ריי התעורר באמצע הלילה עם כאב ראש חזק. הוא חשב שזה מה שגרם לא להתעורר עד שהוא שם לב שהוא שומע רעשים. אחרי כמה שניות שבהן העיניים שלו הסתגלו לחושך, הוא ראה דמות מחטטת תחת המיטה של בלאק. בשקט ובזהירות הוא ירד מהמיטה כשהדמות מתכופפת ומנסה להוציא משהו משם. הוא התקרב למרחק של שני צעדים ממנה וחיכה. כנראה הדמות לא ראתה כלום, כי היא הוציאה את מה שחיפשה והתבוננה בזה מקרוב, ריי שם לב שזה היה שקיק הכסף שהפרופסור השאיר לנו.
באותו הרגע האור בחדר נדלק מעצמו. הדמות, שהתגלתה כעוזרת מלמטה הרימה את ראשה וראתה את בלאק מביט בה בעיניים פקוחות, הסתובבה לצד ימין וראתה את ריי, היא מיד עמדה על הרגליים וניסתה לברוח אבל נתקלה בלאיוס ששמר על הדלת. מסתבר שהשלושה עבדו בתיאום מדויק בלי שידעו בכלל. בלאק קם מהמיטה שלו והרים את העוזרת מהחולצה שלה. העוזרת רעדה והתחילה להזיל דמעות, אבל לא צעקה ולא דיברה.
"אין לך שום הסבר?" שאל לאיוס מכניסה.
"מה יש להסביר?" אמרה, "לכם יש כסף, ניסיתי לגנוב אותו, פשוט מאוד. גם ככה אתם תהיו מתים כשרוג והחבורה שלו יטפלו בכם".
"רוג?" שאלו ריי ולאיוס אחר כך ונתנו מבט בבלאק.
"הכלב העלוב הזה…" אמר בלאק, לקח את שק הכסף מהעוזרת וזרק אותה מהדלת בלי לראות איך זה נגמר בכלל.
"תעירו את כולם, עפים מפה", אמר בלאק.
"למה? מי זה הרוג הזה?" שאל ריי.
"זה הבן זונה שניסה לאנוס את אלה?" שאל לאיוס. בלאק הנהן בראשו.
"לא הרגנו את מי שניסה לאנוס אותה?" שאל ריי בתמיהה.
"זה אחד אחר", אמר לאיוס עם חיוך כשהתחיל להעיר את אמה.
"אתם חייבים להפסיק עם הקטע הזה של האונס", אמר ריי לבלאק שהסתכל עליו עם עיניים מצומצמות עד שהתחיל לסדר את הדברים שלו.
"זה גם מה שאני אמרתי!" אמר לאיוס כאילו זה סימן שהוא צודק בנושא.
"טוב אם אתם לא רוצים למות, כדאי שנצא כבר!" אמר בלאק שכנראה נמאסו עליו בדיחות האונס.
הבנות התעוררו ואירגנו את הציוד שלהם אחרי שהסבירו להם בקצרה מה קורה. מסתבר שהיו תיקים בחדר, ביחד עם הבגדים. כל אחד מבני החבורה לקח סט בגדים אחד,ובשאר המקום שנשאר בתיק העמיסו עוד כמה מהחפצים שבלאק ואמה קנו בשוק הפוקימונים. בלאק חשב לרגע, פתח את החלון והתכונן לקפוץ ממנו.
"מה אתה עושה?" שאלה אלה בבהלה.
"אולי הם מחכים לנו למטה, אסור לקחת את הסיכון", אמר וקפץ.
ריי הלך אחריו וקפץ גם באמירת "על החיים ועל המוות", ונחת בקלילות על רגליו. מוזר, חשב לעצמו, חשבתי שזה יכאב יותר. אמה ואלה קפצו ביחד, ולבסוף לאיוס קפץ ונחת בקלילות על רגליו. הם הלכו מהר לכיוון היציאה מהעיר, בכיוון הנגדי ממנו הגיעו. אחרי כמה דקות הם שמעו צעקות, ואז ראו להבות במקום המשוער של המלון בו ישנו.
כל החבורה הסתכלה לכיוון בעצב, אבל אף אחד לא אמר דבר עד שבלאק קטע את הדממה "אנחנו צריכים למהר".
החבורה יצאה מהעיר והתחילה ללכת לכיוון הקיר הגדול שנראה בקושי בחשכה. ריי חשב על מה שקרה אתמול עם אמה. כשהם היו שתויים אבל עדיין היו מודעים למה שהם עושים, אמה והוא דיברו על מה שהם יעשו אחרי שיצאו מהבסיס.
אמה אמרה שהיא רוצה להיות שוטרת, "בהתחשב בכל הבעיות שאת עושה יכול להיות שזה רעיון לא כל כך טוב" אמר לה ריי, מה שזיכה אותו בהוצאת לשון ילדותית מכיוונה ואז היא נתנה לגימה לספל שהיה בידה.
"מה איתך?", שאלה אמה, "יש לך חלומות", ריי לא ידע מה לענות לה. הוא הרגיש חסר עבר, כאילו הוא נולד במעבדה ההיא, ולא נשלח לשם אחרי מחיקת זיכרון.
הוא גרם לאמה לשנות נושא עם בדיחה חסרת טעם והמשיך לשתות עד איבוד חושים.
ואז בלאק התקשח. "שמעתם את זה?" שאל.
"על מה אתה מדבר… אההה!" נשמע צעקה מכיוונו של לאיוס.
בלאק הוציא פנס מהכיס שלו וכיוון אותו לכיוון לאיוס, מה שהראה מראה מצחיק ביותר.
לאיוס שכב על האדמה, כשמעליו נמצא פוקימון אפור וגדול, עומד על אקבע, עם קרן על הראש, רייהורן. אותו הפוקימון ליקק את לאיוס.
אמה נקרעה מצחוק באותו הרגע, "אני לא מאמינה! עוד פוקימון שמלקק אותך? מרחת את עצמך באוכל פוקימונים או משהו?" בזמן שלאיוס זרק עליה אבנים וצעק עליהם לבוא לעזור לו.
"נראה שהוא מחבב אותך," אמר בלאק, "אולי תתפוס אותו?" לאיוס הצליח להשתחל מתחת לרייהורן.
"אוקיי בחור גדול", אמר וקפץ מצד לצד כדי להתחמם, "אתה שלי!" אמר וסימן עם האגודל שלו על החזה שלו.
הוא בחר פוקדור והוציא את גלייגר. גלייגר הסתכל על רייהורן, אחר כך על לאיוס ואז קפץ על לאיוס וניסה ללקק אותו.
"מה יש לפוקימונים האלה ממני?", שאל בזמן שאתה נקרעה מצחוק בצד.
אחרי שהוריד מעצמו את גלייגר, הוא ציווה עליו לתקוף את רייהורן, רייהורן חשב שמדובר במשחק והתחמק מהמתקפות כאילו כלום. בסופו של דבר הוא נתן נגיחה קטנה בגלייגר, זה כולל העייפות שנגרמה לגלייגר כשרדף אחרי רייהורן עייפו אותו והוא פשוט נפל על הרצפה ונרדם. לאיוס החזיר את גלייגר לפוקדור והתיישב על האדמה מיואש.
"למה וויתרת?" שאלה אלה.
"רק אלקטאבאז נשאר לי, והוא חסר תועלת נגד פוקימוני אדמה", אמר לאיוס בקול מיואש.
רייהורן שראה שלאיוס התעצב התקרב אליו באיטיות, ונתן לו ליקוק, "תלקק אותי, למה לא? אתה גם ככה לא תוכל להיות שלי", אמר לאיוס בעצב.
רייהורן הוריד את הראש ונתן מכה ללאיוס באזור החגורה, מה שגרם ללאיוס לקפוץ ולפוקדור הריק שלו ליפול על הרצפה.
"היי! בשביל מה זה היה?" שאל לאיוס את רייהורן.
רייהורן נתן בלאיוס מבט, ועם הראש שלו נתן מכה לפוקדור הריק, מה שהכניס אותו לתוך הפוקדור. הפוקדור הסתובב שלוש פעמים ואז הבזיק באור קטן ועצר.
"מה זה היה?" שאל ריי בקול מוזר.
"אתה כנראה ממש טעים אם הוא הכניס את עצמו לפוקדור ברצון חופשי", אמרה אמה וצחקה גיחוך קטן.
לאיוס הרים את הפוקדור והוציא את רייהורן. לאיוס קירב את ידו לראש של רייהורן, כנראה במטרה ללטף אותו. רייהורן באותו הרגע הרים את לאיוס על הגב שלו, והתחיל ללכת לכיוון אחר מהכיוון שרצינו ללכת אליו. מסתבר שללאיוס היתה בעיה עם לרכב על עצמים זזים, כי הוא היה מושבת ברגע שרייהורן העלה אותו עליו. כל החבורה הלכה בעקבות הרייהורן, כי לא היה שום דבר אחר שיכלו לעשות. אחרי עשר דקות הליכה רייהרון נכנס למה שנראה כמו מערה. הוא הניח את לאיוס על הרצפה ונתן לו ליקוק גדול, שהוציא את לאיוס מהבחילה ששרתה בו.
"תודה", אמר בקול ציני והכניס את רייהורן המאושר לפוקדור.
"נישן כאן עד הבוקר אני מתארת לעצמי", אמרה אמה.
כל החבורה הסכימה, והמשיכה את השינה שהופסקה במלון.
= = = = =
אחרי שניהלתם רומן קצר עם עוזרת במלון, התעוררתי באמצע הלילה כדי לעצור אותה מלגנוב לכם את הכסף, קפצתם מהחלון של המלון כדי לברוח מחבורה של אנשים שרוצה להרוג אתכם, ולוקקתם ואז נחטפתם בידיי רייהורן, אין דבר שאתם רוצים לעשות יותר מלישון.
לאמה כמובן היו תוכניות אחרות בשבילי. התעוררתי מצרחה שנמצאת מעל טווח הדציבלים הקיים, אפילו לזובאטים. אלה שכבה על הרצפה כשפוקימון שכנראה נרדם לידה בלילה בדיוק מתעורר. מה יש לפוקימון לישון עם הבחורה הזאת? השד יודע. מסתבר שזה היה טפיג, הוא הסתכל על אמה במבט מעריץ, כאילו היא הייתה אמא שלו.
"הוא חושב שאת אמא שלו", אמרה אלה, "זה כזה חמוד!" אמרה בהתרגשות.
לא יכולתי לעצור בעצמי וצחקתי "את נראית כמו אמא של חזיר", אמרתי ונקרעתי מצחוק.
אמה הסתכלה עליי במבט עצבני ואז אמרה לטפיג, "תתחפף", לא שזה עזר.
יצאנו מהמערה בזמן שהטפיג המשיך לעקוב אחרינו ממרחק של כעשרה מטרים. כל פעם שמישהו הסתובב הוא ישר התכדרר לכדור והתנהג כאילו הוא עצם דומם.
"את לא עומדת לעשות עם זה כלום?" שאל ריי את אמה.
"אני לא מאמצת גורים אבודים", אמרה אמה בעצבנות הרגילה שלה.
"אולי אתה תתפוס אותו בלאק?" אמרתי לבלאק.
באותו הרגע אמה הסתכלה עליי במבט מבוהל. היא כנראה רצתה לתפוס אותו, אבל לא רצתה להיראות חלשה לפוקימונים חמודים או משהו כזה.
בלאק חשב לרגע בזמן שאמה פשוט הוציאה פוקדור והוציאה את גולבאט, "נמאס לי ממנו, מתקפת כנף!" צעקה לגולבאט שתקף את הטפיג שלא הבין למה הוא תוקף אותו.
הוא ישר רץ לאמה והתחבא בין הרגליים שלה בפחד, בזמן שגולבאט ניסה למצוא דרך לתקוף אותו בלי לתקוף את המאמנת שלו. אחרי דקה אמה התייאשה והחזירה את גולבאט המתוסכל לפוקדור.
"אתה לא תעזוב אותי בשקט מה? טוב, בסדר", אמרה בזמן שטפיג נתן בה מבט מעריץ. היא הוציאה את הפוקדור שלה ונתנה לו מכה קטנה בראש איתו. הפוקדור זז שלוש פעמים ואז הבזיק ביד שלה.
"מה?" שאלה אמה כשקלטה שכולנו מתבוננים בה.
"לא ידעתי שיש לך צדדים כאלה רגועים", אמרתי וחטפתי אבן כואבת לזרוע.
"זה לא יפה שאתה צוחק עליה ככה!" אמרה אלה והגנה על אמה "אני חושבת שזה פשו… אה!" אלה פתאום צעקה והתחילה להישאב לבור חול באדמה.
בלאק ניסה להושיט לה יד, אבל פוקימון דומה לנמלה גדולה עם פה בעל שיניים חדות מאוד, בצבע החולות עצר אותו, טראפינץ'. אלה הוציאה את וולפיקס בזמן שנשאבה לתוך האדמה. וולפיקס שקלט שהמאמנת שלו בסכנה שלח רוח מקפיאה לכיוון הטראפינץ'. הוא נלחם נגדו קרב קצר והפסיד, קפוא לגמרי.
בינתיים בלאק הושיט לאלה יד ומשך אותה משם.
אלה הסתכלה על טראפינץ ואז זרקה עליו פוקדור ותפסה אותו. כולנו הסתכלנו עליה במבט מוזר.
"מה?", שאלה, "הוא חמוד!"
"אני חושב שאת לא יודעת את פירוש המילה חמוד, אלה", אמרתי לה.
"אני חושבת שאתה לא יודע את פירוש המילה לסתום, לאיוס", אמרה לי אמה בקול עצבני.
השתתקתי והמשכתי ללכת.
בהמשך היה מה שנראה כשער, היו הרבה סימנים של צמיגי מכוניות שעברו כאן לא מזמן.
"אוקיי", אמרתי וכולנו התקדמו לעבר הלא נודע.
