לאיוס
עברו שבועיים מאז שהגענו לכאן, ובלו לא מפסיק להקשות עלינו. הוא מאמן גם אותנו וגם את הפוקימונים שלנו, מלמד אותם מהלכים שהם לא ידעו. בכל יום היינו חוזרים למיטה, מותשים. כל פעם שהפוקימונים שלנו נפצעו הוא פקד עלינו לרפא אותם, אבל אי אפשר לרפא עייפות. מה שכן הפוקימונים התחזקו מהר מאוד.
מאדקיפ שלי הספיק להתפתח למארשטומפ, טראפינץ' של אלה התפתח לויבראבה, דרטיני של בלאק התפתח לדרגונייר, וגומי של אמה התפתח לסליגו. אבל זה לא הספיק, לא בשבילי.
התאמצתי הכי הרבה, הכי חזק. אני אעקוף את כולם! הפוקימונים שלי התחזקו כל רגע שהתאמנו, הרגשתי את זה בדם שלי.
אחרי שבוע בלו עמד באמצע מרכז האימונים כשירדנו למטה.
"הפעם יש לי משהו אחר בשבילכם", אמר והוציא ארבעה פוקדורים רגילים למראה מהכיס שלו.
"חשבתי שהצוותים שלכם צריכים שיפור, אז הרשיתי לעצמי לתפוס לכל אחד מכם פוקימון", אמר ונתן פוקדור לכל אחד מאיתנו.
כל אחד הוציא את הפוקימון מהפוקדור שלו.
מהפוקדור שלי יצא פוקימון שנראה כמו ציפור, בצבעים שחור לבן ואפור, המקור היה בצבע כתום, סטארלי.
מהפוקדור של אלה יצא פוקימון דמוי נחש בצבע ירוק וצהוב, עם בטן לבנה. היה לו עלה שמתחלק לשלושה שפיצים בסוף הזנב שלו, סנייבי.
מהפוקדור של אמה יצא פוקימון דמוי פינגווין, החלק התחתון של הגוף שלו היה בצבע תכלת, העליון היה בצבע כחול, הראש שלו היה בצבע לבן עם כחול ותכלת למעלה, פיפלאפ.
מהפוקדור של בלאק יצא פוקימון שנראה כמו זיקית ירוקה, היו לו עיניים צהובות ובטן ורודה, הדבר הכי בולט אצלו היה הזנב שלו, שהיה גדול מאוד, טריקו.
פתאום רד נכנס מלמעלה עם ארגז גדול בידיים שלו.
"רד? מה אתה רוצה?" שאל בלו שנראה מופתע בדיוק כמונו להופעתו.
הוא הניח את הארגז בעדינות על הרצפה ופתח אותו. בפנים התגלו 4 ביצי פוקימונים. הוא נתן לכל אחד מאיתנו ביצה ועלה למעלה, בשתיקה המעצבנת שלו.
בלו צחק צחוק קצר, " הוא כנראה חשב כמוני, נחכה ונראה איזה פוקימונים יצאו מהביצים האלה", אמר ונהיה רציני פתאום, "עכשיו תוציאו את הפוקימונים החדשים שלכם ובואו נתחיל!"
האימון היה קשה, אבל הוא נגמר לבסוף.
סטארלי הוא פוקימון טוב, הוא חזק ומהיר, הרגשתי חיבור אליו מהרגע הראשון. נראה שגם השאר הרגישו ככה, אבל בלו לא התכוון להקל עם האימונים רק בגלל שאלה פוקימונים חדשים.
בסוף היום עליתי לחדר כשאני בקושי מצליח לזוז, הביצה שלי בתוך מתקן מיוחד שבלו נתן לכל אחד מאיתנו. הוא אמר שנראה את זה בתור מבחן, ואם הביצה לא תבקע אז זה אומר שנכשלו.
שמחתי, הייתה לי סוף סוף הזדמנות להפוך לחזק, ואני לא עומד לוותר עליה.
= = = = =
עוד שבוע עבר, והביצה הראשונה בקעה, זאת הייתה הביצה של אלה. יצא ממנה פוקימון שנראה כמו אפרוח קטן, קליפת הביצה עדיין מחוברת אליו, עם משולשים כחולים ואדומים מצוירים עליה, טוגפי.
שאר הביצים בקעו ימים לאחר מכן, פוקימון דמוי חזיר בצבע חום עם פסים כהים על גבו בשביל בלאק, סווינאב.
פוקימון שנראה מאוד בכיין, ומאוד חמוד לדעתה של אלה, בצבע סגול, היו לו אוזני ארנב שבקצה היו צהובות ועיני ליצן, וויסמור, לאמה.
מהביצה של לאיוס יצא פוקימון דמוי עש, החלק העליון של גופו בצבע לבן, השאר בצבע חום, הפנים שלו היו בצללים, והיה אפשר לראות את העיניים הכחולות שלו נוצצות משם. חמש קרניים יצאו ממה שנראה כמו הצוואר שלו, הן היו בצבע כתום, לארבסטה.
בלו לא חיכה אפילו שעה וכבר התחיל לאמן את הפוקימונים האלה, אלה שמה לב שהסיבולת שלה התחזקה, אם פעם לא הייתה מסוגלת להקיף את מסלול הריצה בלי להתנשף, היום היא הייתה מקיפה אותו שלוש פעמים עד שהתחילה להרגיש קושי.
המצב היה ככה גם לאחרים, כל אחד נראה חזק בהרבה ממה שנראה כשרק הגיעו לשם.
הפוקימונים גם הם התחזקו, ראלטס התפתחה לקירליה יפיפייה, רייהורן של לאיוס התפתח לריידון, גולבאט של אמה התפתח לקרובאט, הוא היה מהיר וחזק, וההונאדג' של בלאק התפתח לדאבלייד, מה שחשבנו שלא יקרה, כי הוא לא התפתח אחרי כל השנים האלה.
אנחנו יכולים לעשות את זה, חשבה לעצמה אלה, אנחנו נתחזק ונצא מכאן.
הם היו חוזרים כל יום למיטה כשהם בקושי מצליחים לזוז, אבל הם היו מאושרים, סוף כל סוף נותנים להם את ההזדמנות האמיתית לה הם חיכו.
= = = = =
זה היה עוד יום רגיל, הצטרפתי לאייר שנראה כמו תמיד, כאילו לא הזריקו לו נוזל פחד לפני כמה ימים. הוא התעסק עם המערה שנמצא בשממה שוב, מסתבר שהזהב שהיה שם לא היה משתלם להוציא, הסכנות היו גדולות מדי. הוא החליט שצריך לפתוח מכרה חדש, והתגלה שם מצבור ברזל, שכנראה יועיל מאוד לצוות אימפריום. כשהסתכלתי מקרוב, הוא נראה עייף, כאילו נמאס לו מהתפקיד שלו. פיראס נכנס לחדר פתאום, הוא היה נראה נמהר.
"פיראס, מה קרה?", שאל אייר.
מסתבר שפיראס, האדמין הרביעי לא מסתובב הרבה, וכל מה שקרה בזמן האחרון הוא באמת יוצא מגדר הרגיל מבחינתו.
"הם לא מתים…", אמר בקול לחששני.
"הם? על מי אתה מדבר?" שאל אייר.
"הילדים! הילדים שלא הרגת אז! הם לא מתים! הם עברו את המלכודת בשער איך שהוא, אני יודע שהם באימפריום פלאס", אמר, רגזני.
"ולמה אתה עצבני בגלל זה?"
בלי אזהרה פיראס הוריד את הגלימה שלו.
מתחתיה היה שלד, כן שלד, בלי עור או בשר, פשוט שלד, עין שמאל שלו זהרה בצבעים אדום וכסף.
"הוא נלחם בי, אני מנסה להגיע אליהם, אבל הוא נלחם בי. הוא לא אמור להיות חזק כל כך נכון? משהו נותן לו כוח", אמר השלד שהיה פיראס.
הסתכלתי המומה, לא ידעתי איך בדיוק לעכל את המראה.
"זארה, פיראס הוא לא סתם אדם שנהיה אדמין, הוא אחד האדמינים הראשונים", אייר הסביר לי מה בדיוק הולך כאן.
"למעשה הוא ממש זקן, בן מאות שנים. הוא יצור קסום שהמנהיג הראשון יצר, והוא נועד לעזור ולכוון את הראש בעת צרה", אמר אייר.
"יצור קסום?" שאלתי בקול לא מבין.
"האיכות של האדמינים יורדת בכל דור", אמר פיראס בקול רטנוני של איש ממש זקן ונרגז.
"בכל מקרה, אני רוצה שתמצא אותם ותביא אותם אליי", אמר פיראס לאייר, "אני רוצה אותם חיים. הם חלק מהנבואה ואם ננסה להרוג אותם זה רק יחמיר את המצב".
"למה אתה מבקש ממני? למה לא מריינאק או אמבר?" שאל אייר.
"למה? למה? כי אתה הקוף היחיד שאפשר לדבר איתו כאן! ריינאק הוא פשוט בריון מגודל שאוהב להכאיב לאנשים ואמבר חושבת שהיא הכי חכמה בעולם! הם טיפשים אחד אחד. גם ראיין הזה הוא אוויל גדול, רוצה לשלוט בעולם. כאילו אף אחד לא יתנגד לו. אתה האדם היחיד שהראש סומך עליו, יש לזה סיבה, זה בפקודת הראש, תמצא אותם, תביא אותם, תשמור על זה בסוד מהטיפשים האחרים".
"רגע, אתה לא יכול פשוט למצוא אותם? עם הקסם שלך?"
"אמרתי לך, הוא עוצר אותי. נלחם בי. הוא נהיה חזק, כנראה השיג עזרה איך שהוא", ענה פיראס בקול מאוס.
"בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה", אמר ויצא.
"מה זה היה בדיוק?" שאלתי את אייר בקול לא מאמין.
"פיראס תמיד היה אדם כזה… אדם זאת אולי לא המילה המתאימה. הוא בטח הציע לראש שאני אחפש אותם, הוא ידע שאני רוצה את הקרב נגדם. בכל מקרה, אני משאיר בידיים שלך את השממה, אני הולך לאימפריום פלאס, למצוא אותם", אמר וקם מהשולחן.
"אתה לא יכול להשאיר לי את האחריות הזו! אני בקושי יודעת משהו", אמרתי בקול מתגונן.
"את לא באמת צריכה לעשות משהו, זה רק רשמי. תראי את זה כחופשה עד שאני אחזור. אני גם ככה לא אצא בחודש הקרוב, יש לי כמה דברים לסדר". אמר ושנינו יצאנו מהמשרד שלו.
נכנסתי לחדר התקלחתי והתארגנתי לשינה.
שמתי לב למשהו מציץ מתחת לכרית שלי.
היה שם פתק:
"ראינו שהלב שלך חצוי, שאת לא שלמה עם מה שאת. הליגה מזמינה אותך להצטרף לשורותיה, האם תסכימי או תסרבי? אם תסכימי תשאירי את הפתק במקום שמצאת אותו, אנחנו נעביר לך את המשימות שלך כך מהיום והלאה. בסופן נעזור לך לברוח ולצאת החוצה, ללא כל חשש מצוות אימפריום יותר.
תחשבי בחוכמה.
הליגה".
זארה קיפלה את הפתק והחזירה אותו אל תחת הכרית.
4 תגובות
אז פיראס הוא הכדור האדום כסוף מהחלום של ריי
הרבה התפתחויות בפרק הזה, ונראה עומד להיות קרב שני בין אייר לחמישיה… או רביעייה הפעם.
יש לי הרגשה שזה עומד להיות קרב מאוד אפי
מישהו יכול לעשות ריקאפ של הצוותים?
אני אבדוק מה אפשר לעשות בנושא נקרוזמאן