סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פרק 4 – מעליות או לא להיות!

כשריי פקח את עיניו בבוקר, הוא ראה את בלאק ולאיוס יושבים על הרצפה ואוכלים משהו מתוך ארגז.

"אה התעוררת", אמר לאיוס.

"בוא תאכל", אמר בלאק.

עד אותו הרגע ריי לא ידע עד כמה הוא רעב, הוא פשוט התיישב לידם והתחיל לאכול את הבשר המיובש שהיה שם.

"ממממ… טעים… מה זה בכלל?" שאל ריי.

"בשר מאק", אמר לאיוס. באותו הרגע ריי עצר הכל ובחילה עלתה בגרונו.

"אתה רוצה להגיד לי… שאכלתי מאק? מאק מגעיל…?"

לאיוס התחיל לצחוק וחיוך גיחוך עלה על פניו של באלק. "אמרתי לך שהוא יאמין! חחח"

בלאק הרגיע את ריי ואמר, "זה בשר מילטנק, תירגע".

ריי נתן בלאיוס מבט מזרה אימים, או לפחות ניסה בגלל שקשה לעשות את זה כשהפה שלך מלא בבשר מילטנק מיובש.

שתי הבנות גם התעוררו ואכלו בלי יותר מדי בעיות.

"אוקיי", אמר בלאק, "אני חושב שכדאי שנחשוב לפני שאנחנו ממשיכים. כפי ששמתם לב הקומה הזאת בבסיס כמעט לא מאוישת כרגע אבל יש לי הרגשה שככל שנתקדם זה ישתנה. ראיתי מכונת ריפוי פוקימונים בחדר הצמוד לשלנו. יש שם גם אוכל פוקימונים, לכו לשם ותדאגו לפוקימונים שלכם."

כולנו קמנו ועשינו כדבריו. בחדר ליד היתה מכונה עם תאים מיוחדים לפוקדורים, שישה במספר. כולנו שמנו את הפוקדורים שלנו עליה והפעלנו את המכונה, זה לקח בערך 30 שניות. הייתה שם קערה מלאה באוכל פוקימונים, כולנו שחררנו את הפוקימונים שלנו מהפוקדורים כדי שיאכלו.

"אפשר להמשיך", אמר בלאק, "ותתכוננו, יש לי הרגשה שמשהו גרוע מתקרב". כולם הנהנו בראשם יצאו מהחדר והמשיכו במסלולם.

= = = = =

תארו לעצמכם חבורה, עם חמישה אנשים. אחת חושבת שהיא הכי טובה בעולם, אחת ביישנית וצדקנית, אחד שאין לו באמת שום דבר באישיות שאני יכול להצביע עליו ואחד שמנסה להנהיג את הקבוצה העלובה הזאת. אה כן ויש אותי. שמי נקבע כלאיוס מאז שהתעוררנו. אין לי בעיה עם השם, הוא נחמד.

עכשיו כל הקבוצה הזאת מנסה לברוח מבסיס של צוות מרושע שרוצה כוח ומנסה לשלוט בעולם כנראה. מתכון לאסון, אבל אני זורם עם מה שיש.

סוף סוף הגענו לסוף הקומה, הייתה שם מעלית שלא עובדת ומדרגות. "לעזאזל" אמרתי, "קיוויתי שלא נצטרך לעלות במדרגות".

אמה הסתכלה עליי במבט המעצבן שלה כאילו אני ילד מפגר, ריי הסתכל עליי מוזר ואלה ובלאק פשוט התחילו לעלות במדרגות.

עצה שלי, אם אתה נחטפים על ידי צוות מרושע לבסיס סודי, תבדקו לפני זה שיש להם מעלית.

המדרגות היו מדרגות שמתאימות לבניין 4 קומות, אולי יותר. אחרי כל המדרגות הם ראו שלט שכתוב עליו קומה 2. "אתה בטח צוחק עליי!" אמרה אמה, "כל זה בשביל קומה מחורבנת?"

"ציפית זה יהיה קל?" אמרתי לה. היא הסתכלה עליי במבט שאמור להיות מפחיד, מה שלא כל כך עבד בגלל שהייתה לה חתיכת בשר מיובש על הלחי.

"אני חושב שהבסיס הזה בנוי בצורת פירמידה", אמר בלאק, "ככל שנתקדם הקודמות יהפכו לקטנות יותר".

הם המשיכו ללכת בדיוק דקה לפני ששמעו צעדים. הם נכנסו לאחד החדרים שנמצאים במסדרון במהירות וחיכו שם בדממה.

"לעזאזל" אמר קול אחד, "אני שונא את זה שהם מציבים אותנו כאן".

"כן", ענה הקול השני, "ונותנים לנו את הפוקימונים העלובים האלה, צוות אימפריום הגדול! חה! גדול בתחת שלי".

"ממש ככה, אם לא היו משלמים טוב הייתי עוזב מזמן".

"יש לך את הכרטיס למעלית, כן?" שאל הקול השני.

"ברור שיש לי, הוא תמיד עליי".

כולנו הסתכלנו אחד כל השני. בהינד ראש יצאנו החוצה והפתענו את החיילים מאחור ועילפנו כל אחד מהם במכה בראש. היו להם אותם מדים כמו של השומר הראשון שראינו. בלאק לקח את הגופות הכניס אותם לחדר ויצא אחרי שתי דקות, אף אחד לא שאל מה הוא עשה שם.

הוא זרק על הרצפה שתי חגורות פוקדורים, אחת עם שלושה פוקדורים והשנייה עם שניים. "נראה שהמזל מאיר לנו פנים". אמר, "מי בוחר ראשון?"

"בוחר?" שאלה אלה בבלבול.

"אני צריכים עוד פוקימונים, מטומטמת", אמרה אמה שהמצב רוח המגונן שלה נעלם מאז אתמול בערב.

"אני אבחר ראשון!" אמרתי לפני שמישהו אחר יגיד.

אמה כמובן לא הייתה שמחה שזה המצב.

"אבל הפעם…" אמרתי והוצאתי את הפוקימונים מהפוקדורים שלהם.

עמדו שם חמישה פוקימונים.

אחד שנראה כמו שילוב של עקרב ועטלף בצבע ורוד, גלייגר. אחד שנראה כמו כלב כחול שעומד על שתי רגליים, ריולו.

אחד שנראה כמו סמור בצבע ירוק שחור עם נוצה על ראשו, סניזל. פוקימון אחד שנראה כמו כלב בצבע כתום עם פסים שחורים על גבו, גראולית'. ושועל קטן עם שש זנבות בצבע לבן, וולפיקס אלוליאני.

אני לקחתי את הפוקדור של גלייגר הכנסתי אותו חזרה לפוקדור ושמתי אותו בחגורה שלי. אמה בחרה את סניזל. ריי בחר גראולית'. אלה בחרה את הוולפיקס האלוליאני. ובלאק לקח את הריולו.

"אוקיי בואו נעוף מכאן", אמר בלאק, הוציא מכיסו את הכרטיס למעלית והלך לכיוון המעלית שהשארנו מאחור.

למעלית היה סורק שלא שמנו לב אליו קודם. הוא העביר מעליו את הכרטיס והמעלית התחילה להשמיע רעשים, עד שהיא נפתחה. כולנו נשמנו לרווחה כשראינו שהיא ריקה. עלינו עליה ולחצתי על קומה 5 מתוך 5 קומות שהיה אפשר להגיע אליהן. אף אחד מאיתנו לא ניחש מה יחכה לנו כשנעלה.

פוסטים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *