ראשי / יצירה / פרק חמישה עשר – לפחד מהחושך!

פרק חמישה עשר – לפחד מהחושך!

כשריי שמע על היערות, הוא חשב שמדובר במקום עם כמה עצים, טיפה דשא ואולי איזה אגם. שום דבר מזה לא הכין אותו למה שראה. הם כאילו נכנסו לעולם אחר, עצים בעלי גזע עבה בכל פינה, דשא ועלים מכסים את האדמה, כאילו הם האדמה, ואין משהו אחר מתחתיהם. פוקימונים נראו, מסתובבים בין שורשי העצים, על ענפיהם הגדולים, או עפים באוויר הפתוח.

"כדאי שתמהרו, אתם לא רוצים להישאר כאן בלילה", נשמע קול מאחוריהם. מסתבר שהיו גם שומרים בצד הזה.

"מה יש כאן בלילה?", שאל בלאק בסקרנות מעושה.

"אתה לא רוצה לדעת", אמר בגיחוך והצביע בקו ישר לכיוון היער, "תמשיכו מכאן ישר, אתם תגיעו לעיירה שנמצאת בהמשך, השערים נסגרים כשהאור נכבה, כדאי לכם למהר".

"תודה רבה", ענה בלאק ברשמיות והתחיל ללכת לכיוון שאליו הצביע החייל, כל השאר הלכו אחריו.

אחרי הליכה של בערך שעה, ריי שם לב שמתחיל להחשיך, לא היה לו שום עניין להישאר כאן בשעות הלילה. בלאק הגביר את הקצב ועזר לאלה אחרי שכנראה נפלה על איזה שורש של עץ בדרך. ריי ראה שהיער נגמר, וכשיצאו מהיער מצאו חומה גבוה מתנשאת מעליהם. היה שער בתוך החומה וחייל שמר עליו. החבורה הסתכלה על השומר ולא ידעה מה לעשות, האם הוא קיבל מידע שהם עומדים להגיע? או שהוא יראה אותם כפולשים?

"אתם עומדים להישאר שם הרבה או שפשוט תיכנסו?", שאל החייל בקול עצל.

נשמעו נשימות רוויה מחברי הקבוצה והם התקרבו לשער.

כשעברו בו החייל אמר "כדאי שתיזהרו, ריינאק שם עליכם עין", והמשיך בענייניו כרגיל.

בלאק עצר לרגע, ואז המשיך כאילו לא קרה כלום. ריי רצה לשאול אותו מה זה בדיוק היה עכשיו, אבל הוא ידע שאם בלאק לא אמר כלום יש סיבה טובה לכך.

מבחינת מבנה העיר הזאת הייתה שונה לחלוטין מהעיר שהייתה בשממה. כל הבתים כאן נבנו מעצים, והיו מסודרים משני צדדנו כשעברנו קדימה. הגענו לכיכר העיר, היה אפשר לראות שהעיר בנויה כעיגול מחולק לחלקים, עם חור באמצע. כל חלק מלא בבניינים, ויש מעבר בין כל חלק לחלק. היו ארבעה חלקים סך הכל.

הרבה אנשים היו שם, ילדים, זקנים שהאכילו פוקימון שנראה כמו פידוב, ועוד כמה אנשים שהסתובבו שם. כולם הסתכלו על החבורה במבט מוזר, 'לפחות זה לא כמו השממה', חשב לעצמו ריי.

"אני מבין שאתם חדשים בעיר?" נשמע קול מאחוריהם.

הם הסתובבו וראו אדם, לובש חליפה וכובע צילינדר, עם מקל בידו.

"אני ראש העיר, נעים להכיר", אמר בחיוך פוליטיקאי שכנראה עבד שנים כדי להגיע לרמה כזאת.

"היי", אמר לאיוס בצורה חסרת טאקט כהרגלו.

"שלום," אמר בלאק תוך כדי נעיצת מבט בלאיוס, "אנחנו רק עוברים כאן", אמר והסביר שהם לא נשארים.

"כמה זמן אתם מתכוונים להישאר כאן?", שאל ראש העיר.

"שבוע, אולי פחות", ענה בלאק.

ראש העיר הצביע על בניין שנמצא מאחורינו, "שם נמצא המלון של העיר, כדאי לכם לנסות שם", אמר הסתובב ונכנס לבניין שכנראה היה בניין העירייה.

המלון היה גבוה, בערך שמונה קומות, והוא היה הרבה יותר מרשים מהמלון שהיה בשממה, מעל דלת הכניסה היה שלט עם המילים "ירוק עד", לידו היה עוד מבנה שהיה עליו שלט "חוטב העצים", 'כנראה פונדק', חשב לעצמו ריי.

החבורה הלכה אל המלון ונכנסה. היה דלפק אל מול הדלת לקבלת אורחים.

בלאק פנה אל האיש שישב על דלפק האורחים "כן, איך אפשר לעזור?", שאל בנימוס.

"אנחנו מעוניינים לשכור חדר", ענה.

"לחמישה?"

"כן".

"החדר היחיד שאני יכול לחשוב עליו שכולכם תצליחו להיכנס אליו זה הסוויטה, אבל אני לא חושב שתוכלו להרשות לעצמכם את המחיר, אם תרצו יהיה אפשרי שתדעו בשני חד..", הפקיד התחיל להגיד ונקטע על ידי בלאק.

"מה המחיר לשבוע?", שאל.

הפקיד ענה בקול רועד "אימפר זהב… כמו שאמרתי יק..", הוא נקטע על ידי הדפיקה של לאיוס על הדלפק עם מטבע בצבע זהב.

"זה אמור להספיק נכון?" שאל עם חיוך שחצני.

הפקיד נראה כאילו הוא עומד להתעלף, "אנחנו רוצים את החדר מיועד לחמישה אנשים, מיטות, בגדים, הכל!" אמר כאילו הוא אדון טירה שפוקד על משרתיו.

"כן אדוני! מיד אדוני!" אמר הפקיד קם, ונעלם בדלת שהייתה מאחוריו.

הוא חזר אחרי דקה ואמר "החדר יהיה מוכן עוד מספר דקות. אולי תהיו מעוניינים ללכת לבית המשתה שנמצא מבנה ליד?" שאל באדיבות.

בלאק התחיל לסרב כשאמה תפסה את ריי וגררה אותו איתה.

"לאן אתם הולכים? " שאל לאיוס.

"לשתות", צעקה לו אמה בזמן שריי עשה פרצוף אומלל והלך אחריה.

= = = = =

בזמן שאמה וריי הלכו לשתות, אלה והחבורה הובלו במסדרון שהוביל למעלית. האדם שליווה אותם, הציע לסחוב להם את התיקים, הם סירבו. המעלית נפתחה והם נכנסו פנימה. האדם שליווה אותם לחץ על הכפתור שנמצא הכי גבוה בלוח הכפתורים, היה כתובה עליו הספרה שמונה. המעלית עלתה למעלה במהירות ממוצעת ונפתחה עם צליל פעמון. הם הובלו במסדרון שהמשיך שמאלה מהמעלית, עד שהגיעו לדלת. המלווה שלהם הוציא מפתח מהכיס שלו, פתח את הדלת והביא את המפתח לבלאק. ופשוט חזר למעלית.

בלאק, לאיוס ואלה נכנסו לתוך החדר. החדר היה שונה לחלוטין ממה שהתרגלו אליו בשממה, הוא היה גדול ורחב יותר, והיו בו ספה, שולחן, מקרר ועוד כמה חפצים שאלה לא שמה אליהם לב כרגע.

"אבל איפה המיטות?", שאלה אלה בתמיהה.

לאיוס הראה לה דלת ופתח אותה, בפנים היה חדר מרווח, עם חמש מיטות מוצעות.

אלה התיישבה על המיטה שהייתה נוחה בהרבה מהמיטות שהיו בשממה.

ואז פתאום בלאק אמר "לעזאזל! לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל! " ותפס את הראש שלו עם היד שלו.

"מה קרה?" שאל לאיוס בדאגה.

"המכתב של הפרופסור!", אמר בלאק.

אלה ולאיוס הסתכלו אחד על השני, הם לא הבינו איך שכחו את זה.

"אולי אם נמהר נוכל להביא אותו", אמרה אלה והתחילה ללכת לכיוון היציאה, בלאק ולאיוס הלכו אחריה.

הם ירדו במעלית ויצאו מהמלון במהירות כשהאדם שהוביל אותם שאל אם הם צריכים משהו. הם רצו לכיוון שממנו הגיעו במהירות. כשהגיעו לשער הם ראו את השומר מוריד עם שרשראות ברזל שער, שיסגור את הכניסה לעיר.

"אנחנו צריכים לצאת!" אמר בלאק בדחיפות.

"לא כדאי לכם לצאת בלילה", אמר השומר בקול מורגל.

"כדאי שתחזרו למלון שלכם, לא כדאי לכם להישאר בחוץ בשעות הלילה", אמר בקול מזהיר.

כל השלושה הסתובבו ללכת כשפתאום לאיוס שאל "רגע… איך הוא יודע שאנחנו שכרנו חדר במלון?" שאל והסתובב לכיוון השומר, או לפחות לאיפה שהוא עמד לפני שניות. לא היה שם אף אחד.

בלאק התחיל ללכת מהר יותר ויותר, "לאן אנחנו ממהרים?" שאלה אלה.

"אם השומר של העיר מזהיר אותך לא להסתובב בלילה בעיר ונעלם שנייה אחרי זה, לא כדאי לזלזל באזהרה", אמר בחומרה.

"אנחנו לוקחים את אמה וריי ועולים למעלה".

השלישייה הגיעה לבית המשתה ליד המלון, בלאק תפס את ריי ופשוט הרים אותו וגרר אותו ליציאה, כשלאיוס ואלה עושים את אותו הדבר לאמה. ריי ואמה השמיעו מחאות שיעצרו, אבל הם לא הקשיבו להם. הם נכנסו במהירות למלון, עברו במסדרון ועלו במעלית. כשהגיעו לחדר בבטחה בלאק עזב את ריי, ולאיוס ואלה שחררו את אמה.

"על מה זה היה?", שאל ריי בקול שנשמע טיפה שתוי.

בלאק לא ענה והסתכל על החלון הגדול שהיה באחד הקירות של החדר, הוא השקיף על כיכר העיר.

לא היה שם אף אחד. האור בסיס נכבה לחלוטין, ומנורות נדלקו בכיכר.

כל החבורה התקרבה לבלאק והסתכלה למטה, וראו שהוא מסתכל על כלום.

"על מה אתה מסתכל בכלל?" שאלה אמה השתויה את בלאק.

"אתם לא מרגישים את זה?", שאל בקול רועד.

אלה התחילה לנענע את ראשה כשפתאום הופיעה רוח מהצללים בכיכר. היא הייתה בצבע סגול, עם ידיים, חיוך זדוני וזנב רפאים, האנטר. אחריו המשיכו להופיע עוד הרבה פוקימוני רוח: דטסקול, מיסדרוויס, הונאדג', שאפט, לאמפנט, ועוד הרבה אחרים.

"אוקיי פוקימוני רוח. מה הבעיה?" שאל לאיוס.

פתאום אדם אחד התחיל לרוץ לתוך הכיכר בצעקות שלא יכלו שלא לשמוע. ברגע שהרוחות ראו אותו הן הסתערו עליו. הרוחות עברו דרכו מספר פעמים, בזמן שהוא נופל על הרצפה ומתמוטט. החבורה הסתכלה על המקרה בצורה מפוחדת, נראה שהשכרות עזבה את אמה וריי. פתאום האדם שנפל על הרצפה קם על רגליו והתחיל ללכת, אבל הוא הלך בצורה מוזרה, כאילו השרירים שלו נעולים בתנוחה שהוא נפל בה.

"הוא…?" אמרה אלה בקול שואל.

"הוא לא חי, אתם יכולים להגיד שהוא זומבי אם זה יעזור לכם לתאר את זה", אמר בלאק בקול קשוח.

עוד אדם יצא לכיכר, זאת הייתה אישה, היא צעקה לעבר האדם שהגיע לשם קודם, כנראה אשתו. הפעם הרוחות פשוט צפו מהצד כשהאדם ההוא הסתער על האישה ותקף אותה. הוא עצר רק כשהיה אפשר לראות שלולית דם על רצפת הכיכר מהקומה השמינית. בני החבורה נכנסו לעיר רדופה רוחות ושדים, וזה לא מצא חן בעיניהם.

8 תגובות

  1. זה די… מפחיד, אני מניח…

  2. אחלה פרק. קריפי….., אבל מעניין, מחכה להמשך

  3. נקווה שהחבורה תצא משם בשלום…

  4. לודיקולו הרקדן

    כנל… הפרק טוב… אבל מתי זארה תצטרף לחבורה?

  5. האמת, זה מתאים לאור העובדה שיש האלווין עוד מעט (למרות שלא באמת חוגגים אותו כאן).

  6. לודיקולו- מי אמר שזה יקרה? סיכוי סביר שהם לא יפגשו לפחות עד שהם ימצאו את הפרופסור.

  7. אתה מתכוון לומר "אם הם יפגשו את הפרופסור"..
    😏

  8. פרק מאוד מוזר לא מפחיד בכלל אבל סך הכל פרק טוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.