סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פרק 1 – זכרונות אבודים!

הדבר הראשון שעבר לו בראש היה 'לעזאזל הטפטוף מים הזה ממש מעצבן! אי אפשר לישון ככה!' הדבר השני היה זה שאין לו מושג מי הוא בכלל. הוא התעורר בבהלה ומצא את עצמו שוכב בחדר בטון אפור על הרצפה. החדר היה די גדול. כשהעיניים שלו התרגלו לחושך, הוא הבין שהוא לא לבד. היה עוד 4 אנשים חוץ ממנו שוכבים על הרצפה, וגם הם נראו בשלבי התעוררות.

לפתע האורות בתקרה נדלקו וכולם הסתנורו לכמה רגעים. אחרי שהם התרגלו לאור, הם הסתכלו אחד על השני במבט שואל, כאילו לאחד מהם תהיה תשובה לשאלות של כל האחרים.

"ס…ס…סליחה… יש אולי לאחד מכם מושג א…איפה אנחנו…?" שאלה אחת מהבנות שם. היה לה שיער בצבע בלונדיני ועיניים כחולות בצבע של הים, והיא הייתה נראית מאוד ביישנית וסגורה. במבט לאחור לא היה לו מושג איך הוא יודע איך נראה הים בכלל.

"כנראה שלא", אמר אחד הנוכחים. הוא היה נער בן בערך 16, עם שיער חום עיניים ירוקות, גובה די ממוצע ועור בהיר.

"כדאי שנעשה את זה ברור לכולם", אמר נער אחר, הוא היה די גבוה יחסית לאחרים אפילו כשכולם ישבו על הרצפה, היה לו שיער שחור עיניים חומות כהות ועור שחום, והוא לבש בגדים שחורים בניגוד לאחרים שלבשו בגדים בכל מיני צבעים, "אין לאף אחד מושג מי אנחנו או איך הגענו לכאן, נכון?" שאל.

כמובן כולם נענעו את ראשם לחיוב. הוא שם לב שיש עוד נערה בצד של החדר. היה לה שיער ברונטי בצבע חום כהה, עיניים בצבע ירוק דבש, והיה לה גובה די ממוצע יחסית לאחרים, אם כי הגוף שלה היה סיפור אחר לעומת הבחורה השנייה ב"חבורה" המוזרה שהייתה זרוקה על הרצפה באמצע של השד יודע איפה.

"נראה שאתה הכי צלול מבין כולנו", אמר הנער החמישי לנער שחור הבגדים, " יש לך רעיון מה לעשות?"

"לבדוק את החדר כמובן, טמבל" אמרה הבחורה הברונטית, היה לה מבט חוצפני על הפנים ונראה שהיא רגילה להתנהג ככה לכולם. 'היא טועה ובגדול אם היא חושבת להמשיך להתנהג ככה אליי', חשב לעצמו הנער.

"בתור התחלה אנחנו צריכים לתת שמות אחד לשני", אמר הנער שחור הבגדים שנראה שלקח את המנהיגות על הקבוצה לעת עתה, "זה יהיה מבלבל אם נקרא אחד לשני בשמות כמו בלונדי או משהו כזה".

האמת זה מה שהנער חשב לעצמו גם כן, והוא שמח שהוא לא היחיד בקטע הזה.

"אוקיי, אז איך נקרא לעצמנו?" שאל הבחור עם השיער החום.

"זה כתוב לך על החולצה טמבל", אמרה הבחורה הברונטית.

היא די התחילה לעצבן חשב לעצמו הנער.

"כן, נראה שלחלקינו השמות כתובים על החולצה", אמר שחור הבגדים.

"אם כך," התחיל הנער שחור הבגדים והתחיל להתהלך בחדר, "השם שלך הוא לאיוס", אמר לנער עם השיער החום, "שלך הוא אלה" אמר לבחורה הבלונדינית שענתה "תודה" בקול חלוש, "ושלך הוא אמה" אמר לבחורה הברונטית שהעיפה עליו מבט עצבני כאילו השם הזה נורא והוא אחראי עליו.

"מה שמשאיר רק אותי ואותך" אמר הבחור ושם יד על כתפו של הנער. הנער הסתכל בבלבול על חולצתו ובאמת ראה שלא נמצא עליה שם כמו האחרים.

"אז… איך אנחנו עומדים לקרוא לך?" שאל בקול מהורהר.

"פשוט תקרא לו אדון טמבל ובוא נגמור עם זה" אמרה הבחורה הברונטית ששמה התגלה כאמה.

"כמו שלכולנו מגיע שם, כך גם לו", אמר שחור הבגדים.

"אולי ריי?" שאל לאיוס.

"ריי?" שאלו כולם במקהלה.

"מה? הוא נראה כמו ריי. אם לא מתאים לכם אפשר להחליף."

"לא, זה בסדר" אמר הנער, שהיה מוכן להתפשר על כל שם רק לא על אדון טמבל.

"מה איתך?" שאל ריי את שחור הבגדים.

"המממ… אני מתאר לעצמי שאתם יכולים לקרוא לי בלאק."

אמה התחילה לצחוק, "בלאק? למה לא גבוה או שרירי? יש לך שם יותר מפורש מזה?" שאלה בסרקסטיות והמשיכה לצחוק.

"א…אני דווקא חושבת שהשם מאוד מתאים לך!" אמרה אלה שהתחילה את המשפט בחוסר ביטחון וסיימה אותו בעובדה קבועה.

אמה שלחה לעברה מבט מזרה אימים שאלה לא שמה לב אליו בכל מקרה כי היא הייתה עסוקה בלהסתכל על בלאק בהערצה. עברה לריי מחשבה שלא משנה למה חמשתם נכנסו, זה לא עומד להיות קל .

"טוב" אמר בלאק, "אז אחרי שנתנו שמות לכולנו, בואו ננסה למצוא דרך לצאת מהמקום הזה ולמצוא מי אנחנו בכלל!"

פוסטים קשורים

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *