ראשי / יצירה / המצוד אחר כבוד / המצוד אחר כבוד: פרק 7 – בחזרה אל העיר פמפלונה!

המצוד אחר כבוד: פרק 7 – בחזרה אל העיר פמפלונה!

בעודו נוסע מערבה לעבר פמפלונה, מאיר לא יכל שלא לחשוב על המפגש שהיה לו עם דון קורליאון.

"אני רוצה שתתעמת עם סבא שלך, תנצח אותו ותביא אותו לכאן. חי או מת".

"אבל אדוני, אם לא ניצחתי אותך, איך אני אמור לנצח אותו? הוא פרופסור לפוקימונים".

דון קורליאון היה מוכן לשאלה הזו – "האנשים שלי בשטח מבשרים לי שיש לו פוקימון אחד בלבד, דרגונייט. אני אתן לך את זה, וזה אמור לתת לך ולפוקימון שלך את הכוח להתמודד מול פוקימון שכזה".

אחד מהסגנים שלו הגיש למאיר קופסת עור שחורה ובתוכה נח סלע קטן, בצבע אדום בוהק.

"מה אני אמור לעשות עם זה? לזרוק את זה על הגולגולת שלו במטרה שהיא תשבר איכשהו?"

דון קורליאון צחק וכך גם כל הסגנים שלו. "לא, זה אבן אש. היא אמורה לפתח את הפוקימון שלך להתפתחות הבאה שלו".

"ומה אם סבא ינצח אותי ואת הפוקימון המפותח הזה?"

"אז השתמש בכישורי השכנוע שלך. אתה הנכד שלו, אחרי הכל". אמר דון קורליאון וסיים את דבריו.

לפי המודיעין של ראש המאפיה, פרופסור פרי בכלל לא היה באותו זמן בישראל. הוא הלך להשתתף בתחרות הטאורוסים השנתית שבעיר פמפלונה שבספרד. מאיר נסע לשם עם אחת מהלימוזינות האישיות של דון קורליאון והוא הרגיש שהכל ממש גדול עליו.

כשהגיע למקום, הוא נכנס למרכז הפוקימונים, שם ריפא את הפוקימונים שלו. לאחר מכן יצא לרחוב והתחיל לטייל. הוא לא שיער שיצליח למצוא את סבא שלו כל כך מהר ולכן תכנן להסתובב בשטח, ליהנות מהנוף ואולי גם להשכיח מראשו את צרותיו למשך כמה שעות מתוקות.

מאיר גילה שפסטיבל פמפלונה נערך במקום, ומאמנים מכל רחבי העולם הגיעו על מנת להשתתף בתחרות הטאורוסים השנתית, להחליף פוקימונים ולנסות את מזלם מול חבר האליט של אירופה, ששכן בעיר והיה מוכן להתמודד מול כל יריב שהיה לו מעל ל18 תגים.

לפתע, נשמעה צעקה: "הם באים!" עשרות טאורוסים ענקיים פילסו את דרכם בין ההמון, משלחים אנשים בנגיחתם לכל עבר, כאילו היו בובות ריסוק. ההמולה הייתה רבה. אנשים מכל עבר ניסו לתפוס את הקרניים של הטאורוסים, לרכב עליהם, לעצור אותם, כל דבר שישיג להם תהילת עולם. אבל גודל הטאורוסים, השעטה שלהם והכמות שלהם לא הותירה לאף אחד סיכוי.

מאיר התרחק מכל אלה, עמד בצד הרחוב והשקיף על המתרחש. לפתע ראה אדם זקן מגיח מאחת המרפסות שהיו ממוקמות בקומה השנייה של הרחוב שבו דהרו הטאורוסים, הזקן עבר את גדר ההפרדה וקפץ לעברם כאילו היה מתאבד שיעי. מאיר זיהה אותו. זה היה סבא שלו. מיד קרא לו: "סבא? סבא!" אבל הרעש ברחוב היה חזק מכדי שישמעו אותו או את קריאותיו.

מאיר הוציא את הפוקדור שלו, קרא לגראולית' לצאת ממנו ואז הורה לו לבצע את מתקפת הנהמה המפורסמת שלו. שאגה אדירה נשמעה וכל הטאורוסים נעמדו במקום כאילו היה זה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וברקע נשמעה צפירת ההזדהות. כל הסובבים הסתכלו מסביב במבטים מעט מפגרים, תוהים מה גרם לדבר הזה לקרות, ורק מאיר שלף את הפוקדור השני שלו, הוציא ממנו את פארפג'ד ואמר לו – "לך תנקר לסבא את הפנים". פארפג'ד כנראה לא שמע טוב את המאמן שלו, כי הדבר הראשון שהוא עשה היה לגשת לאיזור המפשעה של פרופסור פרי ולדאוג שלא יהיו לו יותר בנים.

בתגובה לכך, הפרופסור ניסה להעיף מעליו את הפוקימון הטורדני וכשזה לא עזר, הוא הוציא מכיסו את הפוקדור והורה לדרגונייט לצלות את הברווז האומלל באש. אבל גראולית' שאג שוב את השאגה האדירה שלו ודרגונייט עצר במקומו.

פרופסור פרי נעמד, הביט לעבר נכדו ושאל – "מאיר? מה אתה עושה פה?"

מאיר לא היה מוכן לשאלה הזו, ולכן שתק.

כל הסובבים הסתכלו על הנעשה, ואפילו הטאורוסים איבדו עניין מהתחרות שלהם ופילסו את ראשיהם הגדולים בין האנשים על מנת לראות איך כל העניין יסתיים.

"אני צריך שתבוא איתי", אמר מאיר ולא הסתכל על עיני סבו.

"לבוא איתך? לאן?" שאל הסבא בבלבול.

"אני יודע מה עשית!" הצליף בו מאיר.

"מה עשיתי?" אמר אריה פרי ועדיין לא ירד לסוף דעתו של נכדו.

"אני פגשתי אותו". אמר מאיר בקול שקט.

"את מי? את אבא שלך? כל כך מהר? הוא חי???" שאל בפליאה הסב הזקן.

"את דון קורליאון". סיכם מאיר.

שניהם שתקו. הסבא אמד את הסובבים, את נכדו ואת המרחק שיצטרך לעשות כדי לברוח מהמקום.

"אתה לא יכול לברוח!" הבהיר לו מאיר, "אני פה כדי להסגיר אותך למאפיה".

פרופסור פרי צחק ואמר – "אתה ואיזה צבא?"

"אני והוא…" אמר מאיר והוציא מכיסו את הסלע הקטן וקירב אותו אל גראולית' הקטן. ניצוץ של אור יצא מהסלע והוא התחיל להתפרק לגורמים. אלה נצמדו לפוקימון הקטן והתחילו לזהור באור בהיר. גראולית' התחיל לגדול ולגדול וכשסיים את הגדילה שלו, עמד מול המאמן שלו הפוקימון ארקניין.

"אני לא מתכנן לבוא איתך. יש לי הרבה דברים לעשות", אמר הסבא ולהביור של אש נשלח לעברו.

"אני לא שואל אותך", הבהיר לו מאיר. וארקניין גרגר כמי שמוכן לשגר עוד להביור.

"דרגונייט, הגן עלי". דרגונייט הפעיל רשת הגנה סביב המאמן שלו, אבל ארקניין שלח להביור אחד ושבר את מסך ההגנה בהבזק.

"הפוקימון שלך חזק!…  …. תפסיק לתקוף אותי!!!" אמר והפעם נשרף מהלהביור שנשלח לעברו.

"אתה תבוא איתי?"

"דרגונייט, חשמל אותו!"

מכת חשמל נשלחה לעבר ארקניין שהדף אותה עם להביור שכמעט שרף את הדרקון המגודל.

"אתה יודע מה, אתה תשלם על זה, ילד! זעם דרקון". דרגונייט מצמץ בעיניו ומשהו כאילו השתנה בו לרעה. הוא נופף בכנפיו ועלה 2 מטר מעל האדמה, כולו בוהק מכוח, הוא פתח את פיו וצעק את שמו, ואז גל אנרגיה ענקי נשלח לעברו של ארקניין שהסיט את ראשו במטרה להימנע מהפגיעה…

ההדף של המכה היה כל כך אדיר, שכל האנשים שהיו באיזור עפו לאחור. גם הטאורוסים המגודלים לא יכלו לעמוד בפני ההדף ונאלצו לקחת כמה צעדים אחורה, מאיר הקטן עצם את עיניו כשחש את החום מגיע מכל עבריו, כמעט שורף אותו. הוא לא ידע איך הוא או ארקניין ישרדו מתקפה כזו. כשפתח את עיניו, ראה שהוא לא נפגע בכלל וכך גם ארקניין.

מאיר לא הבין מה קרה. היכול להיות שדרגונייט החמיץ את המתקפה? ואז כמה מטרים לפניו הוא ראה פוקימון קטן, זעיר ועגול שחייך לעבר דרגונייט וכנראה בלם את המתקפה האדירה שלו. מאיר הוציא את הפוקידע שדון קורליאון הילווה לו וזה צפצף את המידע הבא:

"איגליבאף, פוקימון הפיה, פוקימון זה חסין מול מתקפות דרקון. מתמחה בלגרום ליריבים להתאהב בו, גם אם הם מאותו מין."

פרי, שכנראה שמע את ההסבר, פלט – "מה, הבאת עלי פוקימון הומו?"

"לא", נשמע קול צפרדעי, "אני הבאתי אותו". דון קורליאון הגיח משום מקום ופניו של פרופסור אריה פרי הלבינו כסיד. הוא לא מצא את הקול לדבר ולא את הכוח לזוז.

"טוב גם לראות אותך, פרי יקירי".

'יקירי?' הרהר מאיר בלבו. 'האם יש עוד מידע שלא סופר לי?'

"לפני שנתפנה לעסקינו, הרשה לי לטפל בפוקימון המגודל שלך. איגליבאף, תשיר לנו משהו".

לאחר כמה רגעים, 230 הקילו של דרגונייט צנחו לאדמה בקול תרועה רמה והוא נרדם.

"עכשיו", קרא דון קורליאון, "אם מישהו פה לא רוצה להיות תלוי אצלי במשרד כפוקי-פוחלץ, הוא מתבקש לעזוב".

הטאורוסים שראו את המתרחש, הבינו מה נאמר וישר התקדמו בריצה לעבר האצטדיון שהיו אמורים להגיע עליו כבר לפני חצי שעה. האנשים רצו אחריהם.

"אני ממש מודה לך, דון…" פתח מאיר בדבריו.

"זה לא הזמן לתודות. קח את הדברים שלך ותחזור למשרד שלי. נדבר שם".

"אבל סבא שלי… מה יקרה לו?"

"נדבר במשרד".

"אבל…!" התווכח מאיר.

"אני לא אחזור על עצמי".

מאיר החזיר את הפוקימונים שלו לתוך הפוקדור, צעד שני צעדים, הסתובב, ראה את דון קורליאון ניגש לעבר סבו הרדום, ואז המשיך בדרכו.

3 תגובות

  1. עומר אזולאי

    אני כמעט מרגיש כאילו הסיפור מתקדם יותר מדי מהר. למאיר יש רק שני פוקימונים שאחד מהם הוא עכשיו אחד הפוקימונים החזקים ביותר בקאנטו.

  2. זורוארק

    פרק טוב
    יש קצת מחסור בחיבור בין הפרקים
    הכוונה היא שאפשר לעצור דיאלוג באמצע ולהמשיך אותו בפרק הבא. יותר מתאים לפורמט של העלאות ממושכות.
    אני באמת מופתע מהכישרון הטבעי שלך לכתיבה יוסי
    מרשים מאוד

  3. "הוא נופף בכנפיו ועלה 2 מטר מעל האדמה, כולו בוהק מכוח, הוא פתח את פיו וצעק את שמו"

    פרק נחמד, אבל דרגונייט לא אומר את השם שלו, הוא נוהם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.