ראשי / יצירה / פוקימון; במהירות החושך / פוקימון; במהירות החושך – פרק 147: בתולת הברזל / איידן סוייר

פוקימון; במהירות החושך – פרק 147: בתולת הברזל / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: http://www.pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

ארבעה גנרלים ישבו בחדר החשוך. הגנרל החדש עדיין לא הגיע, ואחרי מה שג'סי הספיקה לשמוע עליו מריק, היא קיוותה שגם לא יגיע. איחור לפגישה הראשונה של היד השחורה נראתה כמו דרך מצוינת להרגיז את הבוס ולאבד את תפקיד הגנרל. תקוותה התאמתה כאשר הבוס הופיע במסכים שלפניהם.

"ברוכים הבאים לישיבה הראשונה בהרכב החדש שלנו".

"זה ההרכב החדש?" שאל מכת ברק, "איפה בילי מקארתי?"

"בילי לא יכול היה להצטרף אלינו היום", ענה הבוס בקולו המעוות, "נראה ששועל האש שלנו התערב ודאג לכך. לא ידעת על זה משהו במקרה, ג'סי?"

שלושת הברדסים הופנו לכיוון ג'סי, שכלל לא הייתה מוכנה להאשמה הפתאומית.

"מה? אני… לא!"

"נראה שבאמת אין לך מושג על מה מדובר", אישר הבוס, "לא פלא, אחרי הנאמנות הרבה שהוכחת לצוות רוקט".

"אז העורב יחזור?" שאל מכת ברק.

"איגנציו נעלם יחד עם בילי. אני חושש שהוא שיתף פעולה בסתר עם ריילי. צוות רוקט מתחיל להסריח מבוגדים, ואם יש כאן עוד מישהו כזה, אני מציע לכם להתוודות מיד".

אוקיינוס נעץ את מבטו בשולחן. זה לא היה שינוי גדול ממצבו הרגיל.

"יפה. הצוות של העורב הוא אחד המוצלחים ביותר שלנו, לא הייתי רוצה לאבד אותם כמו את חבורת האפסים שנפטרנו מהם לפני ארבעה חודשים. לכן הרשיתי לעצמי למנות בעצמי את הגנרל החדש מתוכם. אחרי שנים של שירות נאמן ומוצלח לצוות רוקט, אני רוצה שתכירו את החברה החדשה ביד השחורה, אלקטרה קאסידי".

דלתות המעלית נפתחו, ומתוכם יצאה אישה גבוהה ורזה, שיערה הזהוב אסוף בשתי צמות, עגילים גדולים על תנוכי אוזניה, וחיוך לעגני שלוח היישר לעבר ג'סי.

"אני מעדיפה שכאן תקראו לי בתולת הברזל", אמרה.

"לא יכולת לחשוב על כינוי יותר מטופש?" זרקה ג'סי.

"תראו מי שמדברת, גנרלית על כלום".

"אני לפחות לא בחרתי את הכינוי שלי, בניגוד אלייך".

"את רומזת שאת לא מרוצה מהכינוי שנתתי לך?" התערב הבוס.

"לא", מיהרה ג'סי לומר, "זה כינוי מצוין".

"אני שמח. אז תפסיקו לריב, בנות, כי יש לנו הרבה עבודה וכדאי שתלמדו להסתדר יחד".

"אז מתי גם אני אקבל גלימה וברדס?" שאלה קאסידי.

"גלימת הגנרל ניתנה לבילי וכנראה נלקחה ממנו כשהותקף. אני אדאג שיכינו לך גלימה חדשה בהקדם האפשרי. בינתיים שבי במקומך, בתולת הברזל".

"כנראה שרק לגנרלים החשובים טורחים להכין כאן גלימות", היא שלחה מבט בג'סי כשהתיישבה.

"אז גנרלית אחת את כבר מכירה", המשיך הבוס, "אני רוצה שתכירי את שאר חברי הצוות שלך. אלה הם מכת ברק, מלכת השלג ואוקיינוס".

בכול פעם שהבוס נקב בשמו של אחד הגנרלים, הוא הסיר את הברדס מעל ראשו וחשף את פניו. אך כאשר הגיע תורו של אוקיינוס, קאסידי הביטה בו כלא מאמינה.

"אתה!" צעקה.

אגרוף הוטח בפניו של הגנרל בגלימה הכחולה, שנפל מכסאו והשתטח על הרצפה. קאסידי תפסה בצווארונו, הרימה אותו והתכוונה להנחית עליו אגרוף נוסף, אך מלכת השלג מיהרה למשוך אותו ממנה.

"זה יספיק!" קבע הבוס, "מה אמרתי לך לפני רגע? תלמדי להסתדר עם שאר הגנרלים!"

"אבל בוס, האיש הזה…"

"לא מעניין אותי מה אוקיינוס עשה! שניכם באותו צוות כרגע, וזו הפעם האחרונה שאני רוצה לראות אותך מתפרצת ככה! זה ברור?"

"מה עשיתי לך?" אוקיינוס השתעל.

"אתה עוד מעיז לשאול?!"

"די! אני אסלח לך הפעם, קאסידי, אבל שזה לא יקרה שוב! יש לנו מספיק בעיות גם בלי לדאוג לסכסוכים בינינו".

"אם אתה לא רוצה בעיות, תעיף את החלאה הזה מהצוות שלך".

"כמו שאמרתי בתחילת הישיבה, צוות רוקט מלא בוגדים. להעיף את אחד האנשים שאני סומך עליהם ביותר זה צעד טיפשי מאוד. תלמדו להסתדר יחד, או שהתקופה שלך כגנרלית תהיה קצרה מאוד, קאסידי".

"הלוואי", מלמלה ג'סי.

איש לא שמע אותה מלבד קאסידי שישבה בסמוך לה, אבל כבר לא היה לה אכפת מהסכסוך ביניהן. נראה שיש לקאסידי יריב גרוע יותר ממנה ביד השחורה.

– – – – –

מפגישת היד השחורה, המשיכה ג'סי אל העיר פיושיה, ונכנסה לאחת המסעדות על החוף. היא הקדימה מעט, אבל לא היה אכפת לה לחכות – ממילא לא היה לה יותר מדי מה לעשות בתקופה הזו. כעבור רבע שעה הגיעה למסעדה בחורה שמנמונת, בלונדינית כהת עור, ניגוד שהלם אותה ביותר. היא התיישבה ליד ג'סי ונשקה לשפתיה.

"חיכית לי הרבה?" שאלה.

"זה בסדר. כבר הזמנתי שתיה לשתינו, אני יודעת מה את אוהבת".

ג'סי התרחקה מעט, אבל עדיין ישבה במרחק נגיעה מחברתה, לילי, ושילבה את אצבעותיהן. ג'סי בכלל לא אהבה נשים. היא ידעה שהיא לא באמת נמשכת ללילי, אבל הרגישה שכרגע היא צריכה בחיים שלה מגע נשי.

"מה הזמנת לנו?" שאלה לילי.

"תה צמחים בשבילך, מיץ גזר בשבילי".

"מיץ גזר?" לילי עיקמה את אפה.

"התחשק לי לנסות".

השתיה הגיעה במהרה, ולשמחתה של ג'סי, לילי הייתה עסוקה בלדבר על היום העמוס שלה ואפשרה לג'סי לדבר כמה שפחות בעצמה. היא דווקא רצתה להקשיב, אבל איבדה את הריכוז כשמשהו הסיח את דעתה: מכיוון השירותים הביטה בה דמות מוכרת, לבושה בגלימה וברדס שחורים שהסתירו את פניה, ואת החלק החשוף בהם עיטר זקן קאלוסי. כשג'סי הבחינה בעורב, הוא נעלם מיד.

"קרה משהו?" שאלה לילי.

"מצטערת, אני קצת עייפה. אני הולכת לשטוף פנים. כבר חוזרת".

ג'סי הלכה לכיוון השירותים. כשהגיעה לכניסה, ראתה את הגלימה השחורה נעלמת בתא שירותי הנכים של הגברים. אופייני, חשבה כשעקבה אחריו פנימה ונכנסה לתא שהיה מרווח מספיק בשביל שניהם.

"איגנציו, אתה חייב לחזור. קאסידי נוראית".

"אני חושש שזה בלתי אפשרי".

זה בהחלט לא היה קולו של העורב, אבל ג'סי לא האמינה עד שהגנרל הסיר את הברדס.

"ריק! מה אתה עושה פה?"

"רציתי לראות אותך. שמעתי משהו על זה שקאסידי נהייתה גנרלית, ואני צריך את עזרתך".

"אתה עדיין סומך עליי?!"

"לא", ענה ריק, "אבל אני יודע איך את מרגישה. אני יודע איך זה להיות בת ערובה של הבוס, לדעת שאין לך לאן ללכת כי צוות רוקט יתפוס אותך בכול מקום".

"אתה לא יודע כלום! כשאתה היית גנרל לפחות היה לך צוות, היו לך חברים…"

"חברים כמוך?"

ג'סי התכוונה להמשיך לדבר, אבל לא מצאה את המילים.

"ג'סי, את יודעת שעשית טעות. הגיע הזמן לתקן את הנזקים שלך. את מכירה את קאסידי, ספרי לי כל מה שאת יודעת עליה".

"מה אתה מתכנן בדיוק?"

"זה העסק שלי. אם תעזרי לי, אני אתן לך מה שאת רוצה יותר מכול: אפשרות לברוח מהמדינה דרך הוואן".

"למה שתעשה את זה בשבילי?"

"את יכולה לקרוא לזה נדיבות. אני יודע שתעזרי לי בכול מקרה כדי לפצות על מה שגרמת".

"אז אתה רוצה להוכיח לי שאתה טוב אליי, כדי שאני ארגיש אפילו יותר אשמה?"

"אם ככה את רוצה לראות את זה, זה בסדר מצדי".

ג'סי נאנחה. "בסדר. קאסידי ואני גדלנו באותו בית-יתומות בעיר ויולט. היא הגיעה לשם בגיל מבוגר יחסית, ילדה מפונקת ממשפחה נורמלית, היה לה קשה לשרוד שם. לדעתי היא קינאה בי כי חייתי שם תמיד וידעתי איך להסתדר. אני חושבת שהיא הצטרפה לצוות רוקט קצת אחריי, בטח כדי להמשיך להיטפל אליי".

"אבל אני מניח שלא היית הילדה היחידה בגילה בבית היתומות. למה היא החליטה להיטפל דווקא אלייך?"

"אני לא יודעת. אני כן יודעת שהיא שונאת גם את אוקיינוס", נזכרה, "היום בפגישה היא התנפלה עליו במכות ברגע שראתה אותו. אבל נראה לי שגם הוא לא יודע למה".

"אז זה לא עוזר", אמר ריק, "ספרי לי עוד על בית היתומות. אפשר למצוא שם תיקים של יתומות שחיו שם בעבר?"

"אני חושבת שכן".

"עבודה שפרסי תוכל לעשות?"

"אין סיכוי", ג'סי הנידה בראשה, "מנהלות אותו נזירות ספראוט שלא מבינות כלום בטכנולוגיה. כלום לא ממוחשב, הכול ידני. אם אתה רוצה לגנוב משם משהו, תצטרך לפרוץ למקום בעצמך".

"אם כך, מזל שיש לי אותך".

ג'סי הרימה גבה. "אתה סומך עליי שאגנוב מבית היתומות הישן שלי בשבילך?"

"את היחידה שיכולה לעשות את זה, בהתחשב בעובדה שאף אחד מאיתנו בקושי יכול להתקרב לג'וטו. כבר אמרתי לך מה אני מציע בתמורה, חוץ ממצפון נקי בשבילך".

"אני רוצה עוד משהו", אמרה ג'סי.

"יש לך דרישות?"

"אני רוצה לדעת מה שלום ג'יימס. הבוס לא מוכן לספר לי כלום, ואני יודעת שכמה מחברי הצוות נהרגו…"

"נרצחו", תיקן ריק, "תקבלי גם את זה, ברגע שהתיק של קאסידי יהיה בידיי. את חושבת שיום אחד יספיק לך?"

"אם אני אצא ממש עכשיו".

"אם כן, קבענו מחר בערב במרכז הפוקימונים בויולט. אם לא תבואי לבד, העסקה מבוטלת".

ובמילים אלה, ריק שחרר את ופוריאון ונעלם. כשג'סי יצאה מתא השירותים, גבר שעמד מול משתנה התכווץ במקומו בהפתעה.

"מה נבהלת", ירתה ג'סי ויצאה מהשירותים.

ג'סי נראתה עוד פחות רגועה משהייתה לפני שהלכה. לילי הבחינה בכך בקלות כשניגשה אליה ולא התיישבה.

"ג'סי, מה קרה?" שאלה.

"אני צריכה ללכת. אני מצטערת".

"מה פתאום? אבל קבענו להיפגש הערב".

"ונפגשנו. אני לא יכולה להישאר. לילה טוב".

"ג'סי, אם משהו עובר עלייך, בבקשה תדברי איתי".

"כן, גאונה, משהו עובר עליי! איך שמת לב?" התפרצה ג'סי, "תקשיבי לי טוב, לילי, אני לא טובה בשבילך. אני אדם נוראי, אני פוגעת בכולם, ואני בכלל אוהבת גברים. למעשה ממש עכשיו הלכתי לפגוש גבר בשירותים. של הגברים. אני גרועה בשבילך, אז פשוט תשכחי ממני! בסדר?"

הרבה זוגות עיניים הופנו כעת אל ג'סי, אבל זה היה הדבר האחרון שהדאיג אותה כעת.

"נשמע שיש לך הרבה מה לספר לי", אמרה לילי.

"אין לי מה לספר לך! זה לא עניינך וזה סתם יסבך אותך בצרות!"

"את חושבת שלא ידעתי שיהיו לי צרות אתך?"

"למה את כל כך טובה אליי?" צעקה ג'סי עוד יותר, "תצעקי עליי בחזרה! תשנאי אותי, תכעסי עליי, תעשי משהו!"

לילי קמה ממקומה. "לא יהיה לך כל כך קל להיפטר ממני, ג'סי".

והיא שלחה את שתי זרועותיה לעברה ועטפה אותה בחיבוק גדול, בזרוע אחת משעינה את ראשה על לבה ומלטפת את שיערה, ובשניה מצמידה חזק את גבה של ג'סי אל גופה. ג'סי רצתה להמשיך לצרוח, לברוח משם, אבל במקום זאת רק קפאה בתוך החיבוק החם ונשארה במקום. אך בלבה ג'סי ידעה שבמקום לגרום ללילי לשנוא אותה, היא רק נותנת לה להאמין שבאמת יהיה בסדר, ושנאה את עצמה על כך.

10 תגובות

  1. שרון מלטר/בלבזור

    מיץ גזר
    פרסי!

  2. זו הלילי שאני חושב שזאת?

  3. Hit Man

    Fool me once, shame on you; fool me twice, shame on me. גם אם השמיים היו נופלים, לא הייתי סומך על ג'סי. אפשר להשיג מידע על קאסידי גם בלעדיה. זה לא כאילו זו פעולה זרה עבור ריק לחדור לבתים של אנשים ולקחת מהם את מה שהוא צריך.

  4. אוי omerazuly עשית לי כאב ראש עכשיו… בבקשה אל תעשו את זה!

  5. מה אני בדיוק עשיתי לך?
    ואני רק אומר את מה שלא הבנתי פה וכתבתי רק תגובה אחת

  6. אז קאסידי היא הבת של האיש מצוות רוקט שאוקיינוס רצח?

  7. וואלה יש מצב

  8. לא התכוונתי שעשית משהו רע, התכוונתי שאני ממש לא רוצה שהסיפור ימשיך להתפתח ככה, הוא מספיק מסובך. האפשרות עשתה לי כאב ראש, לא אתה.

  9. השם של בילי מקארתי הוא גאוני. כמו שג'סי וג'יימס קרויים על שם הפושע האמיתי ג'סי ג'יימס, ובוץ' וקסידי קרויים על שם הפושע האמיתי בוץ' קסידי, אז בילי מקארתי קרוי על שם הנרי "בילי" מקארתי. גאוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.