האחות ג'ואי הסתובבה במחלקה לטיפול נמרץ, עברה בין החדרים השונים וחיפשה אחר דבר מה. היא דפקה על דלת שירותי הבנים, אחר כך שאלה את צ'נסי אם היא ראתה אותם, ולבסוף ירדה לקומת הלובי בניסיון לראות אם הם שותים קפה, אבל הם לא היו שם. אף לא אחד מהם.
כל הרופאים באותה משמרת עבדו בחדר צידי ומאולתר בקומת המשרדים 37 וטיפלו באדם אחד. כשסיימו, הם יצאו מהחדר אחד אחרי השני וחזרו למחלקות שלהם. האיש ניצל. היו לו כמה שברים קטנים, אבל הוא יחיה.
לאחר שעה, נכנס לחדר אדם גבוה קומה ונשאר בצללים. הוא הסתכל על המטופל במבט בוחן ואז הדליק סיגריה ועישן אותה במשיכות ארוכות. כשהמטופל התחיל להתעורר, האיש התקדם צעד אחד קדימה ושאל – "תרצה אחת?"
"אני לא מעשן".
"כן, גם אני לא", ענה האיש בצללים וכיבה את הסיגריה שלו על הרצפה.
המטופל חזר לעצום את עיניו.
האיש בצללים שוב דיבר – "אני אוהב את הבן שלי". הוא הסתכל על המטופל והמשיך – "אני אוהב אותו מאוד. ניסיתי ללמד אותו כל מה שאני יודע, אבל לפעמים אתה יודע איך זה, לא תמיד זה יוצא כמו שצריך. הוא יצא רך מדי, טוב לב, רגיש. שלא תטעה, הוא יכול להרוג כל אדם שירצה, בזה אני באמת גאה בו, אבל יש לו משהו אחד שלי אין וזה מצפון. וזו הסיבה שהוא עזר לילד".
המטופל פקח את עיניו. "מה אתה רוצה ממני?"
"אני רוצה שתדע שאני אוהב את הבן שלי. הוא צריך את העזרה שלך. הוא כלוא עכשיו במאסר בכלא 6 בישראל ואני צריך שאתה תלך לשם באופן אישי ותוציא אותו משם".
"אני שוכב פה חסר אונים, יא משוגע אחד".
"כן, אבל שנינו יודעים שברגע שאני אלך, אתה תקום על הרגליים ותצא מכאן. אתה לא עובד על אף אחד, דון קורליאון, אני מכיר אותך יותר טוב מכל אחד אחר".
"אוקי, ונניח שאני עוזר לך, מה אני משיג בתמורה לזה?"
"אה". אמר האיש בצללים והתקדם עוד צעד אחד. "הדבר הראשון שקיבלת זה את החיים שלך בחזרה. אני זה שמימנתי את הטיפול שעברת זה עכשיו. אני גם אמשיך לממן לך את כל שאר הדרך".
"אתה חושב שאני צריך את הכסף שלך?" השתעל דון קורליאון בניסיון למנוע צחוק.
"לא. אבל אני חוזר ואומר – אני אוהב את הבן שלי, ואני יכול לומר שאתה אוהב את הבת שלך באותה מידה. אני יכול לשמור עליה".
שקט השתרר בחדר.
"איפה היא עכשיו?" שאל קורליאון.
"היא ברוסיה, מתקדמת צפונה לעבר הקוטב הצפוני, ביחד עם הנכד של פרי".
"מממ… תמיד היא הייתה עקשנית זאתי", סיכם קורליאון בינו לבין עצמו.
"אני יכול לעזור לך".
"ומה אתה תשיג מזה?" שאל קורליאון.
"אני אשים את ידיי על הפוקימון החזק ביותר בעולם – קיורם".
"אתה יודע שהוא חסר תועלת בלי פרי?"
"כן".
"וזה אומר שאתה הולך להניח את ידייך על פרי?"
"כן".
"אני רוצה לקבל אותו בשנייה שתסיים איתו", קורליאון העמיד תנאי.
"כמובן, כל מה שתרצה".
הם הסתכלו אחד על השני.
"אתה יודע שאם תבגוד בי, אהרוג אותך?" איים קורליאון.
"לא ציפיתי לשום דבר אחר".
"אז יש לך עסק".
הם לחצו ידיים.
האיש המסתורי התקדם לעבר היציאה ואז קורליאון קרא לו – "היי, ג'ובאני, אתה יכול לדאוג שישלחו לי קופסא של דובדבנים?" האיש המסתורי הנהן בראשו ויצא מהחדר.
4 תגובות
יפה, אבל הסיפור קצת מבלבל אותי
מה לא הבנת?
טיפה קצר, אבל מוסיף קצת להמשך
מת לראות למה צריך את פרי בשביל לשלוט בקיורם
מין הסתם הוא גילה דרך להחזיר אותו לצורה המקורית שלו