לג'ני לא היו הרבה בגדים מלבד מדי המשטרה שלה. את רוב זמנה היא בילתה בשטח וישנה בתחנות משטרה, ומעטים היו הזמנים בהם היא לא הייתה בתפקיד. לפגישה שלה עם תומאס היא בחרה בחולצה מכופתרת וחצאית שחורה בינונית, וייתכן שאלה היו הבגדים היפים ביותר שהיו לה, אך ג'ני לא הקדישה לכך יותר מדי מחשבה. כשהגיעה בערב אל בית הקפה בו קבעו להיפגש, תומאס כבר חיכה שם והזמין מקומות, וג'ני הודתה בלבה על כך שלא הביא פרחים.
"את נראית מעולה", ציין תומאס.
"תודה", היא חייכה, אך לא השיבה מחמאה.
"איך היה היום שלך?"
למען האמת, היום של ג'ני היה דיי רגיל, והיא בעיקר חיכתה שהוא יסתיים. גם על תומאס לא עבר שום דבר מיוחד היום, ולאחר שהקפה שלהם הגיע, שניהם נותרו חסרי מילים ורק הביטו זה בזו במבוכה. עד לפני שעה ג'ני קיוותה שזה מה שייקרה – אולי תומאס יבין שאין ביניהם כימיה ויעזוב אותה במנוחה. כעת, לעומת זאת, ג'ני ניסתה למצוא משהו לדבר עליו, כי לה עצמה לא היה נעים סתם לשבת כך.
"אז מה אתה חושב על מה שקורה ביער וירידיאן?" שאלה.
"אני לא חושב כלום", אמר תומאס, "התפקיד שלנו הוא לאכוף את החוק, לא לשפוט".
"זה לא אומר שאסור שתהיה לנו דעה".
"דעות בנושאים כאלה פוגעות בעבודה שלנו. שמעתי שיש שוטרים שקיבלו הוראה לסלק את הבחורה שהתנחלה שם, והם לא ממלאים אותה בכוונה, כי זה נוגד את האידיאולוגיה שלהם".
ג'ני זעה במקומה באי-נוחות.
"אתה לא יכול לצפות ממישהו לעשות משהו שהוא לא מסכים אתו".
"אנחנו שוטרים. זו העבודה שלנו. אם הבחורה ההיא עוברת על החוק, תפקידנו לעצור אותה גם אם המטרה שלה צודקת בעינינו".
"גם שוטרים הם אזרחי המדינה הזאת. חלה עלינו חובת אי-ציות לחוק".
"חובת אי-ציות לחוק חלה רק במקרים שהחוק מסכן חיי אדם".
"כאן החוק מסכן חיים של אלפי פוקימונים שחיים ביער וירידיאן וימותו אם הוא ייהרס".
"פוקימונים הם לא בני-אדם, בפעם האחרונה שבדקתי".
ג'ני החלה להרגיש שטעתה: שתיקה מביכה הייתה כבר עדיפה על פני השיחה הזאת.
"את שוטרת-פוקימונים", המשיך תומאס, "את יוצאת לתפוס פושעים עם פוקימונים, תוך ידיעה ברורה שאת מסכנת את חייהם. הם לא בחרו בכך, זו לא המלחמה שלהם, ובכול זאת את חושבת שראוי לסכן אותם. סימן שאת כנראה מבינה שהחיים שלך חשובים יותר משלהם".
"זו לא הסיבה שאני שוטרת-פוקימונים", ענתה, "אם מישהו משתמש בפוקימונים, הדרך היחידה לעצור אותו היא בעזרת פוקימונים משלנו".
"אז את בעצם עושה משהו שאת לא מסכימה אתו? הרגע אמרת שאי אפשר להכריח מישהו לעשות דבר כזה".
"אף אחד לא הכריח אותי. בחרתי להיות שוטרת פוקימונים כי אני יודעת שלעולם לא אסכן את חייהם, ואם אני לא אעשה את זה, מישהו אחר שאולי לא אכפת לו מפוקימונים יעשה את זה".
"ובכול זאת סיכנת לפחות אחד".
ההערה הזאת דקרה את ג'ני כמו סכין בלב. אם עד כה היא לא הרגישה שום דבר מיוחד כלפי הדייט שלה, כעת מנעד שלם של רגשות חדשים החל להתגלות כלפיו, ואף אחד מהם לא היה חיובי. היא הייתה קמה והולכת מהמקום ברגע זה, אם לא הייתה זקוקה לג'ינקס.
"אתה לא יודע מה קרה שם", אמרה.
"אני יודע ששלחתי פוקימון למשימה והוא לא חזר".
"זו הייתה המשימה הראשונה שלי. קיבלתי החלטה שגויה, ואין יום שאני לא מתחרטת עליה".
"אז בואי תספרי לי מה קרה שם".
ג'ני נשמה עמוק. "נשלחתי לספארי של פיושיה לרדוף אחרי צייד בלתי-חוקי. הסיירים לא הצליחו להתמודד עמו. קיבלתי הוראה ברורה, לשמש גיבוי לסיירים בלבד ולעולם לא לרדוף אחריו בעצמי. אבל כשראיתי את הפנים שלו…"
הפנים הללו רדפו את ג'ני עד היום. שיער בלונדיני ארוך, עיניים כחולות עמוקות, חיוך ששמור רק לנבלים מסרטים מצוירים… היא זכרה בדיוק את הפנים הללו אז, ולא שכחה אותם עד היום.
"מי זה היה?" שאל תומאס.
"זה היה אדם ששדד בעבר את החווה של המשפחה שלי. הייתי בת 14, אני חושבת, באתי לבקר אותם ולנוח ממסע הפוקימונים שלי. הוא פרץ בלילה למחסן, אבל אני התעוררתי מהרעש. מצאתי אותו והתכוונתי לשלוף פוכדור, אבל הוא כיוון עליי אקדח, ואיים שלא אפריע לו".
"אז מה עשית?"
"כלום, הייתי כל כך מפוחדת. אבל אחד המריפים שגידלנו התעורר גם הוא ושמע אותנו. זה היה המריפ שתמיד טיפלתי בו בעצמי כשהייתי קטנה, הוא הרגיש שאני בסכנה ודהר להציל אותי…"
תומאס ניחש את ההמשך. הוא ידע שלג'ני היה מריפ בעבר, וכעת הוא ידע למה הוא כבר לא עמה. עכשיו נראה היה לו שג'ני מתחילה לדבר בעיקר אל עצמה.
"היו לנו בחווה גם פלאפיים ואמפארוסים, הצורות המפותחות של מריפ, אבל רק מריפ קטן היה אמיץ מספיק כדי להגן עליי. אני לא אשכח את זה לעולם".
"אז הצייד שנתקלת בו בספארי היה אותו שודד?" שאל.
"כן. הוא ראה אותנו מראש צוק וברח. לא היה לנו איך לרדוף אחריו, היינו חייבים ללכת מסביב לצוק, אבל היה לי וינומות' שיכול היה לעכב אותו. שלחתי אותו אחריו בתעופה… והוא באמת עיכב אותו…"
"אז מה עשית?"
"כשמצאתי את הצייד שוכב פצוע לייד הגופה של וינומות', ידעתי שאני אמורה לעצור אותו, אבל לא הייתי מסוגלת. במקום זה פשוט יריתי בו. נאלצתי לעבור כמות אינסופית של שימועים ובירוקרטיה, אבל זה עדיין היה החלק היחיד בסיפור שאני לא מתחרטת עליו".
"אני מבין אותך", אמר תומאס, "הוא פגע בפוקימון שלי, אולי גם אני הייתי פועל כמוך".
"אז אל תגיד לי שהדעות שלנו פוגעות בעבודה שלנו", אמרה ג'ני, "כל אחד ואחד מהפוקימונים ביער וירידיאן הוא כמו וינומות' שלך או מריפ שלי. אני אולי לא יכולה לעצור את הפגיעה בהם, אבל אני בהחלט לא אעזור לזה לקרות".
שתי כוסות קפה לאחר מכן, ג'ני הרגישה שהפגישה כבר באמת מיצתה את עצמה. נראה שאם זה תלוי בתומאס, הוא מסוגל להישאר כאן עוד שעות ולשתוק, לכן אמרה לו שכדאי שיחזרו הביתה, כי מחכה להם מחר יום עבודה ארוך. כשליווה אותה לאופנוע, לקח את ידה בידו. ג'ני משכה את היד ממנו, מקווה שיבין את הרמז.
"היה לי נחמד מאוד", אמר תומאס כשהגיעו לאופנוע.
"גם לי".
ג'ני לא ידעה למה אמרה זאת. היא בסך הכול רצתה להיות מנומסת, אבל זו הייתה טעות. תומאס פירש את זה כהזמנה לשלוח יד אל פניה וללטף את שיערה, וג'ני בקושי הספיקה להירתע ממנו.
"תומאס, זה פחות מתאים", ניסתה לחייך.
"למה?" שאל.
למה?! רצתה ג'ני לצעוק. אני באמת צריכה לתת לך סיבה למה?! אבל במקום זאת היא נאבקה להמשיך לחייך, לקחה את ידו והורידה אותה מפניה. תומאס שילב את אצבעותיו באצבעותיה שנגעו בהן כרגע, כאילו זו הייתה מחווה רומנטית מצדה, וג'ני שוב רצתה לצעוק, לא שום דבר ספציפי, פשוט לצעוק.
"בחייך, מפקחת, אל תהיי כזאת", תומאס שלח את ידו השניה.
"תומאס, אני באמת חושבת שזה לא…"
ג'ני לא הצליחה לסיים את המשפט לפני שידו השניה של תומאס כבר אחזה באחורי שיערה, ומשהו השתיק אותה. לקח לה זמן לעכל בכלל את מה שקורה. שפתיה היו חסומות על ידי שפתיו, שכמעט לעסו את פניה, ומשהו רירי וחלקלק היה תקוע בתוך פיה. הייתה לה רק יד אחת פנויה – את היד השניה תומאס לפת בחוזקה, תוך שבידו השניה הוא מחזיק את ראשה. היא הצליחה לדחוף אותו מהסנטר, מנתקת אותו ממנה בעוצמה כזו, שהיא הרגישה כמה משערותיה נתלשות. זה היה החלק שהכי פחות הפריע לה. ג'ני ירקה על המדרכה.
"מה לא בסדר אתך?" המילים בקושי יצאו מפיה.
"מצטער אם לא נהנית".
ג'ני לא ידעה אפילו איך להתחיל לענות על זה, אבל היא גם לא התכוונה לענות בכלל. היא חבשה את הקסדה שלה בצורה עקומה, ממהרת לשים אותה על ראשה ולסגור את המגן, העיקר למנוע מתומאס כל גישה לפנים שלה. היא לא סגרה את הקסדה כמו שצריך, אלא רק מיהרה לעלות על האופנוע ולרכוב משם בקו ישר, לא חשוב שזו בכלל לא הדרך אל המטה, העיקר להיות כמה שיותר רחוקה משם.
כשהגיעה לחדר, ג'ני צחצחה את שיניה במשך חצי שעה לפחות. כשהייתה בטוחה שסיימה, זרקה את המברשת לפח, הלכה להתקלח וקרצפה את עצמה, במיוחד את שיערה. לפני שהלכה לישון נעלה את הדלת מבפנים והשאירה את המפתח במנעול – תומאס עובד במטה המשטרה הזה, והיא לא יכולה לקחת את הסיכון שיבוא לכאן בלילה, למרות שידעה שאין סיכון כזה בכלל. אם תבוא עוד מישהי בלילה ותרצה להיכנס, ג'ני בכול מקרה הייתה בטוחה שתהיה ערה כדי לפתוח לה – היא לא תצליח לישון הלילה.
ולמרות זאת, בשלב מסוים ג'ני נרדמה. חלום שלא חלמה כבר מזמן טרף את שנתה. הייתה בו כבשה חשמלית ועש מעופף, אבל את הדמות השלישית של הגבר שבדרך כלל הופיעה בו, החליף הפעם גבר אחר.
למחרת בבוקר, לפני שיצאה מהמיטה, ג'ני החליטה להתרכז כל היום בעבודה ולחשוב כמה שפחות על הערב הקודם. הגבר שפגע בה אמנם עובד באותו מקום, אבל היא פשוט תתרחק מהמשרד שלו ולא תיתקל בו, ואיש לא יצטרך להיפגע. והיא ירדה למטה אל מטה המשטרה, המקום המלא באנשים שלכול אחד ואחת מהם היא יכולה לגשת בכול רגע ולהתלונן על מעשיו של תומאס… תומאס שעובד כאן באופן קבוע ובוודאי בקשרים טובים עם רוב השוטרים, חלקם אפילו חברים קרובים שלו. המחשבה לנסות לעשות משהו נראתה לה חסרת סיכוי. תשתמשי יותר בראש ופחות בלב, חזרה והזכירה לעצמה.
היא ניגשה ישר אל הארכיון המשטרתי וחיפשה העתק ממוחשב של התיק על אריק ריילי. היא כבר הכירה את כל הפרטים בעל-פה ושום דבר לא חידש לה – אבל הפעם היא שמה לב למשהו מוזר, משהו שאולי לא הייתה שמה לב אליו אם לא היו מפנים אליה את תשומת הלב: סיבת מותו של ג'ואכים ריילי כלל לא הופיעה בתיק.
"היי, טד", קראה למפקד הארכיון, "יכול להיות שמשהו חסר בתיק?"
"תני לי לראות", הוא התקרב למחשב שלה.
ג'ני מיהרה לסגור את התיק ולפתוח אחר במקומו, תיק אקראי שמיועד לסגירה מחוסר עניין לציבור. כולם כבר ידעו שהיא איבדה את החקירה שלה, והיא הייתה מעדיפה שטד לא ידע באיזה תיק היא קוראת.
"לא חסר כאן כלום. לא היו הרבה ראיות מלכתחילה".
"אבל אולי מישהו השאיר בטעות את אחד הדפים מחוץ לתיק…"
"אז הדף היה חסר בעותק המודפס שלו, לא בעותק הממוחשב", אמר טד, "אם משהו לא מופיע בארכיון שלנו, הוא לא קיים".
זה היה חשוד מאוד. לא יכול להיות שבתיק רצח לא מופיעה סיבת המוות. אלא אם כן…
"מה קרה שאת מתעניינת בתיק הזה פתאום?" שאל טד.
"אין סיבה מיוחדת. סתם מחפשת משהו חדש לעבוד עליו".
"טוב שאת ממשיכה הלאה", אמר.
היא צריכה תשובות, ידעה, והיא בוודאי לא תמצא אותן כאן. הדרך המהירה ביותר להמשיך הלאה היא כמובן להתעתק, אבל זה יהיה מאוד לא חכם מצדה לשחרר את ג'ינקס בתוך מטה המשטרה, כשברור שהיא לא אמורה להיות אצלה כרגע. ג'ני נפרדה מטד ויצאה מהארכיון הצבאי, בדרכה לחפש מקום פרטי ושקט להתעתק ממנו, אך בדרכה החוצה נזכרה במשהו וסבה על עקביה.
"טד", אמרה, "אולי אתה יודע למי הועבר תיק הרצח של ריילי?"
טד הניד בראשו. "בדיוק כשדיברנו על להמשיך הלאה…"
"אני רק רוצה לוודא שהוא בידיים טובות. זה הכול".
"שמעתי שקרופקי העביר את התיק לטומוהירו. הוא שוטר מצוין. אין לך מה לדאוג".
"תודה, טד", אמרה ג'ני ויצאה.
תוכניתה של ג'ני הצליחה יתר על המידה: היא אכן הצליחה לשקוע בעבודה עד כדי כך, שבדרכה החוצה בקושי שמה לב לאן היא הולכת – עד שנתקלה במישהו מוכר, וחוויות ליל אמש תקפו שוב את מוחה ללא רחמים. ג'ני השפילה את מבטה וניסתה לעקוף את תומאס, אבל נראה שהוא זז בכוונה לחסום את דרכה.
"לאן את הולכת?" שאל אותה.
"לא עניינך".
תומאס הסתכל שמאלה וימינה. המסדרון היה ריק.
"אני נשבעת שאתה הולך לאבד כל איבר שלך שייגע בי", הזהירה.
"מי בכלל רוצה לגעת בך? אני בסך הכול רוצה את ג'ינקס בחזרה".
"לא תקבל אותה. היה לנו הסכם".
"היה לנו הסכם ואת לא עמדת בו".
"סיכמנו שאני אצא אתך ועשיתי את זה. זה שאתה החלטת להתנהג כמו חלאה, כבר לא היה בשליטתי".
"את רימית אותי. לא התכוונת בכלל שייצא מזה משהו מלכתחילה".
"תומאס, אתה חצוף. אל תנסה להפוך את עצמך לקורבן כאן. שנינו יודעים שזה לא נכון".
"תני לי את ג'ינקס והסיפור בינינו סגור".
"לא!"
"אם לא תתני לי אותה, אני אדווח שאת ממשיכה בחקירה בניגוד להוראות".
"אתה לא תעשה את זה", אמרה ג'ני בקור, "שנינו הפרנו הוראות. אם תדווח עליי, אתה תהיה בצרות בדיוק כמוני".
ג'ני כלל לא הייתה בטוחה שזה נכון, אבל לעת עתה זה השתיק את תומאס. היא עקפה אותו בלי להביט בו ויצאה מן המטה.
5 תגובות
איזה חרא התומאס הזה
לגמרי
"פוקימונים הם לא בני-אדם, בפעם האחרונה שבדקתי".
ואת זה אמררר-מגדל פוקימונים משטרתי.
טוב אנשים מצאנו לנו דמות שנואה חדשה!
האמת שאני קרוע הפעם בין הדמויות. הרי ברור שתומאס צודק והיא יצאה איתו רק כמניפולציה על מנת שיתן לה להשאיר את ג'ינקס אצלה, וההתנהגות שהיא הפגינה הייתה ממש לא מכבדת, ואני יכול להבין אותו. #נשים
עדיף שתומאס כבר יתן לה ללכת עם כי לא רק ששיתף פעולה עם השוטרת ג'ני במשימה שלא קיבלה אישור על פי המפקד של תחנת המשטרה עכשיו הוא גם יהיה מואשם בהטרדה בקיצור עדיף לו פשוט לתת לה להמשיך את ג'ינקס לא להפריע לה