פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר
מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398
הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.
– – – – –
ריק הופיע ביער וירידיאן במרחק בטוח מן הבקתה, בידו גיליון עיתון. היה לו ברור שג'סי עדיין נמצאת שם, ולמרות שפרסי כבר עדכנה אותו שכנראה לא נשקפת לו סכנה ממנה, הוא העדיף שלא לקחת סיכונים למקרה שהיא מתכננת משהו. הוא ראה אותה עוזרת לג'יימס ולאחרים לפרק קורת עץ מקיר הבקתה.
"היי, ג'סי", קרא אליה ממרחק כמה מטרים.
"אתה יכול להתקרב", ענתה לו, "אני לא אוכל אותך".
"אז מה כן תעשי?"
"חשבתי שכבר דיברת עם פרסי".
"דיברתי איתה, אבל אני מעדיף לשמוע את זה ממך".
"אני לא כועסת עליך", אמרה ג'סי, "עשית מה שהיית חייב לעשות. אם לא היית מוסר את ראיקו לבוס, היינו תקועים ביער המטופש הזה לנצח. עכשיו בוא תעזור עם הבקתה. כבר עשינו לך את כל העבודה, אז לפחות תעזור לסיים אותה".
ריק ניגש בזהירות אל הבקתה, משאיר את ופוריאון מחוץ לפוכדור ומסמן לה להישאר במקום בטוח. אם ג'סי בכול זאת תחליט לתקוף אותו, כדאי שתהיה לו דרך בטוחה לברוח מכאן. הוא ניגש קודם אל גרייס והראה לה את גיליון העיתון שפתח בערך באמצע.
"חשבתי שתרצי לראות את זה בדפוס", אמר.
זו הייתה הכתבה שבישרה על ביטול תחנת הרכבת של וירידיאן. סוף סוף הייתה לה הוכחה שזה אמיתי: מה שגרייס נלחמה עליו במשך למעלה משנה, הגיע סוף סוף לסיומו. היא ניצחה. יער וירידיאן ניצל, ועמו כל מי שחי בו.
"מה את מתכוונת לעשות עכשיו?" שאל את גרייס.
"עכשיו אני יכולה להצטרף לאיגוד הסיירים באופן רשמי. אבל אני חושבת שאשאר כאן עוד כמה ימים, למקרה שהם שיקרו ומתכוונים להגיע לפה עם דחפורים ברגע שנתפנה מכאן".
"את בטוחה?" שאל ג'יימס, "את לא רוצה לחזור הביתה?"
"אני מעדיפה קודם להיות בטוחה שבאמת הצלחתי, אחרת כל המאבק הזה היה לחינם".
"אז אולי לא כדאי שנפרק את הבקתה כל כך מהר".
"להפך. עכשיו תאגיד הרכבת יחשבו שאנחנו מאמינים להם, ושאין בעיה שיגיעו הנה אם הם רוצים. אני מתכוונת להסתתר ביער, לראות אם מישהו בא כשהם חושבים שאין כאן אף אחד, ואז נראה".
"זה נשמע כמו תוכנית טובה, אבל אני לא חושב שאני יכול לעזור לך יותר", אמר ריק, "הצוות שלי צריך לחזור למשימות הרגילות. אנחנו נהיה בצרות אם לא נתחיל להביא כסף לצוות רוקט".
"שמעת, ג'יימס? הערב הולכים לשדוד בנק".
ג'יימס לא נראה כל כך להוט. "חבל, דווקא התרגלתי לחיים בבקתה".
"אנחנו עוד ניפגש", אמרה גרייס, "אני אארגן מסיבה גדולה לאיגוד הסיירים ברגע שאחזור הביתה, וכולכם תהיו מוזמנים".
"אני לא יודע אם הם ישמחו כל כך שאנשים כמונו יצטרפו למסיבה שלהם".
"אז שיסבלו בשקט. הפוקימונים ביער הזה חייבים לכם הרבה יותר מלכול אחד בארגון הזה".
תוך שעתיים הבקתה הייתה לא יותר מאוסף קרשים שהונחו זה על זה, וכל הציוד היה ארוז בתיקים. השמש התחילה לשקוע וגשם התחיל לטפטף.
"את בטוחה שזה רעיון טוב שתישארי בחוץ בגשם?" שאל ריק.
"מגאניום תשמור עליי", ענתה גרייס.
למגאניום, הפוקימון דמויית הדינוזאור ארוכת הצוואר, לא היה אכפת מהגשם. היא דיי אהבה מים בתור פוקימון עשב, ונעמדה ליד הסיירת שלה, מסוככת עליה מפני הגשם בעזרת הפרח הענק שעל צווארה.
"לא כדאי שתישארי כאן לבד", אמרה פרסי.
"אני לא לבד. הפוקימונים שלי איתי".
בין העצים התעופפו פירו והרקרוס, שכמו מגאניום נהגו להישאר מחוץ לפוכדורים שלהם באופן קבוע. יער וירידיאן היה הזדמנות מצוינת גם עבור הפוקימונים של השאר לבלות מחוץ לפוכדורים, אבל עכשיו הגיע הזמן ללכת, והם חזרו אל מאמניהם. גרייס נפרדה מכולם, ואת ג'יימס חיבקה לזמן מעט יותר ארוך משהתכוונה.
"תודה על הכול", אמרה.
מכיוון שפלייגון שנא לעוף בגשם והיה להם מרחק רב לעבור, ריק החליט לנסות להתעתק אל היעד הבא שלו. עד כמה שידוע לו, ופוריאון עוד לא הייתה מעולם בעיר בלאקתורן, אבל הוא בכול זאת שיער שייתכן שהייתה שם בתקופה ששהתה אצל לאנס. הוא לא טעה, ותוך רגע קט היער הירוק התחלף בבתי עץ בערפל מכוסים שלג. גם בבלאקתורן ירד גשם, אבל היה הרבה יותר קר, ואפילו המעיל שלבש ריק לא הספיק בשביל הקור הזה. הוא התחיל לרוץ, וכדי לזרז את הדרך אפילו התעתק כמה מטרים קדימה כשהערפל לא טשטש את ראייתה של ופוריאון. בשאר הזמן הוא לא הצליח לראות אותה: הערפל היה כה סמיך, עד שהיכולת של ופוריאון להפוך לבלתי-נראית במים אמנם לא העלימה אותה לחלוטין, אבל טשטשה אותה עד שהייתה כמעט שקופה.
בסופו של דבר, ריק הגיע אל מאורת הדרקונים. המערה שכנה בלב אגם שכרגע היה קפוא, ולכן ריק לפחות לא נאלץ לקפוץ אל המים הקרים. הוא החליק בזהירות אל תוך המערה, ושם התחיל לרדת למטה אל תוך אגם נוסף, תת-קרקעי. המים באגם הזה לא היו קפואים, אבל היו קרים כקרח, ושחייה בו פירושה היה מוות בטוח מכוויות קור. ריק הביט קדימה ולא ראה דבר: מה שהיה בהמשך האגם היה חשוך. למרות זאת האוויר התחיל להתחמם, אות וסימן לכך שהם קרובים למקור חום.
"סניזל, צא", אמר ריק.
סניזל, הסמור השחור בעל ציפורני הברזל, השתחרר מהפוכדור שלו. הוא השתמש בקרן הקרח שלו להקפיא על האגם שביל שריק יוכל ללכת עליו. ופוריאון שחתה לצדם; לה לא היה אכפת ממי הקרח. בהמשך הדרך ריק ראה במרחק מה שחיפש: מקדש עץ אקרוטי קטן.
"ופוריאון, את רואה את הבית הזה?"
ופוריאון נהמה. תוך רגע הם הופיעו בפנים, ליד תנור האבן שחימם את המקום, וריק נשם לרווחה ופשט את מעילו.
"הייתי מעדיף שתשתמש בדלת להבא", נשמע קול, "זה לא נעים שמתעתקים לתוך הבית שלך".
לאנס ישב ליד אותו שולחן מחשב, בדיוק כפי שהיה כשריק ראה אותו לראשונה במקום הזה, שהיה פעם מקדש לאלת מים עתיקה שנשכחה זה מכבר.
"היית צריך לציין את זה כשהזמנת אותי. זה מחבוא, לא בית, אתה בטח לא מזמין הרבה אנשים לבקר".
"ובכול זאת אני נאלץ לגור כאן עד שניפטר מהבוס", אמר לאנס, "לא חשוב. רציתי לשאול אותך בקשר ליער וירידיאן. תאגיד הרכבת התקפל דווקא עכשיו, כשחזרת לצוות רוקט. יכול להיות שיש לך יד בדבר?"
"כן", אמר ריק, "כל עוד אני בצוות רוקט, אני לא רואה סיבה שלא להשתמש בכוח שלי".
"זה בסדר. לא עשית שום דבר רע. נהפוך הוא, אני חושב שמלבד הצלת היער, יש לנו הזדמנות פז לחשוף גם את היד הלבנה".
"מה זאת אומרת?" שאל ריק.
"כדי לעצור את תוכניות הבנייה, הבוס בוודאי הפעיל את היד הלבנה, שתשתמש בקשרים שלה. אם נשיג את פרוטוקול הישיבה האחרונה של הנהלת הרכבת, נראה מי השפיע על שאר חברי ההנהלה לבטל את תחנת וירידיאן, וכך נחשוף את האיש שלנו ביד הלבנה, או לפחות מישהו שקשור אליו".
"בסדר. איך חשבת להשיג את הפרוטוקול?"
"פשוט צריך לפרוץ אליהם ולהשיג אותו. אני מאמין שפרסי תוכל לעשות את זה בקלות".
"פרסי? חשבתי שיש לך מומחית מחשבים משלך".
"נכון, אבל אני מעדיף שפרסי תעשה את העבודה הזאת במקום את העבודה של צוות רוקט. הגיוני, לא?"
"הגיוני", הסכים ריק, "אבל אני רוצה משהו בתמורה".
"תגיד לי, ריילי, איך אתה חושב שנעבוד ביחד אם אתה כל הזמן רוצה משהו בתמורה? אנחנו צריכים לשתף פעולה ולא להתחשבן זה עם זה על כל דבר".
"אם כך, תפסיק אתה להסתיר ממני דברים. תוכיח שאתה סומך עליי, ואני אסמוך עליך".
לאנס נאנח. "אי אפשר אתך", אמר, "בסדר, מה אתה רוצה?"
זה לא יכול להיות משהו גדול מדי, חשב ריק, אחרת הוא פשוט יוותר על עזרתי. הוא יכול להסתדר גם בלעדיי.
"אני רוצה לדעת מי אשת המחשבים שלך" אמר.
"למה זה מעניין אותך?"
"אני רוצה לראות שאתה מוכן לסכן גם את החברים שלך, ולא רק את עצמך. זאת תהיה בעיניי ההוכחה הטובה ביותר שאתה סומך עליי".
"אני צריך להתייעץ עמה על כך לפני שאני חושף את זהותה", אמר לאנס, "חכה כאן בבקשה".
הוא לקח את המחשב שלו וירד אל המרתף דרך הדלת הקבועה ברצפה. ריק נשאר לחכות.
= = = = =
באותו זמן, ג'סי וג'יימס לא יכלו לחכות לבצע את שוד הבנק הראשון שלהם מזה זמן רב. הבנק של פיוטר כבר היה לקראת סגירה, אבל הם הספיקו להתפרץ דרך הדלת עם וויזינג שפלט גז מסריח ועם ארבוק שחסם את היציאה.
"צוות רוקט במהירות האור ללא רחם!"
"היכנעו עכשיו או שתיאלצו להילחם!"
זה עדיין עבד כמו קסם – ג'יימס כבר הספיק לשכוח עד כמה המילים האלה זורעות פחד במי שנתקל בהם, אבל דבר לא השתנה בזמן שעבר. הפקידים הרימו את ידיהם מבוהלים, כמה מהם ירדו על ברכיהם. ג'יימס הצביע על זו שנראתה לו הבכירה מכולם.
"את", אמר, "קחי אותי לכספת".
"ארבוק, חבטת זנב!" קראה ג'סי.
"ג'סי, אנחנו לא אמורים עדיין…"
ג'יימס לא הספיק לסיים את המשפט לפני שהבין, שנייה אחת מאוחר מדיי, שהנחש הענק מתנשא כעת מעליו. זנבו האדיר חבט בכול גופו והוא נחבט בקיר אולם הכניסה. ג'יימס נאנק מכאב כשראה את ג'סי משיבה את ארבוק לפוכדור ונמלטת משם, בזמן שמאבטח גדול ושרירי ריתק אותו לרצפה.
= = = = =
כעבור כמה דקות, לאנס עלה מן המרתף בחזרה אל המקדש.
"הן יתעתקו לכאן בקרוב", אמר.
"הן?" שאל ריק.
"כדי להוכיח לך שאנחנו סומכים עליך, החלטתי להכיר לך את כל הצוות שלי. אני מקווה שזה באמת יגרום לך לסמוך עלינו בחזרה".
"אבל אתה לא סומך עליי", אמר ריק, "אילו היית סומך עליי, כבר היית מספר לי את כל התוכניות שלך".
"אל תהיה חמדן. אנחנו נתקדם צעד צעד".
דפיקה בדלת נשמעה. לאנס ניגש לפתוח אותה, ואל המקדש נכנסו שתי נשים בערך בגילו.
"זאת אחותי קלייר", הוא הציג אחת מהן, "ואני מאמין שאתה כבר מכיר את רוז".
לרגע אחד ריק לא האמין למראה עיניו. נדרשו לו כמה שניות לצאת מההלם שהכה בו.
"את!" התפרץ, "מה היא עושה כאן?!"
"רוז היא מומחית המחשבים שלי. אמרתי לך שאני…"
"לא אמרת שום דבר עליה! יש הרבה מומחי מחשבים בעולם, למה בחרת דווקא אותה?"
"יהיה נחמד מצדך להפסיק לדבר עליי כאילו שאני לא נמצאת כאן", התערבה רוז.
"את אל תדברי אליי בכלל", צעק עליה ריק, "אם אתם רוצים את שיתוף הפעולה שלי, תחליטו, אני או היא. אני אחכה לכם למטה שתחליטו".
בלי לחכות למילה נוספת, ריק מיהר אל המרתף ככול יכולתו. הוא נקש ברגלו בכוונה חזק ככול שיכול היה, קפץ אל המרתף מבלי להשתמש אפילו בסולם, תוך כדי שהוא תופס בדלת וטורק אותה אחריו.
ריק ידע שלאנס יבוא אחריו, ולא היה אכפת לו – הוא רק לא רצה לראות את רוז. הדלת אכן נפתחה תוך זמן קצר, אבל להפתעתו, מי שירדה אל המרתף הייתה דווקא קלייר.
"נו?" שאל, "מה החלטתם?"
"אני ולאנס צריכים את שניכם", אמרה קלייר, "באתי לדבר אתך בהיגיון כי אני יודעת שאתה מסוגל לכך".
"את לא מכירה אותי בכלל".
"ההיכרות הקצרה שלנו הספיקה לי כדי לדעת את זה".
"את זוכרת אותי בכלל?" שאל ריק, "בתור מנהיגת מכון בטח היית צריכה לפתור המון סכסוכים בין מאמנים. אין סיכוי שאת זוכרת את כולם".
"אני לא. אבל אני זוכרת את כל המקרים שבהם החוק והמוסר לא היו באותו צד של המאזניים", היא הביטה בעיניו, "המקרה שלך ושל בילי מקארתי היה אחד מהם, וגם המקרה הזה לא שונה. מבחינת החוק, הדבר הנכון לעשות ברגע שתפסנו אותך היה להסגיר אותך למשטרה, וגם היינו מקבלים על זה סכום נאה של כסף. אבל אחי התעקש שתועיל לנו, ושהפלת צוות רוקט חשובה יותר מכול דבר".
"אז אחיך טעה. אני לא אעזור לכם כל עוד האישה הזאת כאן".
"ואתה חושב שזה הדבר הנכון לעשות? אתה חושב שלא צריך להיאבק למען מטרה מסוימת, אם אתה לא סובל את האדם שאתה אמור להיאבק אתו?"
"תחליפו אותה במישהי אחרת", אמר ריק, "למה דווקא היא, מכול אנשי המחשבים בעולם?"
"קשה מאוד למצוא על מי לסמוך. בעולם שבו אפילו המשטרה מושחתת, אתה לא יודע מי יבגוד בך בתמורה לסכום גדול מספיק של כסף".
"ומה גורם לכם לחשוב שהיא לא תבגוד?"
"אני חושבת שאתה יודע את התשובה".
ריק הנהן. כמובן שהוא יודע את התשובה, זו הייתה שאלה טיפשית.
"קחו את פרסי במקומה", הציע, "פרסי היא הבחורה הכי מוכשרת שאני מכיר והיא תסכים לעשות כל מה שאבקש".
"אנחנו מעדיפים לערב כמה שפחות אנשים בתוכניות שלנו. פרסי היא חברת צוות רוקט אחרי הכול, ובנוסף היא חושבת שלאנס הוא בוגד. עדיף שתמשיך לחשוב ככה ולא תדע במה אתה מעורב. רוז, לעומתה, כבר יודעת הרבה מהתוכניות שלנו".
"אני בטוח שהיא יודעת הרבה יותר ממני", אמר ריק במרירות.
"אז תמשיך לעבוד איתנו עד שתדע הכול", ענתה קלייר, "אתה זוכר על מה דיברת עם לאנס כשהגעת לכאן לראשונה, נכון? בשביל זה הצטרפת לצוות רוקט מלכתחילה. עכשיו תעזור לנו להיפטר מהם מאותה סיבה".
ריק חשב על זה לרגע.
"בגלל זה לאנס הזמין אותך הנה", אמר, "הוא לא היה חייב לחשוף אותך, ובכול זאת עשה את זה. זה לא היה מתוך נדיבות כלפיי, זה היה כדי שתוכלי לדבר איתי, כי עליו אני לא סומך".
"ועליי?" שאלה קלייר.
"אותך אני זוכר לטובה, אבל אין לי מושג מי את באמת".
"אז כדאי שנתחיל לסמוך זה על זה, ריק. גם על לאנס ואפילו על רוז. רק ככה נוכל לעבוד ביחד".
"מי אמר שאני מוכן בכלל לעבוד אתכם ביחד?"
"בינתיים אתה יכול להתחיל מלהפעיל את פרסי עבורנו. אחי קיים את החלק שלו בעסקה, ועכשיו תורך".
"בסדר", אמר ריק, "רק כי התחייבתי".
= = = = =
פרסי וברגר היו האחרונים לצאת מיער וירידיאן. פרסי לא רצתה לסכן את פידג'יוט ולתת לה לעוף בזמן סופת רעמים, ולכן הם התקדמו ברגל בשביל שעבר בין צמרות עצים צפופות שהגנו עליהם מהגשם. אבל השביל הוביל אל קרחת יער, וכדי להמשיך בדרכם הם היו חייבים לצאת אל הגשם השוטף.
"לא חשבתי שאגיד את זה אי פעם, אבל אני מתגעגעת לבקתה", אמרה פרסי.
"גם אני. זה היה שינוי מרענן ממה שחשבתי שאעשה בצוות רוקט".
"חכה, עוד בכלל לא הגעת למשימות האמיתיות. לגנוב ולברוח מהמשטרה זה הרבה פחות כיף ממה שזה נשמע".
"זה לא נשמע כיף בכלל".
"אז למה הצטרפת אלינו?"
"זה לא שהיו לי הרבה ברירות. או חיי פשע או עוני ורעב. העדפתי לקחת את הסיכון".
"ומצאת את עצמך ישן ביער בבקתת עץ עם עוד ארבעה אנשים. אני בטוחה שזה לא סגנון החיים שרצית".
"זה לא היה נורא כל כך", אמר ברגר, "החברה הייתה נחמדה"
פרסי הנהנה בחיוך. ואז משהו הסיח את דעתה. היא ראתה בזווית העין צל קטן מופיע מאחורי אחד העצים בצד הדרך, ונעלם מייד. היא שלפה פוכדור וכך גם ברגר.
"מי שם?" קראה.
הם המשיכו להביט מסביבם בזהירות, עד שהצל יצא שוב בין העצים. פרסי זיהתה מייד את הפנים העגולות והעיניים הגדולות והצהובות.
"מיסדריבוס, מה את עושה כאן?"
מיסדריבוס הביטה בחשש. פרסי השיבה את הפוכדור שלה לחגורה.
"זה בסדר. בואי אליי".
היא התקרבה אל פרסי בריחוף עד שחלפה על פניה, החוותה בראשה על המשך הדרך, ואז הסתובבה מסביב לגופה והניחה את ראשה בחיקה, כשחלק מראשה עובר דרך בטנה של פרסי.
"נראה לי שמצאת חן בעיניה", אמר ברגר.
"אתה חושב?"
"ואני לא מאשים אותה".
= = = = =
למחרת בבוקר, ג'יימס המתין בתא המעצר של משטרת פיוטר, נצמד להוראות צוות רוקט ושומר על זכות השתיקה עד שמישהו יבוא לשחרר אותו בערבות. למרות זאת, הוא ידע שמשהו לא בסדר – ג'סי מעולם לא תקפה אותו כך ולא נטשה אותו בזמן משימה. המחשבה המשיכה להטריד אותו עד שג'סי בעצמה התייצבה בתחנת המשטרה, לבושה במעיל גשם רחב, שיערה אסוף בפקעת ומוסתר מתחת לכובע גרב שחור וגדול הרבה יותר מראשה.
"ג'סי, מה קורה כאן?" שאל ג'יימס.
"באתי לומר שאני מצטערת. לא רציתי לתקוף אותך, אבל זה היה הכרחי".
"אז למה עשית את זה?"
"כדי שלא תפריע", ענתה בשקט, "יש לי גנרל לטפל בו ואני לא יכולה להרשות לעצמי שתתערב".
"מה?!"
"אל תדאג. אתה תצא מהכלא ברגע שהבוס יסיים עם הגמד. כבר יצרתי קשר עם העורב דרך קאסידי, ואנחנו נדאג שכול מה שיישאר מריק יהיו 50 אלף קרדיטים שיילכו ישר לצוות רוקט".
"אבל ג'סי, את לא יכולה לעשות את זה! בואי הנה! ג'סי, תקשיבי רגע…"
אבל ג'סי לא הקשיבה. היא הפנתה אליו את גבה ויצאה מתחנת המשטרה, מתעלמת מקול מחאותיו של ג'יימס.
6 תגובות
רוצחת שרוצחת רוצחים
מי זאת רוז?
גם אני לא הבנתי מי זו רוז. בהתחלה חשבתי שזו האחיינית של הפרופסור. בכל מקרה, נראה שדברים מגיעים לנקודת רתיחה.
רוז היא אמא של ריק
וזה גם מסביר למה היא לא הייתה בבית, היא הייתה מסייעת של צוות רוקט / לאנס
האנונימי היה אני