ראשי / יצירה / מוצאים את מיו / מוצאים את מיו – פרק 14 / ‫עופר פפיר ג'קסון‬

מוצאים את מיו – פרק 14 / ‫עופר פפיר ג'קסון‬

הסתכלתי פנימה לתוך המבנה. הוא היה בנוי רובו ככולו מפלדה. המבנה נראה כמו מפקדה של צוות מרגלים מסרט בשנות החמישים. הוא היה מצויד בטכנולוגיות די מיושנות: מחשב ישן עם מסך ענק, טלוויזיה שטוחה אך בצבעים שחור ולבן בלבד (אשר בדיעבד הבנתי כי הצבעים היו של מצלמות אבטחה שפרוסות באזור ושומרות על המבנה), מכשירי רדיו, שעונים מסוגים שונים ואפילו אקדחים. "אהבת?" שאלה לנה ועשתה פרצוף קצר רוח.

"כן, מאוד!" אמרתי בלי לשים לב לעובדה שהיא מתוחה קצת.

"בוא, נגמר הסיור בחדר הזה" היא אמרה ומשכה את שרוול חולצתי, בזמן שהסתכלתי בפליאה על המכשירים הטכנולוגיים המשונים, והובילה אותי לחדר אחר. הדלת הזו הייתה הרבה פחות מאובטחת, דלת פלדה רגילה כמו שיש בבתים מסוימים שחושבים שדלת עץ רגילה לא תספיק לשמור עליהם בטוחים. כשנכנסתי לחדר, הוא היה חשוך. לנה הדליקה את האור. עצמתי את עיני מסנוור למראה המנורה הקטנה, אך המאירה מאוד, ולנה הושיבה אותי ליד כיסא שנמצא על יד השולחן עליו נמצאת המנורה. לנה סגרה את דלת הפלדה וניגשה אלי.

"מה אתה עושה פה?" היא שאלה. היא התיישבה על כיסא מולי והסתכלה לתוך עיני, מנסה לחדור לעמקי נשמתי במטרה לחלץ מידע, שאפילו אני לא יודע מה היא מחפשת.

"מה זה פה? סי.אס.איי?" התבדחתי. לנה לא נראתה מבודחת.

"מה אתה עושה פה?" היא חזרה ושאלה.

"באתי לחקור את הסביבה, אמרתי לך, זו האמת" טוב, לא כל האמת לפחות. ואם לנה רוצה לעשות דברים רעים במיו? אסור עלי לשתף פעולה ולספר לה כל מה שאני יודע.

"אתה לא מספר לי את כל האמת…" היא צמצמה את הרווח בין עפעפיה, כאילו בדיוק גילתה על מה אני חושב.

"אני כן, תקשיבי, אין לי כוונה לפגוע בך, ואני לא חלק מהאנשים שמנסים להכאיב לך. את אמרת זאת בעצמך. תוכלי לשחרר אותי בבקשה בכדי שאוכל להמשיך בדרכי?"

"אוקיי" היא אמרה, "אתה רשאי ללכת".

"תודה" אמרתי. היא ליוותה אותי עד היציאה מה"בונקר" שלה. הודיתי לה ויצאתי משם.

"מה אתה עושה כאן?" שמעתי קול.

שוב פעם ראיתי דברים. שוב אמא שלי, הפעם עם שיימין, הפוקימון שהצלתי לפני יום ממלתעותיו של לאקסריי. אמא שלי הייתה ילדה קטנה ב"חיזיון", היא הייתה ממש דומה ללנה, הילדה. הם שיחקו ביחד במקום שנראה כמו השדה שראיתי ביום הראשון באזור הזה. שדה רחב מימדים עם אין ספור פרחים ועשבים. אמא שלי הסתובבה בין הפרחים עם שיימין וכל פעם שיימין היה עוצר את הליכתו ומתחבא מאמא שלי. כשהיא הבחינה ששיימין נעלם לה, היא החלה לחפש אותו וכשמצאה אותו, שיימין היה מפזר עליה אבקה ושניהם צחקו. ראיתי את מיו, הוא ניגש לאמא שלי והסתובב סביב ראשה, ואז הכל נהיה אפור. ראיתי עקבות אפורות של נעליים מכסות את שדה הפרחים ואת אמא שלי צורחת, ואז בשנייה הכול התפוגג. מצאתי את עצמי עומד עדיין, עיני היו עצמות לרווחה.

"ארקניין, תקוף!" שמעתי לפתע. זו הייתה לנה. זו הייתה שאיגתו האדירה של ארקניין, ללא כל צל של ספק. הסתובבתי וראיתי את הפוקימון האדיר מתקרב בצעדי ענק לכיווני ממרחק גדול. ראיתי את לנה, ידה מושטת באוויר לכיווני ואיכשהו הצלחתי להבחין בפניה ממרחק. הן היו זהות לחלוטין לתווי הפנים של אמא שלי כשהייתה צעירה.

"בלסטויז, צא ותשתמש בסחרור מהיר!" זרקתי את הפוכדור שלו באוויר, הוא יצא והתחיל להסתחרר כבר באוויר. שני הפוקימונים הענקים האלו פגשו אחד בשני, אך ארקניין, שהופתע מההכרזה ומהמכה הפתאומית, נראה שחטף מכה חזקה וקריטית יותר.

שני הפוקימונים נהדפו לאחור, ארקניין עומד גאה על ארבעת רגליו החסונות ובלסטויז מכין את תותחיו להתקפה מרחוק.

"ארקניין תשתמש במהירות על!" לנה צעקה.

"בלסטויז, תשתמש בתותח הידרו!" הוריתי לבלסטויז. בלסטויז הכין את תותחיו וירה פרץ מים אדיר משני התותחים, בעוד ארקניין מנסה לחמוק מהם ולפגוע בבלסטויז.

"למה את תוקפת אותי?" צעקתי לה.

בינתיים, נראה היה שבלסטויז פגע חזיתית בארקניין, אך השני עדין המשיך לרוץ ופגע בבלסטויז בבטנו. בלסטויז עף לאחור בעוד ארקניין נשאר עומד, אך פגוע.

נראה היה שלא אקבל תשובה לשאלתי והחלטתי להמשיך להלחם.

"בלסטויז, ריסוק גולגולות!" בלסטויז קם על רגליו וקפץ מעלה, מסתחרר במהירות אדירה ונופל על ארקניין לפני שהוא אפילו חשב על לחמוק. ארקניין היה לכוד תחת כובד משקלו של בלסטויז, אך הוא לא וויתר. הוא התאמץ, התהפך והתגלגל עד אשר היה בתנוחה נוחה מספיק בכדי לבעוט בבלסטויז בכף רגלו האדירה ולהרחיק אותו ממנו.

"ארקניין, תשתמש בניב רעם!" ניב רעם. לא ידעתי שארקניין יכול ללמוד מתקפת חשמל. מרוב מהירות, בלסטויז אפילו לא הצליח לקום וכבר נשיכה חשמלית הגיחה ונגסה בו בצווארו הרחב. בלסטויז התפתל מכאבים. לפתע, התחיל הבזק באחד מתותחיו של בלסטויז. ההבזק התפרץ באופן מפתיע והוא הרחיק את ארקניין המופתע מבלסטויז.

"בלסטויז, תשתמש בסחרור מהיר!" אמרתי. בלסטויז נכנס לשריונו והסתובב במהירות אדירה. הוא פגע בארקניין והעיף אותו רחוק.

שמעתי צעקה, ארקניין נחת על לנה. רצתי אליהם ובדרך החזרתי את בלסטויז לפוכדור שלו. ארקניין היה שרוע על לנה, שעיניה היו עצומות. לפתע, ארקניין נעלם ובמקומו נפל פוכדור מוזר בצבע צהוב-לבן במקום הצבעים הרגילים של אדום-לבן.

לקחתי את הפוכדור ושמתי אותו בתיקי. לקחתי את לנה על ידי ולקחתי אותה לבונקר.

3 תגובות

  1. מה לעזאזל?!
    יכול להיות שמישהו שלט בו מרחוק בזמן שהוא חווה את ההזיות האלה? כמו סוג של טראנס?
    ואיך לעזאזל הילדה החמודה שהיא כנראה גרסה צעירה יותר של אמא שלו הפכה תוך רגע למפחידה בטירוף?

  2. באלבאזורית אמיתית! (ג'יגליפאף & מלואטה לשעבר)

    או-מיי-גד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  3. בוויקטיני(לשעבר איוישרוז'ן)

    אממממ >_< מישהו מוכן להסביר לי מה עובר על הילדה הזאת?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.