זמן אתה מאמן אותו?"

ריאן שתק. קוני לא הסירה ממנו את עיניה למשך דקה ארוכה, עד שנאלץ לענות, "מאתמול".

"שלטת פעם על פוקימון חזק כמוהו?"

"לא", הוא השפיל מבטו.

"יפה. אז אל תגיד לי שאתה יודע לשלוט עליו, כשהפוקימון שלי עלול להסתכן מכך. יום טוב".

היא פתחה את דלת התיאטרון ונכנסה פנימה. רק כשעשתה כמה צעדים פנימה, פנתה על עקבותיה והביטה שוב אל ריאן, שעדיין הסתכל עליה.

"תקשיב, ילד, אתה נראה לי מאמן טוב, אבל יש לך עוד הרבה מה ללמוד. אני מוכנה להילחם בך בתנאי שתשתמש בכול פוקימון מלבד ראיקו. איך זה נשמע לך?"

"אבל אני לא…"

"אתה אמרת שמאמן אמיתי לא נרתע מקרב", הזכירה לו.

ריאן בחר בקטרפי, כיוון ששלושה מהפוקימונים האחרים שלו עוד היו במרכז הפוקימונים.

"קטרפי, שתקי אותו עם החוטים שלך!"

קטרפי ירתה סילון חוטי-משי על ופוריאון, אבל כעבור רגע הוא לא היה שם יותר. ופוריאון היה כה זריז, עד שנעלם והופיע שוב מאחורי קטרפי. אקדח המים שלו פגע בקטרפי והעיף אותה על הקיר.

"כל הכבוד, ופוריאון! עכשיו תן לה צוות כפול!"

שלושה ופוריאונים שעטו לכיוון קטרפי בשיניים חשופות. היא לא ויתרה וניסתה לפגוע בופוריאון הנכון, ורגע לפני ההתנגשות, רגליו של ופוריאון האמיתי נכבלו בחוטים. הוא מעד וצנח על הרצפה, כאשר איבד את מהירותו ונראה שוב כמו ופוריאון אחד בלבד.

"כל הכבוד, קטרפי! עכשיו תתקילי אותו!"

"ופוריאון, אם אתה לא יכול לרוץ, קפוץ למזרקה!"

ופוריאון זינק למים בעזרת זנבו הארוך. ברגע שצלל למזרקה, הוא נעלם.

"מה זה?" התפלא ריאן, "איפה ופוריאון?"

"ופוריאון הופך לבלתי-נראה במים. זה הכוח המיוחד שלו. נראה את קטרפי פוגעת בו עכשיו".

"קטרפי, אם את לא יכולה לראות אותו, כסי את כל המזרקה בחוטים!"

וקטרפי ניסתה לעשות כך, אבל המלאכה הייתה רבה מדיי. בינתיים, סילוני-מים זריזים ועוקצניים נורו עליה מתוך המזרקה, חוררו את המשי והחלישו את קטרפי. כעבור זמן לא רב, ופוריאון המנצח זינק שוב מהמים וניער את פרוותו החלקלקה על ריאן.

"יש לך עוד הרבה מה ללמוד, אבל זה היה קרב יפה".

קוני הושיטה את ידה אל ריאן. והוא לחץ אותה. כאשר היא נשארה ביד מושטת, ריאן הביט בה במבט שואל.

"300 קרדיטים בבקשה".

"מה? על מה בדיוק?"

"שני כרטיסים להופעה הערב", אמרה בחיוך.

"אבל לא ניצחת את ראיקו!"

"ההסכם היה ששלושתנו נילחם בך, לא בהכרח בראיקו", חייכה קוני, "עכשיו אתה חייב לקנות כרטיסים לך ולאחיך. איפה הוא, דרך אגב?"

ריאן הביט סביבו. רק עכשיו הבחין שריק לא היה שם.

ריק ניצל את המולת הוויכוח והקרב כדי לחמוק מהמקום. הוא הלך אל ביתה של הולי, שם ידע שכנראה ימצא את מי שחיפש. הם אכן היו שם.

"תראי, תראי מה יש לנו כאן", אמר ג'יימס.

"זה נראה כמו האח האובד", השיבה ג'סי, "מה אתה רוצה?"

"זה ראיקו", אמר ריק, "אני מוכן להשיג לכם אותו, אם תצרפו אותי לארגון שלכם".

פוסטים קשורים

7 תגובות

  1. לא נכון! צוות רוקט? אני לא ממש לא ראיתי את זה בא.
    אבל איך זה שהוא לא מאמן פוקימונים ולא מגדל אותם, אבל הוא מוכן להצטרף לצוות שמתאכזר לפוקימונים?

  2. הוא לא מכיר כל כך את צוות רוקט הוא כנראה לא יודע שהם עושים ניסויים על פוקימונים

  3. חוץ מזה, להגיד שהוא חייב לקנות שני כרטיסים זה לא יפה, כי היא נלחמה איתו בתנאים חדשים.
    אפשר להגיד שהתנאי הקודם של קרב מול שלושתן נעלם ועכשיו יש תנאי אחר שהיא תסכים להילחם מולו אם הוא לא ישתמש בראיקו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *