פרק 29 – צרות באות בכחול!

לאיוס

וככה עברו להם חודש וחצי, בהם התחזקנו, התאמנו והפכנו לחזקים. עד שיום אחד בלו צעק כשהיינו באמצע קרב, "מספיק!" כולנו עצרנו והסתכלנו עליו. "זה מספיק, אתם מוכנים.", אמר עם חיוך.

רד היה לידו והנהן בראשו.

"הקסם מוכן?" שאלה אלה בקול מתרגש.

"הוא מוכן, אנחנו רק צריכים לארגן כמה דברים ומחר תצאו", אמר בקול בטוח.

כל אחד הלך אחר כך להתקלח, כמו אחרי כל אימון. בניגוד לשאר הפעמים הפעם לא חיכו לנו בגדי אימונים בשחור לבן. לי חיכו שם, מכנס ג'ינס אפור, וחולצה בצבע אפור כהה. התלבשתי וירדתי למטה.

בלאק היה לבוש בשחור, וזה טוב כי היה מוזר לראות אותו לובש שחור לבן. אלה ואמה לבשו מכנסיים כמו שלי, החולצה של אמה הייתה אדומה, ושל אלה בצבע תכלת. בלו ורד היו בסלון, מחייכים למראינו.

"אז זהו זה? טוב אני אף פעם לא הייתי בחור של מילים אבל רד מתעקש שאני אגיד כמה מילים לקראת הסוף", אמר בלו בשחצנות הרגילה שלו, זה העלה חיוך על פרצוף כולנו, חוץ מרד שהכניס לו אגרוף.

"כשהגעתם לכאן בהתחלה, הייתם לא יותר מחבורת ילדים קטנה ומעצבנת, למעשה אני חשבתי שאין לכם סיכוי. רד התעקש כמובן, הוא אמר לי שאני צריך לאמן אתכם, ושאם מישהו יכול לעשות את זה זה רק אני, הוא תמיד ידע איך להחמיא לאגו שלי. אז הסכמתי, ולאט לאט, שמתי לב שמילדים הפכתם להיות להיות לוחמים, ואני לא מתבייש להודות שהייתי מפחד לקבל אתגר מכם בעולם למעלה. מה שאני מנסה להגיד זה שאתם כבר לא ילדים קטנים, וברגע שתצאו החוצה, אני אהיה שם כדי לעזור לכם", אמר ואז רד קם פתאום והתחיל לפתוח ארונות במטבח.

כולנו הסתכלנו עליו כאילו הוא השתגע חוץ מבלו שצעק "זה בארון השלישי מימין", רד הסתכל על בלו בהכרת תודה ופתח את הארון, הוא הוציא משם בקבוק יין והביא כוס לכל אחד מאיתנו.

הוא הרים את הכוס כאילו הוא שותה לכבודנו ולגם הכל בלגימה אחת.

"איך אתה בכלל מצליח להבין אותו?" שאלתי, מסוקרן.

"זה סוד", אמר בלו וקרץ לי.

יום למחרת הלכנו בעיר כמה רחובות לכיוון היציאה. פעם ראשונה שראיתי את העיר ביום, היא הייתה יפיפייה. הבתים היו נראים עתיקים, אבל ידעתי שבפנים הם מתקדמים כמו הבית של בלו, הים נצץ באופק, ואנשים הלכו כאילו כל עולמם זה רק לחגוג. זה עצבן אותי קצת, האנשים האלה בעצם לא עושים דבר ומקבלים את הזכות להיקרא צוות אימפריום. המשכנו עד שהגענו לבית שנראה ממש ישן, אפילו יחסית לאחרים. בלו פשוט פתח את הדלת ונכנס פנימה, בפנים הייתה בחורה עם שיער חום, עיניים חומות והיא הייתה נראית מוזר.

"היי גרין! הבאתי אותם", צעק בלו.

בלי שום התראה מוקדמת פוקדור עף אליי ופגע לי בפרצוף. הוא נפל על הרצפה ושכב שם ללא תנועה.

"אני אתפוס אותו פעם הבאה", אמרה בקול מפחיד.

לא יודע מי היא אבל היא משוגעת. "כמה פעמים אמרתי לך להפסיק לזרוק פוקדורים על אנשים? זה מפחיד אותם", אמר בלו כאילו הוא הסביר את זה 200 פעמים.

"אני לא זורקת פוקדורים על אנשים סתם בלו, אני זורקת פוקדורים על אנשים מיוחדים, זה שונה", אמרה כאילו זה מסביר את כל התמונה.

"איך לעזאזל זה מסביר את זה? אוי לא משנה… בכל אופן. תשגרי אותם", אמר בקול מיואש מהמצב.

"תיכנסו לעיגול", אמרה והצביעה על עיגול מלא סמלים שנמצא במרכז החדר.

כולנו נכנסנו למעגל כשהיא התחילה להסתובב סביבו והתחילה לזרוק אבקה מוזרה תוך כדי שהיא ממלמלת דברים.

לאט לאט המעגל התחיל לזהור, סוף סוף, הגיע הזמן לתקוף את צוות אימפריום ולברוח מכאן. פתאום הדלת נפתחה, צל כיסה את האור שנכנס, אבל לפי הגודל אני כבר ידעתי מי זה. בלו ורד הוציאו את הפוקדורים שלהם ושחררו את הפוקימונים שלהם.

סנורלקס וארקניין יצאו משם, אייר הסתכל על המצב בחיוך, "אין לכם מושג כמה אני רוצה להילחם בכם, אבל אני חייב לעצור אותם לפני", אמר וזרק פוקדור שיצא ממנו מאצ'אמפ.

גרין התחילה למלמל טיפה מהר יותר, כאילו היא מנסה לשגר אותנו מהר יותר.

ארקניין וסנורלקס נלחמו נגד מאצ'אמפ כשאנחנו הסתכלנו מהצד ללא יכולת לעשות כלום. המעגל זהר באור חזק כשאייר זרק פגיון לתוך המעגל, האור במעגל התחיל להבהב, ואז להשתגע. הרגשתי כאילו יש רעידת אדמה ואז הרגשתי שאני נשאב לתוך עצמי ונעלם.

= = = = =

זארה

הייתי בחדר שלי, משננת את המפה כשפתאום הרגשתי את עצמי נשאבת ואז מצאתי את עצמי בבית ישן, שם אייר נלחם נגד שני אנשים, בחורה על הרצפה לידי, ועוד בחורה שמסתכלת עליי במבט מוזר. לפתע היא זרקה עליי פוקדור, תפסתי אותו באוויר.

"לעזאזל… אני אתפוס אותך בפעם הבאה", אמרה בקול רטנוני.

"מה קורה כאן גרין? מי זאת?" שאל בלו כשפקד על ארקניין להשתמש במהירות אקסטרים.

"אין לי מושג, אני חושבת שזה בגלל הבחור הכחול, הוא הרס את הקסם שלי", אמרה בקול שלא נשמע מתרגש במיוחד.

אייר לפתע עצר והכניס את המאצ'אמפ שלו לפוקדור.

"עד כמה שאני רוצה, יש לי פקודות. אני צריך לרדוף אחריהם. רד בלו וגרין, תמיד הייתי חשדני כלפיכם, והייתה לי סיבה מוצדקת. אם אנחנו נמשיך את הקרב הזה, כל צוות אימפריום ידע את האמת ואתם כנראה לא תצאו מכאן בחיים. תנו לי את הבחורה ואני הולך מכאן, בלי בעיות", אמר והצביע על הבחורה ששכבה לצידי.

"זארה, תרימי אותה", אמר לי. הרמתי אותה, היה לה שיער חום ועור שזוף, היא בטח הייתה מבוקשת בקרב הבנים.

"לכי אל זארק, הסגן של אמבר", אמר ויצא מהבית.

כל השלושה שנשארו שם הסתכלו עליי, הכרתי את כולם. רד, בלו וגרין, השלישייה המופלאה ממחוז קנטו, מי היה מאמין שהם עוזרים לליגה.

"זארה אורורה?" שאל בלו. זארה הנהנה בראשה.

"אני סומך עלייך שתיקחי אותה למפקדה", אמר ויצא מהבית. רד וגרין יצאו אחריו, כאילו הוא החליט שהכל בסדר.

'יופי, עכשיו רק הייתי צריכה למצוא דרך להגיע למפקדה.'