ראשי / יצירה / גורל אפל / פרק 20 – אדם הראוי לגדולה א'!

פרק 20 – אדם הראוי לגדולה א'!

ריי התעורר כשאמה נשענת על חזהו, כשיד אחת שלו על מותנה. הוא לא ידע מה לעשות או איך בכלל הגיע למצב הזה. הוא פשוט שכב שם והסתכל על אמה, שהייתה יפייפיה בשנתה, עד שפתאום אמרה בעיניים עצומות, "אתה עומד לקום לבד או שאני אצטרך לבעוט אותך מהמיטה בשביל שתקום?" ריי נעמד לישיבה ואמה ירדה ממנו במהירות וטיפה אגרסיביות לטעמו של ריי.

"למה…?" התחיל ריי לשאול.

"היו לך סיוטים ומתוך שינה לא נתת לי ללכת אחרי שהרמתי בשבילך את הקמע המוזר הזה, אז זרמתי עם זה. אל תכניס לעצמך רעיונות לראש אה? עכשיו קום כבר!" אמרה אמה בהפגנתיות, ובעטה במיטה.

נראה שהלילה לא עבר כל כך טוב על אלה שהייתה על הרצפה רועדת, למרות שלא היה קר. אמה העירה אותה ועזרה לה להתארגן. כל השאר התעוררו כשנשמעו דפיקות בדלת, זה היה ראש העיירה.

"יש לכם עד היום בצהריים לעוף מכאן!" אמר בכעס, "לא יודע מה עשיתם כדי לעצבן את הציד וגם לא אכפת לי! אנחנו לא נסבול כי אתם ילדים טיפשים עשיתם טעויות בבחירות שלכם בחיים!" אמר והסתלק.

"טוב הוא צודק…", אמרה אלה, "אנחנו לא יכולים להישאר כאן… אנחנו מסכנים אנשים אחרים".

"מה זה בכלל אבן הרוחות הזאת?" שאל לאיוס.

בלאק ענה לו, "נשאל את השומר בכניסה, נראה שהוא יודע יותר ממה שנראה".

הם התארגנו ולקחו את התיקים שלהם איתם.

כל אנשי העיירה הסתכלו עליהם במבטים שנאה כשירדו, עדיין היה אפשר לראות שלולית דם שלא ניקו בכניסה לבית שממנו לקחו את הילד.

"עשיתם הרבה בעיות מה?" שאל השומר כשהגיעו אליו.

"מה היא אבן הרוחות?" שאל לאיוס בלי דברי נימוס.

"זאת האבן שגרג תקע בה את הונאדג' שלו", ענה השומר בלי לחשוב אפילו.

"תודה", אמר לאיוס אחרי רגע שקלט שהוא מתנהג בחוסר טקט הרגיל שלו.

החבורה יצאה מהעיר כשהשומר קרא מאחוריהם "מקווה שתצליחו", כשהסתובבו לשאול מה הכוונה הוא נעלם, כמו שאר הפעמים.

"מה התכנון?" שאל ריי, לא היה להם מושג איך להגיע אל האבן.

"נצטרך את המורדים", אמר בלאק בקול אפל.

"אתה חושב שהם יעזרו לנו אחרי שסירבנו לעזור להם?" שאל לאיוס בשעשוע.

"אנחנו תמיד עוזרים לאלה שזקוקים לנו", נשמע קול מלמעלה, "בייחוד אם הם ניצחו אותנו בקרב".

על העץ ישב לו על עקביו ליי, הנוקטאול שלו על ידו.

הוא קפץ מהעץ ואמר, "בואו".

הם הלכו אחריו אל תוך היערות, ריי שם לב שהאור פחת ככל שמתקדמים ביער. בסופו של דבר הם הגיעו לקרחת יעא, באמצע ניצה סלע לבן, מכוסה אזוב, על האבן הייתה נעוצה חרב בצבעים אפלים, כשלניצב שלה מחובר סרט ארוך בצבע אדום. היה חשוך מאוד במקום, יותר מכל שאר החלקים ביער. מסביב לאבן היו עצמות של יד, רגל וגולגולת.

"אבן הרוחות", אמר ליי, חצי ביראה חצי בהתרגשות.

"יש הרבה פוקימונים זוהרים באזור הזה אני מבין", אמר לאיוס לליי, כששם לב שהונאדג' בצבעים שונים מהונאדג' רגיל, "יותר ממקומות אחרים", ענה לו ליי.

"ל…למה יש כאן כל כך הרבה עצמות?" שאלה אלה בפחד.

"האנשים שניסו למשוך את הונאדג' מתו כאן, אלה השאריות". ענה ליי בקרירות.

"תודה לך", אמר בלאק.

"אל תודה לי, החלק שלי בעסקה היה שאני אעזור לכם אם תנצח.", אמר ליי בקשיחות.

"זה לא אומר שאני לא צריך להודות לך".

"אם אתה רוצה להודות לי, תעשה את זה בזירה, בקרב חוזר".

"אני אחכה לזה בקוצר רוח", ענה לו בלאק.

לליי התפשט חיוך קטן על הפרצוף שירד אחרי כמה שניות.

"בהצלחה", אמר ופשוט הסתובב והלך.

= = = = =

אלה פחדה, היא הרגישה כאילו כל הגולגולות צופות בה, מחכות שתתקרב כדי שיוכלו לתפוס אותה ולאכול אותה.

הם חיכו שם במשך כמה שעות, שום דבר לא זז שם, לא פוקימונים או בני אדם, היה נראה שאפילו האוויר מפחד לזוז.

לפתע אלה התחילה לשמוע נקישות, היא התחילה לפחד כשקלטה שזה לאיוס דופק שתי אבנים אחת בשנייה.

"אתה מוכן להפסיק עם זה?" שאלה אמה בשם כולם.

"אני לא יכול עם שקט, זה מחרפן אותי!" אמר בהתגוננות.

"טוב כדאי לך להפסיק לעשות את זה או שגם אני ארצה לדפוק אבן במשהו כאן", האיום של אמה הספיק כדי לגרום ללאיוס להפסיק.

הם לא דיברו, אלה הרגישה שאם היא תדבר היא תשבור איזה חוק אסור, והיה נראה שגם האחרים מרגישים ככה.

אחרי שהאור התחיל לרדת, נשמע קול צעדים מהעצים. חיילים של צוות אימפריום נכנסו לקרחת היער, ובראשם הסגן של ריינאק, הנקרא זאק.

"מי היה מאמין שבאמת תבואו לכאן?" שאל עם חיוך זדוני, "אתם ממש טיפשים אני מתאר לעצמי, תקיפו אותם! ריינאק רוצה אותם כאן!" פקד על החיילים שהקיפו את קרחת היער.

כל אחד מהם היה עם פוקדור אחד לפחות, אלה ידעה שהם נכנסו למלכודת, והיא לא הייתה בטוחה שהם יצליחו לצאת ממנה.

האור התחיל לרדת עד שהחשיך לגמרי, ואור ירוק ומסתורי התחיל לזרוח מאיפה שהוא ביער. ריינאק נכנס ליער, שיער בלונדיני, עיניים כחולות כקרח, וחיוך מרוח על פניו, חיוך של טורף שמצא את הטרף שלו.

"מי היה מאמין, באמת הגעתם…", אמר בקול מהורהר.

"מה אתה רוצה?", שאל בלאק בקול שלא הראה אפילו טיפה פחד.

"זה לא ברור? אני רוצה להרוג את כולכם", אמר כאילו זה מובן מאליו.

בישארפ שלו התקדם קדימה כשהסכינים על הידיים שלו מתארכות, "מי יהיה ראשון?" שאל וחשב לעצמו.

"אתה באמת חושב שאנחנו פשוט ניתן לך להרוג אותנו בלי קרב? וואו ועוד קוראים לנו טיפשים", אמר לאיוס בבוז כלפיי ריינאק.

אלה חשבה שעדיף שלאיוס פשוט ישתוק.

ריינאק עמד במקומו ואז הצביע על אלה, "תפסו אותה", שני חיילים התקרבו אל אלה, בלאק הופיע משום מקום ונתן לכל אחד מהם אגרוף בלסת שהפיל אותם על הרצפה.

"נו באמת…" אמר ריינאק ואז הופיע מאחורי אלה, כשהשתמש במשגר שלו ותפס אותה. אלה הרגישה שהיא מעופפת בריק, ואז ראתה שהיא מסתכלת על החברים שלה ממקום אחר לגמרי, כשהיא טיפה מסוחררת.

הוא קירב את ידו העטויה כפפה לפרצופה ואז הדליק אותה באש. אלה הרגישה את החום שורף את פניה, אז קסם כן אמיתי, וריינאק שולט בו בלי בעיה.

"אני חושב שאתם לא מבינים עם מי יש לכם עסק", אמר ריינאק, "הפוקימונים שלי חזקים יותר משלכם, אני יותר חזק מכם, הסיבה היחידה שאתם בחיים זה כדי לשעשע אותי, זה הכל. אתה, בחור גדול." קרא לעבר בלאק, "אם אתה לא רוצה לצפות בה כשהיא נשרפת למוות, שלוף את החרב", בלאק הסתכל על אלה באימה.

"אל תעשה את זה בלאק! זה יהרוג אותך!" צעקה וקיבלה סטירה מצלצלת מריינאק, אלה הרגישה את הלחי שלה בוערת, האש כבתה אבל הכפפה עדיין הייתה חמה, "את תדברי רק אם אני אפנה אליך! הבנת, טינופת?" אמר במיאוס לאלה.

הוא הבעיר את הכפפה שוב וקירב אותה עוד טיפה, אלה הרגישה שאפילו אם הוא לא יצמיד את הכפפה לפרצוף שלה, תהיה לה כווייה בפרצוף. "אני מתחיל לאבד סבלנות", אמר.

"בסדר!" אמר בלאק בבהלה.

הוא התקרב אל הסלע בזהירות, חיילים שהיו לידו פינו את הדרך. הוא קירב את הידיים שלו אל הניצב של הונאדג' באיטיות.

"מהר יותר!" צעק עליו ריינאק ומשך בשיערה של אלה שהשמיעה צעקת כאב, היא לא הצליחה לעצור בעצמה. בלאק תפס בניצב וגבו התקפל כלפי מעלה, אלה הייתה יכולה לראות את החיים שלו נשאבים ממנו כשהוא צעק בכאב, אחרי כמה רגעים התמוטט על הסלע ואז נפל לאדמה, נוחת בתנוחה חסרת חיים.

"לא!" צעקה אלה והתחילה לבכות כשריינאק זרק אותה לכיוון השאר.

אלה רצתה לרוץ אל בלאק אבל החיילים חסמו אותה.

'אני אהרוג אותו', חשבה אלה בכעס, 'אני אהרוג אותו על זה!'

"תבדוק", אמר ריינאק והחווה בראשו לעבר אחד החיילים, הוא התקרב אל בלאק ובעט בו בעיטה קטנה ואז גלגל אותו עם הרגל שלו, "תוריד את הרגל המחורבנת שלך ממנו!" צעקה אמה בשנאה.

אלה הייתה מהופנטת למחזה, לא מסוגלת לעכל שרק אתמול בלאק היה איתה באגם, שרק אתמול היא הגנה על דרטיני שהוא תפס.

"הוא גמור אדוני", אמר החייל ברשמיות וחזר למקומו כאילו לא קרה כלום.

אלה הרגישה את הלב שלה קופא, כאילו קרח מכסה אותו היא אגרפה את ידה בכעס.

הוא הרג את בלאק, והוא עמד לשלם על זה. היא הסתובבה והסתכלה על שאר חברי הקבוצה. לאיוס נראה רגוע בצורה מוזרה, לאמה היה מבט שנאה על הפרצוף וריי הסתכל לכיוון ריינאק במבט קפוא וחסר רגשות.

"אתה עומד למות על זה", אמר לאיוס והשליך את שלושת הפוקדורים שלו.

ריי ואמה עשו כמוהו, כשאלה מצטרפת אליהם. החיילים עמדו להוציא פוקימונים כשריינאק סימן להם לעצור.

"אתם באמת חושבים שאתם יכולים לנצח אותי?" אמר וצחק צחוק מרושע, "לא נהניתי כבר הרבה זמן! אוקיי, בואו נתחיל!"

7 תגובות

  1. Avatar

    99% שבלאק מזייף את זה איכשהו.

  2. Avatar

    לא מזייף ולא נעליים אם יש משהו שאני שונא זה שדמויות חוזרות לחיים זה הורס מלא סיפורים וסרטים וסדרות שמישהו מת הוא מת

  3. Avatar

    טוב נו. אגב, נראה לי אני יודע מי ישלוף את הונדג'.

  4. Avatar

    וואי, לוז, אם בלאק לא חוזר לחיים אני לא יודע מה אני אעשה לך…

  5. Avatar

    Press F to pay respect

  6. Avatar

    לאאאאאאא בלאאאאאק!!!!!!!!
    הלוואי שהוא איכשהו יחזור לחיים😭

  7. Avatar

    פולפאר זה שהוא מזייף לא נקרא לחזור לחיים אני מסכים שזה מעצבן שדמות חוזרת לחיים אבל זיוף מוות לא נחשב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.