סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פרק 30 – התפצלות!

אלה התעוררה באמצע מסדרון מוזר, הקירות היו בצבע תכלת, ממוסגרים בברזל. "איפה אני?" שאלה בקול. היא נעמדה על רגליה והסתכלה סביב. הכל נראה אותו הדבר בשבילה, היא פשוט בחרה כיוון והתחילה ללכת.

= = = = =

לאיוס

אז בגלל אייר המחורבן כנראה השתגרנו למקומות אחרים, איזה אדיוט. מצאתי את עצמי בחדר שינה, הוא כפי הנראה של בחורה כי היו כאן הרבה חפצים של בנות ושטויות כאלה. על המיטה הייתה מפה, כנראה מפה של המפקדה, חשבתי לעצמי באותו הרגע. אבל ברור שאני לא עומד לצאת ולהשאיר את החברים שלי מאחור.

אז יצאתי והתחלתי לצעוק "בלאק! אלה! אמה!" כמו אדיוט.

= = = = =

זארה

הרמתי אותה בידיים שלי, היא הייתה טיפה כבדה, אבל בתור חיילת הייתי רגילה להרים דברים כבדים. היא התחילה להתעורר, ברגע שהיא פקחה את העיניים שלה התחלתי לדבר אבל היא כבר תפסה אותי והפילה אותי לרצפה בנעילה על הזרוע שלי, היא הייתה חזקה זה בטוח.

"מי את? איפה החברים שלי?" שאלה בכעס.

"החברים שלך בסדר, אני מתארת לעצמי. קסם השיגור נדפק, את נשארת ובמקום שהחברים שלך ישתגרו אליי אני השתגרתי אליכם. אני הייתי אמורה להיות המדריכה שלכם ליציאה", אמרתי וניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלה. היא בסוף שחררה.

"תודה באמת", אמרתי בסרקסטיות וסיבבתי את היד כדי לשחרר אותה.

"אמה", אמרה והושיטה יד ללחיצה, "זארה", אמרתי והחזרתי לה יד, לא בדיוק ידעתי לסווג את האישיות שלה.

"אז זארה, מה את מתכוונת לעשות עכשיו?" היא שאלה.

"אני לוקחת אותנו לבסיס הקטן של צוות אימפריום בחלק הזה, אני אשגר אותנו למפקדה ושם נמצא את החברים שלך".

"רעיון טוב. איך אני יכולה לעזור?"

עשר דקות אחרי זה הייתי בכניסה לבסיס כשאני מחזיקה את אמה מ-חבל שקשרתי לה לידיים.

פתחו לי את הדלת מיד.

"אני צריכה שיגור", אמרתי למפקד המקום בלי נימוס מיותר.

"כן, גברתי. כמובן, גבירתי, אבל למה שלא תשאירי את הפושעת אצלנו?" הוא הסתכל על אמה ברעבתנות, זה הגעיל אותי.

"אלה הפקודות שקיבלתי", אמרתי בקול מתנצל.

"אה… אני מבין אני מבין…" אמר והתחיל ללכת אל תוך התחנה כשקול נשמע מהקומה העליונה.

"מוזר… לא זכור לי שחילקנו פקודות כאלה", אמר ריינאק והסתכל עליי מלמעלה.

הוא השתגר והופיע מולי. כל החיילים במקום נדרכו, ריינאק החווה בידו והם התחילו להישרף, אחד אחד. עד מהרה כל המקום עלה באש, וחייל אחר הופיע, הוא נראה כמו סגן אבל אף פעם לא ראיתי אותו, זה כנראה זארק, הסגן של אמבר.

יצאתי החוצה עם אמה שכבר הורידה את החבל והתכוננה לקרב.

"למה עשית את זה? למה שרפת אותם?" שאלתי בצעקה, איך הוא יכול להיות מרושע כל כך?

"כי אני יכול", אמר לאור הבסיס שנשרף מאחוריו.

"עכשיו אחרי שנהנינו, את מתכוננת לתת לי אותה או שאני אקח אותה בכוח?"

"לך תזדיין", עניתי לו ושלחתי פוקדור.

הוא חייך, "קיוויתי שתעני את זה", והוציא את היידרייגון שלו.

הוצאתי את קארקוסטה, צב ענק עם שריון אבן.

זארק הוציא ויקוולט, פוקימון דמוי חיפושית ענקית, אמה הוציאה פוקימון גדול, בצבעים כתום ושחור, עם סמלים צהובים על הבטן השחורה שלו, הפרצוף שלו נראה דומה לחזיר, ואש בערה כמו צווארון סביב הצוואר שלו, אמבואר.

"הפעם אני אחסל אותך, שבירת לבנים!" צעקה אמה לאמבואר שהסתער לתקוף את היידרייגון, בזמן שוויקוולט עמד מולי. "קדימה זארה, את יותר חכמה מזה, תני לנו את מה שאנחנו רוצים ואנחנו נלך", אמר זארק בקול מרגיע, לא קניתי את זה.

"מגלשת סלעים!" צעקתי לקארקוסטה והוא הוציא מלא סלעים שיפלו על ויקוולט, ויקוולט בקושי יצא מזה והשתמש במכת ברק.

קארקוסטה נפגע, "עוד פעם, מגלשת סלעים", הפעם ויקוולט חלק במהירות.

"עוד פעם ויקוולט, מכת ברק!", צעק זארק, זה פגע בקארקוסטה והפיל אותו על ברך אחת.

"עוד פעם, גלישת סלעים!" צעקתי

בזמן שזארק צעק "מכת ברק!", שני הפוקימונים נפגעו ונפלו.

החזרתי את קארקוסטה לפוקדור, הוצאתי פוקדור וזרקתי.

יצא משם פוקימון חתולי, בצבע כחול עם עיניים אדומות ורעמה שחורה, כוכב מרובע מחובר לזנב שלו, לאקסריי, זארק גם הוציא לאקסריי.

"שנינו יכולים לשחק במשחק הזה, נשיכה!" צעק ללאקסריי שהשיניים שלו זהרו והתקיף את הלאקסריי שלי, "תתחמק ואז הסתערות פראית!", לאקסריי התחמק ואז מילא את הפרווה שלו בחשמל ונתן מכה ללאקסריי של זארק, זה לא גרם הרבה נזק, אבל זה עזר.

"ניב קרח!" / "ניב אש!" שנינו צעקנו, שני לאקסריי נלחמו בנשיכות, פוצעים אחד את השני.

בינתיים אמבואר נתן מכה להיידרייגון של ריינאק והעיף אותו אך תוך המבנה, כשהוא לא מסוגל לזוז.

ריינאק נראה המום כשהוא הסתכל על אמה שחייכה חיוך ניצחון, "לא כזה חזק עכשיו, מה?"

'איך לעזאזל היא הצליחה לנצח את ריינאק? הוא אדמין! אדמינים הם האנשים הכי חזקים בארגון שלנו! הם חזקים לפחות כמו אלופי מחוזות!'

"אל תתלהבי בגלל סתם מזל, ילדה טיפשה!" אמר והוציא פוקימון דמוי תנין בצבע אדום, ים פסים שחורים על גבו, קרוקודייל.

"רעידת אדמה!" צעק ריינאק והאדמה התחילה לרעוד, מוציאה את כל הפוקימונים משיווי משקל, זאת ההזדמנות שלי, "לאקסריי ניב קרח!", לאקסריי תקף את הלאקסריי השני וניער אותו, עם נשיכה מקפיאה. הוא נפל על הרצפה, לא מסוגל לזוז.

"זעם קיסרי!" קרוקודייל התחיל להשתולל עם אש מטורפת סביבו ותקף את אמבואר בלי היכר.

"שבירת לבנים!" קראה אמה שוב, אמבואר נתן מכה לקרוקודייל אבל הוא המשיך לתקוף בשיגעון, בסופו של דבר אמבואר נפל, אבל קרוקודייל היה פצוע מהקרב.

אמה החזירה את אמבואר לפוקדור והוציאה פוקימון דמוי סמור בצבע אפור ככה, עם כתר אדום על ראשו. נוצות יוצאות מהראש והגב שלו, וטפרים גדולים על ידיו, וויבייל.

"אגרוף קרח!" פקדה אמה על וויבייל שזז במהירות ותקף את קרוקודייל שעדיין היה מעורפל מהשימוש במתקפה. הוא נפל על הרצפה, בדיוק כמו היידרייגון.

"עדיין חושב שזה מזל?" שאלה אמה בקול מתרברב.

"אל תתלהבי, ילדה מחורבנת", אמר בכעס והוציא את אינסנרואר שלו.

זארק בינתיים הוציא פוקימון דמוי צלופח, בצבע ירוק ככה עם זרועות ארוכות, פה מלא שיניים ושני סנפירים בתור רגליים, אלקטרוס.

"ניב אש!" / "להביור!", שנינו קראנו באותו הזמן, לאקסריי נפל על הרצפה, זה היה יותר מדי בשבילו.

הוצאתי את הפוקימון השלישי שלי, רוח דמוית גברת, עם כובע מכשפות, בצבע סגול וורוד, מיסמאגיוס.

"אלקטרוס, להביור!" / "אש מיסטית!" מיסמאגיוס הוציאה אש שפגעה באלקטרוס בזמן שהלהביור פגע בה.

"עלים קסומים!", קראתי ומיסמאגיוס שיגרה עלים חדים לעבר אלקטרוס, וחתכו אותו.

"שאיבת ג'יגה", קרא זארק, אלקטרוס תפס את מיסמאגיוס והתחיל לשאוב ממנה אנרגיית חיים.

"כדור צל!" / "מכת ברק!", שתי המתקפות פגעו באותו הרגע, מיסמאגיוס נפלה על הרצפה.

בינתיים וויבייל הצליח להתחמק מכל המתקפות של אינסנרואר ולהפיל אותו, 'אני לא יודעת מי הילדה הזאת אבל היא חזקה זה בטוח'.

ריינאק נראה שהוא עומד לאבד את זה ואז הוא פשוט שיגר את עצמו אל מאחורי אמה ותפס אותה בשיער, אמה הייתה מוכנה והרימה את הרגל שלה לאחור, פוגעת במקום הרגיש של ריינאק, הוא הפיל אותה על הרצפה בזמן שהוויבייל שלה רץ לעזור לה, בישארפ חסם אותו והעיף אותו על הרצפה, וויבייל לא זז. אמה החזירה אותו לפוקדור ורצתה להוציא עוד פוקימון כשריינאק החווה עם היד שלו והיא התעלפה.

הכל היה תלוי בי, לעזאזל. הוצאתי את הפוקימון האחרון שלי, פוקימון דמוי לוחם בצבע לבן, עם מה שנראה כמכנסיים וכובע בצבע ורוד, מדיצ'אם.

הכנסתי את היד לכיס והוצאתי שרשרת, על השרשרת הייתה אבן עם סמל די.אן.איי, "התפתחות מגה!" מדיצ'אם והאבנים זהרו, הכובע נהיה לבן, והיה בו יהלום זהוב במרכז הכובע, שני צמידי זהב הופיעו על הידיים שלו וארבע ידי רפאים יצאו מאחוריו.

"בעיטת קפיצה גבוהה!", קראתי, הוא קפץ על בישארפ והעיף אותו, "אגרוף קרח!", מדיצ'אם הסתובב ונתן לאלקטרוס אגרוף קרח שהקפיא אותו.

בישארפ יצא מההריסות, איך לעזאזל הוא שרד מתקפה כל כך חזקה על הסוג שלו? "אגרוף אש!"

"אגרוף פתאים!", קרא ריינאק, בישארפ זז במהירות ונתן אגרוף למדיצ'אם.

מדיצ'אם נתן לו אגרוף עולה בלהבות, והעיף אותו לאחור.

זארק הוציא פוקימון דמוי זאב בצבע טורקיז, עם צהוב על הראש והרגליים, מנקטריק.

"התפתחות מגה!" קרא, מנקטריק גם זהר והצהוב של ראשו התפשט לכל הגוף, מתעצב לצורת ברק.

"להביור!", מנקטריק זז במהירות לא נורמלית ושחרר אש על מדיצ'אם.

"בעיטת קפיצה גבוהה! ", קראתי שוב, מדיצ'אם קפץ על מנקטריק, שהתחמק מהמתקפה במהירות, מדיצ'אם נפגע מהנחיתה הקשה, "בישארפ, גליוטינה", בישארפ זז במהירות והופיע מאחורי מדיצ'אם עם הסכינים הארוכות שלו שחזרו לגודל רגיל, מדיצ'אם נפל על הרצפה, חוזר לצורה הרגילה שלו.

"טוב שתיכן נמאסתן עליי, זארק חסל אותן", אמר ריינאק בגועל.

"בעונג", ענה לו זארק.

ראיתי שמנקטריק מכוון מתקפה על אמה, רצתי וספגתי את המתקפה בגופי, זה לא היה רעיון טוב. הרגשתי כאילו הלב שלי הפסיק לדפוק מההלם, הרגשתי את כל הורידים בגוף שלי בולטים, רוצים לצאת דרך העור.

נעמדתי בקושי. "אה, היא רוצה להציל אותה, כאילו זה ישנה משהו", אמר ריינאק, "זה חמוד, אם ככה, בואי נשחק!", וחיוך את החיוך המגעיל שלו.

המצב לא היה טוב. הבן זונה החליט לשחק בי. ריינאק הבעיר את הרצפה מתחת לרגליים שלי, גורם לי לקפוץ כמו מטומטמת וצוחק תוך כדי. הרמתי אבן וזרקתי עליו, אולי לא הייתי צריכה לעשות את זה. האבן פגעה לו בפרצוף, יוצרת שריטה מכוערת על הלחי.

"זארק חסל אותן", אמר בקול נבזי.

"בעונג, מנקטריק, להביור!", צעק.

אם אני עומדת למות, לפחות אני אגן על אמה, היא החזקה מבין שנינו.

רצתי ועמדתי בינה לבין האש, מוכנה להישרף למוות, שמעתי את ריינאק צוחק, עצמתי את העיניים, מתכוננת לכאב.

עמדתי ככה למשך כמה שניות ולא קרה כלום.

פקחתי את העיניים בחשש וראיתי דמות של אדם מסוים ופוקימון שעומד לידו. האש נעלמה והצלחתי לראות את שניהם כמו שצריך. הפוקימון היה פוקימון כלבי עומד על ארבע, פרווה כתומה על גופו, פסים שחורים על הרגליים והגב, רעמה בעיקר באיזור הראש, הזנב שלו סמר והיה אפשר לשמוע את הנהמה שלו, ארקניין.

לידו עמד גבר, שיער בלונדיני כהה וארוך, עובר את תחתית הצוואר בקצת, הוא לבש בגדי מסע לבנים, הם התעופפו סביבו כמו גלימה, על גבו קשורה חרב.

ריינאק וזארק בחנו אותו בזהירות.

הוא הסתובב לאחור והביט בי ובאמה, מהמבט שלו למדתי שני דברים. אחד, הוא חזק, חזק כמו אייר אם לא יותר. והשני, שהוא לא עומד לתת לריינאק לפגוע בנו.

פוסטים קשורים

8 תגובות

  1. קרב מותח, פעם ראשונה שמראים התפתחות מגה שבאמת נלחמת (כי הצאריזארד של רד פשוט עשה מתקפה אחת כמו הדגמה אז אני לא ממש מחשיב את זה).

  2. ממש אהבתי, פרקים ממש מותחים, הקרב הוצג הפעם בצורה יותר טובה וקריאה, הסלאשים עזרו והיה יותר כיף לקרוא כה, מעניין מאוד, מקווה שימשיך ככה, מחכה כבר לפרק הבא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *