סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פרק 33 – מסעות ריי (ג')

סאנס אימן את ריי מאותו הרגע שהוא הרג את החיקוי שלו ושחרר את לוגיה.

"אז מה הקטע בכלל? איך הם השיגו ציפורים אגדיות?" שאל ריי.

"אתה מבין, מדובר בפוקדורים שמשתלטים על המוח של הפוקימון, אלה פוקדורים מיוחדים של צוות אימפריום. כששברת אותם, השליטה נשברה. הם פשוט השתלטו על הציפורים האגדיות והשתמשו בהם למה שהם רוצים".

"אז בעצם הם יכולים לתפוס מלא פוקימונים אגדיים ולא נוכל להביס אותם? אז מה אנחנו עושים?" שאל ריי בחוסר הבנה.

"אל דאגה, סאנס תמיד נמצא כדי להושיט לך יד בעת צרה", אמר סאנס ושלף יד שלדית, לסאנס היה חוש הומור די מוזר, אבל זה לא שריי שנא אותו או משהו, אז הוא שחרר צחקוק קטן.

הזמן עבר בצורה מוזרה. לא היה יום או לילה, סאנס אמר לריי שהזמן כאן עובר אחרת. יום יכול להיות שבוע שם ואתה יכול להיות שם שנים ולגלות שעברו כמה דקות.

אחרי כמה זמן ריי ראה את האישה שלבושה בשמלה לבנה, מסתכלת עליהם מרחוק. "זאת אמא שלי, נכון?" שאל את סאנס.

"כן, זאת היא, אני אחכה לך במערה, אתה יכול לדבר איתה", אמר וירד לחדר שלו מתחת לאדמה.

האישה נראתה פחות רוח עכשיו ונראתה כמו אישה אמיתית. ריי והיא עמדו שם, הוא לא ידע כמה זמן אבל זה הרגיש הרבה זמן.

"את יודעת… תמיד תהיתי לעצמי אם בכלל היו לי הורים… כשהתעוררתי בחדר ההוא, חשבתי שאני כנראה שיבוט של מישהו…" אמר ריי בעצב.

האישה התקרבה וחיבקה אותו, ריי לא התנגד, אבל לא החזיר חיבוק.

"ילד שלי… אני ניסיתי… אבל לא הצלחתי להתנגד אליהם. אבא שלך היה אדם קשה, לא משנה כמה ניסיתי הוא סירב לשחרר אותך ולתת לי לגדל אותך כילד רגיל. זה לא תירוץ, אבל אני חושבת שכדאי שתדע", אמרה ותוך כדי התחילה לבכות.

ריי עמד שם ועיכל את המידע שהרגע היא אמרה לו.

"אל תבכי, את לא יפה כשאת בוכה", אמר וניגב דמעה מהלחי שלה.

"אני לא כועס… להפך, אני שמח. זה אומר שיש לי עבר, גם אם אני לעולם לא אזכור אותו. זה אומר שיש מישהו שאכפת לו ממני. תודה לך… אמא", הוא הרגיש את כובד המילה כשהוציא אותה מהפה, אבל הוא לא התחרט שאמר אותה.

הוא חיבק את אמא שלו, נותן לעצמו להרגיש את האהבה שהוא ראוי לה ממנה.

"אז… את מתה…", אמר אחרי שנפרדו.

"אחרי שהחליטו שהם לא צריכים אותך יותר חשבתי שהרגו אותך, לא שרדתי הרבה אחרי, אם הייתי יודעת… הייתי עושה הכל כדי לעזור לך", אמרה בעצב.

"לא הייתה לך שום דרך לדעת, זה בסדר. עכשיו תגידי לי, מי זה אבא שלי?", שאל ריי בקול חסר רגש.

"אבא שלך היה אחד האדמינים של צוות אימפריום כשזה התחיל, קוראים לו טיארוס, הוא כנראה באימפריום פלאס כרגע, למה אתה שואל?"

כי כשאני אצא מכאן, אני עומד להרוג אותו".

אמא שלו לא אמרה דבר.

"זאת כנראה תהיה הפעם האחרונה שנראה אחד את השנייה, אבל אני שמחה שהצלחתי לפגוש אותך לפחות פעם אחת", אמרה עם חיוך עצוב.

"גם אני", אמר וחיבק אותה כשהיא נעלמה לו בין הידיים.

הוא ירד אל סאנס, הוא חייב להמשיך באימונים. האימונים היו מפרכים, אבל ריי התגלה כתלמיד מוכשר מטבעו, כנראה היותו "חייל על" תרמה לכך. אחרי תקופה שהרגישה כמו נצח האימונים הסתיימו. ריי שכב על הרצפה בחדר כשסאנס הפסיק את האימון במפתיע.

"הגיע הזמן שלך ללכת" אמר ובהה באוויר, ריי ידע שהרגע הזה יגיע ולא הופתע.

"אבל לפני זה אני רוצה לתת לך מתנה", אמר סאנס עם חיוך.

"מתנה? מה כבר יש לך שם?", שאל ריי בסקרנות, "אחת מחוליות הגב שלך?" שאל וחילץ צחוק מהמורה השלדי שלו.

סאנס הוציא פרימיום בול לבן מהאוויר.

"זה נכס משפחתי, של המשפחה שלך, ריי".

"המשפחה שלי? אין לי אפילו שמץ של מושג מי הם היו", אמר בחוסר ביטחון.

"שם המשפחה שלך הוא אורורה, כשאדם נהיה אדמין הוא זונח את שם המשפחה שלו, מתמסר לצוות אימפריום. בפוקדור הזה יש פוקימון שנשאר שם מהיום שהוא נוצר", ואז הפוקדור נעלם מהיד של סאנס.

"לצערי אני לא יכול לתת לך אותו כרגע, אבל אני יכול לכוון אותך אליו. הוא נמצא בבית של אבא שלך, כשתגיע לשם תשאל אותו לגבי פרויקט רד, תגיד לו שבאת לקחת את הממצאים, אחרי שהוא יביא לך את הפוקדור, אתה תראה מה יש בפנים".

"זאת בעיה, אני מתכונן להרוג את אבא שלי", אמר ריי.

"אתה נותן לרגשות להכתיב לך את הצעדים שלך, אם תיתן לזה לעלות לך לראש, זה עוד יכניס איתך לצרות", אמר לו סאנס בגיחוך ונעמד על רגליו. הוא לא ניסה לשכנע את ריי לא לעשות את זה, ריי ידע שהוא עושה מה שהוא עשה ברוב האימונים עד עכשיו, הוא נותן לו לבחור את הדרך שלו בעצמו.

"טוב, צריך להחזיר אותך לגוף שלך!" אמר בקול מתוח. "אם אתה רוצה לצאת ולחזור לעולם הרגיל, אתה תצטרך להתרכז טוב, לחשוב שאתה עובר לשם, כי רק אתה יכול לחזור לשם, אני לא יכול לעזור לך."

"אוקיי, אני אעשה את זה" אמר ריי, ועצם את העיניים וניסה לדמיין שהוא חוזר לגוף שלו, זה לא עזר. אחרי כמה ניסיונות כושלים הוא צעק בתסכול, "אני לא מצליח".

"תנסה להתרכז במשהו שמחבר אותך לעולם האמיתי, משהו שאתה תמיד תרגיש קשור אליו." אמר סאנס בקול מרגיע.

ריי חשב לרגע ואז עצם את עיניו. הוא התחיל לצייר את דמותה של אמה מול עיניו, העיניים בצבע ירוק דבש שלה, שיערה החום כהה, העור השזוף שלה, השפתיים המלאות שלה. החיוך היפייפה שלה, כשפקח את העיניים הוא ראה תקרה מעץ מעליו.

"אה, סוף סוף התעוררת, לקח לך זמן", אמרה יוקו.

ריי התיישב וראה שהוא נמצא בכפר המורדים, החרב שלו על גבו והפוקימונים שסאנס נתן לו נמצאים עליו, הוא לא ידע איך הם הגיעו אליו, אבל סאנס לימד אותו לא לשאול שאלות כשקסם מעורב בדבר, זה רק יגרום לו לכאב ראש.

"החברים שלך יצאו אם זה מה שאתה עומד לשאול, אם אתה רוצה להשיג אותם כדאי שתמהר. הם עדיין באימפריום פלאס, אבל הם עומדים לצאת משם בקרוב", אמרה יוקו בקול הזה שלה, קול של מישהו שרואה ויודעת יותר ממה שנראה לעין.

ריי נעמד על רגליו, "אני צריך שמישהו יוביל אותי!" אמר ליוקו בתחינה.

"זה בסדר, הוא בדרך", אמרה בדיוק כשהדלת נפתחה וליי נכנס פנימה כשהוא מסתכל על הרצפה, מגש אוכל בידיו.

"הבאתי את האוכל שביקשת שאני אב…", הוא עצר כשראה את ריי.

מוזר, חשב ריי לעצמו, הייתי בטוח שאנחנו באותו הגובה.

"אתה ער?! אני חייב להגיד לרורק!" אמר, השאיר את המגש ורץ במהירות החוצה.

"תאכל", אמרה יוקו, ריי אכל הכל, הוא התגעגע לתחושת אוכל יורד בגרונו. ליי בינתיים חזר, עם אחיו הגדול.

"אתה באמת ער! לא חשבתי שמישהו יכול לצאת ממצב כזה אי פעם! לא לפי מה שידוע לי בכל אופן. אנחנו צריכים לחגוג את זה!", אמר בקול חגיגי.

"רורק, הרגע חזרתי מסאנס", אמר ריי. רורק השתתק.

"הוא אמר שהעת הגיעה, אני יוצא עכשיו, כדי להשיג את החברים שלי, אבל הוא אמר לי להגיד לך שתתכונן, זה יקרה עוד מעט", אמר ריי והיה נראה שליי לא מבין בכלל מה הולך שם.

"א-אני מבין…" אמר בקול מהורהר ואז, "ליי, מעכשיו אתה הולך עם ריי, אתה המלווה שלו אל אימפריום פלאס", אמר רורק בקול סמכותי.

ליי לא הבין על מה בדיוק הם מדברים אבל הוא הרגיש שזה חשוב, "אני הולך להביא את החנית שלי!" אמר ועמד לצאת.

"אין צורך," אמר רורק והוריד את אחת החניתות שהיו קשורות על הגב שלו ונתן אותה לליי, "זה יספיק לך".

ליי היה מאושר אבל אז התרכז, כאילו יש לו משימה חשובה.

"אוקיי ריי, בוא נלך", אמר ויצא החוצה.

ריי יצא אחריו, המורדים הסתכלו עליו באופן מופתע אבל לא היה לו זמן לזה, הוא מיהר אחרי ליי. ליי לא ירד למטה, אלא המשיך את המסע על העצים, מה שהיה בסדר מבחינת ריי.

"מאז שהחברים שלך הצליחו לצאת, הם הגבירו את האבטחה ביער, דרך העצים זה הכי בטוח", אמר ליי למקרה שריי ישאל את עצמו למה הם לא הולכים על הקרקע. החושך ירד והם הלכו לישון על אחת מצמרות העצים, בבוקר שאחרי הם המשיכו והגיעו בסופו של דבר לשער.

"עכשיו צריך לחשוב על דרך להיכנס", אמר ליי כשריי פשוט התחיל ללכת לכיוון השער.

ליי רץ אחריו, חיילים התחילו לצאת מהשער, "איך אפשר לעזור לך?" שאל חייל שמן שעיצבן את ריי משום מה.

ריי הבעיר אש כחולה בידו הימנית, "זוז!"

האיש התחיל לגמגם, "א…אדוני! א…אם הייתי יודע שקוסם חזק אמור להגיע הייתי מתכונן מראש! סלח לי על החוצפה שלי!", אמר האיש ונפל על הרצפה מול ריי, שאר החיילים הסתכלו על ריי ביראה.

ריי החליט לשחק את המשחק. "אין לי זמן לשטויות שלך, עלוב! אני צריך לעבור!" אמר והתחיל ללכת כשליי אחריו.

"א…אבל אדוני! עם פרא?" אמר והתכוון אל ליי.

"יש לך השגות כלשהן לגבי בחירת בני הלוויה שלי?" שאל ריי בקול מקפיא.

האיש החוויר והשתטח על הרצפה שוב, "אני מצטער אדוני! לא התכוונתי! רחם עליי!" אמר ובכה.

ריי פשוט המשיך ושרף את דלת הכניסה במנעול, ככה היא נפתחה ללא בעיה.

הוא הלך כמו שהוא חשב שקוסם צריך ללכת, כאילו כולם פחותים ממנו, זה מסביר למה ריינאק התנהג כמו אדיוט. הם יצאו מהצד השני, הים באופק, מנצנץ. ריי פתאום ראה תמונה של העיר בראשו, והכוונה להגיע לבית מסוים, כאילו הוא רואה את העיר מגובה רב, סאנס הזה… ריי הלך עם הכיוון והגיע לבית מפואר, אפילו יחסית לשאר הבניינים באזור.

הוא דפק בדלת ומשרת פתח את הדלת, "אפשר לעזור לך אדוני?" שאל בקול מנומס.

"אני צריך לדבר עם טיארוס אורורה", אמר ריי בקול מתנשא.

"לא זכור לי שהוא קבע פגישה אם אדם כמוך, עכשיו אם תסלח לי," אמר וסגר את הדלת.

ריי פשוט שרף את הדלת ונכנס פנימה.

"אמרתי שאני צריך לדבר עם טיארוס אורורה, עכשיו", אמר ריי כאילו לא שרף הרגע את הדלת והדגיש את המילה האחרונה. המשרת ברח למעלה ואחרי דקה ירד למטה אדם עב בשר, עיניים חומות ושיער שחור, ריי לא האמין שהדבר הזה אבא שלו.

"איך אני יכול לעזור לאדם ששרף את דלת הכניסה לביתי?" שאל טיארוס בקול רגזני.

"אני כאן בשביל שני דברים", אמר ריי בהטעמה.

"אחד, אני כאן בשביל פרויקט רד, תביא לי את הממצאים", באותו הרגע טיארוס הלבין ועלה בחזרה במדרגות. הוא חזר אחרי כמה דקות, עם הפוקדור בידיו, הוא החזיק אותו בתחושת יראה, כאילו הוא ממש ממש חשוב.

"הוא עבר שנים במשפחה שלי, יצער אותי לדעת שהוא כבר לא ישאר אצלנו", אמר בקול עצוב.

"אל תדאג, תהיה בטוח שהוא ישאר, מה שמוביל אותי לדבר השני, לי ולך יש עסק פתוח", אמר ריי בקול קפוא.

"אני לא זוכר שאי פעם ראיתי אותך אדוני, אתה כנראה מתבלבל", אמר טיארוס בקול שעיצבן את ריי.

"מה אתה אומר… אתה בחיים לא ראית את הבן שלך? הבן שהחלטת להפוך לחייל עילית ובסוף לוותר עליו? הבן שחשבת שאף פעם לא תראה לעולם? אתה בטוח שלא ראית אותי?"

טיארוס הלבין, "העיניים… אבל איך…?" שאל בפחד.

"אני כאן כדי לעשות טובה לאנושות ולהרוג אותך, תעשה לעצמך טובה ואל תתנגד".

טיארוס הסתכל רגע מסביבו כאילו מחפש פתח מילוט, בסופו של דבר נראה שוויתר על הרעיון. הוא כרע ברך וגילה את צווארו. "תעשה את זה מהר". ריי הרים את החרב שלו, מטיב את התפיסה שלו בניצב ונושם עמוק, הוא הרים את החרב גבוה באוויר. מוזר לכמה דברים אנשים שמים לב כשהם עומדים להרוג מישהו, חשב לעצמו ריי, הוא ראה זבוב מתעופף במרחק עשרה מטרים, המשרת מתחבא מאחורי הדלת אבל עדיין מציץ, ליי בכניסה מסתכל על הנעשה בקור רוח, והאיש לרגליו ,נושם נשימות קצרות ומהירות, נשימות של אדם שלא רוצה למות, ריי הוריד את החרב בשיא המהירות לכיוון מטה… ועצר כשהחרב מילימטר מצווארו של האדם שבחיים אחרים הוא היה קורא לו אבא. ריי החזיר את החרב לנדן שהיה על גבו ויצא מהבית. טיארוס התחיל לבכות, כאילו הוא שמח שניצל.

"לא ריחמתי עליך בגלל שאתה אבא שלי או משהו, פשוט אם הייתי הורג אותך האחת שהייתה אמא שלי הייתה נהיית עצובה", אמר ריי לעבר טיארוס ויצא מהבית.

הוא שם את הפוקדור שקיבל בחגורה שלו, משלים את כמות הפוקימונים שלו לשישה, ליי הסתכל במבט שואל אבל לא לחץ לקבל שום תשובות. ריי עמד להגיד לליי שהם צריכים להמשיך כשפתאום פיצוץ נשמע מרחוק ועשן יצא ממקום כלשהו בהמשך, במפה שסאנס שלח לראשו הוא ראה שזה הבסיס באזור, ומשהו אמר לו שהחברים שלו נמצאים שם. הוא רץ לשם במהירות, ליי רץ אחריו.

"מה יש שם?" שאל ליי תוך כדי ניסיון לשמור על קצב.

"שם נמצא הבסיס, הם כנראה שם", אמר ריי, הוציא את ארקניין ורכב עליו בשיא המהירות קדימה, משאיר את ליי מאחוריו.

ריי הצטער להשאיר אותו מאחור אבל הוא ידע שהחברים שלו בצרות, והוא ידע שהוא חייב להגיע אליהם לפני שיהיה מאוחר מדי.

פוסטים קשורים

5 תגובות

  1. האמת, דיי נחמד שמראים מה קרה לריי באותו הזמן, ולא שכחו אותו לנצח.

    אני חושב שאני יכול להתרגל לסאנס… למרות שאני לא כזה אוהב קרוסאוברים…

  2. לא מכיר אנדרטייל אבל זה קצת מציק שאתה מביא דמויות מסיפורים אחרים (רק היום גיליתי מי זה סאנס)

  3. כמו שהוא אמר בדיסקורד, הוא פשוט רצה למצוא דמות שתאמן את ריי וחשב "למה לא סאנס?" זה לא שהוא עומד להפוך את זה לקרוסאובר שלם עם אנדרטייל, זה סאנס בעיקר כי הוא מימ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *