ריק לא העז לחזור לעיר ולהשיג ציוד חדש, במקום כל מה שאיבד בגולדנרוד. הוא עף על גבה של פידג'יוט לכיוון פיוטר בלי מזון ובלי שק שינה, לגופו רק הבגדים הקרועים והמוכתמים בדם. הפעם הוא לא עף מעל הפסגות המושלגות, אלא דרומה יותר, בתקווה למצוא מקום לאכול ולהתרענן בו, וכעבור כמה שעות הגיע אל אגם הזעם. הוא העדיף שלא לעצור שם ולהיתקל במאמנים, לכן נחת ליד אחד הנחלים שזרמו אל האגם, שם כיבס את בגדיו ושלח את הפוקימונים למצוא להם אוכל. וולפיקס מצאה עץ אגסים שעליו צמחו כעת פירות, וריק ושאר הפוקימונים הגיעו לשם במהרה. כולם היו רעבים מאוד.
"תאכלו הרבה", אמר להם ריק, "אני לא יודע מתי נמצא עוד אוכל".
זה מגוחך, חשב. הפוקימונים שלו צריכים להיות במצב להילחם, אבל כרגע הם בקושי יכולים לאכול. בכלל, למנוע מזון מהפוקימונים שלו היה אכזרי מצדו, אבל ברגע שינסה להשתמש בכסף שבכרטיס שלו, הוא יתגלה. עד כה הוא סמך על פרסי, אבל עכשיו גם היא לא הייתה שם. גניבה הייתה הפתרון היחיד כרגע. למרות שעוד לא התחיל להחשיך, ריק החליט לעצור כאן היום, כדי שיהיה להם מה לאכול כל היום וגם כדי שכול הפוקימונים יוכלו לרוץ בחופשיות ולהתאמן מעט. הוא לא נתן להם ממש להילחם, אבל מדי פעם ערך ביניהם תחרויות ריצה, טיפוס או השלכת סלעים. בקצב הזה, זמן המסע לפיוטר יהיה כפול, אבל זה עדיף בהרבה מלהתיש את פידג'יוט ואת שאר הפוקימונים.
רק כשחצו את רמת אינדיגו, ריק חשב להאריך את זמן התעופה, כדי שיגיעו לפיוטר בלילה. אז העיר תהיה ריקה, וריק יוכל לגנוב לו תרמיל חדש ואולי מעט בגדים ואוכל. אבל במחשבה שנייה, היה דבר דחוף יותר – עליו לבקר במוזיאון, וגם הכניסה לשם עולה כסף שהוא יצטרך להשתמש עבורו בכרטיס האישי שלו. אם פרסי הייתה שם, היא ודאי הייתה אומרת לו שאין טעם לעוף עד לפיוטר רק כדי לבקר במוזיאון; אבל היא לא הייתה שם, וגם המחשב שלה לא היה זמין לו, והוא לא יכול היה להשתמש בפוקיפון בלי למשוך אליו את המשטרה. לא הייתה לו אפשרות להישאר זמן רב בפיוטר, ויהיה עליו לעשות קודם כל את הסידורים הדחופים.
בלילה, ריק פרץ למוזיאון דרך החלון, בעזרת פידג'יוט שעזרה לו להגיע לקומה העליונה. הוא נזכר איך בפעם הראשונה שהיה כאן, התלוצץ על כך שגנבים לא אמורים לקנות כרטיסים למוזיאון, אלא להתגנב אליו בלילה. אז הוא עוד לא שיער לעצמו שבעתיד לא תהיה לו ברירה. וולפיקס סיפקה לו אש שהאירה את דרכו במסדרונות, והוא הגיע אל תצוגת הארטיפקטים. ריק ידע שלא כל הארטיפקטים שנוצרו אי-פעם יהיו מוצגים כאן, ומכיוון שלא זכר שראה כאן את כתר האופל בעבר, לא ציפה למצוא העתק שלו. הוא בעיקר התעניין בשמות האלכימאים שייצרו את הארטיפקטים המוצגים במוזיאון; אלכימאי שידע ליצור ארטיפקטים, ודאי יצר יותר מאחד.
חפץ אחד תפס את תשומת לבו במיוחד: מצית שחורה, לא גדולה יותר ממצית רגילה, אך נראה שגלגל ההצתה חסר בה. תיאור הארטיפקט גילה לו כי מדובר ב"מעמעם", חפץ המחקה את מתקפת העמעום של פוקימוני אופל: הוא מחשיך מקומות מוארים, בדיוק כפי שמקורות אור מאירים את החושך. חפץ שקשור לפוקימוני אופל היה בדיוק מה שריק חיפש. הוא חיפש את שמו של האדם שייצר את החפץ, ומצא אותו במהרה: המעמעם נוצר בידי אלכימאית ששמה אווה פימאה. השם הזה היה קצה החוט הראשון של ריק בחקירה למציאת כתר האופל.
ריק רשם לעצמו שמות נוספים של אלכימאים שהיו רשומים בתיאורי הארטיפקטים, אך בדיקה שלהם הייתה עבורו בעדיפות משנית. מכיוון שהפריצה למסדרון עברה בלי בעיות מיוחדות, ריק החליט שיוכל להיכנס לעיר ולגנוב לו ציוד נוסף. הוא פרץ למרכז המסחרי וגנב לו תיק גב קטן, בגדים חדשים וכמה קופסאות שימורים – אוכל שלא יתקלקל והוא יוכל לשמור לשעת חירום. רק שק שינה הוא לא הספיק למצוא, לפני ששמע צעדים מתקרבים לכיוונו וחשש שהמשטרה בדרכה אליו. הוא הסתלק מן המקום, ומיהר לברוח מפיוטר לפני שמישהו יתפוס אותו. הוא ישן מחוץ לעיר, משתמש בבגדיו הישנים בתור המצע הנוח ביותר שיכול היה לאלתר, ובבוקר המריא משם על פידג'יוט בחזרה לאקרוטיק, בתקווה שפרסי כבר חזרה אל העיר.
כשריק חזר אל ביתה של הולי, מצא את שק השינה של פרסי פרוש על הרצפה. היא עצמה ישבה מול השולחן ועבדה במחשב שלה, אך כשראתה את ריק, סגרה מהר את המחשב ורצה אליו מהר.
"ריק!" אמרה, "כל כך דאגתי לך".
לפני שהספיק להגיב, פרסי עטפה אותו בזרועותיה בחוזקה, ולא הרפתה למשך דקה ארוכה. הוא חיבק אותה בחזרה, אך לא חזק כמוה, ורק כשפרסי הרפתה ממנו, ריק השיב לה את הפוקימונים שלה והם סיפרו זה לזו מה עבר עליהם מאז שנאלצו להיפרד.
"באמת עפת עד פיוטר ובחזרה בשביל משהו שיכולת למצוא בקלות במחשב?" פרסי הרימה גבה.
"אני לא מוצא דברים כאלה בקלות כל כך. חוץ מזה חסכתי לך כמה שעות של חיפושים, אנחנו יכולים להתחיל ישר מלחפש את אווה הזאת".
"חסכת לי כמה שעות, אבל זה לקח לך כמה ימים. גאוני מצדך".
"היי, לעוף לפיוטר ובחזרה חיזק מאוד את פידג'יוט, וגם אימנתי קצת בדרך את שאר הפוקימונים. הגנרל אמר שכנראה נצטרך להילחם".
"גם זה לא מוצא חן בעיניי. אדם שמחזיק בארטיפקט הוא בטח מאוד חזק, לא סתם מאמן רגיל. לא ראית איך היטמונלי של קינג כיסח את הפוקימונים שלי".
"אנחנו לא יודעים את זה עדיין. קודם כל נראה מול מה בדיוק אנחנו עומדים, אחר כך נחשוב איך אנחנו מתמודדים עם זה".
"היי!" נשמעה קריאה מאחוריהם.
ריק ופרסי הסתובבו וראו את הולי, מיאו הקטנה שלה מתחככת ברגלה.
"שניכם נפגשתם שוב, איזה יופי, מאוד מרגש. למה אתם עדיין כאן?"
מחוץ לביתה של הולי, פרסי הריצה חיפוש ברשת על אווה פימאה.
"אין עליה הרבה מידע", אמרה, "היא מוזכרת ברשימה של אלכימאים מפורסמים, אבל אני מעולם לא שמעתי עליה".
"אולי היא מפורסמת יחסית לאלכימאית. בהתחשב בעובדה שהם נעלמו מן העולם, עצם העובדה שמישהו זוכר שהיו פעם אלכימאים כבר אומרת הרבה".
"כתובים כאן רק תאריכים ומקומות של הלידה והמוות. אני לא חושבת שזה…" גבותיה של פרסי התכווצו, "רק רגע, זה מוזר".
"מה העניין?" שאל ריק.
"תסתכל על התאריכים האלה. האלכימאים בני התקופה הזאת נולדו על פני כמה עשורים שונים, אבל תראה כמה מהם מתו באותה שנה".
ריק הביט במסך וראה שפרסי צודקת. בזכות ריאן, הוא גם ידע מה בדיוק קרה באותה שנה.
"זה בדיוק שנה אחרי מלחמת האזרחים של ג'וטו", אמר, "משהו גרם לרוב האלכימאים למות אחרי המלחמה".
"שנה אחרי מלחמת האזרחים?" הביטה בו פרסי, "אם הם היו מתים במלחמה זה היה הגיוני, אבל מוות המוני שנה אחרי המלחמה?"
"לפחות עכשיו אנחנו יודעים למה האלכימיה נעלמה מן העולם. כל האלכימאים פשוט מתו בבת אחת".
ריק העביר מבט מהיר על הרשימה. מותם של שני אלכימאים בסך הכול תוארך לשנים מאוחרות יותר, והאחרונה שבהם מתה עשרים שנה אחרי אווה פימאה. אם הייתה רוצה, היה לה כנראה מספיק זמן להעביר את הידע שלה הלאה, והיא בכול זאת בחרה לתת לאלכימיה למות עמה.
"מעניין מה קרה להם", תהה ריק.
"הלוואי שהיה לנו זמן לחקור את זה. אנחנו צריכים להתרכז בפימאה".
"בסדר", אמר ריק, "היא חיה עד גיל 42. נולדה בגולדנרוד, מתה באקרוטיק… אני מתערב אתך שזה קשור למלחמת האזרחים".
"אם כן, היא הייתה חייבת לעבור לגור באקרוטיק בשנה האחרונה לחייה, אחרי שאקרוטיק נכבשה".
"טוב, כל התושבים של אקרוטיק נרצחו בידי לורנס קינג. מישהו היה צריך ליישב את העיר מחדש".
"מה זאת אומרת נרצחו? אקרוטיק הפסידה במלחמה".
"יש אנשים שחושבים אחרת".
והוא סיפר לה את אותו סיפור ששמע שנה וחצי קודם לכן. הוא לא ידע איזו מהגירסאות היא האמיתית, אבל נטה להאמין יותר לזו. לא היו לו שום הוכחות לכך, אבל מכיוון שהחלק של שלוש חיות הפרא התגלה כאמיתי, ריק האמין שיוסין ידע על מה הוא מדבר.
"הלוואי שיוסין היה כאן", אמר כשסיים את הסיפור, "הוא ידע יותר מכולם על ההיסטוריה של אקרוטיק, אולי הוא היה מכיר גם את אווה פימאה".
"אין לך איך לשאול אותו?"
"לא החלפנו מספרי פוקיפון".
"אז נסתדר לבד. בוא נחזור לעבודה".
"אבל לא מצאנו שום דבר שעוזר לנו".
"לא מצאנו שום דבר כשחיפשנו על האלכימאית הזאת. לא ניסינו עדיין לחפש דברים אחרים, נכון? לא חיפשנו על כתר האופל עצמו".
"הדרקון האדום אמר לנו כל מה שהוא יודע. הוא לא היה מסתיר מאיתנו מידע אם הוא רוצה שנמצא את הכתר".
"אז מה עוד אנחנו יכולים לחפש?"
"אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך להתמקד בפימאה", ענה ריק, "היא קצה החוט הטוב ביותר שיש לנו. אולי נדע עליה יותר אם נדע יותר על האלכימאים באופן כללי. אילו מין אנשים הם היו, מה הם ידעו שאנחנו לא, אולי אפילו למה כולם מתו פתאום".
פרסי קרצה אליו. "גם אותי זה מעניין בלי קשר למשימה".
היא חזרה אל המחשב שלה והמשיכה לחפש. גם על האלכימאים בכלל היה מידע מועט מאוד, והאלכימיה עצמה לא הוזכרה כמעט בכלל, אך בתור מדע שנעלם מן העולם, זה היה הגיוני.
"יש רק פרט אחד שחוזר בכול מקום", אמרה פרסי, "אבן החכמים".
"מה זה?"
"אבן אגדית שמייצרת זהב. מטרת העל של האלכימאים הייתה להצליח ליצור את אבן החכמים".
"מה הבעיה לייצר זהב? כל מה שצריך זה לגדל מיאו".
"זהב אמיתי, לא כזה שנעלם אחרי שהוא מתנתק לו מהגוף. יכול להיות שהם באמת ניסו להשתמש במיאו בשביל זה, כמו שאמרו לנו אז עם מטבע המזל, אבל…"
"אל תזכירי לי את זה", רטן ריק.
"בכול מקרה, האלכימאים חקרו את שינוי יסודות החומר, אבל לייצר זהב מחומרים אחרים הם לא הצליחו. אפשר לחזור על כל מה שהם עשו בעזרת הכימיה של ימינו".
"חוץ מליצור ארטיפקטים".
"כן, אבל מעט מאוד אלכימאים הצליחו באמת ליצור ארטיפקטים. זה היה מחקר מסוג אחר שדרש מהם לזנוח את אבן החכמים, בגלל זה הוא גם לא התקדם כל כך, וגם המעטים שפנו אל חקר הארטיפקטים לא בהכרח הצליחו ליצור אפילו אחד. לכן ארטיפקטים הם כל כך נדירים ויקרים".
נדירים ויקרים. זו בדיוק הייתה המחשבה שעברה בראשו של ריק בפעם הראשונה ששמע על הארטיפקטים – אבל הפעם משהו היה שונה. הוא ידע שהארטיפקטים יקרים מאוד כיום, אבל אם גם אז הם היו יקרים כל כך…
"מי שידע ליצור אותם כנראה היה עשיר מאוד", השלים בקול רם.
"נכון".
"אז מי שייצר את כתר האופל צריך להיות מפורסם לא כי הוא אלכימאי, אלא כי הוא עשיר. ההיסטוריה זוכרת אנשים כאלה, כי הייתה להם הרבה השפעה בתקופתם".
"אז זו כנראה לא פימאה. לא מצאנו עליה כמעט כלום, זוכר?"
"היא יצרה לפחות ארטיפקט אחד בחייה. היא אמורה להיות חשובה. איך זה יכול להיות שהיא סתם נעלמה בלי שאף אחד זוכר אותה?"
פרסי שתקה. היא לא ידעה אם ריק צודק או לא, אבל אם מישהו באמת דאג למחוק בכוונה את מי שהם מחפשים מעל לדפי ההיסטוריה, מצבם גרוע אפילו יותר. בינתיים ריק לקח את המחשב שלה והחל להקליד בעצמו.
"מה אתה עושה?"
"אנשים עשירים היו בדרך כלל חלק משושלת חשובה, או לפחות הולידו כמה ילדים עם כסף וכוח. אני רוצה לחפש רק את שם המשפחה, בלי אווה".
"אבל גם אם אתה צודק, היא עדיין הייתה חלק מהשושלת. אם יש ברשת משהו שקשור למשפחה שלה, תוצאות החיפוש עליה היו אמורות להוביל אותנו לשם, אפילו אם…"
וברגע אחד היא השתתקה. ריק מצא משהו שנראה כמו עץ משפחה ענף ומכובד.
"אני לא מבינה את זה", אמרה.
"תסתכלי יותר טוב, מיץ-גזר", הוא הצביע על אחד השמות על פני המסך, "גבר בשם מארק פימאה הוליד בן, אבל לא כתוב בשום מקום מי האימא. פימאה הייתה אמורה להיות בערך בת 30 אז".
"אפילו מעץ המשפחה שלה מחקו אותה?"
"מישהו לא רצה שנדע שהיא הייתה קיימת בכלל".
אבל בכול זאת מצאנו אותה, השלים ריק את המשפט בראשו והתמלא בגאווה. הוא הביט עוד יותר למטה, אל המקום בו הופיעו צאצאיה של אווה פימאה שהיו אמורים לחיות עד היום. הוא הכיר את חלקם, שהיו בעלי תפקידים חשובים בעולם האמנות, הפוליטיקה או הפוקימונים. שם אחד תפס את עינו במיוחד. ואז ריק נזכר… הוא דהר על אופניו בדרכו אל אחיו, ומרחוק ראה את המתקפה העל-חושית מתפרצת במקום, ואת כל הנוכחים מתמוטטים מרגליהם… כולם חוץ מאחד…
"אני יודע איפה כתר האופל", אמר לפרסי.
7 תגובות
מה?!?!דה פאק אנשים!!דה פאק?!!?
יהיה עוד פרק בחג נכון?!!?נכון!?!?!
איזה אדיר!
זה נהפך מפרק ממש אבל ממש טוב של האנימה לצופן דה וינצ'י!
מה? 😐
שמעו אנשים, אני בעצמי התחלתי להריץ חיפושים של המשפטים –
"הוא דהר על אופניו בדרכו אל אחיו"
"ומרחוק ראה את המתקפה העל-חושית מתפרצת במקום"
"ואת כל הנוכחים מתמוטטים מרגליהם…"
"כולם חוץ מאחד…"
באתר, בגוגל, בבלוג הישן של הסיפור, והכל כדי לברר את זהות האדם.
אפילו קראתי שוב את הקטע עם יוסין, אני לא מאמין שזה הביא אותי למצב הזה.
זה כזה מותח!
וכן, יפורסמו פרקים חדשים גם מחר (שני) וגם מחרתיים (שלישי).
אני אמור לקבל אותם היום 🙂
ייייייאייייי
הרבה פרקים יאאא
אף אחד לא אומר יאי בלי רשותי!
טווב,ניתן לכם רשות חד פעמית לכבוד החג.
יאי לכם!
ויאי לאתר שמקבל את הזהב שנקרא במהירות החושך!!
אבן החכמים?! מה זה הארי פוטר?