סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פוקימון; במהירות החושך – פרק 130: מוצאים את קיוגר / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

למרות שעל פני הים הוא הרגיש כמו מלך, במעמקים מאט עדיין לא מצא את מקומו. הוא כבר לא היה בראש הפירמידה – באותה צוללת היה מישהו חשוב יותר ממנו, ארצ'י, והוא עדיין לא שלט לחלוטין בתפעול הצוללת. במכשיר המוזר שישב מולו כעת הוא ידע בערך על אילו כפתורים ללחוץ ומתי, אבל זה לא אמר לו הרבה. למרות שעדיין היה בדיוק באותו אוקיינוס ועם אותו צוות, הוא הרגיש רחוק יותר מתמיד מכול סביבה מוכרת.

ריק נכנס אל החדר שישב בו. נראה שלו קל יותר, בעיקר משום שהצוללת הייתה יציבה הרבה יותר מהספינה המתנודדת על פני הגלים, והוא צלע הרבה פחות על רגל העץ שלו.

"מוריאל התקשרה אליי", אמר, "היא ביקשה למסור לך שהנזק לגורביס לא היה גדול כמו שחשבתם. אפשר לתקן אותה, והם עובדים על זה".

"מה 'כפת לי? אני כבר לא הקפטן".

"בטח תשמח לדעת שאתה לא הקפטן שאיבד שתי ספינות אחרי הכול".

"איזה יופי לי".

"מאט, צא מזה. אתה הקפטן הכי טוב שיכול להיות. בחרו בך פעמיים! אנשים שונים בספינות שונות! ואפילו אחרי שהגורביס כמעט טבעה, האנשים שלך עדיין חושבים ככה".

"הגורביס כמעט טבעה", חזר אחריו, "'תה מתכוון שאני כמעט הטבעתי אותה".

"היו לך סיבות ברורות. קיבלת החלטה קשה, כמו כל מנהיג מוצלח. העובדה שעמדת על שלך ולא ברחת מהחלטה, הופכת אותך לקפטן מעולה".

"ועדיין הנה אני, נטשתי ת'ספינה 'שלי במקום לעזור לתקן 'תה עם שאר הצוות 'שלי".

"עוד החלטה קשה שנאלצת לקבל, לדאוג שאם יתברר שאנחנו עובדים עם מטורף שינסה להציף את העולם במים, אתה תהיה שם כדי לעצור אותו. להעדיף את טובת הכלל על פני טובתך, איך אתה חושב שזה לא דבר טוב?"

"כל 'חד אחר היה עושה את זה טוב בדיוק כמוני".

"אני חולק על דעתך. אני מרגיש הרבה יותר טוב עם הקפטן שלי בסביבה, ואני בטוח שגם נדיה ודילן מרגישים כך".

"מה 'שתגיד", ענה מאט, "ת'יודע, לפעמים 'ני חושב שאולי היה עדיף לזרוק 'תך למים. היינו ממשיכים לשדוד ספינות כרגיל ולא מסתבכים בכול העסק הזה".

"עד שצוות מגמה היו מייבשים את העולם ולא היה לכם איפה להפליג".

"לפחות אני לא הייתי דואג מזה".

"מזל שיש מישהו כמוך שדואג. זה אומר שקיוגר בידיים טובות".

"'ני לא ביקשתי את זה".

"אני יודע. אני לא ביקשתי שום דבר שקרה לי בשנה האחרונה. ובכול זאת אני כאן, ואני אוציא מזה את המיטב".

"זה לא אומר שגם אני חייב".

"אבל כדאי לך, אלא אם אתה מעדיף להיות מריר ומדוכא, ובמקרה הזה אין לי מה לומר כדי לעזור לך, רק שתצא מזה כמה שיותר מהר. אתה עדיין אותו מאט, גם בלי צוות וספינה".

"הצוות והספינה היו החיים 'שלי".

"אז עכשיו אתה בהפסקה מהחיים. אתה לא מבין איזה מזל יש לך".

"ואפילו בהפסקה 'שלי מהחיים, 'תה עדיין חייב להיות שם".

"כזה אני, תמיד נמצא בזמן ובמקום שאף אחד לא רוצה אותי", אמר ריק, "אם אתה באמת מתכוון לזה, אני אלך. פשוט קיוויתי שאתה כבר מכיר אותי קצת יותר מאת הילד שרצית לזרוק לקארוואנות לפני חצי שנה".

"'ני מכיר 'תך. בדיוק בגלל זה 'ני תוהה מה בדיוק התוכנית ש'ך, מה 'תה תרוויח מכול הסיפור הזה".

"תדע בסוף אם היה כדאי לסמוך עליי או לא. בינתיים אני יודע שלא אכזבתי אותך עד עכשיו, וזה כל מה שחשוב".

"יש 'ך מזל ש'ני צריך אותך", אמר מאט, "עכשיו 'סתלק מפה לפני ש'תה עולה לי על העצבים".

ריק המשיך משם אל חדר השינה. נדיה שכבה שם על אחד הדרגשים לאחר משמרת של כמה שעות, עיניה פקוחות והיא לא נרדמת.

"עכשיו גם מאט שונא אותי", אמר כשהתיישב על הדרגש הסמוך.

"אל תיקח את זה אישית. כשהוא שונא את עצמו הוא שונא את כולם".

"הוא אומר לכולם שהוא היה צריך לזרוק אותם למים?"

"אם הייתה לו הזדמנות לעשות את זה, אני מניחה שזה מה שהוא אומר".

"כבר שליש מהאנשים בצוללת הזאת שונאים אותי. עוד אדם אחד, וזה יהפוך לחצי".

"אתה מדבר על ארצ'י?" שאלה נדיה, "עשית מה שהיית חייב לעשות. אף אחד מאיתנו לא מכיר את ארצ'י באמת ולא יודע אם הכוונות שלו באמת טהורות כפי שהוא טוען".

"אבל אף אחד לא דאג בקשר לזה עד שאני הגעתי".

"אז אולי היינו צריכים שתגיע".

"תודה".

אחרי משפט כזה, זה בטח לא הזמן הנכון לספר לנדיה את מה שהוא התכוון לספר, חשב ריק. אבל הוא ידע שהוא צריך. בכול פעם עד כה שהוא היה צריך לספר משהו ודחה את זה, זה לא נגמר טוב.

"נדיה", אמר בזהירות, "אני… אני הולך לעזוב את צוות אקווה".

נדיה התיישבה כל כך מהר, עד שראשה כמעט נחבט בדרגש שמעליה.

"מה זאת אומרת?"

ריק סימן לה להנמיך את קולה. "בדיוק מה ששמעת".

"לאן תלך? אולי לא שמת לב, אבל אתה בצוללת באמצע האוקיינוס!"

"התכוונתי כשכול זה ייגמר. אני לא אוכל לחזור לצוות".

"למה לא?"

"את יודעת שהגעתי מג'וטו. המשטרה שם רודפת אחריי, יותר מסתם פושע רגיל. הם ניסו להמשיך לרדוף אחריי גם בהוואן, אבל זה לא כל כך הצליח להם, ועכשיו הם החליטו להציב עליי פרס. הראש שלי שווה חמישים אלף קרדיטים. בשביל סכום כזה, אני בספק שכולם בצוות יתאפקו מלהסגיר אותי".

"למה אתה חושב שמישהו מהצוות יעשה לך דבר כזה?"

"הקפטן שלנו הרגע אמר שהוא היה צריך לזרוק אותי למים. אני חושב שהחשש שלי דיי מבוסס".

נדיה הנהנה. עם העובדה הזאת לא היה אפשר להתווכח.

"אז מה עשית שאתה שווה חמישים אלף קרדיטים?" שאלה אחרי שתיקה ארוכה.

ריק התחיל לספר. בהתחלה הוא רצה לספר לה רק על הקרב בבית הספר, ואז הבין שהוא לא יוכל להסביר אותו כמו שצריך אם לא יספר לה גם על היריבות בינו לבין אחיו. בסופו של דבר מצא את עצמו מספר לה כמעט את כל מה שקרה מהרגע שיצא למסע הפוקימונים ועד למותו של אביו, ואז המשיך וסיפר איך גילה לאחר מכן שאפילו במשטרה יודעים שהוא חף מפשע.

"הם בהחלט משקיעים הרבה מאמצים בשביל לתפוס מישהו חף מפשע".

"עשיתי למשטרה הרבה צרות", אמר ריק, "ואת כבר יודעת כמה צרות אני מסוגל לעשות".

"זה נכון".

האלפא המשיכה לשייט במשך ימים ארוכים, מעמיקה יותר ויותר אל מתחת לפני המים. מדי פעם ריק היה מביט מבעד לחלונות העגולים ורואה את שארפידו, הכריש הגדול של ארצ'י, שוחה ליד הצוללת. הוא נראה כמו פוקימון שלא היה מסתדר בכלל מחוץ למים או בתוך צוללת, אבל הים הפתוח היה הסביבה המושלמת עבורו. הוא לא סתם שחה במים, הוא שלט בהם. ארצ'י לא יכול היה לדבר אתו דרך הצוללת האטומה, אבל הוא תקשר עמו בשפת-סימנים פשוטה ששארפידו הבין בדיוק כמו מילים, ואפשרה לארצ'י לשלוט גם על מה שקורה באלפא וגם מחוצה לה.

כעבור כמה ימים, כשריק תפעל את חדר הבקרה, נכנסה אל החדר דליס, חברת צוות האלפא המקורית היחידה שנשארה אחרי שריק, נדיה, מאט ודילן הצטרפו אליה. היא הייתה בלונדינית קצרת שיער, בערך בת עשרים, ולמרות שריק לא ידע אם היא מוכשרת יותר משאר חברי הצוות הקודמים, הוא הבין למה ארצ'י רצה להשאיר אתו דווקא אותה.

"אנחנו מתקרבים", אמרה דליס.

"מתקרבים לאן?"

"לאן?" היא גיחכה, "לאן נראה לך? בשביל מה אנחנו כאן? איזה פוקימון אנחנו מנסים לתפוס כבר שנים?"

"קיוגר?!" הוא השתדל שלא לצעוק, "אבל חשבתי שייקח זמן עד שנמצא אותו, זה לא כל כך פשוט!"

"ומה אתה חושב שעשינו באלפא כל השנים האלה? אנחנו יודעים כבר מזמן איפה קיוגר נמצא. כל מה שהיה חסר לנו זה כדור-מאסטר לתפוס אותו".

"אז אני אוכל לראות אותו?"

"כמובן. תעביר את כל המכשירים לשייט אוטומטי ובוא לראות. זו הזדמנות של פעם בחיים".

ריק עשה זאת, כמובן, ומיהר בעקבות דליס לקרוא גם לנדיה, ומשם אל אחד מחלונות האלפא. נראה שדליס יודעת בדיוק מאיזה חלון אמורים לראות הכי טוב את קיוגר, כי גם ארצ'י, מאט ודילן התמקמו מול אותו חלון. בתחילה לא ראו כלום, רק מים כחולים שנמשכים עד לאינסוף, ואם ריק הסתכל טוב, הוא יכול היה להבחין בקרקעית הים שנצבעה בכחול קצת פחות כהה. מעט מאוד פוקימונים היו באיזור, בין אם בגלל עומק הים ובין אם נוכחותו של שארפידו הבריחה אותם. ואז משהו נראה באופק. אבל זה לא היה פוקימון.

ריק לא זיהה את זה מייד רק כי ציפה לראות את קיוגר. זה בבירור לא היה חי, זה היה עשוי ממתכת ובהחלט לא היה אמור לחיות במצולות הים. אבל כשהם התקרבו, הכתם הלבן התחיל לקבל צורה של ביצה מתכתית, בדיוק כמו הצוללת שהם שהו בה, אבל הרבה יותר קטנה. ואז ריק נזכר.

"צוות מגמה!" קרא.

"איך אתה יודע?" ארצ'י שלח בו מבט חושד.

"ראיתי את הצוללת הזאת בעבר. הם קוראים לה האומגה. מה הם עושים כאן?"

"נראה שהם מחפשים את קיוגר, בדיוק כמונו".

"חשבתי שצוות מגמה אמורים לחפש את גראודון".

"אולי הם שינו את דעתם", אמר ארצ'י, "תיכף נברר".

ארצ'י נופף בזרועותיו והשיג את תשומת לבו של שארפידו, ואז התחיל להניע את ידיו, מסמן לו לתקוף. שארפידו ציית מייד. הוא שחה אל האומגה במהירות שלא ניתן להתחרות בה, והתחיל להקיף אותה במעגלים שגרמו למערבולת גדולה להיווצר מתחת למים. תוך שניות האומגה הייתה לכודה.

"בשביל מה צוות מגמה צריכים צוללת?" שאלה נדיה.

"כדי לרגל אחרינו".

"לא נראה שהם ריגלו אחרינו, אלא שהם ידעו מראש איפה נהיה".

"לא קשה לדעת איפה נהיה", אמרה דליס, "אנחנו מחפשים את קיוגר, והם חיכו לנו בדיוק היכן שקיוגר נמצא".

"אבל איפה…"

ריק רק התחיל לדבר וכבר ראה אותו. הוא נראה ברגעים הראשונים כמו סתם כתמים על קרקע האוקיינוס, אבל ברגע שהוא הבחין בו, היה קשה להתעלם ממנו שוב. הפסים האדומים שעיטרו את גופו היו הקלים ביותר להבחנה, וביניהם ריק יכול היה לראות את צורתו, צורה של לוויתן גדול כמו האומגה, ומעל ללועו הלבן ריק הבחין בעינו השחורה והצהובה חסרת העפעפיים, פקוחה לרווחה אפילו כשהוא שקוע בשינה עמוקה.

"דליס, תדאגי לקבל יפה את פני האורחים שלנו".

"כן, המפקד".

דליס מיהרה אל אחד החדרים. שאון מכונות נשמע בזמן שהאלפא התקרבה אל המערבולת שכלאה את האומגה ובלעה אותה פנימה, אל תא מנעל האוויר שימשוך אותה מתוך האוקיינוס אל בטן האלפא. כל אותו הזמן קיוגר המשיך לישון, כאילו כלום לא קורה סביבו והוא לא מוקף בדבר פרט למים שקטים.

אחרי שתא מנעל האוויר התרוקן ממים והתמלא באוויר, דליס פתחה את הדלת הפנימית של התא. האומגה הייתה בפנים, וארצ'י כיוון אל דלת האומגה רובה-קשת שהביא מתאו.

"צאו מייד ולא נפגע בכם", קרא.

הדלת נפתחה באיטיות. גבר ממושקף ואדום שיער יצא מבפנים.

"מנהיג צוות מגמה בכבודו ובעצמו. איזה כבוד גדול".

"מסור לי לאט ת'פוכדורים שלך", אמר מאט.

"בסדר", אמר מקסי, "אין צורך להשתמש באלימות".

בתנועה איטית הוא ניתק את חגורת הפוכדורים מגופו והושיט אותה למאט, שחטף אותה במהירות מידיו. תוך כדי כך מאט הביט במהירות אל תוך הצוללת.

"יש שם עוד מישו", אמר, "צאו משם!"

דמות נוספת הגיחה מן הצוללת. גם אותה ריק זיהה מיד.

"את!"

לפני שמישהו הספיק להגיב, הוא שלף את החרב של ארצ'י מנדנה. ארצ'י נרתע, אבל זה היה מאוחר מדי – ריק כבר הניף את החרב החדה בשתי ידיו, מנסה לכוון אותה לעבר קייטלין בירץ'. הוא מעולם לא תיאר לעצמו כמה שוקלת חרב אמיתית, וכעת, כשהייתה בידיו, כמעט איבד שיווי משקל ונפל.

"תיזהר, ילד!" צעק ארצ'י, "לא לימדו אותך לא לשחק בחפצים חדים?"

"האישה הזאת, אני מכיר אותה! היא מסוכנת!"

"היא לא יכולה לעשות לנו כלום עכשיו. היא בצוללת שלנו. תמסרי את הפוקימונים שלך למאט, דוקטור".

"תעשי מה שהם אומרים", אישר מקסי בשקט.

"ואתה תחזיר לי את החרב".

ריק נאלץ להשיב את החרב לנדן. גם קייטלין מסרה את תיק הצד שלה שהכיל את הפוכדורים שלה. ארצ'י הורה למאט לשים את התיק והחגורה של מקסי בתא האישי שלו, ומאט פנה ללכת.

"חכה רגע", אמר ריק.

"מה?"

הוא פתח את התיק וראה ששלושת הפוכדורים באמת שם, אם כי לא יכול היה להבחין בהם.

"מי מהם זו טייפלוז'ן?" שאל.

"מה אכפת לך?"

"היא הפוקימון שלי. אני רוצה אותה בחזרה".

"טייפלוז'ן לא שלך. אתה נתת אותה".

"לא התכוונתי שתגיע אלייך!"

"ובכול זאת היא מקשיבה לי ומקבלת אותי כמאמנת, למרות שאני לא זו שפיתחתי אותה. בניגוד אליך. אם אני זוכרת נכון, כשהיא הייתה באחריותך היא שרפה ספינה שלמה?"

"כולנו זוכרים", רטן דילן.

"לא אכפת לי, היא לא תישאר אצלך. היא לא שלך. היא…"

"ריק, עזוב את זה", אמרה נדיה, "אתה לא יכול להפריד פוקימון מהמגדלת שלה, לא חשוב מה המאמנת הזאת עשתה. כל עוד היא מסכימה להיות אצלה ולא פגעה באף אחד…"

"לא פגעה באף אחד? היא רצחה מאמנת מול העיניים שלי! מחרימים פוקימונים על פשעים כאלה!"

"זה לא התפקיד שלך להחליט אם להחרים פוקימון או לא".

"לא", ריק החווה לעבר קייטלין, "זה התפקיד שלה".

"נפתור את זה מאוחר יותר", אמר ארצ'י, "יש לנו דברים חשובים יותר להתעסק בהם כרגע, ובכול מקרה הדוקטור שלנו לא הולכת להשתמש באף אחד מהפוקימונים שלה בקרוב. מאט, כמו שאמרתי, לתא שלי!"

הפעם מאט ציית ללא הפרעה. ריק הביט בקייטלין בשנאה יוקדת.

"המפקד, אתה אולי לא יודע מי זאת…"

"אתה באמת חושב שאני לא מכיר את המדענית הראשית של צוות מגמה?" שאל ארצ'י, "אני מכיר אותה טוב מאוד. חולמת להיות כמו הדוד שלה אבל לעולם לא תגיע לרמה שלו. היא לא מבינה שלא כל אחד יכול להיות חוקר פוקימונים. צריך בשביל זה דברים שלה אין, למשל שכל".

דילן ודליס צחקקו. אפילו מקסי כבש חיוך קטן.

"בכול מקרה, הם לא יפריעו לאף אחד. תגיד לי, מקסי, מה בדיוק חיפשת כאן? הרי בוודאי שמעת על השוד באבר-גרנד וידעת שאנחנו הולכים להעיר את קיוגר בקרוב".

"אנחנו כאן כדי לעצור אותך, ארצ'י".

"ואיך חשבת לעשות את זה בדיוק? הרי לצוללת העלובה שלך אין סיכוי מול האלפא".

"לצוללת לא", ענה מקסי בשלווה, "לדינמיט שהיא מלאה בו, דווקא כן".

לשמע המילים הללו, ארצ'י לחץ על ההדק. חץ נורה ופגע היישר בכתפו של מקסי, שזעק מכאב. דליס מיהרה לאטום את הדלת של מנעל האוויר, וארצ'י משך את מקסי וקייטלין לתוך האלפא רגע לפני שהתא ננעל על האומגה. הצוללת הקטנה הושלכה בחזרה לים. שני מקלות דינמיט קטנים צפו החוצה דרך הדלת הפתוחה של האומגה, אבל לפני שעוד מהם הספיקו לצאת משם, שארפידו פער את פיו וירה את סילון המים החזק ביותר שלו, שהעיף את הצוללת הקטנה למרחקים.

"כל הכבוד", אמרה קייטלין, "לא יכולת לשמור על הפה".

"שמרי את על הפה שלך", סינן מקסי מבעד לכאב, "אני עדיין המפקד שלך".

"מפקד שבגלל הטיפשות שלו צוות אקווה יצליחו להעיר את קיוגר ולהציף את העולם!"

"אין דבר", אמר ארצ'י, "תתנחמי בעובדה שאת תהיי כאן כדי לראות את זה. חוקרת פוקימונים כמוך, לא הייתי מציע לך להחמיץ הזדמנות לראות את קיוגר מתעורר!"

והוא שוב סימן משהו לשארפידו מבעד לחלון. הפעם, מה שנורה מפיו היה קרן צבעונית, אבל צבעיה התחלפו מהר כל כך עד שנראו כמו אור לבן מסנוור. זו הייתה מתקפת קרן-על, עליה ריק שמע רבות, אם כי מעולם לא ראה אותה בפעולה. הקרן פגעה ישירות בקיוגר. לרגע אחד לא קרה דבר. ואז הגוף הענק התחיל לזוז, בתחילה באיטיות רבה, עד שהתנער מהחול שכיסה אותו. סנפירים ענקיים התנופפו ועין שחורה וצהובה הביטה היישר בריק וחבריו. ואז, בפרץ של מהירות מפתיעה, קיוגר פנה וזינק לכיוון פני הים. ענק המים האגדי התעורר.

פוסטים קשורים

12 תגובות

  1. קיוגר!!!!!!!! סוף סוף אגדי שלא אחד מהכלבים האגדיים
    חוץ מזה יש לי היסטוריה ארוכה איתו בפוקימון אלפא ספיר

  2. מה ריק יעשה עכשיו
    אם ילכדו את קיוגר אז המאסטר בול יהיה חסר תועלת
    ואם הוא יגנוב את המאסטר בשביל ראיקוזה קיוגר יציף את העולם

  3. פרסי על בטוח תגיד לריק שיש לגסי ראיקו הוא יכול להכאיח את גסי להשאיל אותו בישביל לנצח את קיוגר(אם פרופסור אוק יכול להעהיר פוקדורים בפוקיפון אז לכולם מותר) ריק יגנוב את המאסטר בול ישתמש בראיקו כגי להרגיע את ראיקוזה (ויהיה קל כי שניהם ממישפחת ראיקו) וילכד אותו במאסטר בול

  4. אני שונא את קייטילין בירץ'!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  5. גם אני שונא את קייטלין. אבל אהבתי את העקיצה על כך שהיא בחיים לא תוכל להיות כמו דוד שלה. ואפילו הבוס שלה חושב ככה. זה היה במקום!

  6. אזלף, זה כבר שבוע שני ברציפות שאתה בא ומשאיר תגובות מגעילות.
    לשאלתך, לא רק שיש א/נשים שקוראים את כל זה (תסתכל מעליך), אלא שיש אפילו כאלה שאין להם משהו יותר טוב לעשות חוץ מלהטריל את הסיפור הזה. אני מקווה שאתה לפחות משעשע את עצמך, כי לא נראה שיש מישהו אחר להנעים את זמנך.
    בחיי שזו פעם אחרונה שאני מגיב על זה. יום מנצנץ.

  7. איידן אל תקח אותו ברצינות, הוא מאלה שלא קוראים ספרים וחיים בסרט. הוא לא שווה את התגובה שלך. אזלף, תכבד או שלא תגיב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *