ראשי / יצירה / המצוד אחר כבוד / המצוד אחר כבוד: פרק 1 – מתחילים מההתחלה!

המצוד אחר כבוד: פרק 1 – מתחילים מההתחלה!

גיל 10 היה אמור להיות מרגש עבור מאיר הצעיר, אבל אם שמו העיד על משהו, זה שחייו היו הכל מלבד מאירים. בגיל 3 אמו בישרה לו שאביו יצא על מנת למצוא את הפוקימון האגדי קיורם והוא טרם חזר. בגיל 7 אימו לקתה במחלת מילטנק המשוגעת ומתה לאחר חצי שנה של סבל ויגון. אחותו ברחה מהבית. השמועה מספרת שמשמרות המהפכה של צוות רוקט גייסו אותה. וכך הוא גדל תחת זרועו הנטויה של סבו, פרופסור פרי, שלא בחל בחינוך תחת חגורת הברזל הישנה. פעמים רבות חשב מאיר על היום הזה, מה הוא צופן עבורו, והאם זו תהיה ההזדמנות לחיים חדשים.

אבל מזלו לא שפר עליו גם ביום חלוקת הפוקימונים. כאשר כל שאר הילדים שהגיעו לגיל 10 התייצבו בכיכר המרכזית במיטב בגדיהם, מאיר היתום עמד שם עם בגדים בלויים, ישנים וקרועים שלקח מארון הבגדים של אביו הנעדר. כל שאר הילדים קיבלו מתנות ונשיקות מהאימהות שלהם ואילו מאיר נאלץ להסתכל על פניו החרושים של סבו, בזמן שזה נתן לו מכה על לחיו, ואמר לו – "שלא תעז לאחר לחלוקת הפוקימונים השנתית, אני סומך עליך".

את הדרך למעבדה עשה מאיר בחוסר חשק, הוא כבר ידע שאת ההחלטה הראשונה בחייו הוא לא יעשה. סבו הודיע לו מבעוד מועד שלא ייתן לו לבחור את הפוקימון המועדף עליו, ולכן בחר עבורו. מאיר התקדם למעבדה וחשב שאולי הוא ימצא את הפוקימון שהוא באמת רוצה במהלך המסע, ואולי הוא ימות מתאונת טאורוסים מחרידה. בכל מקרה, כל גורל שחשב עליו התאים לו בשלב הזה.

כשהגיע למעבדה, סבו פתח את הדלת והביט בו במבט בוחן. מאיר שנא את המבט הזה בכל מאודו. זה היה כאילו סבו סוקר אותו, ומעביר עליו ביקורת בו בזמן. לאחר מכן, הוא נתן לו להיכנס למעבדה וכשמאיר ניגש לשולחן הפוקדורים, סבו אמר לו – "לא ילד, אתה בא איתי למחסן". חושיו של מאיר נדלקו, כנראה שסבו רוצה "לפנק" אותו עם עוד סדרה של הלקאות עם החגורה, כך שיהיה מוכן לדרך. אבל החגורה לא הייתה שם. גם לא פוקדורים. סבו התיישב על גדם עץ והורה לנכדו לשבת מולו. הוא התנשף, עצם עיניו ואז אמר – "אמך הייתה אשה טובה, היא החזיקה את הבית שלכם, מעולם לא אהבתי את ההחלטות שלה, אבל לא יכולתי לעמוד בדרכה. במיוחד עם המפסידן הזה שהיא התחתנה איתו וברח לה לאחר כמה שנים של נישואים. אבל אלה הם החיים ואסור לבכות על חלב-מומו שנשפך".

הוא עצר לכמה רגעים ואז המשיך – "אני רוצה שאתה תצא למסע… קצת שונה משל אחרים. אני יודע שאתה רק בן 10, אבל אתה מחושל הרבה יותר מכל שאר ילדי השכונה. אני דאגתי לזה באופן אישי", אמר ונימה של גאווה נשמעה בקולו. "אני רוצה שתקח את הפוקימון הזה ותצא צפונה".

"לצפון? אתה מתכוון למטולה?"

הסבא צחק והשתעל. זו הייתה הפעם הראשונה שמאיר שמע את סבו צוחק. "לא, לא לצפון הארץ, טיפש! אני רוצה שתלך לצפון כדור הארץ. דאגתי לך לפוקימון שישמור עליך מוגן וחמים. יש לי משימה אחרת בשבילך".

"באיזו משימה מדובר, אדוני?"

"אני רוצה שתלך אחר העקבות של אביך המפסידן".

"אבל… אמרת שאבא מת, לא?"

"הכוונה היא שתלך אחר העקבות שלו לפני שהוא מת".

"מה הכוונה?", מאיר שאל.

"אתה לא הולך לאסוף תגים ולא הולך להילחם במנהיגי מכון. לפחות זו לא הכוונה המקורית שלי. אני רוצה שתלך ותנסה להתחקות אחרי הפוקימון האגדי קיורם במטרה לנסות ולראות מה עלה בגורל אבא שלך".

"אבל אתה שנאת אותו".

"אל תתחצף אלי, ילד", שאג הסבא והעיף סטירה מצלצל עם הגב של היד לעבר פניו של מאיר.

"אני מצטער… אדוני", אמר מאיר וליטף את לחיו הפצועה.

"אני רוצה לדעת בוודאות מה קרה לאבא שלך, והרמז היחידי שיש לנו זה שהוא הלך למצוא את קיורם. אתה תנסה למצוא את קיורם, ועל הדרך תביא את התשובות בנוגע למה שקרה לאבא שלך".

"אבל אדוני, אני רק בן 10".

"אני יודע, חישבתי את הכל. כשתגיע לשם כבר תהיה אדם בוגר. אני לא רוצה שתטוס במטוס, אמצעי תחבורה זה הוא רשמי מדי. אתה תצא לדרך, תתגנב, תשקר, תעשה את כל מה שצריך כדי להגיע לקוטב הצפוני וכשתגיע לשם, כבר יעברו ויחלפו הרבה מעבר ל5 שנים, אז אני מאמין שכבר אז תסתדר עם התפקיד הקטן שאני מטיל עליך פה".

"אוקי", אמר מאיר בספק כשהבעת פניו לא מותירה שום ספק בנוגע לכישלון המשימה.

"עוד משהו?" שאל הסבא וחיכך את ידיו במהירות.

"לא, אצא מיד לדרך".

כשיצא מהדלת, נשא עליו את תיק הנסיעות שסבו ארז לו, והתקדם בין כל הילדים שצעקו, צחקו והתלהבו לצאת למסע הפוקימונים שלהם. חלקם ערכו השוואה בין הפוקימונים שלהם. מאיר פילס את דרכו ביניהם, והרגיש כמו זר בארץ זרה.

לפתע ילד אחד פנה אליו, ושאל אותו – "אז איזה פוקימון אתה קיבלת?" היה זה רון פיל מהכיתה המקבילה. הוא קיבל את הפוקימון מגבי ונראה מאוד מרוצה מעצמו, על אף גוש המוחטה שנתלה מאפו באותו רגע.

"אני… אני לא ממש יודע".

"אז בוא תפתח את הפוקדור ותראה".

מאיר שלף את הכדור מתוך התיק, הסתכל עליו למשך כמה שניות ואז מלמל בלחש: "צא פוקימון". גל של אינפרה אדום בקע מתוך הפוקדור הנפתח ויצור ענקי הגיח משם, הוא נעמד במרכז ההמון, ניער את ראשו מלא הפרווה, הסתכל מסביב, פתח את פיו ושאג בקול רם שהבהיל את כולם.

15 תגובות

  1. מחלת מילטנק המשוגעת. אומייגאד קרעתם

  2. סיפור מעולה! לא אכפת לי שזה יעלה 3 פעמים בשבוע

  3. וואי מה זו המשימה הבלתי אפשרית הזו? הסבא ציפה קצת יותר מדיי מילד מוכה וחסר ביטחון בן 10 עם יצור אש פרוותי ענק.
    מה אתם חושבים שזה? מצליחה לחשוב רק על טיירניטר משום מהXD או על הפיתוחים של ליטלאו..

  4. נראה לי שזה לאקסריי

  5. אחלה של סיפור!למרות שפחות אהבתי את ההטיה של עולם הפוקימון לעולם האמיתי.

  6. עומר אזולאי

    אני אולי טועה אבל יש לי הרגשה שזה קורה ביקום של המחוז של מפלצות כיס שיצרנו בקיץ למרות שההזכר של קיורם מטעה קצת. ושוב יכול להיות שאני טועה.

  7. נראה לי שזה אנטיי

  8. Lightning and Sparklight

    סיפור מעולה, ציפיתי שהפוקימון יהיה אחד מהפייקמונים של מפלצות כיס, אבל יכול להיות שאני טועה

  9. באמת הגיוני שזה אנטיי. לאקסריי זה לא יכול להיות כי זה אמור להיות פוקימון אש. אני גם חושבת שזה סיפור של המחוז שלנו כי זה מתרחש בישראל

  10. שאלת מה דעתי אז אענה בכנות:
    קודם כל לא הצלחתי להבין אם הסיפור רציני או קומי. בהתחלה הוא נראה קומי לחלוטין, מה שקורה למאיר כל כך מרושע שזה מצחיק, שלא לדבר על מחלת מילטנק המשוגעת. למרות זאת נראה שסגנון הכתיבה רציני. אבל אני לא יודע מה אתה מתכנן.

    שנית, אני מאוד אשמח לדעת על מה מתבסס החישוב של הסבא הפרופסור.
    למאיר אמנם אסור לטוס, אבל הדבר ההגיוני ביותר שהוא יכול לעשות הוא לתפוס פוקימון מעופף מוצלח. זה כנראה ייקח לו זמן אבל לא הרבה – לתפוס פידג'י קטן זו משימה מאוד קלה, לאמן אותו לא אמור לקחת זמן רב אם הוא משקיע רק בו. פידג'יוטו של אש התפתח לפידג'יוט תוך שנה, במהלכה הוא השקיע בעיקר בפוקימונים אחרים.
    עכשיו, שחפית הקוטב נודדת כל שנה מהקוטב הצפוני לקוטב הדרומי ובחזרה. המרחק בין ישראל לקוטב הצפוני הוא בערך שליש ממסלול הנדידה שלה, כלומר חודשיים. לפוקימונים הקטנים ביותר יש סיבולת ומהירות גדולים יותר משל בעלי-חיים רגילים, לפוקימונים מפותחים זה בכלל מטורף. מאיר כנראה יעשה עיקוף קטן בתחילת הדרך כי הוא לא רוצה לעוף מעל סוריה, אבל משם שום דבר לא מונע ממנו לטוס בדוך למטרה.
    כל זה לוקח שנה וחודשיים במקרה הממש רע, בלי שום צורך להתגנב ולשקר. נשאלת השאלה, למה סבא של מאיר מניאק? אני מבין שהוא מנסה להפוך את מאיר עד גיל 15 לילד זין לפחות כמו ריק ריילי, אבל מאיר יגיע לקוטב הצפוני כבר בגיל 11 וכנראה ימות, כי הפרופסור הגאון שכח להסביר לו שלילדים ישראלים אין סיכוי להתמודד עם קור כזה בלי עזרה מגוף רשמי (שכמובן אסור למאיר להיעזר בו).

    כרגע רק נותר לקוות שתבוא אחותו של מאיר ותשכנע אותו לוותר על התוכנית הדבילית הזאת וללכת לשדוד רכבות כמו אנשים מתורבתים.

  11. עומר אזולאי

    יש בזה משהו. מלבד זה שהרבה סיפורים פה כמו שלי לא הצליחו לעבור את הפרק השני או את החלק הראשון. להרבה מהסיפורים שכן התפתחו יש אווירה מדכאת ואני תוהה למה זה ככה. אבל מלבד זה בקשר לסיפור לתוכנית של סבא של מאיר יש המון חורים כמו: מה הוא רוצה מהילד שהוא מאלץ אותו לעבור משימה שכנראה התאבדות במקום מסע פוקימונים נורמלי שמגיע בהחלט למאיר אחרי 10 שנים של סבל מכל הבחינות?! או זה שהניסיון לחבר בצורה נכונה בין העולם האמיתי לעולם הפוקימונים דרוש שיפור כמו שאיידן ציין: נניח בקטע שיקח לו 5 שנים לפחות להגיע לקוטב הצפוני לפי התוכנית של סבא של מאיר. בקיצור אני מקווה לאיזושהי קרן שמש בסיפור כי בינתיים החיים של מאיר נראים כמו קרב אבוד.

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    התחיל נחמד לדעתי הפוקימון זה צאריזארד

  13. סיפור ממש ממש טוב, מאוד אהבתי, כנראה באמת אנטי, אני מקווה שיעלו כמה שיותר חלקים מהסיפור הזה

  14. מאחר למסיבה ומתחיל לקרוא עכשיו, נשמע סיפור מעניין 🙂

  15. לדעתי הפוקימון זה ראשיראם הסבא לא נרומלי שהוא שולח אותו למסע כזה מסוכן וארוך לבד לא כולל את הפוקימון שלו בלי להיעזר באחרים בלי עוד מידע ודברים שיעזרו לו זה לא בסדר שהוא צריך לסבול יותר ממה שהוא כהר סבל בכל מקרה הפרק טוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.