סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פוקימון; במהירות החושך – פרק 35: נוף בערפל / איידן סוייר

טיפות מים היכו על פני מפרץ ג'וטו שממזרח לניו-בארק, שהפריד בין המחוזות ג'וטו וקנטו. ראיקו, כפי שריאן גילה, היה כה מהיר, עד שהיה מסוגל לרוץ על פני המים. הוא נשא את ריאן ואת האופניים, בעוד ריק נשרך מאחור על גבי קרוקונאו.

"אני לא מאמין שוויתרת על ספירו שלך", אמר לו ריאן כשנתן לו את קרוקונאו, "ספירו שאני תפסתי בשבילך".

"אבל קיבלתי תמורתו את הרקרוס, ואני לא מתחרט".

"איך אתה היית מרגיש אם הייתי נותן למישהו אחר את סלופוק?"

"אם הייתה לך סיבה טובה, הייתי שמח שהוא זכה למלא מטרה כל כך חשובה לך".

"אני בטוח שלא היית מדבר ככה אם הייתי עושה את זה באמת, כמוך".

"אולי", אמר ריק, "בכול מקרה, ספירו והרקרוס הסכימו להתחלף ביניהם. שניהם הבינו עד כמה זה חשוב".

"אתה לא הבנת עד כמה חשובים לי הספירואים שלנו. תפסתי אותם בשביל שנינו, הם היו עמנו מתחילת המסע וסימלו את האחווה בינינו".

"אם ככה, גם גרייס הייתה חלק מהאחווה, כי גם לה היה ספירו. למה נתת לה לעזוב?"

לזה ריאן לא מצא תשובה. אבל מעט מאוחר יותר, כשקרוקונאו נשא אותו על גבי הגלים, ריק הבין שריאן צדק. האחווה שלהם מתה מזמן, עוד ביום שבו חדל להיות מאמן פוקימונים. לפני כן הוא לא היה מוכן לוותר על ספירו, כשם שריאן לא מוכן גם עכשיו לוותר על סלופוק. אך אם הכול יילך לפי התוכנית, ראיקו יהיה עד סוף היום בידיו, ולאחר מכן ריאן כנראה ירגיש אחרת לגמרי לגבי האחווה שלהם.

ריק וריאן יצאו מהים והמשיכו בדרכם מתחת למטריות שלהם, שבקושי הגנו עליהם מהגשם. כעת הם היו במחוז קנטו, מקום חדש לחלוטין, בו נערכים קרבות ליגת הפוקימונים של שני המחוזות. הדרך לרמת אינדיגו עברה בשדות ירוקים על רקע מפלים גדולים, וריק בהחלט חשב שזה יכול היה להיות מקום יפה, לולא הגשם. כעת הכול היה מוצף, האדמה הייתה בוצית וההליכה לא הייתה נוחה. מכיוון מחוז קנטו החל להתגבש גם ערפל סמיך.

"אל תדאג, ריק, עוד מעט נגיע למפרץ ונוכל לנוח קצת", אמר ריאן.

"לא עברנו כבר את המפרץ?"

"עברנו את רובו, אבל יש לו כמה לשונות. החלק הבא שלו עובר בדרך לרמת אינדיגו, ומעליו יש גשר גדול. על הגשר יש דרך אספלט, כבר אין בוץ ויהיה הרבה יותר נוח ללכת".

ואכן, תוך זמן קצר הגיעו האחים אל הגשר של מפרץ ג'וטו. בגלל הראות הגרועה בגשם ובערפל הם לא יכלו לראות את קצהו השני, אבל ידעו ששם נמצא המשך הדרך לרמת אינדיגו. ריאן הלך מעט קדימה, הגיע אל הגשר ראשון והחל ללכת.

"ריאן, חכה", ביקש ריק, "בוא נעצור כאן רגע".

"מה קרה לך? כבר התעייפת?"

"קצת", אמר ריק.

הם התיישבו לצד הגשר. בטנו של ריאן קרקרה, אבל בינתיים הוא העדיף לשמור את הסנדוויץ' שלו בתיק ולא לאכול אותו ספוג במים.

"ריאן", אמר ריק, "חשבת מה יקרה כשנגיע לליגת הפוקימונים?"

"מה זאת אומרת? נילחם על אליפות הליגה, כמו שקבענו".

"ונניח שננצח. מה יקרה אחר כך?"

"אני אמשיך לליגה הבאה, כמובן", ענה ריאן, "למחוז קנטו יש ליגה משלו, ואחריו יש מחוזות רחוקים יותר".

"ומה יהיה איתי?" שאל ריק, "אתה חושב שלא נתראה יותר?"

ריאן היסס. כשנפרד מריק באקרוטיק, ידע שהם ייפגשו שוב בקרוב, לאחר שכול אחד מהם ישיג שני תגים. הוא לא חשב על זה עד עכשיו, אבל ידע שאחרי שהם ייפרדו כעת, ריק לא יבוא עמו למסע. הוא יהיה לגמרי לבדו.

"אנחנו בטח נתראה", אמר ריאן, "אולי בעוד עשר שנים, שנינו נבקר שוב בבית. אתה תהיה מגדל פוקימונים מוכשר הרבה יותר, ואני אהיה אלוף הליגה… אתה בטח תגיד לי שכול הזמן הזה טיפלתי בפוקימונים שלי לא נכון".

ריק שתק, אבל לא היה צורך במילים. ריאן קם על רגליו, הושיט לו יד ועזר גם לו לקום. הם נצמדו בחיבוק אחרון לפני הפרידה, שכנראה תגיע קצת יותר מוקדם ממה שריאן חושב.

גשר ג'וטו נמשך עוד ועוד אל תוך הערפל, ועל האספלט הקשה האחים יכלו לרכב באופניים ולהתקדם מהר יותר. נפש חיה לא נראתה מולם, עד שלפתע נראתה מולם דמות בערפל. נראה שהיא לא זזה, וכשריאן וריק התקרבו, הם ראו שזו נערה לבושה מעיל גשם אדום. מאחוריה כבר ניתן היה לראות את קצה הגשר, אבל היא עמדה בדרך וחסמה אותו.

"עצרו", קראה כשהיו בטווח שמיעה.

"אי אפשר לעצור במקום עם קצת פחות גשם?" קרא ריאן בחזרה.

"אתם לא יכולים לחצות", קראה הנערה, "אתה לא נראה לי כמו מאמן פוקימונים".

"אז מה אם אני לא מאמן פוקימונים?"

"רק מאמני פוקימונים מורשים להמשיך אל רמת אינדיגו!"

"מה? לא שמעתי על חוק כזה!" קרא ריאן.

"חבל מאוד", היא אמרה, "אתה יכול לעבור מצידי, אבל כדאי שהחבר שלך יסתובב ויחזור הביתה".

"אח שלי לא חוזר לשום מקום, הוא בא איתי! מה זה חשוב אם הוא מאמן או לא?"

"הדרך הזאת היא למאמני פוקימונים בלבד. אם אתה חושב שהוא מאמן מוצלח, אני אצטרך לבדוק מה הוא שווה בתור מאמן".

והיא שלפה פוכדור מחגורתה.

"ידעת שרק למאמני פוקימונים מותר ללכת כאן?" שאל ריאן.

"לא", אמר ריק, "אבל נראה שהיא בכול זאת מתכוונת להילחם, ואם היא תנצח אותי בקרב, לא יהיה לנו מה לעשות".

"אני אלחם בה", אמר ריאן.

"זה לא יעזור. אם נרמה, היא בטח תקרא לחברים שלה והם יחסמו לנו את הדרך בהמשך, וגם אתה תהיה בצרות. אני חייב להילחם בה".

"למה אתם מחכים?" היא קראה.

"בסדר", אמר ריק, "אני אלחם בך. סלופוק, אני בוחר בך!"

"וינומות', צאי!"

וינומות', עש סגול וגדול כמעט כמו המאמנת שלה, עפה במהירות לכיוון סלופוק, ראשה הקשיח-למראה קדימה. ריאן חשב שוינומות' תתקשה לעוף כמו שצריך בסופה הזאת, אבל לא נראה שהגשם הפריע לה בכלל; היא הייתה מאומנת היטב. ממקום בלתי-נראה בפניה היא נשכה את סלופוק והתעופפה משם במהירות, לפני שריק הספיק להגיב כלל. נראה שווינומות' שולטת היטב בתעופה שלה ברוח ובגשם.

"בסדר", אמר ריק והחזיר את סלופוק, "תפסת אותי לא מוכן. הרקרוס, צא!"

שני החרקים החלו לעוף באוויר מעל הגשר, שניהם נסחפים ברוח. כל התקפה בגרזן או בשיניים החטיאה את היריב, שכבר נישא משם ברוח. כל תנועה שניסו לבצע זרקה אותם כמה מטרים קדימה, הרחק מן היריב, לעתים אל תוך הערפל.

"חבל על הזמן, וינומות'. השתמשי בקרניים שלך, זה יחסל אותו".

וינומות' התרחקה מהרקרוס וירתה עליו קרן על-חושית. הקרן לא הייתה חזקה כל כך, אך הרקרוס לא יכול היה להתחמק. הוא עף מעלה וצלל לעברה, אך היא המשיכה להתחמק. לא הייתה כל תועלת במתקפות פיזיות, את זה ריק כבר הבין כשהרקרוס נפגע מקרן איתות ששילחה לעברו וינומות'.

"השתמש בחולשה שלה", אמר ריאן, "קווילאבה תהיה טובה נגדה".

"בדרך כלל היית צודק. בגשם הזה, אני בספק עד כמה האש שלה תשפיע", אמר ריק, "וויפינבל, צאי!"

וויפינבל נתלתה על מעקה הגשר. וינומות' ירתה עליה קרן על-חושית, בה בעת שוויפינבל השתמשה באבקת השינה שלה כדי להפיל את וינומות' למים. אך האבקה התפזרה ברוח ונפלה מטה בגשם, בעוד הקרן העל-חושית פגעה בוויפינבל במלוא העוצמה. היא נהדפה אחורה ונפלה על הגשר, ניסתה להגיב בעלי-תער, אך גם העלים לא הועילו והתפזרו ברוח החזקה.

"נסי חבל הצלפה!" קרא ריק.

וויפינבל שלחה את חבליה קדימה, אך וינומות' פשוט התחמקה מכול התקפה. נראה שהרוח לא רק שלא מפריעה לה, אלא גם עוזרת לה – וינומות' רכבה על הרוח בצורה מושלמת כדי להתחמק מחבליה של וויפינבל. תוך שניה היא הסתחררה כמה מטרים משם באוויר ללא שליטה, ואז השיגה שוב שליטה, פנתה אל וויפינבל ושלחה לעברה עוד קרן על-חושית. זה הספיק כדי להפיל את וויפינבל, שהייתה חלשה להתקפה העל-חושית.

רק בשלב זה, ניסה ריק לשלוח את קווילאבה לקרב. כפי שחשב, היא התקשתה בהבערת הלהבות שלה, ובלעדיהם לא יכלה לנשוף אש. היא עדיין הייתה זריזה מספיק להתחמק מהקרניים של וינומות', אבל לא הייתה בכך תועלת.

"וינומות', נשיכת רעל!"

וינומות' תפסה זרם רוח שהעיף אותה אל קווילאבה במהירות עצומה. קווילאבה הצליחה להתחמק, אך וינומות' כבר הייתה קרובה אליה מאוד. מההתקפה הבאה שלה היא כבר לא יכלה להתחמק, וחטפה את הנשיכה במלוא העוצמה. קווילאבה זינקה עליה במתקפה משלה, מתקפת התגלגלות. הלהבות שלה אמנם לא בערו, אך גופה רתח.

"נראה אותה מתמודדת עם זה", אמר ריק.

"וינומות', המריאי למעלה! עשית את שלך!"

ובמקום לתקוף, וינומות' פשוט בחרה שוב להתחמק מקווילאבה, ונעלמה מעליה בערפל. אך כעת קווילאבה הייתה מורעלת מנשיכתה של וינומות', והרעל פעפע בעורקיה והחליש אותה ככול שהקרב נמשך, עד שריק נאלץ להשיב גם אותה לפוכדור. וינומות' הופיעה שוב, רוקדת ריקוד ניצחון מעליהם. לולה הביטה בה בגאווה.

"אין טעם", אמר, "וינומות' חזקה מדי. אני לא יכול לנצח אותה".

"יש לך עוד פוקימונים!"

"נכון, אבל עד עכשיו בקושי שרטתי אותה".

והוא שילח מהפוכדור את סניזל. סניזל ירה את קרן הקרח שלו על וינומות', שהתחמקה ממנו כרגיל. טיפות מים קטנטנות קפאו באוויר ונפלו למים כגושי ברד, אבל וינומות' עצמה לא נפגעה. סניזל ניסה להשתמש בסופת הברד שלו, אבל הגשם כבר היה חזק מכדי שהברד יורגש. ואז ניסה ריק שיטה חדשה – סניזל כיוון את קרן הקרח שלו מעל וינומות', כדי שהברד יומטר עליה מלמעלה. וינומות' אכן נפגעה מעט, אבל להתקפה לקח זמן רב מדי להשפיע. מההתקפות הבאות היא כבר הספיקה להתחמק, והתעופפה במהירות עצומה מהמקום בכול פעם שסניזל התחיל בכלל לכוון קרן קרח לכיוונה הכללי.

"נראה שאין ברירה. תצטרך להסתדר בליגת הפוקימונים בלעדיי".

"אין סיכוי", אמר ריאן, "אמרנו ששנינו נגיע לשם ונילחם שם על התגים. אנחנו לא הולכים לסטות מהדרך".

"מה אתה רוצה שנעשה?" שאל ריק, "בידריל היא הפוקימון האחרון שלי. היא לא מקשיבה לי, איתה אני בטוח לא אנצח את הקרב".

ריאן חשב, ואז שלף פוכדור.

"קח את קרוקונאו", אמר, "תשתמש בו במקום בידריל".

ריק הניד בראשו. "וינומות' מאומנת טוב מדי. לא עשיתי לה כמעט כלום עד עכשיו. אני בספק שקרוקונאו ישפיע עליה יותר מהאחרים".

קרני קרח ואיתות נשלחו לכול עבר. סניזל ניסה לנצל את הרוח כמו וינומות' ולזנק גבוה כדי להתחמק מהתקפותיה, אך הוא לא היה מיומן כמוה ברכיבה על הרוח, איבד שיווי-משקל והתרסק על הגשר. לווינומות' היה קל יותר לפגוע בו לפני שחזר להכרה, אך כבר היה קרוב להפסיד. בלב כבד, ניתק ריאן את הכדור-מהיר מהשרשרת על צווארו, והושיט אותו לריק.

"אם אתה לא שומר עליו, אני לא יודע מה אני אעשה לך".

קרן איתות אחרונה חיסלה את סניזל וריק החזיר אותו לפוכדור. כעת, הוא הושיט קדימה את הכדור-מהיר, וממנו זינק ראיקו הגדול והמלכותי. למראהו, לולה פערה את עיניה לרווחה; היא בהחלט לא ציפתה לזה בקרב הפוקימונים שהבטיחו לה.

"בסדר, ראיקו, אני רוצה שתעשה כל מה שהוא אומר לך", אמר לו ריאן.

ריק חייך. זה בדיוק מה שרצה לשמוע.

"ראיקו, השתמש במכת הרעם שלך!"

רעם אדיר הדהד בשמיים. ברק משונן נשלח קדימה מגופו של ראיקו. וינומות' הצליחה להתחמק ממנו ברגע האחרון, אך הפעם זה לא הועיל; היא הייתה מוקפת במים שנשאו כעת מטען חשמלי, שהימם אותה מכול כיוון. היא צנחה מטה היישר אל מפרץ ג'וטו.

"וינומות', לא!"

למראה וינומות' הנופלת, לולה קפצה מהגשר בעקבותיה. כבר לא היה אכפת לה מדבר, גם לא כשגופה פגע במים שמגובה הנפילה הרגישו כמו קיר ברזל. היא ראתה את וינומות' נסחפת אל החוף הבוצי שמאחורי מסך הערפל, ובלי לחשוב כלל על הכאב הפתאומי החלה לשחות בעקבותיה, מנסה להשיג אותה לפני שתטבע.

בינתיים על הגשר, ריק השיב את ראיקו לפוכדור.

"אתה רואה, ריק? בסופו של דבר זכית גם אתה לשלוט בראיקו. איך ההרגשה?"

"הרגשה נפלאה", אמר ריק, "למעשה אני חושב שאני אשמור את ראיקו עוד קצת לעצמי".

ריאן נראה מבולבל.

"מה זאת אומרת? נתתי לך אותו רק לקרב אחד".

"אני מצטער לעשות לך את זה, ריאן", אמר ריק, "אבל ראיקו שלי מעכשיו. נתת לי אותו מרצונך החופשי".

ממחבואו מתחת לגשר הגיח בריחוף קופינג. ריק אחז בו כמו בכדור גדול, ויחד הם ריחפו מעלה אל תוך הערפל, ריאן ההמום צופה בהם. לא היה לו מה לומר. הוא פשוט לא האמין שזה קורה.

"בהצלחה בליגת הפוקימונים, ריאן", קרא ריק כשנעלם בערפל.

פוסטים קשורים

4 תגובות

  1. ריק הפך למרושע!! ומה שהוא עשה עם קופינג היה מאוד מוזר חחח הוא תכנן את זה עם ג'יימס?

    לולה למה נלחמת בריק למההההההה….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *