סיפור: קריפיפסטה על פוקימון – חלק 6 (ואחרון?)

פרק 9 –

רצתי אל המראה וראיתי קעקוע… שכתוב בו…

Death, באותו הרגע התעלפתי.

היה לי חלום מוזר על אנשים אפורים, חצי מתים ועצובים, שלא זזו כמעט בכלל, הסתובבתי בניהם ואף אחד לא שם לב אלי,
חוץ מאחד.

ראיתי אותו מאחורה, מראה מוכר, אם אני מתעלם מזה שהוא כולו אפרורי.

הוא רעד, בכה ואז דיבר, לא הבנתי מה הוא אמר מהבכי שלו, אך במשפט האחרון הוא אמר.. "א…אני מצטער"!

ואז הוא דקר אותי עם סכין, מיד התעוררתי.

הייתי כמה דקות על הרצפה, מנסה להירגע ולחשוב מי זה היה.

אחרי זה, הסתובבתי בביתי וראיתי… את אמא ואבא שלי!

רצתי לחבק אותם, אבל… הם לא התייחסו אלי, ויותר גרוע, כשניסיתי לחבק את אימי, עברתי דרכה!

וראיתי אותה ואת אבי מתאדים… לא… מתפקסלים!

הם הפכו לאנרגיה וזזו למקום אחד… התחיל להיווצר שער סגול, ישן, הרוס ו… מלא ראשים ודם.

הלכתי כמה צעדים אחורה, עד שהגעתי לקיר, אבל… כשנגעתי בו, גם דרכו עברתי.

הסתכלתי למטה וראיתי… שהרגליים שלי נעלמו!

רצתי שוב למראה וראיתי… כלום, לא הייתה לי השתקפות

הסתכלתי על ידיי וראיתי שאני הופך למשהו שהיה לי מוכר,

שחור-סגול, עם ידי ציפורניים וחסר רגליים.

הרוח של לבנדר טאון.

הלכתי של אל השער וראיתי שמשהו מתחיל לצאת,

משהו אנושי, מוכר לי מאוד…

אני.

או יותר נכון, הגוף שלי שהשתנה ברגע לHCTILG ואמר: "אתה לא רוצה את זה בחזרה? הגוף?, המשפחה?, החברים? החיים?!" וצחק צחוק מרושע.

הוא אמר: "טוב… עכשיו יש לך דרך להחזיר את זה, רוצה לדעת איך? בוא אחריי!" ועבר בשער שוב.

אני נשארתי לבד בבית, מלא אימה ופחד, ללא ידע קטן מה הולך לקרות.

פרק 10 –

נכנסתי אל השער באימה, כשפתחתי את העיניים ראיתי, זירת פוקימון, רגילה, אחרי כל כך הרבה זמן, דבר אחד שהוא לא קריפי.

ראיתי את השכן שלי, גם הוא היה רגיל לגמרי, לא הספקנו לדבר וכבר רד… אני מתכוון HCTILG בא אלינו, הוא אמר שאת הגורל שלנו, ושל העולם, יקבע בקרב פוקימונים. שתיים כאשר לכל אחד יש שלושה פוקימונים, נגד אחד כשיש לו שישייה, קרב כפול.

לא היה מסובך מידי להבין מה אנחנו נהיה…

בחוסר ידע ובלבול נכנסו אל הזירה, שהייתה נראית רגילה, עד שהגיע "קהל", כל האנשים האפורים שראיתי בחלום.

אחרי שנכנסו ראינו את HCTILG , מחכה, שנתחיל בקרב.

הוא הוציא את כל הפוקימונים שלו והראה לנו אותם, כמובן, איך לא, איוי, גודרה, ארכיאוס, דיטו זוהר, בלסטויז אפל, ופוקימון שהחליט להשאיר אותו בסוד.

אחרי זה, הוא אמר לכל אחד מאיתנו לבחור 3 פוקימונים.

אני בחרתי בלוקאריו, טפיג וזקרום.

השכן בחר בבלסטויז, קיורם הלבן ולוגיה.

הקרב התחיל, HCTILG אמר: הילחמו על חייכם!

HCTILG בחר להתחיל עם איוי וגודרה, הפוקימונים "שבמקרה" התחילו את הכול.

אני הוצאתי את טפיג והשכן הוציא את לוגיה ועלה עליו.

הוריתי לטפיג להשתמש בלהבה על איוי, הפגיעה הייתה מכה קריטית.

HCTILG אמר לאיוי להשתמש ב"גניבת נשמות", קרן אפלה נשלחה אל טפיג, אך ידעתי שזה מה שיקרה, שנייה לפני שהקרן פגעה בטפיג, החזרתי אותו לפוקדור.

הקרן עברה ללוגיה, אבל השכן פשוט הפנה אותה עם הידרו פאמפ על איוי בחזרה, איוי התעלף, והנשמה? עברה לגודרה, שעד עכשיו טען אנרגיה.

גודרה שחרר את כל האנרגיה שטען על טפיג, וגם טפיג התעלף.

HCTILG שלח את דיטו הזוהר, אני את לוקאריו. המהלך הראשון שלי היה לפתח את לוקאריו למגה, בינתיים לוגיה נלחם נגד דיטו וגודרה שוב טען אנרגיה.

דיטו כמובן השתמש בהעתקה, אבל על גודרה. מיד אחר כך, מישהו חדש נכנס לזירה, אפור.

הצורה האפלה של השכן שלחש – אני אשלים את מטרתי, HCTILG העביר אליו את בלסטויז האפל, דיטו והפוקימון הסודי.

גודרה שחרר שוב את האנרגיה שטען, על מגה לוקאריו שהדף את המכה עם העצם שלו לכיוון הפוקדור שהיה מצויר באמצע הזירה.

ואז, קרן אור סגולה יצאה מהפוקדור ופירקה את הזירה לארבעה חלקים, אחד לכל אחד. כדי להגיע למקום של מישהו אחד היינו חייבים להשתמש בפוקימון מעופף או מתקפה לטווח רחוק, גודרה-דיטו השתמש בריקוד גשם שחצי מילא את הרווחים בין חלקי הזירה.

המים השתנו לפורטל, HCTILG אמר: "מי שנופל, חוזר לעולם שלו, אך לא כמו שהוא רגיל אליו."

עברה בשנינו חרדה קטנה.

בגלל הפיצול, השכן הוציא את קיורם לבן ונתן לי אותו כדי לרכוב עליו, העליתי עליו גם את לוקאריו.

לוגיה, קיורם לבן ולוקאריו שילבו מתקפות על דיטו, וגם הוא התעלף.

השכן האפור שלח את בלסטויז האפל. הוא וגודרה שילבו מתקפות על לוגיה ועילפו אותו, השכן נחת על החלק של השכן האפור בזירה והוציא את בלסטויז.

שני הבלסטויז נאבקו וירו מים לכל כיוון, קצת פגעו בקיורם הלבן ובגודרה-דיטו, אך לא נגרם יותר מידי נזק.

הורדתי את לוקאריו באותו החלק כדי שיעזור לשכן שלי ואז המשכתי לכיוון דיטו-גודרה.

הוא ניסה לירות עליי כמה פעמים, אך התחמקתי. כשנחתתי, הוצאתי את זקרום ושלחתי את קיורם הלבן חזרה לשכן.

זקרום החזיק בדיטו-גודרה שניסה לתקוף אותו וזרק אותו אל בין החלקים של הזירות, ברגע האחרון, HCTILG החזיר אותו ושלח את ארכיאוס במצב רוח בחלק ריק.

עפתי על זקרום לחלק של השכן אך העיניים שלו היו אדומות יותר מהרגיל, התעלמתי מזה והמשכתי.

בנתיים הבלסטויז עדיין נלחמו כשקיורם הלבן ולוקאריו עוזרים לשכן. כשהגעתי, ראיתי שאחד התותחים של בלאסטויז הרוס לגמרי, שאלתי את השכן איך הוא מסתדר, והוא ענה "די טוב, אתה יכול לקחת את לבן ולוקאריו, אני כבר אטפל בו לבד", הנהנתי בראש והמשכתי אל ארכיאוס.

כשהתקרבתי, HCTILG הורה לארכיאוס להשתמש ב… "שחרור נשמות", ארכיאוס השמיד את עצמו והפך לקרן השאיבה של "גניבת נשמות", אך הפעם, זה היה הפוך, קרני האנרגיה כוונו אל הקהל האפור ואל הזקרום שלי.

כשזה פגע בקהל, הם הפכו לפוקימוני זומבי.

כשהקרן הגיעה לזקרום, כלום לא קרה, רק העניים שלו זהרו אפילו יותר.

פוקימוני הזומבי שילבו כוחות, תקפו את השכן, השכן האפל ושני הבלסטויז והפילו אותם בין הזירות, עד ששמתי לב לזה, זה כבר היה מאוחר מידי. הדבר היחיד שנשאר מהם זה הפוקדור המסתורי

שנייה אחרי זה, כול פוקימוני הזומבי נעלמו, או יותר נכון נשאבו אל הפוקדור המסתורי, חוץ מאחד, זומבי קלדאו.

חטפתי הלם, קלדאו תמיד היה הפוקימון האהוב עליי, כל כך אהבתי אותו שלא רציתי לבחור אותו לקרב כי פחדתי שיפגע.

כשיצאתי מההלם, הסתכלתי על זקרום, העיניים שלו הפכו לעניים ללא אישון, רק לבן.

ואז, הוא התחיל לנסות להעיף אותי ממנו!

הוא הצליח בזה, אך קיורם הלבן תפס אותי ברגע האחרון. הבנתי שמה שארכיאוס עשה זה להשתלט לי על זקרום!

ללא רצון, הורתי לקיורם הלבן להוריד אותי ואת לוקאריו באזור הקהל ולתקוף את זקרום, בנתיים התקדמנו לכיוון קלדאו.

אמרתי לקלדאו שאני לא מסוגל לפגוע בו, שאני מעדיף להפסיד את הכול, רק לא לעשות את זה, התחלתי להתקרב אליו, הוא ניסה לתקוף אותי אך לא פחדתי להיפגע, לבסוף, התקרבתי אליו ונגעתי בו.

חיבקתי אותו ובכיתי, ואז, הוא התחיל לזהור והשתנה לקלדאו ריזולט, הוא אמר שהוא יצטרף אלי רק אם נעזור לו להפיל את שלטון HCTILG, וכל הפוקימונים בזירה חוץ מקלדאו, לוקאריו וקיורם הלבן התעלפו.

כולנו עלינו על קיורם הלבן ועפנו, ועפנו לכיוון HCTILG, שחייך את החיוך הזדוני שלו.

הוא תפס את הפוקדור עם הפוקימון המסתורי והוציא ממנו את G***, פוקימון הגליץ׳ ואת גודרה. ואחרי זה HCTILG אמר לי שזה הולך להיות הקרב האחרון, הקרב שיקבע את הכל.

לא האמנתי שאחרי כל כך הרבה סבל זה הולך להיגמר. הייתי ביתרון מספרי, שלושה פוקימונים נגד שניים.

הפוקימון G*** תקף ראשון, הוא תקף את לוקאריו במה שנראה כמו קרן-מיסינגנו, לוקאריו שאב את הקרן דרך העצם שלו והתפתח למגה, הוריתי לכולם לשלב מתקפות על גודרה שממילא כמעט היה מעולף וברגע האחרון, HCTILG הורה לגודרה לשאוב את האנרגיה מהמתקפה, גודרה הצליח לספוג ואז HCTILG הורה לG*** לעטוף את גודרה ולהשתלב איתו, לקח לי כמה שניות לקלוט מה קורה, G** וגודרה הפכו לחליפה בצורת שלד שהתאימה בדיוק לHCTILG.

הבנתי שבקרב האחרון אני אצטרך להביס את HCTILG בכבודו ובעצמו. הורתי לקלדאו להשתכפל בצוות כפול ואז לתקוף בכדור מים משולב עם כדור האנרגיה של לוקאריו, בזמן שקיורם הלבן טוען אנרגיה.

החליפה של HCTILG קיבלה לא מעט נזק, אך עדיין הייתה חזקה מאוד. הוא העיף את מגה לוקאריו ועילף אותו.

הבנתי שאין עוד דרך לנצח את HCTILG מבלי להשוות כוחות, הוריתי לקיורם הלבן וקלדאו להפוך לחליפה גם.

נכנסתי אל החליפה במחשבה על כל מה שעברתי, והבנתי שאני לא יכול לתת לעצמי להפסיד בקרב, אני וHCTILG התעפפנו בחליפות והתחלנו להילחם, הוא ניסה לתקוף אותי עם מתקפות לטווח רחוק אבל התחמקתי, הקפתי את הזירה כמה פעמים כדי לצבור מהירות ונכנסתי בHCTILG עם כל הכוח שהיה לי, התעלפתי וכשהתעוררתי, הייתי בבית!

רצתי אל השכן וגיליתי שהוא חיכה לי בדלת, הוא אמר שהוא צפה בקרב וראה איך נלחמתי, וחוץ מזה, הוא גילה מידע חשוב בDS, סיפורו של HCTILG עם הודעה שזה עדיין לא נגמר. מעבר לזה, יצאתי החוצה והעולם השתנה לגמרי, עולם הפוקימון והעולם האמיתי השתלבו! ראיתי שמחוץ לבית חיכו לי גם קלדאו, קיורם הלבן, לוקאריו, זקרום וכל שאר הפוקימונים שהיו לצידי ולצד השכן בקרב.

ופה זה נגמר… או שלא… ?