סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פוקימון; במהירות החושך – פרק 88: להתראות ג'ינקס / איידן סוייר

פרסי ניסתה לחתור בידה האחת ולסחוב עמה את ריק לעבר האוניה סנט אן, אבל בכול פעם שהרימה את ראשה מן המים השחורים, האוניה רק התרחקה יותר ויותר. אין לה סיכוי להשיג אותה, ידעה, וריק הכביד עליה יותר משעזר. אם רק תקרא לעזרה ותגרום לצוות האוניה להבחין בה, הם יוכלו לשלוח סירת הצלה ולקחת אותם אל הסיפון, ותמורת מחיר הכרטיסים אולי גם יסכימו להם להמשיך להפליג עמם במקום להחזיר אותם לסיניבר. מצד שני, יש סיכוי גדול יותר שמי שיבחין בהם יהיה דווקא צוות הנמל, ואז בכלל לא יהיה להם סיכוי להגיע במהירות לסרוליאן, שלא לדבר על כך שהם ייפלו היישר אל זרועותיו של השוטר. אך היא המשיכה לשחות. מה שבטוח הוא שככול שיתרחקו מן הנמל, כך יגדל הסיכוי שלא ייאלצו לחזור לסיניבר – ומצד שני, יגדל גם הסיכוי שיטבעו.

לפתע, צליל נתז נשמע מאחוריה, כאילו משהו גדול וכבד נפל למים. שתי ידיים אחזו בה ובריק, ותוך שנייה המים סביבם נעלמו, ומשטח מתכתי הופיע מתחת לגופם. פרסי הביטה סביבה, וראתה שתי ארובות גדולות משני צידיה. הם היו על גג הסנט אן.

"נדמה לי שבדרך כלל אומרים תודה", נשמע קול מוכר.

הם בקושי הספיקו להסדיר את נשימתם כדי להוציא מילה מפיותיהם, אך זיהו מיד את המושיעה שלהם: ג'ני, שהשתמשה בג'ינקס להתעתק אליהם ולהעביר אותם אל גג הספינה.

"את הקפאת את ראיצ'ו", אמר ריק ברגע שהצליח לדבר.

"נכון. לא יכולתי לתת לטומוהירו לתפוס אתכם. זה לא הגיע לכם".

"מה קרה ששינית את דעתך?"

"דברים השתנו", ענתה ג'ני, "גיליתי שאתה חף מפשע, בדיוק כמו שטענתם כל הזמן".

"אז מי החליט להפליל אותי ברצח של אבא שלי?"

"אני לא יודעת. אבל יש לנו שלושה ימים עד שנגיע לורמיליון, אנחנו יכולים לדבר על זה בשקט ולחשוב ביחד".

"ניסיון יפה", התערבה פרסי.

גם ריק וגם ג'ני הפנו אליה את מבטם.

"אתה לא מבין מה היא מנסה לעשות? היא מנסה לתפור לך תיק בעצמה! עד שנרד מהאוניה, היא תסחט ממך כל כך הרבה מידע, ושוב לא יהיה לנו איך לברוח ממנה".

"תאמיני לי, פרסיליה, זה ממש לא מה שאני מנסה לעשות".

"אני מאמין לג'ני", אמר ריק, "השוטר ההוא כבר היה תופס אותנו, אלמלא היא. למה שתציל אותנו רק כדי לעצור אותנו שוב?"

"בדיוק בשביל זה, כדי שנבטח בה והיא תוכל לסחוט מאיתנו עוד מידע. זה לא ברור? אנחנו תקועים בלב ים בלי פוקימונים, ורק היא מסוגלת להתעתק מכאן. המצב שלנו לא יותר טוב עכשיו".

"אז כנראה שפשוט תחליטו אם עדיף לכם לקחת את הסיכון הזה, או להיעצר בכול מקרה", אמרה ג'ני.

שניהם היססו לשמע התשובה. כך או כך, המצב בהחלט לא היה לטובתם.

"אמרת שיש לנו שלושה ימים", ענה ריק לבסוף, "אולי נחזיר לך תשובה מחר בלילה?"

"אתה באמת לא סומך…"

"אם את לא מתכוונת לחקור אותנו, העובדה שנאבד זמן לא אמורה לשנות לך. אלא אם יש סיבה אחרת שדחוף לך לקבל תשובה עכשיו?"

"בסדר", אמרה ג'ני, "מחר בחצות ניפגש שוב".

ריק ציפה שמישהו יחשוד בהיותם נוסעים סמויים, אבל למחרת כל צוות האוניה התייחס אליהם כרגיל. הוא לא חשב שיהיה כל כך קל להתעתק אל סיפון של אוניית פאר בלי שאף אחד יחשוד בדבר, אבל במהרה הבין מדוע: הצוות המשיך לבדוק את כרטיסי הנוסעים בכניסה לחדר האוכל המפואר, אולם הנשפים וחדרי השינה של המחלקה הראשונה. התברר שרק חלק מהנוסעים רכשו כרטיסים למחלקה הראשונה, והשאר נאלצו להסתפק בשינה על דרגשים ובארוחות שכללו סנדוויצ'ים וסלט בלבד. למי שיש לו פוקימון שמסוגל להתעתק היה כבר עדיף להתעתק ישר אל העיר ורמיליון במקום לעבור שלושה ימים בהפלגה – אלא אם כן, כמובן, את שוטרת שמעוניינת להכניס את המטרות שלך למקום בו לא יוכלו לברוח ממך.

במהלך היום, הוא ופרסי ניסו לברר אם יש עוד מגדלי פוקימונים או מאמנים על הספינה. אם למישהו יש במקרה שיקוי, הם יוכלו להשתמש בו כדי לרפא שוב את פידג'יוט ולברוח מהמקום כשג'ני תהיה עסוקה. אבל המזל לא האיר להם פנים, ובסופו של דבר הלילה שוב ירד בלי שמאמציהם יניבו פרי.

ג'ני כבר חיכתה להם על הסיפון בחצות. הפוקיפון שלה צפצף שוב כפי שצפצף כל היום, אבל היא ידעה מי זה והמשיכה להתעלם. ריק פגש אותה כמתוכנן, מתוך מחשבה ששום דבר כבר לא יכול להרע את מצבם, אלא רק לשפר אותו. ליתר ביטחון, פרסי לא הלכה אתו, למקרה שמדובר במלכודת ששניהם עלולים להיתפס בה.

"ובכן", שאלה ג'ני, "מה החלטתם?"

"אנחנו מוכנים לשתף פעולה", ענה ריק," נספר לך כל מה שאנחנו יודעים, בתנאי אחד".

"מה התנאי?"

"עד שהשם שלי יטוהר, ג'ינקס תישאר אצלי".

ג'ני הביטה בו כלא מאמינה. "אתה בטח צוחק".

"בכלל לא".

"אני מציעה לך עזרה, ואתה מעז לבקש את הפוקימון שלי בתמורה?"

"אני עדיין לא יודע אם באמת מדובר בעזרה או בניסיון לחקור אותי", אמר ריק, "ואני יודע שג'ינקס היא לא הפוקימון שלך. לשוטרי-פוקימונים אין פוקימונים משלהם. בטח לא יהיה לך כואב מדי לוותר עליה".

"היא פוקימון של המשטרה. אם אני אאבד אותה…"

"את תסתבכי, כן, אבל נדמה לי שאת כבר מסובכת אחרי שתקפת את החבר השוטר שלך".

צפצוף עצבני נוסף של הפוקיפון שלה הזכיר לה שריק צודק.

"ואת זה עשיתי כדי לעזור לך, להזכירך".

"אלא אם כן זו הייתה הצגה כדי לגרום לי לבטוח בך. זה כמעט הצליח לך, דרך אגב".

"בסדר", אמרה ג'ני, "ונניח שזו הצגה. נניח שאני מוכנה לתת לך את ג'ינקס רק כדי להוציא ממך מידע. איך זה יוכיח בדיוק שאני לא עושה את זה רק כדי לגרום לך לבטוח בי?"

"זה לא. אבל זה ייתן לי ולשותפה שלי דרך להתמודד עם המשטרה. אם תרדפו אחרינו, נוכל לברוח בקלות. אם, למשל, תלכדו אותנו על ספינה שרק לך יש דרך לצאת ממנה, המצב ישתנה לטובתנו. אני אראה בכך הוכחה מספקת שאת בוטחת בי".

"רק בשביל ההבהרה, ריילי, אני לא בוטחת בך. אני יודעת שאתה פושע, אבל זה לא אומר שאני חושבת שמגיע לך לשבת בכלא על רצח שלא ביצעת".

"מצוין", ריק שילב את ידיו ונשען על המעקה, "אז את לא בוטחת בי ואני לא בוטח בך. ההבדל בינינו הוא שלך יש כרגע יתרון לא הוגן עליי, ואני רוצה לאזן אותו קצת לטובתי. בתמורה, תקבלי את שיתוף הפעולה שאת רוצה".

ג'ני לא הייתה צריכה אפילו לשקול את ההצעה. היא אמנם רצתה לעזור לריק, אבל יש גבול לכמה רחוק היא תלך עבורו.

"ריילי, ההצעה הזאת לא באה בחשבון".

"אין בעיה. אם כך, תחזרי לחברים שלך במשטרה ותגידי להם שלא הצלחת לדובב אותי".

ריק הפנה אליה את גבו והחל לרדת אל חדרי השינה.

"אם אתה באמת לא מסוגל להאמין לי שאני רוצה בטובתך…"

"לא נתת לי שום סיבה להאמין אחרת", אמר ריק, "ותסלחי לי, אבל אני אוהב להיות חופשי".

חדרי השינה של מחלקת התיירים היו שני חדרים גדולים, לנשים ולגברים, ובהם שלוש קומות של דרגשים ומעט מאוד מרווח ביניהם. השכם בבוקר, כשרוב הנשים עוד היו שקועות בשינה, הדלת נפתחה ברעש גדול, ולחדר נכנסו שתיים מחברות הצוות הבכירות. הן זיהו את ג'ני במהירות בזכות מדי השוטרת שהיו מקופלים לרגליה, ונעמדו ליד הדרגש שעליו הייתה שקועה בשינה עד לפני מספר שניות.

"ג'ני?" שאלה אחת מהן.

"כן", מלמלה, מנסה להבין מה קורה.

"בואי איתנו".

"קרה משהו?"

"קיבלנו דיווח שאת מבוקשת על תקיפת שוטר. אנחנו נאלצות לעצור אותך עד שנגיע לורמיליון, אז תימסרי ל…"

ג'ני הקיצה מיד. היא לא העזה לדמיין עד עכשיו עד כמה הסתבכה, אבל היה ברור לה שזה לא צחוק.

"אני שוטרת, אני מכירה את התהליך, תודה", קטעה את המלחית.

"אם כך, את בוודאי יודעת שלא כדאי לך להתנגד. בואי עמנו בבקשה".

"בסדר. תנו לי רק להתלבש".

כדי להסתיר את גופה, ג'ני לקחה את מדיה אל מתחת לשמיכה והחלה לנוע בתוכה.

"ממי את מתביישת כאן? כולנו נשים".

המלחית משכה בתנועה מהירה את השמיכה מעל פניה של ג'ני – או לפחות, מעל המקום בו היו אמורות להיות פניה, אולם בעצם לא היה שם שום דבר. היא הסירה במהירות את השמיכה מעל לדרגש. הוא היה ריק.

ניצב קרופקי ישב מול המחשב במשרדו, ולא הרגיש כלל בשוטרת שהופיעה שם לפתע, כאילו מן האוויר.

"שמעתי שאתה מחפש אותי".

הוא הרים את עיניו בבהלה. למראה ג'ני, הוא נרגע.

"מה את עושה כאן?"

"אתמול ניסית כל היום להתקשר אליי. אז הנה, אתה יכול לדבר איתי עכשיו".

קרופקי נאנח. "תקיפת שוטר, בריחה ממעצר, סיוע לחשודים נמלטים, גניבת פוקימון משטרתי… מה קרה לך, מפקחת? היית שוטרת טובה. זה לא מתאים לך".

"המפקד, כשנתת לי את תיק הרצח של ריילי…"

"זה היה מזמן. התיק כבר מזמן לא באחריותך".

"לא יכולתי להניח לו, המפקד. ידעתי שלא תניח לי להמשיך את החקירה, לכן נאלצתי לפעול לבד".

"לא נאלצת לעשות שום דבר. שוטר אחר היה מטפל בתיק. למעשה, טומוהירו היה תופס את ריילי ומביא אותו כבר עכשיו למעצר, לולא החלטת להתערב ולעזור לו לברוח".

"היו לי את הסיבות שלי".

"ג'ני, כמו שאני רואה את זה, יש לך שתי אופציות", אמר קרופקי לאט, "הראשונה היא שתפסיקי להסתיר ממני מידע, תתחילי לשתף פעולה ותספרי לי הכול, כדי שאני אוכל לעזור לך לרדת מהעץ שטיפסת עליו. השנייה היא שתתני למחלקה לחקירות שוטרים לטפל בעניין, והם יהיו הרבה פחות נחמדים ממני".

"תודה על ההצעה, המפקד, אבל אני לא יכולה לומר לך".

"אני לא האויב שלך, מפקחת".

"אני יודעת שלא. אבל אני חוששת שמישהו בכיר במשטרה מעורב בעניין".

קרופקי שתק לרגע. הדברים שג'ני אמרה החלו להתחבר בראשו, ובמהרה הוא הבין.

"את אומרת שזה קשור לריילי", אמר, "אני מבין שגילית שתפרנו תיק נגדו".

"אתה יודע על זה?!" נדהמה ג'ני.

"יהיה נכון יותר לומר שאני הייתי האחראי לזה".

נשימתה של ג'ני נעתקה.

"אתה? אבל…"

"כמו שאמרתי לך, מפקחת, אני לא האויב. אבל בכירים אחרים במשטרה בהחלט כן. פושעים מצוות רוקט משוחררים על ימין ועל שמאל, מישהו דואג למחוק ראיות ולהשמיד תיקים נגדם".

"אז למה נטפלת דווקא לילד בן 14?"

"הילד הזה הוא המפתח שלנו לצוות רוקט. הוא בדיוק מי שהמשטרה זקוקה לו כדי להיפטר מהם. מצד אחד, אפשר להאשים אותו בפשע חמור מספיק שאפילו ארגון פשע לא יוכל לשחרר אותו ממנו. מצד שני, הוא עוד צעיר ואפשר להשפיע עליו. עם קצת שכנוע ועסקת טיעון חזקה מספיק, הוא ייתן לנו את כל המידע שיש לו על צוות רוקט, וסוף סוף המשטרה לא תהייה כל כך חסרת אונים נגדם. זו הסיבה שאנחנו זקוקים לו".

ג'ני הקשיבה באלם.

"למה לא סיפרת לי?" שאלה.

"ידעתי איך תגיבי לידיעה שריילי חף מפשע".

"אז למה אתה מספר לי עכשיו?"

"כי זה כבר לא משנה כלום", ענה קרופקי, "אם תסכימי לא לדבר ולשמור את המידע הזה לעצמך, אני אעיד לטובתך במחלקה לחקירות שוטרים, וכולנו נשכח את מה שקרה בסיניבר".

"אני אחשוב על זה", אמרה ג'ני, "בתנאי שתיתן לי זמן. אל תגרום לי להיעצר שוב, כמו על הסנט אן".

קרופקי כיווץ את גבותיו. "על מה את מדברת?"

"מישהו הלשין לצוות הספינה שהייתי עליה. הם רצו לעצור אותי".

"אבל אני לא סיפרתי לאף אחד על מה שעשית. רק את, אני וטומוהירו יודעים, והוא הסכים שלא לפעול עד שאני אדבר אתך".

"אז מי יכול היה…"

מילותיה של ג'ני קפאו באמצע המשפט. חוץ משלושתם, היו לפחות עוד שני אנשים שיודעים שהיא תקפה שוטר בסיניבר, ושניהם היו רוצים מאוד לסלק אותה מדרכם.

"ריילי", השם נפלט מפיה יחד עם האוויר שנותר בו.

"טומוהירו עוד יכול לתפוס אותו. התיק עדיין באחריותו, ואנחנו יודעים שהוא היה מצליח אם לא היית מתערבת".

"המפקד, תן לי עוד הזדמנות אחת, בבקשה. אני לא אאכזב אותך הפעם".

"מצטער, מפקחת, קיבלת כבר יותר מדי הזדמנויות".

"אבל הפעם…"

"אין שום סיבה שזה יהיה שונה הפעם", אמר קרופקי, "ולפני שתנסי לעשות משהו טיפשי, אני מבקש שתחזירי לי את הפוקימון שלך. היא כבר הייתה אצלך יותר מדי זמן".

"המפקד…"

"אם תנסי להתעתק מכאן, השיחה הזאת לא התקיימה מעולם, ואת תשאי במלוא חומרת העונש על מעשייך".

ג'ני נאנחה. "בסדר. אני אחזיר אותה למגדל ה…"

"תחזירי אותה לי, ועכשיו".

קרופקי הושיט את ידו לעברה. ג'ני הבינה שאין לה ברירה, והניחה את הפוכדור בידו. כעת, ללא פוקימונים, אין לה עוד סיכוי לתפוס את ריק. מישהו אחר יטפל בו, זה היה ברור לה. מצד שני, היא רצתה לעזור לו, והוא נשך את היד שהאכילה אותו. אין דבר שרצתה יותר מלעשות את זה בעצמה – ובמקרה היא יודעת שהסנט אן תעגון מחר בערב בורמיליון, ושהיא תוכל להגיע לשם לפניה אם תשתמש באופנוע שלה. אז אולי אין לה פוקימונים, אבל היא עדיין שוטרת.

ג'ני ניגשה בצעד בטוח אל הנשקיה. ג'ונתן קיבל את פניה בדיוק כמו בפעמים הקודמות.

"צהריים טובים", אמר, "באת לעוד רענון?"

"לא. הפעם באתי לקבל אקדח".

פוסטים קשורים

4 תגובות

  1. קיצר, קרופקי הוא מושחט, ג'ני משת"פית כי היא לא יוצאת עם זה לעיתונות, ורק ריק שלנו נופל בין הכיסאות. כוס אמק ערס. אני מבין שלא יהיה פרק שלא יוציא ממני קללה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *