ראשי / יצירה / פוקימון; במהירות החושך / פוקימון; במהירות החושך – פרק 148: אל תבכי אחות קטנה / איידן סוייר

פוקימון; במהירות החושך – פרק 148: אל תבכי אחות קטנה / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: http://www.pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

בית היתומות על שם הרוזן דרוויש שכן במזרח ויולט. ג'סי לא ראתה אותו בכלל בשבע השנים האחרונות, מאז שעזבה אותו, והשתדלה לחשוב עליו כמה שפחות. לא התחשק לה לעבור דרך השומר בכניסה שישאל אותה שאלות מרגיזות. במקום זה היא הקיפה את הגדר ומצאה את הפרצה שדרכה הייתה משתחלת וחומקת החוצה כשהייתה קטנה, שלאורך השנים תוחזקה היטב בידי שאר הילדות. פעם ג'סי ידעה בדיוק איך להחזיק את הגוף כך שיתאים בדיוק לצורת החור בגדר, ויכלה לצאת ולהיכנס בלי בעיות. נראה שאחרי שהגדר שופצה מספר פעמים, הילדות שגרות כאן היום העדיפו לעצב את הפרצה קצת אחרת, או שפשוט מבנה גופה של ג'סי השתנה יותר משזכרה. היא הסתבכה בגדר כשחוטי תיל דקרו את חזה וירכיה. ג'סי קיללה בלחש, בטוחה שלא הייתה מסתבכת ככה לולא הייתה בטוחה שהיא יודעת טוב כל כך מה היא עושה.

"את צריכה עזרה?" נשמע קול.

ג'סי הרימה את מבטה. נערה נמוכה וצנומה, שחורת עור ושיער, הביטה בה כמעט בגובה עיניה, למרות שהנערה עמדה על רגליה ואילו ג'סי התכווצה אל תוך הפרצה.

"יעזור לי אם תשכחי שראית אותי", ענתה ג'סי.

"את לא מזהה אותי?"

ג'סי התכוונה לומר לה שתלך לעזאזל, עד שזה הכה בה. היא לעולם לא תשכח את הילדה הזו, אבל בזמן שחלף היא השתנתה כל כך, עד שג'סי לא זיהתה אותה.

"אודה?"

"גם אני שמחה לראות אותך", אמרה אודה, "מה את עושה כאן?"

"יש לי כמה עניינים לסדר פה".

"אז למה את נכנסת דרך החור בגדר?"

"סתם רציתי להוכיח לעצמי שאני עדיין יכולה".

"וממש הצלחת".

אודה עזרה לג'סי להשתחרר מהתיל, וג'סי נכנסה פנימה. כשקמה על רגליה, הייתה גבוהה מאודה ביותר מראש.

"תראו אותך. שבע שנים לא הייתי פה ונשארת גמדה".

"מה את רוצה? לא הייתה לי שום אחות שתדאג לי".

"הסתבכת בצרות בלעדיי?"

"לא תאמיני עד כמה".

"אני שמחה, חינכתי אותך יפה", ג'סי ליטפה את שיערה, "רוצה לבוא איתי למזכירות? אולי תוכלי לעזור לי".

ג'סי ואודה הציצו מבעד לחלון המזכירות של בית היתומים. ג'ין המזכירה, שלא השתנתה כלל בשנים האחרונות, ישבה מול שולחן העבודה. צג מחשב גדול היה מונח עליו, אבל ג'ין לא הביטה בו בכלל, והייתה עסוקה בכתיבת מסמך ארוך בעט על נייר כימי.

"מה את צריכה משם?" לחשה אודה.

"את רואה את התיקיות האלה?" ג'סי הצביעה על הכוננית שמאחורי ג'ין, "אני צריכה אחת מהן".

"ואני מניחה שאת לא יכולה פשוט להיכנס פנימה ולבקש אותה מג'ין?"

"בדיוק".

"ג'סי, במה הסתבכת שאת פורצת לפה דרך חור בגדר ומנסה לגנוב תיק של מישהי?"

"אודה, את זוכרת את שלושת החוקים?"

אודה הביטה בה בהפתעה.

"מאיפה נזכרת בזה עכשיו?"

"מהם שלושת החוקים?"

"לא שואלות על משקל, על בנים או על צרות", אודה גלגלה עיניים.

"יפה מאוד".

"לא יפה מאוד!" קולה של אודה נע כעת בין לחישה לצעקה, "מה נראה לך, שתופיעי כאן אחרי שבע שנים ותתנהגי כאילו הכול אותו דבר? לא טרחת אפילו להתעניין בשלומי, לא עכשיו ולא בכול הזמן שהשארת אותי להירקב כאן! עברתי כל כך הרבה בזמן הזה, התבגרתי, אני כבר לא ילדה קטנה וסתומה!"

"גם אני עברתי הרבה, ואת לא רוצה לדעת מה".

"למה את חושבת שלא? אני אחותך, ג'סי, מגיע לי לדעת!"

עיניה של אודה נצצו כששתיהן הביטו זו בזו. לפי הפנים וצבע העור והעיניים, כל אחת מהן נראתה כמו ההפך הגמור מהשנייה, ולא היה סיכוי שמישהו ינחש שהשתיים הן אחיות.

"אודה, מה אמרנו הרגע?"

"לא אכפת לי משלושת החוקים! אם הסתבכת במשהו, את תספרי לי!"

"חשבתי שרצית שאני אתעניין בך. את אומרת שאת עברת הרבה, אז למה שלא תספרי לי את?"

"למה שאני אסמוך עלייך? אני כבר לא מרגישה שאני מכירה אותך, ג'סי".

"אז אולי אני כבר לא האחות שאהבת. אני סתם אישה רעה שפוגעת בכולם, כולל בך".

"אני לא מאמינה לזה".

ג'סי שלפה פוכדור. "את זוכרת שפעם, אם היינו רוצות לפרוץ לכאן, היינו מחכות שג'ין תלך לשירותים או להכין קפה או משהו כזה? זו מי שאני עכשיו".

היא פתחה את הפוכדור, ובתוך המשרד הופיע נחש ענק וסגול, נושף מפיו בזעם ומביט בג'ין בעיניים מקפיאות. כשהיא משותקת ממבטו, ארבוק חבט בה בזנבו תוך כדי שהוא הורס את המשרד ומעיף אותה על הקיר, חבולה ומעולפת. אודה הביטה בה באימה.

"מה קרה לך?" היא כבר לא ניסתה ללחוש.

"פגשתי צרות הרבה יותר גדולות מריתוקים ושיעורי-בית. אני מצטערת שפגשת אותי, אודה. היה עדיף לך לא לדעת מי אני עכשיו".

ג'סי נכנסה דרך החלון אל המזכירות, ניגשה אל הכוננית והתחילה לעבור על התיקיות. הן היו מסודרות בסדר אלפביתי ולא הייתה לה בעיה למצוא את זו של קאסידי.

"מצטערת שפגשת אותי? את לא באמת חושבת ככה!"

"אז מה נראה לך? שאני שמחה שראית מה נהיה ממני?"

"אני לא יודעת מה נהיה ממך כי את לא מספרת לי!"

"יופי. יותר טוב בשבילך".

ג'סי טיפסה בחזרה החוצה, וכשכמעט הייתה בחוץ, אודה משכה אותה לאדמה, התיישבה עליה וריתקה אותה ארצה. למרות היותה קטנה ורזה היא הייתה חזקה הרבה יותר משג'סי ציפתה.

"את לא הולכת לשום מקום לפני שאת מספרת לי הכול".

"רדי ממני! את רוצה שאני אשסה גם בך את ארבוק?"

למשמע שמו, ארבוק מיהר להגן על המאמנת שלו, הקיף אותן והתכונן לתקוף ברגע שיקבל פקודה.

"את לא תעשי את זה".

"אל תנסי אותי".

אודה לא זזה. היא החזיקה בחוזקה את פרקי ידיה של ג'סי, וברכיה נעלו את רגליה. כל מה שג'סי הייתה צריכה לעשות כדי להשתחרר הוא לפקוד על ארבוק לתקוף, אבל במשך דקה ארוכה היא לא עשתה זאת. ג'סי עוד עשתה מאמצים נואשים להשתחרר, אבל מצד אחד ידעה שאין לה סיכוי, ומצד שני לא הייתה מסוגלת להודות בתבוסתה. בסופו של דבר הפרה את הדממה צעקה מתוך המשרד הסמוך:

"מה לכול הרוחות קרה כאן?!"

ג'סי לחשה לארבוק להסתתר, והנחש הענק התחפר מתחת לאדמה. אודה שחררה את ג'סי והן שוב נצמדו לקיר המשרד והציצו פנימה. לחרדתה, ג'סי ראתה את מנהלת בית היתומות, נזירה ספראוטית גם כן, מלווה בשני אנשים שהכירה טוב מדי; כשבאה לגנוב את התיקיה של קאסידי, היא לא חשבה לרגע שתיאלץ לפגוש אותה בעצמה.

קאסידי ובוץ' חיכו במשרד המנהלת, הצמוד למזכירות, בזמן שג'ין פונתה אל המרפאה. המנהלת שבה אליהם לאחר מספר דקות.

"מצטערת שחיכיתם. לא חשבתי שייקרה דבר כזה".

"אני מבינה לחלוטין. קשה להשתלט על חבורה של בנות מופרעות כמונו".

"אני מבטיחה לך שדבר כזה מעולם לא קרה. אני מקווה שזה לא ישפיע על ההחלטה שלכם".

"כמובן שלא", ענתה קאסידי בקול מתקתק, "להפך, אני רק נזכרת עד כמה היה חשוב לי ולחברות שלי לקבל בית משלנו. אילו יכולתי, הייתי מאמצת את כולן".

"בואו נתחיל מאחת ונראה איך זה יתקדם", אמרה המנהלת, "אני יודעת שאמרתם שהייתם רוצים לאמץ כמה ילדות, אבל זה אתגר לא פשוט, גם אם היית אחת מהן בעבר ואת חושבת שאת יודעת איך זה, העלמה קאסידי".

דמה של ג'סי רתח כששמעה את זה. מכול הדברים השפלים שקאסידי יכלה לחשוב עליהם, זה היה השיא.

"אני מבינה", אמרה קאסידי, "טוב, נתחיל מאחת, אבל אני בטוחה שעוד נחזור לספר אילו הורים נפלאים אנחנו".

"חשבתם על מישהי מסוימת?"

"לדעתי הכי טוב לאמץ מישהי שאני כבר מכירה מהתקופה שלי כאן. חשבתי על זה הרבה והחלטתי שאני רוצה לאמץ את אודה".

ג'סי ואודה החליפו מבטים נדהמים.

"אודה? את יודעת שהיא כבר לא ילדה, נכון? היא כבר בת 15, עוד מעט תסיים את לימודיה כאן בכול מקרה".

"בדיוק! אף אחד כבר לא יאמץ אותה, מגיעה לה הזדמנות לבית חם אפילו לתקופה קצרה".

תדהמתה של ג'סי התחלפה שוב בזעם. כעת היא כבר איבדה את עשתונותיה לחלוטין; קאסידי עברה את הגבול.

"תתרחקי מאחותי, חתיכת מפלצת מרושעת!"

ג'סי קמה על רגליה, התפרצה אל משרד המנהלת והתכוונה להטיח את אגרופה בפניה של קאסידי, לולא הספיקה להתחמק ברגע האחרון.

"ג'סי! מה את עושה כאן?"

"לא עניינך. אם את חושבת שמצאת מאגר חדש של בנות לדרדר לעולם הפשע, תשכחי מזה!"

"אני לא יודעת על מה…"

"גבירתי", פנתה ג'סי למנהלת, "קאסידי ובוץ' הם חברים בצוות רוקט, והם רוצים לאמץ בנות שאין להן מה להפסיד כדי לצרף אותן לצוות. אסור לך לתת להם לעשות את זה!"

"זו האשמה חמורה מאוד, ג'סי", אמרה המנהלת, "ואני עדיין לא מבינה מה את עושה פה".

"באתי… לבקר את אודה. היא אחותי. אחותי שאכפת לי ממנה באמת ואני לעולם לא אנסה לדרדר לפשע".

"ואני מניח שאת עומדת מאחורי הרס המזכירות", אמר בוץ' בחיוך של ניצחון.

"אני מודה באשמה, ואם תעשו משהו לאודה או לכול ילדה אחרת כאן, תצפו למשהו הרבה יותר גרוע".

"את רואה, גבירתי? האישה הזאת מטורפת. אני מציעה לך להתקשר למשטרה עכשיו".

"לא חשוב מה עשיתי, זה לא הופך את קאסידי לצדיקה", אמרה ג'סי, "בבקשה תאמיני לי. תבדקי איפה קאסידי ובן-זוגה היו בשנים האחרונות. הרישום הפלילי שלהם נמחק, אבל יש כמה מנהלי בנקים שיזהו את הפרצוף שלהם בקלות".

ג'סי נעלמה כלעומת שבאה. היא קפצה מהחלון והתחילה לרוץ לכיוון הפרצה בגדר. אודה ראתה זאת ורצה אחריה.

"אמרתי לך לעזוב אותי, אודה! זה לא עניינך…"

ג'סי השתנקה כשכמעט התנגשה בבוץ' וקאסידי שהופיעו משום מקום, מלווים בהיפנו של בוץ'.

"סוף סוף אפשר לדבר כמו שצריך", אמר בוץ'.

"הרסת לנו את התוכניות בפעם האחרונה", הוסיפה קאסידי.

האדמה החלה לרעוד, ומתוכה הגיח ארבוק בהתקפת פתע. הוא תפס את היפנו בשיניו, טלטל אותו היטב והשליך אותו באוויר. במקום ליפול, היפנו התעתק בחזרה לאדמה ותקף את ארבוק בקרן על-חושית.

"אין לכם בושה? לנצל יתומות מסכנות לגנוב בשבילכם?"

"מה רע בזה? ניתן להן עבודה ומשכורת, לא נכריח אותן לעשות שום דבר".

"זה לפחות מה שרצינו לעשות. עכשיו בגללך יגלו מי אנחנו וכל הבנות שיכולנו לאמץ יישארו תקועות בחור הזה. את בטח זוכרת איזה כיף לחיות כאן, ג'סי".

"הייתי מעדיפה לחזור לכאן מלהישאר בצוות רוקט".

"חבל. אנחנו דווקא מאוד מרוצים. זה כנראה תלוי כמה את מוצלחת".

"זה לא קשור להצלחה…"

"זה קשור מאוד, וסוף סוף אנחנו יודעות מי המוצלחת יותר מבין השתיים!"

"זה כל העניין?" קראה ג'סי, "כל השנים האלה רק ניסית להוכיח שאת מוצלחת יותר ממני? חבל לך על הזמן, קאסידי. את אולי פושעת יותר מוצלחת, אבל אני במקומך לא הייתי מתגאה בזה".

"ובמה את מוצלחת?" גם קאסידי הרימה את קולה, "אף פעם לא היית טובה יותר ממני בשום דבר! ובכול זאת…"

קהל רב של ילדות כבר התאסף סביבן כאשר ארבוק חיסל את היפנו. בוץ' שלף פוכדור נוסף, אבל קאסידי שלחה יד לפניו ועצרה אותו.

"לא, זה הקרב שלי", אמרה ושלפה גם היא פוכדור, "רטיקייט, אני בוחרת בך!"

החולדה והנחש זחלו וזינקו במהירות. שיניה של רטיקייט ננעצו בגופו של ארבוק, אך הוא העיף אותה ממנו בחבטת זנב אדירה.

"ידעתי שהצטרפת לצוות רוקט רק בגללי", אמרה ג'סי, "לא יכולת להניח לי, היית חייבת להמשיך להיטפל אליי".

"זה בכלל לא קשור אלייך! גם אני לא מבינה למה לכול מקום שאני הולכת, את חייבת להיות שם לפניי!"

"אז תתחילי ללכת למקומות אחרים! אני לא אשמה שאת מקנאת בי כל כך!"

"אין לי במה לקנא בך! אני יפה יותר ממך, טובה יותר ממך, מוכשרת יותר ממך…"

"הבנתי אותך", קטעה אותה ג'סי, "את עובדת כל כך קשה להיות הכול יותר ממני, שקשה לך לקבל את זה שאני מסתדרת גם בלי להתאמץ כל כך".

"את מסתדרת?! בלי חברים, תקועה בתור גנרלית על כלום, ואפילו עכשיו מפסידה נגדי בקרב פוקימונים!"

ובמילים אלה, רטיקייט הנחיתה את המכה האחרונה על ארבוק, שהתמוטט על האדמה עם שתי שיניה החדות נעוצות בצווארו.

"ובכול זאת את יודעת שאני לא צריכה את כל זה. טוב לי גם בלי להוכיח כלום לאף אחד ואת לא יכולה לסבול את זה, כי את חייבת להוכיח הכול לכולם. ולמרות זאת, לא חשוב כמה השתדלת, בכול השנים שחיית כאן לא הצלחת ליצור שום קשר כמו שלי היה עם אחותי".

"את באמת מאמינה עד היום שאודה היא אחותך?! רדי מזה, ג'סי, היא לא! אין ביניכן שום קשר! אימצת אותה במשחק של ילדות טיפשות!"

"והעובדה שאת חושבת ככה היא בדיוק הסיבה שנכשלת".

סירנת משטרה נשמעה במרחק. זה היה האות של כולן להסתלק. ג'סי השיבה את ארבוק לפוכדור ורצה לכיוון הפרצה בגדר, אבל משהו כבד נחת עליה. רטיקייט התקילה אותה ועילפה אותה כדי שלא תוכל לברוח. ג'סי הספיקה לראות את בוץ' וקאסידי משיבים אותה לפוכדור ונמלטים מבית היתומות.

כשג'סי פקחה את עיניה, היא מצאה את עצמה בחדרון מלא מטאטאים וחומרי ניקוי. גם אודה הייתה שם איתה.

"מה קרה?" שאלה ג'סי.

"החבאתי אותך כאן לפני שהשוטרים הגיעו", ענתה אודה, "אל תדאגי, אף אחת לא תלשין".

"תודה".

"אם את באמת רוצה להודות לי, את יכולה להתחיל בלספר לי דברים. מה את וקאסידי עושות בצוות רוקט?"

"אני לא יודעת בקשר לקאסידי. אם היא אמרה את האמת, אני לא יודעת למה היא שם. אבל בקשר אליי, פשוט לא היה לי לאן ללכת".

"אז הצטרפת לארגון פשע?"

"זה היה קל ומפתה. לא רציתי שגם את תחשבי ככה אם תראי אותי, במיוחד כשהיית קטנה יותר וחשבת שאני מודל להערצה, אז העדפתי לשמור מרחק".

"ועכשיו, כשאני יודעת, כבר אין לך תירוץ להתרחק".

"לצערי זה לא נכון", אמרה ג'סי, "אני הסתבכתי, אודה, יותר ממה שאת יכולה לדמיין. לחיים כאלה יש מחיר. אם הכול יילך לפי התוכנית, מחר אני כבר אהיה מחוץ למדינה. אם לא, אני עלולה לסיים במקום הרבה יותר גרוע".

"את לא יכולה לספר לי דבר כזה ולצפות שאני לא אדאג!"

"בדיוק בגלל זה לא רציתי לומר כלום".

"ג'סי, את יותר מסתם חברה, את אחותי. אני רוצה לדעת מה קורה אתך".

"בשביל מה?"

"בשביל שתדעי שלא חשוב מה יקרה, גם אם תהיי האדם הכי נורא בעולם, אני תמיד אהיה כאן בשבילך".

באותו רגע, ג'סי הרגישה דחף שלא הרגישה מזה שבע שנים, ועטפה את אודה בחיבוק גדול. היא כבר הספיקה לשכוח מה זה כשיש משפחה. לאחר שהרפתה ממנה, התחילה לספר לה כל מה שעבר עליה בשנים האחרונות.

בערב ג'סי הגיעה למרכז הפוקימונים. ריק כבר חיכה לה שם, ואתו גבר נוסף. לרגע אחד ג'סי רק הביטה בו באלם. אחרי הפגישה עם אודה, זה היה יותר משיכלה להכיל.

"שלום, ג'סי", שבר ג'יימס את השתיקה לבסוף.

"מה שלומך?" שאלה.

"אנחנו שורדים, לא בזכותך", ענה ג'יימס, "איבדתי את כל הפוקימונים שלי כשברחנו".

"ג'יימס, אני כל כך כל כך מצטערת".

"אני יודע", הוא הביט ברצפה.

אותו דחף זר לחבק עלה בה שוב, אבל הפעם היא לא העזה. גם ג'יימס מצדו לא עשה שום צעד לכיוונה והעדיף לנעוץ את מבטו ברצפה. רק ריק התקרב אליה, וכעת ג'סי הבחינה שהוא מלווה בופוריאון כמו תמיד.

"הבאת את זה?" שאל.

ג'סי הוציאה מתיקה את התיקיה של קאסידי. ריק עלעל בה ובדק שכול הפרטים במקום.

"עבודה טובה", אמר, "תגעי בופוריאון ברגע שאת מוכנה".

ג'סי לא הרגישה מוכנה בכלל. היא רצתה להישאר, אבל בשביל מה? שום דבר טוב לא ייצא מזה שתישאר כאן עם ג'יימס עוד דקה או שעה או עד הבוקר. היא הושיטה יד לעבר ופוריאון. השתיים נעלמו באוויר, וכעבור שנייה, ופוריאון הופיעה שוב במרכז הפוקימונים לבדה.

4 תגובות

  1. שרון מלטר/בלבזור

    ביי ביי פושעת!

  2. בשעה טובה

  3. Hit Man

    נראה לי שהיא עוד תחזור לקרב הגדול! אין מצב שראיקו וג'סי לא יחזרו כדי להחזיר טובה לריק!

  4. לייקאנרוק בין ערביים!!!

    אחלה פרק!אהבתי במיוחד את שם הפרק ואת העלילה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.