פוקימון; במהירות החושך – פרק 127: הרוח והחושך / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: http://www.pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

מעט מאוד אור נכנס לאולם הכניסה של ליגת הפוקימונים דרך הצוהרים הקטנים הקבועים בקירות, לאחר שהווינגולים ניפצו את רוב המנורות שהאירו אותו. להזדמנות הזאת בדיוק חיכה סניזל: הצללים החלשים הספיקו לו כדי להתגנב בהם, כאשר כל תשומת הלב של המדיצ'אמים הייתה ממוקדת בווינגולים התוקפים. כפוקימון אופל הוא היה חסין ליכולות על-חושיות ואף אחד לא יכול היה לקרוא את מחשבותיו, והוא התגנב לעבר המחסן שהוביל אל מחוז חפצם, הכספת של ליגת הפוקימונים.

מאט הבחין בכמה מאנשיו שולפים את המעלעלים שלהם.

"מה אתם עושים?!" צעק.

"תופסים קארוואנות נגד הנינג'אסקות".

"אנחנו צריכים ווינגולים בשביל הקרב באבר-גרנד. אם נתפוס קארוואנות במקומם, אנחנו אבודים!"

"אבל אז לא יהיה לנו סיכוי נגד הנינ…"

"שמעתם מה שאמרתי? הקרב באבר-גרנד הוא הקרב הכי חשוב בהיסטוריה של צוות אקווה! אם נפסיד אותו, לא תהיה לנו עוד הזדמנות! לא משחררים ת'ווינגולים!"

"אז מה נעשה?" שאלה מוריאל.

"נילחם בהם במו ידינו".

מאט תפס משוט גדול, פשט את חולצתו וליפף אותה סביב קצהו. ריק ידע מה הוא עושה; אש הייתה הנשק היעיל ביותר שיכלו לאלתר נגד הנינג'אסקות, והוא עצמו הכין פעם לפיד בצורה הזו בדיוק.

"קפטן, עדיין יש לי את ויבראבה, תרצה שאשלח אותו לקרב?"

"לא, אנחנו צריכים לשמור ת'כוח שלו!"

"אז מה לעשות?"

"תכין לך גם כזה", הוא נופף במשוט שלו.

ריק ציית, וכך גם חברי צוות נוספים, אבל לא היו מספיק משוטים לכולם. דילן ניגש לאחת מסירות ההצלה עם מדיטייט, הפוקימון שתפס מוקדם יותר על האי, ובכמה מכות מדויקות היא שברה את הסירה לחתיכות. מי שלא היה לו משוט נאלץ להסתפק בקרש עץ שבור. מוריאל הביאה גפרורים מהמטבח והדליקה את הלפיד של מאט, וכל השאר השתמשו בו כדי להדליק את הלפידים שלהם. הם צפו בנינג'אסקות מתקרבות. כעת זה כבר היה עניין של שניות בודדות עד שיגיעו אל הגורביס. מאט חייך לעומתן, מנופף בלפיד שלו באיום, כאילו כדי להתגרות בהן. ריק ידע שרוב הסיכויים שמאט בעצם מת מפחד, אבל אסור לו להפגין חולשה מול הנינג'אסקות או מול הצוות שלו.

ניינטילס, אנורית' וסילאו ניסו שוב את ההתקפה המשולבת שלהם ותקפו את קקטורן באש, קרח וצבתות. קקטורן הצליח להתחמק מהתקפותיו של אנורית', אבל ההתחמקות שלו הובילה אותו היישר אל קווי המתקפות של ניינטילס וסילאו, ומדיצ'אם זינק על אנורית' ומחץ אותו בכוח מתחת לרגליו. קקטורן היה פצוע קשה, אבל עבור אנורית' הקרב הסתיים, וגם ניינטילס וסילאו חטפו מסייבלאיי כדורי-צל כשהתרכזו במטרה אחרת. קקטורן בתורו השתמש במתקפת העמעום. נהיה חושך מוחלט, וכעבור שנייה האורות חזרו, והוא הופיע שוב ליד סילאו והכה אותו בזרועו הקוצנית. סילאו השיב לו בנשיפת כפור, והשניים נלחמו פנים אל פנים בעוד ניינטילס נאלצת להתמודד עם שני האויבים הנותרים בו זמנית. היא התחמקה מיהלום עוצמה של סייבלאיי היישר אל בעיטה של מדיצ'אם שהופיע בדיוק במקום אליו ברחה, ניסתה למלא את החדר כולו באש, אבל כבר הייתה חלשה מדי לשם כך. היא הביטה באנורית' המרוסק רגע לפני שהאורות התעמעמו שוב ממתקפתו של קקטורן. הקרב נראה אבוד.

האורות התעמעמו גם בשאר חלקי האיצטדיון. סניזל ניצל את ההזדמנות לנוע במהירות, התחמק מעיני המדיצ'אמים והגיע במהירות למחסן. ארונות מאובקים ניצבו מקיר אל קיר, ובהם כלי עבודה ובנייה למיניהם, שיקויים וצמחי מרפא, וכמה מדליות וגביעים שעדיין לא נחרטו עליהם שמות האלופים. מכול הדברים הללו, דווקא המדליות תפסו את עינו של סניזל – הן אמנם היו החפצים הכי פחות יעילים, אבל הוא הבין למה בני-אדם אוהבים חפצים נוצצים מעין אלה. הוא רק לא הבין למה המדליות הזהובות נתלו במקום גבוה יותר מהכסופות, אין ספק שהצבע שלהן הרבה פחות יפה. סניזל הרים מדליית כסף עגולה וחלקה, תלה אותה על צווארו והמשיך לעבר הדלת הנעולה. לפי מה שריק הראה לו, זו אמורה להיות הדלת הנכונה. הוא הכניס את הלהב החד של אחת מציפורניו אל חור המנעול והתחיל לחטט בו, משתדל לשמור על שקט מוחלט.

צוות אקווה עמדו על הסיפון, הגברים חשופי חזה וגם חלק מהנשים בחזיות בלבד, וחסמו את דרכן של הנינג'אסקות בלפידים. הן לא הצליחו להתקרב לספינות, ולכן השתמשו במתקפה העל-קולית שלהן. המתקפה החרישה את אוזניהם של השודדים וכמה מהם שמטו את הלפידים, ולמרות שאחרים מיהרו לתפוס את מקומם, כמה חורים נוצרו בהגנה של צוות אקווה. נינג'אסקות מיהרו להסתער פנימה ולתקוף את מי שיכלו, אבל לפידים בוערים חבטו בהן והן נאלצו לנסוק בחזרה למעלה.

"תפסי!" צעק מאט.

מוריאל הספיקה לשמוע את קולו מבעד לשאון העל-קולי, רגע לפני שבעט לעברה משהו מתכתי נוצץ. היא דרכה עליו וגילתה שזה אקדח. היא השעינה את המשוט הכבד על הסיפון כדי שתוכל להחזיק אותו ביד אחת, ובידה השנייה כיוונה את האקדח לעבר הנינג'אסקות וירתה. כמה שודדים נוספים התחילו לירות באקדחים, והנינג'אסקות התחילו ליפול על הסיפון, אבל מספרן עדיין היה גדול מאוד. שדינג'ה יצא מביניהן וירה קרן בלבול על מוריאל, שירתה עליה בחזרה – אבל הקליע פשוט עבר דרך גופו המיסטי של שדינג'ה, מחורר רק מעט את הקליפה הריקה, בעוד מוריאל חטפה את הקרן בעוצמתה המלאה ושמטה מידיה את האקדח והמשוט. קבוצת נינג'אסקות מיהרה לתקוף אותה, אבל הן הורחקו בהצלחה בידי חבריה. שדינג'ה נשארה במרחק בטוח למעלה.

"אנחנו חייבים לטפל בשדינג'ה", צעק ריק כשקרן בלבול נוספת נורתה על אחד השודדים החמושים.

"בחיים לא נגיע אליו! תתמקדו בנינג'אסקות!"

קבוצת נינג'אסקות עפה במעגל גדול מסביב לסיפון, נזהרת שלא להתקרב לאש, ותקפה את דפנות הספינה. הן תקפו אותה שוב ושוב, ולמרות שהגורביס החזיקה מעמד, זה היה רק עניין של זמן עד שיפערו בה חור.

"ריק! נדיה! להפעיל מנועים!" קרא מאט.

ריק ציית. הוא כשל אל חדר הבקרה יחד עם נדיה, והם הפעילו את מנועי הספינה. מאט עצמו ניגש אל ההגה וסובב אותו ימינה בכול הכוח, מטה את הספינה בצורה מסוכנת הצדה, גורם לגלים הגבוהים להתנגש בדופן הספינה ולשטוף את הנינג'אסקות שנטפלו אליה. חמש נינג'אסקות המריאו באוויר מתוך הגל, אבל שתיים נוספות לא נראו עוד. מאט סובב את ההגה בפראות לכיוון השני, הודף קבוצת נינג'אסקות נוספת שעשתה את דרכה לדופן השניה של הגורביס. רק הנינג'אסקות שמעל הסיפון המשיכו לרחף מעליו באין מפריע, מדי פעם צוללות להתקפה אבל נהדפות במהרה בידי הלפידים.

ואז ברק האיר את השמיים, ועוד לפני שנשמע הרעם שבעקבותיו, טיפות מים החלו לטפטף על הגורביס.

כדורי-צל נורו לכול עבר. החדר היה קפוא מהתקפות הקרח, והעובדה שלא התחמם בחזרה בישרה לסילאו שגם ניינטילס הובסה. הוא נותר לבד במערכה מול שלושה פוקימונים, מתחמק ממכת לוחם היישר אל אגרוף קוצני. אבל הקוצים של קקטורן כבר לא היו כל כך חדים; הם התחילו להישבר מרוב שהיו קפואים. סילאו התנפל עליו בכול הכוח ומחץ את קקטורן תחת כובד משקלו. לפתע הוא היה הרבה יותר כבד. גופו גדל ושפמו גדל עוד יותר, הופך לפרווה לבנה בצורת פתיתי שלג שכיסתה את כל ראשו, ומפיו צמחו שני שנהבים. כעת הוא היה וולריין, סוס-ים ענק, הצורה הסופית של ספיל, והוא זינק לעבר סייבלאיי, מוכן לנעוץ בה את שנהבי הקרח שלו. מאמנו של קקטורן השיב אותו לפוכדור ושחרר במקומו פוקימון נוסף, אבסול, אבל לוולריין לא היה אכפת. הוא כבר ידע שכנראה יפסיד בקרב, אבל היה מוכן להילחם עד טיפת דמו האחרונה.

הלפידים של צוות אקווה כבו. הנינג'אסקות צללו לעבר הגורביס בכול הכוח, מהירים כמעט כמו גשם הזלעפות, ולמרות הניסיונות להכות בהם במשוטים ובקרשי העץ, למלחים לא היה סיכוי.

"קפטן", התחננה מוריאל, "אנחנו חייבים פוקימונים".

"לא!" התעקש מאט, "אנחנו לא עוצרים ת'התקפה על אבר-גרנד!"

"אבל הספינות יטבעו ואנחנו נמות! אתה לא מבין?!"

הספינות, חשב ריק. ספינות, ברבים, לא רק אחת.

"יש לנו פוקימונים!" קרא.

ריק עזב את המשוט שלו והתחיל לרוץ בכול כוחו, ככול שרגל העץ שלו אפשרה לו, מעיף נינג'אסקות מדרכו ויורד אל בטן הספינה. הוא לקח סכין מלוכלכת מערימת הכלים במטבח, חזר בריצה אל הסיפון, וקפץ מן הגורביס אל הפריגטה של סילף. ריק ירד אל בטן הפריגטה ושם מצא את השומרים והמלחים הקשורים שהוחזקו כבני ערובה.

"מה הולך שם?" קראה טיילור.

"אנחנו מותקפים בידי צוות מגמה", אמר ריק, "אנחנו זקוקים לעזרתכם. לא נצליח להיפטר מהם לבד, אנחנו צריכים את הפוקימונים שלכם".

"למה שנעזור לכם?"

"אם לא תעזרו, גם הפריגטה שלכם תטבע. אתם עוזרים גם לעצמכם".

הוא השתמש בסכין והתחיל לשחרר את השומרים מכבליהם.

"הפוכדורים שלכם נמצאים במרפאה של הגורביס. קל מאוד למצוא אותה, היא צמודה לדרגשי השינה של הצוות".

"תודה", אמרה טיילור.

"על לא דבר. כמו שאמרתי, כולנו מרוויחים".

רוב השומרים רצו לעבר הגורביס, ואחרים נשארו לעזור לשחרר את חבריהם. בל הייתה בין האחרונות ששוחררו. אחרי שריק שחרר אותה, הוא התכופף לשחרר מלח אחר מהחבלים שקשרו אותו לרגל של שולחן, אבל משהו מאחוריו תפס בכוח בשיערותיו והטיח את ראשו בשולחן. ראשו של ריק הלם בכאב. הוא הספיק להסתובב ולראות את בל רגע לפני שהנחיתה עליו מכה נוספת, ואז עולמו השחיר.

המנעול השמיע קליק חלש. סניזל פתח את הדלת ונכנס אל החדר השמור ביותר בליגת הפוקימונים, שכעת נשאר לשמור עליו רק מדיצ'אם אחד.

<מי אתה? אחד הפוקימונים של סידני?>

סניזל לא ענה. מובן שלא יענה, זה טיפשי, הרי אי אפשר לדבר עם פוקימוני אופל. אבל מי שלא יהיה, סניזל עשה משהו שלא היה אמור לעשות: הוא עמעם את האורות, הקיש בזריזות את הקוד של הכספת, וכשהמחסן התבהר שוב הכספת הייתה פתוחה, וסניזל החזיק בין ציפורניו פוכדור שחציו העליון סגול וחציו התחתון לבן, משני צדיו עיגולים ורודים ובחזיתו מוטבעת האות M. מדיצ'אם הבין מאוחר מדי מה קורה.

<פולש בכספת!> שידר לכולם, <פולש בכספת!>

סניזל אמנם היה חסין להתקפות על-חושיות, אבל לוחמים היו החולשה שלו, ומדיצ'אם הסתער עליו בכוח. סניזל ניסה לברוח מהחדר, אבל מדיצ'אמים נוספים התעתקו למקום וחסמו את דרכו. לא היה לו סיכוי מול כל כך הרבה לוחמים, והוא אפילו לא ניסה לתקוף, ובמקום זאת חיבק את הכדור-מאסטר בכול כוחו כשהתחמק כמיטב יכולתו. ואז התעתקה למקום לוחמת על-חושית נוספת: היא דמתה קצת למדיצ'אמים כשהיו ילדים, צבע עורה כחול ופניה לבנים, ובידיה החזיקה פוכדור שחור-כחול עם סמל של ירח צהוב עליו. סניזל נשאב אל הפוכדור, מותיר מאחוריו את הכדור-מאסטר, את מדליית הכסף שלו ואת המצלמה שחוברה לצווארו. כעת, כשהוא בתוך הפוכדור, הוא יכול היה להתעתק משם. הילדה הלוחמת הרימה את הכדור-מאסטר בידה השניה והתפוגגה באוויר.

החלון נשבר בקול נפץ גדול. ארינמל גדול ריחף באוויר, שלושה חבלים קשורים אליו ומשתלשלים מגופו.

"מה קורה כאן?" קראה פיבי.

"נראה לי ש…"

<הוא בא לחלץ אותם>, מחשבותיו של המדיצ'אם קטעו את מילותיו של סידני, <הקרב הזה היה רק פעולת הסחה. הם באו לגנוב את הכדור-מאסטר!>

ויבראבה תפס את אנורית' בכול ארבע גפיו. וולריין נשך את אחד החבלים, ובין סנפיריו החזיק את ניינטילס. מדיצ'אם, סייבלאיי ואבסול מיהרו להתקיף את ויבראבה, אבל בחדר הופיעה משום מקום סופת חול שהפריעה לראייה של כולם. אבסול השתמש ברוח שלו לפזר את החול, אבל השנייה שחלפה הייתה שנייה אחת יותר מדי; ויבראבה והפוקימונים שחילץ כבר נעלמו מן העין.

מדיטייט הופיעה שוב על סיפון הגורביס, בידיה שני פוכדורים צבעוניים. היא הופיעה בדיוק מול מסך הטלוויזיה שבו ראתה את המתרחש דרך המצלמה של סניזל. מאט לא הבחין בה מרוב שהיה עסוק בלקלל את בני הערובה שנמלטו בשחייה אל חופי אבר-גרנד, בהנהגת בל והוורטרטל שלה, ואפשרו לנינג'אסקות להמשיך לתקוף. הנינג'אסקות הספיקו לכרסם את תורן הגורביס מבסיסו וגרמו לו ליפול על הסיפון ולשבור את דופן הספינה הימני. הגורביס התחילה לנטות כעת הצדה, מים חודרים לכול צדה הימני ומאיימים להטביע אותה. הקרב כולו עבר במהרה אל סיפון הפריגטה שהותרה מקשריה. לכולם היה ברור שהגורביס אבודה.

"מדיטייט חזרה", נשמעה קריאה.

"לא עכשיו, דילן…"

"קפטן, ניצחנו! הכדור-מאסטר בידינו!"

רק עכשיו מאט הבין מה קרה. הוא הביט במדיטייט והבחין בכדור הסגול שבידה. מאט הרשה לעצמו שבריר שנייה של תחושת יראה למראה הכדור-מאסטר, שאיפתו של כל מגדל פוקימונים, לפני שחזר לעשתונותיו.

"קדימה!" קרא, "לתפוס קארוואנות! לתקוף בכול הכוח!"

קארוואנות עלו מן הים, קופצות ומנסות לתפוס את הנינג'אסקות במלתעותיהן ולגרור אותן למצולות. האיטיות יותר מביניהן הסתפקו בלירות עליהן סילוני מים. גם מדיטייט הצטרפה לקרב מייד אחרי שמסרה את הפוכדורים לדילן. היא זינקה ובעטה בנינג'אסקות, אבל הוכנעה במהרה בידי כדור-צל שירה עליה שדינג'ה. אחרי שלא מצא את ריק בשום מקום, דילן שחרר את סניזל מהכדור-ירח. סניזל ניתר גבוה ממש כאילו עף, נחת על גבה של נינג'אסק וניתר גבוה אפילו יותר, וכשכבר היה גבוה באוויר ושדינג'ה היה בטווח טפריו, שיסף את קליפתו לשניים.

עוד ועוד נינג'אסקות המשיכו לתקוף, אבל עכשיו צוות אקווה כבר לא היו חסרי אונים נגדם. פליפר טס מן האי אל שדה הקרב, משסף את דרכו בכנפיו דרך הנינג'אסקות. מייד אחריו הצטרף גם ויבראבה, ולמרות ששלושת הפוקימונים שנשא עמו כבר היו מותשים, הוא עצמו היה בכושר כמעט מלא. נדיה כבר ראתה במצלמות שסילאו שלה התפתח לוולריין, אבל בכול זאת התרגשה לראות אותו לראשונה בגודל מלא, וחיבקה את צווארו העבה. וולריין השיב לה בליקוק מלשונו הצוננת.

כעת הכף כבר נטתה מאוד לטובת צוות אקווה. סניזל הקפיא, ויבראבה נשך, פליפר שיסף, והקארוואנות הטביעו את הנינג'אסקות במים הגועשים. בלהט הקרב כמה מהשודדים עוד המשיכו להילחם במו ידיהם, מכים בנינג'אסקות במשוטים הכבדים, ומדי פעם גם נשמעה יריית אקדח. ולמרות הניצחון באוויר, מאט לא יכול היה שלא לשלוח מבטים אחרונים לעבר הגורביס השוקעת, שהלכה והתמלאה במי הים. כעת היא כבר הייתה לחלוטין על הצד, הדופן השמאלית שלה צפה כמו פקק במים, מפרשיה צפים כמו עלים על פני שלולית. הפעם זו לא הייתה טעות ולא בגידה; הפעם מאט היה זה שנתן לזה לקרות. הוא אמנם השיג כדור-מאסטר, אבל שמו ייזכר לנצח בתור הקפטן שאיבד שתי ספינות.

ריק התעורר בבטן הפריגטה. הקולות התערבלו בראשו, והוא לא יכול היה להבחין בין קולות קרב לצהלות ניצחון. מה שבטוח הוא שריק היה לבד, ועמו לא היו לא אנשיו ולא אנשי סילף. הוא ניסה לקום אבל ראשו עדיין הלם והוא לא הצליח לזוז. הוא עצם את עיניו, ניסה להתרכז ולהתעשת, ונעזר בשולחן שאליו היה קשור המלח כפוי הטובה שניסה לשחרר. רגל העץ שלו הפריעה יותר משעזרה, אבל אחרי שהצליח לקום, נעזר בה כדי להתייצב.

דלת הברזל של החדר שהוחזק בה הייתה סגורה, אך לא נעולה. הוא יצא מהחדר במטרה לעלות אל הסיפון ולראות מה קורה, וברגע שהביט אל המסדרון, לבו נפל אל תוך תהום: על הרצפה מולו הייתה מונחת פצצה מתקתקת.

שלושים ושש שניות נותרו.

 

8 comments

  1. ייאיי. הם הצליחו להשיג את המאסטר בול!
    ייאיי. שוב התמימות של ריק תעלה לו בחיים!
    שיט. פצצה על הספינה?!

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.