אנרגיה

"אני נותן לך כאן אפשרות בחירה, סנדסלאש." אומר סאטושי ומחייך בערמומיות, "אתה יכול לתת לי לתפוס אותך ולגמור עם זה בקלות, או שאתה יכול להילחם בחברים שלך עד המוות."

אני מסתכל בעיניו של סוויפר. הוא מלחשש ומתפתל סביבי ממש כמו חיית פרא. אבל יש בו משהו שאפילו לחיות אין. המבט שלו ריק, כאילו נשמתו ניטלה ממנו.

"החברים שלי לא כאן." אני אומר בתקיפות ובחרדה כאחד, "אתה הרגת אותם."

סאטושי מתפרץ בצחוק מתגלגל. "אני מבין שאחרי מה שקרה במגדל האמפייר סטייט אתה כבר לא מוותר בקלות לחיה שבתוכך!" הוא מוחא כף בסיפוק, "ובכן, בוא ונראה כמה זמן תוכל להחזיק ככה. סוויפר, ניב על!"

סוויפר מתנפל עליי בפה פעור. אני מזנק ומתחמק מהתקפתו, "אתה תשלם על זה, סאטושי!" אני קורא בזעם, "אתה תשלם על הכל!" אני רץ אל קיר האנרגיה ותוקף אותו בכל כוחי. דבר לא קורה.

"ניב רעל!" קורא סאטושי, וסוויפר מציית. אני מתחמק, אך הוא רודף אחרי ותופס ברגלי בשיניו. אני מרגיש את הניבים שלו חודרים אל בשרי, ומתוך אינסטינקט משסע את פניו. הוא נסוג אחורה בהפתעה.

"חנק!"

סוויפר מתנפל בשנית, ואני מזנק על ראשו וממנו קופץ על קיר האנרגיה, ומשסע אותו פעם נוספת. אין דבר שמחזיק לנצח, וגם הקיר הזה מתי שהוא לא יעמוד בעומס. אם הצלחתי להפיל אותו פעם אחת, אני אצליח לעשות זאת פעם נוספת. אני מכה בקיר כמה פעמים לפני שאני שומע את סאטושי מצווה על המהלך הבא.

"כרסום!"

סוויפר מזנק עליי, ואני מכין את עצמי. אני לא מתכוון להרוג אותו, זה בטוח. אבל אם אצליח לגרום לו להתעלף, לסאטושי לא תהיה ברירה אלא להחזיר אותו לכדור הזה, שם לפחות הוא יהיה בטוח.

אני עדיין לא בטוח מה בדיוק הסיפור של ההיפנוזה הזאת. לא ייתכן שהנשמה שלו באמת ניטלה ממנו. לא ייתכן שהוא ריק לחלוטין. איזה מין מכשיר יכול לעשות דבר כה מזוויע?  בטח שלא כדור קטן כל כך. גם דאסטוקס היה ככה. אולי שניהם לא היחידים שהוא תפס. האם יכול להיות שהוא תפס גם את…

המחשבה שלי נקטעת, וזעקת כאב יוצאת מפי. סוויפר סגר עליי את פיו. כל הגוף שלי נמצא כעת בתוך הפה שלו. זה לא סימן טוב.

אלא אם כן…

אני מאמץ את גופי וזוקף את הקוצים שעל גבי. אני מנתר מעלה, ופיו של סוויפר נפער ברגע שהקוצים שלי פוגעים בלסתתו העליונה. אני קופץ במהירות החוצה, ושולף את טפריי.

"קדימה, סאטושי!" אני קורא ומשייף את טפריי אלו באלו כדי להרתיע אותו, "זה כל מה שאתה מסוגל אליו?"

סאטושי רוטן בזעם. "ניב על!" הוא קורא, וסוויפר פוער את פיו ומזנק, אך לי כבר יש תוכנית. אני רוכן מעט, מחכה לרגע המתאים, ובמהירות מסובב את גבי כלפי סוויפר. הקוצים שלי ננעצים הישר בתוך פיו.

הוא נסוג אחורה ומייבב, ואני מנצל את ההזדמנות ונוגח בראשו בחזקה. סוויפר נופל על הארץ, מעולף.

אני מסתובב אל סאטושי, מזנק לעברו ומכה בקיר האנרגיה בחזקה. "אתה הבא בתור!" אני קורא אליו, אך הוא לא מפחד כפי שציפיתי. הוא מחייך.

"חזור." הוא אומר, וזורק את אותו כדור שהוציא ממנו את סוויפר. הכדור מכניס את סוויפר לתוכו ונהדף אחורנית, מספיק אחורנית כדי שסאטושי יתפוס בו.

אני ממשיך להכות בקיר בחזקה. אולי אם אכה בו זמן רב מספיק הוא עוד יקרוס. "סנדסלאש, אני מרגיש מחויב להגיד לך שביצענו כמה שיפורים במערכת הזו," סאטושי אומר ומסתכל עליי במבט מרחם אך מלגלג, "הקיר הזה חזק פי כמה מהקודם. אם בפעם הקודמת היית צריך לאמץ את כל כוחך כדי לשבור אותו, הפעם תצטרך הרבה, הרבה יותר מכך. אני חושש שאתה אפילו לא מסוגל לכך."

"אתה… מזלזל… בכוחי." אני מתנשף. המכות הנמרצות מוציאות ממני הרבה אנרגיה.

"אתה רק מקל עליי להתיש אותך, אתה יודע." הוא מחייך, "יהיה לי הרבה יותר קל לתפוס אותך ככה. אבל… האמת היא שזה משעמם אותי. אני רוצה קצת אקשן. נקמה." אני שם לב לניצוץ שבעיניו, ממש כאילו הוא מתכוון למה שהוא אומר. "אולי כדאי שתגיד שלום לחבר נוסף שלך."

אני נעצר. "מטאגרוס, אני בוחר בך!"

לא. לא מטאגרוס. איך הוא הצליח לתפוס אותו? הוא הטיפוס הכי קשוח שאני מכיר, זה לא ייתכן!

אבל מטאגרוס יוצא מהכדור המתכתי. הוא נראה אדיש. כלומר, תמיד הוא נראה אדיש, אבל אני יכול להרגיש שמשהו באדישות הזאת לא בסדר. הוא שטף גם לו את המוח.

אני מצליב את טפריי בהיכון. "ניסיון נחמד, סנדסלאש, אבל נראה אותך עוצר את זה. מטאגרוס, על חושי!"

מטאגרוס מתרכז, ולפתע סחרחורת עזה תוקפת אותי. אני מרגיש כאילו הראש שלי מתפוצץ.

"טופר מתכת!"

לא. אסור לי לאבד ריכוז. אסור לי לתת לו לפגוע בי. אני חייב לנצח בקרב הזה. אני חייב להציל את העמק.

אני חייב לגרום לסאטושי לשלם על מעשיו.

אני חייב לחסל אותו.

אני מרגיש את הכעס מציף אותי. האנרגיה שבתוכי משתוללת. אני מנסה להילחם בה, אבל כאב הראש שפוקד אותי מונע ממני לעשות כן. האנרגיה חזקה מדי. היא גוברת עליי.

אני שואג בזעם, ומזנק ממקומי.

מטאגרוס מפספס את ההתקפה ומסתכל למעלה, אך לפני שהוא שם לב למתרחש, אני נוחת על ראשו ומשסע אותו בכל כוחי. הוא מתנער ממני, אך אני לא מוותר. אני קופץ עליו שוב ושוב, ושורט אותו בכל גופו. "מטאגרוס, על חושי!" אני שומע את סאטושי קורא, אך מטאגרוס לא מצליח להתרכז. הוא מסתובב סביבי, מנסה להשתלט על המצב, אך אני בכל פעם מזנק מכיוון אחר, חותך אותו בנקודה אחרת. כעבור זמן מה הוא קורס.

"זרוע פטיש!"

מטאגרוס מרים את זרועו, אך אני מיד שורט אותה מכל הכיוונים. "אתה תשלם, סאטושי!" אני צועק בעצבים, ומשסע את פניו של מטאגרוס. זרועו נשמטת, והוא נופל על הארץ, אך אני ממשיך. אני אהרוג אותו.

לפתע הוא נעלם. במקומו אני שם לב שאני מכה הילה אדומה, שתכף נשאבת חזרה אל הכדור שסאטושי זרק על מטאגרוס. הכדור חוזר אל כף ידו, והוא מסתכל עליי בכעס.

אני מתנפל על הקיר שהוא עומד מולו, ותוקף אותו בכל הכוח ובכל המרץ שיש לי. אני לא שולט בעצמי. האנרגיה שלי שולטת בי.

"דאסטוקס, צא!" הוא קורא, ודאסטוקס יוצא מהכדור הבא שהוא זורק ומנפנף בכנפיו.

אני לא מתכוון לתת לו לתקוף אותי.

אני מזנק לעברו וחותך את גופו בכוח. הוא נופל על הארץ אך מיד מתאושש ומתעופף לגובה.

"בלבול!" קורא סאטושי, אך לפני שדאסטוקס מגיב אני מזנק אחריו, תופס בכנפו ומשליך אותו על קיר האנרגיה. הוא מתנגש בו בעוצמה, ונופל על הארץ. הוא מעולף. זאת ההזדמנות לחסל אותו.

אני נוחת על רגליי ומתנפל עליו בשאגה, אך לפני שאני מספיק לפגוע בו גם הוא חוזר אל הכדור.

אני מיד ממשיך לשסע את קיר האנרגיה.

"היטמונלי!" קורא סאטושי בנימה מתוסכלת מעט, ומשחרר את הכדור הבא לאוויר. היטמונלי יוצא ממנו ונעמד על רגלו האחת.

"אתה בטח צוחק עליי," אני מסנן, ומזנק על היטמונלי.

"בעיטת קפיצה לגובה!" קורא סאטושי, והיטמונלי בתגובה מזנק לאוויר. אני מזנק אחריו, ובדיוק כמו עם דאסטוקס, אני תופס ברגלו ומשליך אותו על קיר האנרגיה. הקיר משמיע זמזום קל כשהיטמונלי פוגע בו, והוא נופל על הארץ.

"סאטושי, אדוני," קורא אחד מעובדיו של סאטושי אליו, "אולי כדאי ש-"

"אל תפריע לי!" צועק סאטושי בזעם ובתסכול. "היטמונלי, בעיטת מגה!"

היטמונלי מנסה לקום על רגלו, אך לפני שהוא מספיק אני נוחת עליו ומצמיד את פניו לארץ. סאטושי זורק עליו את הכדור, והוא חוזר פנימה.

"קסה!" הוא מקלל, ואני מיד ממשיך לשסע את הקיר, בלי לחשוב יותר מדי. "פלייגון, צא!"

השם שהוא קרא מהדהד בראשי. פלייגון. היינו חברים פעם… נכון?

אני מרגיש משהו חם מכה בי. אני מסתובב, ורואה את פלייגון כשמפיו יוצאת אש רותחת, ממש כמו מתוך להביור. למה הוא מכה בי ככה? הוא מנסה להרוג אותי? אני לא אתן לו.

אני מזנק על קיר האנרגיה, ודוחף את רגליי כנגדו כדי להתנפל על פלייגון. התנופה מעיפה אותי אליו, ואני משסע אותו בכוח בטפריי. הוא תוקף אותי בחזרה. אני שומע ברקע כל מיני אמירות מוזרות שסאטושי קורא אל פלייגון, כאילו הוא מצווה עליו להכות בי. פלייגון מציית לכל מילה, ולפעמים גם מצליח. הוא יריב קשוח.

הוא מכה בי בחזקה ומפיל אותי על הרצפה. אני מנסה לקום, אבל הוא מכה בי פעם נוספת. הראייה שלי מיטשטשת. אני קם על רגליי, ורואה אותו מעופף לעברי. אני משסע אותו במהירות לפני שהוא פוגע בי, והוא נופל על הארץ. הוא מעולף.

יכול להיות שסאטושי שולט בו?

לפתע אני מרגיש את האנרגיה שלי דועכת. אני חוזר להיות תחת שליטה. אני נזכר בכל מה שקרה. סאטושי השתלט על כל החברים שלי. אבל יותר גרוע מכך… אני ניסיתי הרגע להרוג כל אחד ואחד מהם.

אני קורס על הרצפה ומתנשם ממאמץ. סאטושי זורק את הכדור על פלייגון, ומסתכל עליי בזעם תוך שהוא תופס אותו. "אתה חושב שתוכל לגבור עליי?" הוא שואג, "באמת נדמה לך שתצליח?!"

אני יורק דם על הרצפה. "אתה… תשלם." אני אומר וקם על רגליי. אני ניגש אל קיר האנרגיה ומשסע אותו בקושי. הוא מזמזם בתגובה.

"סאטושי-" אחד העובדים מתפרץ.

"לא, לא, לא. עדיין נשארה לי עוד הפתעה אחת בשבילך, סנדסלאש. כמו שאומרים, שמרתי את הטוב לסוף."

אני מסתכל עליו. הוא מטושטש מעט. הכל מטושטש. "על מה אתה מדבר?" אני שואל.

אני חושב על מה שקרה. נלחמתי בכולם, לא? ניצחתי את סוויפר. ניצחתי את דאסטוקס. את מטאגרוס. את היטמונלי. את פלייגון.

חסר מישהו. רגע, לא. מישהי. חסרה מישהי.

אני פוער את עיניי בחרדה.

"בוא נראה אותך מוציא את כל הזעם הזה על החברה שלך," קורא סאטושי בכעס, "בלוסום, אני בוחר בך!"

6 תגובות

  1. מתחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

  2. Hit Man

    לפחות הפעם נפתח צוהר לכך שזה בר חלוף ושהוא לא מתכוון להרוג את כולם.

  3. אימלא

  4. המתח המתח

  5. בוויקטיני(לשעבר איוישרוז'ן)

    לאאאאאא
    לא בלוסום!

  6. :'(
    יש לבלוסום גם את יתרון הסוגים. איך הוא יוכל להילחם נגדה?
    אהבתי את האקשן בפרק, הוא היה מוצלח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.