ראשי / יצירה / המצוד אחר כבוד / המצוד אחר כבוד: פרק 15 – מצור משטרתי!

המצוד אחר כבוד: פרק 15 – מצור משטרתי!

מאיר פקח את עיניו והסתכל על השעון בתחנה, היה זה 12:00 בצהרים. הוא לא ידע מה לעשות. סבא שלו נעלם מעל פני האדמה, קורליאון נלקח על ידי סגניו שלא נכחו באחוזה באותו יום לבית חולים פרטי. ארקניין שלו היה צריך לשכב בפוקדור שלו במשך שבוע שלם על מנת להחלים מהפציעה שהוא סבל מאותה מתקפה של דרגונייט.

כל החושים שלו אמרו לו להתקדם לעבר הקוטב הצפוני, אבל לא היה לו כסף, לא היה לו חברה ולא היה לו עם מי להתייעץ. לבסוף הוא קם על רגליו, התמתח וניגש לדלפק.

"שלום, אני רוצה כרטיס אוטובוס לכיוון נמל התעופה הקרוב ביותר".

= = = = =

כשהגיע לנמל התעופה, קנה לעצמו בכרטיס האשראי של אחותו כרטיס טיסה לנורבגיה. הוא שיער שזה המקום הכי צפוני שהוא יכל להגיע במטוס, ומאחר וסבא שלו לא אפשר לו לנוע במטוס, הוא חשב שזה יהיה חכם אם הוא ישתמש בכרטיס של מישהו אחר. אבל מחשבות לבד ותוצאות לבד.

כשהגיע לנורבגיה, קיבלה אותו משלחת מכובדת של אנשי בטחון שרצו לבדוק את הגוף שלו, את הכבודה שלו ואת הסיפור שלו. מאיר הציג את עצמו כ-יחזיקיאל, נער פלסטיני מהגדה, שמצא כרטיס אשראי על רצפת הנמל, וחשב לכייף קצת על חשבונו של מישהו אחר. מיותר לציין שהחוקרים לא התרשמו מסיפור הכיסוי שלו במיוחד.

= = = = =

"ג'סיקה, אנחנו יודעים שאת פה, תפתחי את הדלת, ולא נצטרך לפגוע בך", אמרה חן.

היה זה בית קומות שכונתי בעיירה שקטה באמצע עיירת חוף יפייפיה בשם האלשטאט.

שקט מהצד השני.

"אני מחויבת לספר לך שיש מצור משטרתי מלא על העיר, כי את מוגדרת סכנה לציבור".

כלום מהצד השני.

"ג'יימי הוא האדם שהסגיר אותך ואת המיקום שלך למשטרה. אני מהמוסד הישראלי".

"הבן זונה".

הדלת נפתחה וג'סיקה עמדה בפתח, שיער סגול גולש פזור על כתפיה, והיא נראתה עצבנית.

"אני רוצה לבדוק שאין לך פוקדור, כלי נשק, או חפץ אחר עליך, אז אני מתקרבת אליך עכשיו".

"רק אל תחפני לי את השדיים, גברת", אמרה ג'סיקה בקול משועמם, "אני יודעת שהם נראים נהדר, אבל אני מבטיחה לך, הם אמיתיים".

חן חייכה לעצמה ובדקה את גופה של ג'סיקה לבליטות מוזרות, אביזרים חדים וכיוצא בזה. כשסיימה, היא הסתכלה על פניה היפות של ג'סיקה ותהתה איך בחורה כל כך צעירה, כל כך יפה, כל כך מוכשרת, נופלת לחיי פשע שכאלה. חן חשבה על התינוקת שהשאירה בבית. געגועים עזים הציפו אותה. דמעה זלגה על לחיה.

"אני יודעת מה את חושבת".

"אני בספק", ענתה חן.

"אני יכולה לשאול אותך שאלה?" אמרה ג'סיקה בזמן שידיה נאזקו מאחורי גבה.

"בטח".

"אומנם את חושבת שאנחנו ממשמרות המהפכה, או מארגון טרור כזה או אחר, אבל את יודעת מי הרשע האמיתי בסיפור הזה, נכון?"

חן לא ירדה לסוף דעתה.

"אני אסביר לך".

= = = = =

"מאיר, אתה יכול להפסיק עם ההצגה", אמר המאבטח הנורבגי במבטא גרמני קל.

"מאיר? מי זה מאיר?" מאיר היתמם.

"אנחנו לא עוצרים אותך או משהו, אנחנו רק בולמים את התקדמותך כי סוכנות ההגנה של ישראל מבקשת להסגיר אותך אליהם, ואנחנו מעוניינים לחכות ולראות מה הם יעשו, את מי הם ישלחו ומה הם יגידו, ועל פי נחליט מה לעשות איתך".

"ידעתי שאסור לי לטוס במטוס", מלמל לעצמו מאיר.

"אמרת משהו?"

"לא".

= = = = =

"לפני כמה שנים, ג'יימי ואני היינו זוג, ויום אחד חזרנו לדירה שהוא שכר כששנינו שתויים. אני לא הייתי ממש שתויה, אבל גרמתי לו לחשוב שאני שתויה", ג'סיקה אמרה ומבטה היה מושפל לאדמה.

פלצ'לינג צייץ בחלון.

"דבר הוביל לדבר ובסוף הערב שכבנו אחד עם השני."

היא הפסיקה לדבר, שתתה קצת מכוס המים שלה ואז המשיכה –

"נכנסתי להריון באותו יום. לאחר חודש, ג'יימי ביקש ממני לקחת את הכדור שאחרי, אמרתי לו שזה מאוחר מדי וכבר יש תינוק בתוכי. הוא התעקש לעשות הפלה ואמרתי לו בסדר".

"אוקי", אמרה חן, "אז מה את רוצה לומר לי בזה?"

"אני לא עשיתי הפלה. אני ילדתי תינוקת. ג'יימי לא יודע עליה. מסרתי אותה לאימוץ. לא רציתי שהיא תחיה בצל של אמא כושלת כמוני. לאחר שנה או שנתיים קיבלתי מכתב מהסוכנות לאימוץ ושלחו לי תמונות של הילדה, היא הייתה מאושרת ושמחה. גם אני שמחתי".

חן הקשיבה באוזן קשבת.

"לאחר עוד שנה קיבלתי עוד מכתב מהסוכנות לאימוץ וגילו לי שהלב של הילדה חלש ואינו מתפקד כראוי. חיפשתי בגוגל פתרונות; חיפשתי תורמים, וחיפשתי תרופות, וחיפשתי אלוהים-יודע-מה-עוד. ואז גיליתי שיש חוקר בישראל בשם מר פרי, שמתמחה בשכפול פוקימונים. קראתי עליו את כל מה שכתוב באינטרנט. בלוג אחד אפילו פרסם שמועה, שהוא הצליח לשבט תינוקת אנושית. אמרתי לעצמי שזה הפתרון, אמצא אותו, אשכנע אותו ליצור לב חדש לילדה שלי ואעשה כל מה שהוא ירצה כדי להוציא את זה לפועל".

חן הסתכלה על ג'סיקה כעל משוגעת.

"חשבתי שהדרך הכי טובה תהיה להציע לחוקר הזה כסף, אז לקחתי עבודה בתור סוכנת אל-קעידה. הכסף היה טוב ולא הייתי צריכה למכור את הגוף שלי לגברים כדי לממן את החלום שלי".

חן גירדה את ראשה בבלבול.

"שכנעתי את ג'יימי שיעזור לי, סיפרתי לו שההורים שלי חולים בסרטן ויש טיפול ניסויי שיכול להציל אותם וזה יעלה הון תועפות ורק אם הוא יעזור לי ויצטרף אלי, נוכל לממן את הדבר הזה. הוא כמובן הסכים".

חן פתחה את פיה במטרה לשאול לאן כל זה מוביל…

"אבל האדם הזה נעלם מעל פני כדור הארץ. כנראה נהרג בתאונה מחרידה עם הפוקימון האגדי קיורם. חיפשתי אחריו. חיפשתי גם אחרי קיורם. כל מה שהצלחתי להגיע אליו היה הבן שלו, מאיר. מאוחר יותר גיליתי שבכלל טעיתי בזיהוי והמדען שיודע לשכפל ולשבט דברים זה בכלל הסבא. הוא גם נעלם מהרדאר, גם של המשטרה וגם של ארגוני הטרור", דמעות הופיעו על פניה של ג'סיקה.

חן הושיטה יד מנחמת לעברה.

"אני לא יודעת מה לעשות, את מבינה? זו הבת שלי. אז מה אם היא לא בטיפול היומיומי שלי? אני אעשה הכל כדי להציל אותה, כדי לראות אותה משחקת בגן השעשועים כשפלצ'לינג פראיים מתעופפים מעליה. מגיע לה את ההכי טוב. את מבינה את זה, נכון? את מבינה את זה?!"

חן לא ידעה מה להגיד.

לבסוף ג'סיקה הוציאה תמונה קטנה מהחזייה שלה, הסתכלה עליה ונישקה אותה ברוך. "זו היא, הבת שלי. קוראים לה בתיה".

חן הסתכלה על התמונה והתעלפה.

3 תגובות

  1. זו בכלל הבת של חן

  2. זה העניין

  3. מאמן האגדיים

    נכן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.