סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פרק 37 – פרויקט רד!

אוקיי' אז השם של היפייפיה הלוהטת שנמצאת איתי הוא זארה, שם נחמד. אחרי שהצלתי אותה (היא כמובן אמרה שזו לא הייתה הצלה והייתה מסתדרת לבד) היא אמרה לי שהיא עוזרת לליגה ושהם שלחו אותה כדי להוביל אותנו החוצה. ומשום מה היא הייתה בטוחה שעשיתי דברים כשהייתי בחדר שלה, כמו לחטט לה במגירות של התחתונים, לך תבין נשים. בכל אופן מצאנו לנו מכונת ריפוי וריפאתי את אלקטיבייר שהיה עייף מהקרב. חייכתי לעצמי, בלו איכשהו הצליח להשיג אלקטרייזר ופיתחנו את אלקטאבאז לאלקטיבייר באולם האימונים, הכוח שלו עלה ברמה דרסטית, ומי היה מאמין שהוא ילמד מתקפה כל כך חזקה.

"לאיוס, אני רוצה ללמד את האלקטיבייר שלך מהלך מיוחד", נזכרתי לעצמי במה שבלו אמר באותו היום.

"מהלך מיוחד? נשמע טוב", עניתי לו, "איזה מהלך?"

"חבטת וולט!" ענה לי עם חיוך.

"אה… זה לא מהלך שרק פיקאצ'ו יכול להשתמש בו?"

"ברעיון כן, אני לא יודע אם אתה מודע לזה או לא, אבל הפוקימונים שלכם מהונדסים גנטית, הם גרסה חזקה בהרבה מפוקימונים אחרים מאותו הסוג. אני די בטוח שבאלקטיבייר שלך יש די.אן.איי של פיקאצ'ו, ואני רוצה לבדוק אם התיאוריה שלי נכונה. אם זה נכון לאלקטיבייר שלך יהיה כוח שלא מהעולם הזה!" אמר את ההסבר הארוך עם חיוך.

הסתכלתי על אלקטיבייר שהנהן לי בראשו, "בוא נתחיל", אמרתי.

= = = = =

"תגידי, יש לך מושג איפה האדמינים נמצאים?" שאלתי את זארה.

"אני בטוחה שהם מסתובבים כאן איפה שהוא, צריך להיזהר שאנחנו לא ניפגש בהם או משהו", אמרה בקול מזהיר.

"בטח, להיזהר", אמרתי עם חיוך תחמני על הפנים.

המשכנו במסדרונות עד שהגענו למסדרון שנפתח לאולם גדול, הוא היה מואר ונקי, לא כמו הבסיס הראשון שהיינו בו, וכמובן שהייתה בו קבוצה של חיילי צוות אימפריום, ברגע שהם שמו לב אלינו כל אחד מהם הוציא פוקדור, היו שם בערך עשרה.

"לעזאזל, בוא נברח!" קראה אליי זארה.

אבל אני ברחתי מספיק, עכשיו אנשים עומדים לברוח ממני. עם חיוך על הפנים התעלמתי מזארה והוצאתי שני פוקדורים. רוב הקבוצה של הפוקימונים שלהם הייתה בנויה מרטיקייט, והיה שם האונדום אחד וקאמראפט. הוצאתי את שני הפוקימונים שלי.

אחד מהם היה קרנף עומד על שניים, בצבע חום וכתום, שתי קרניים באמצע הפרצוף וידיים ענקיות, רייפיריור. השני היה פוקימון ציפור טרף שרוב גופה היה בצבע אפור-חום, קדמת החזה שלו הייתה בצבע לבן, ובלורית בצבע כהה יותר עם מעט אדום הייתה על ראשו, מבט אימתני בעיניו, סטאראפטור.

"רייפיריור, רעידת אדמה! סטאראפטור ציפור אמיצה!" קראתי לשניהם.

רייפיריור נתן אגרוף לאדמה והרעיד את כל הרצפה, מוציא את כל הפוקימונים משיווי משקל, סטאראפטור זהר באור לבן ועף אל הפוקימונים בשיא המהירות, מעיף אותם ומפיל אותם על הרצפה. לא נשאר שום פוקימון עומד, כל הקבוצה ברחה בצעקות. החזרתי את הפוקימונים שלי לפוקדור שלהם, מסתכל בחיוך על זארה ההמומה. חשבתי שהיא המומה ממני אבל אחרי כמה שניות קלטתי שהיא מסתכלת על משהו מאחוריי.

"לקח לך הרבה זמן להגיע", אמר אייר.

"כן, אתה יודע איך זה, החיילים החלשים שלכם עיכבו אותי", אמרתי עם חיוך והסתובבתי לעברו.

"אני מקווה שאתה יודע עוד דברים חוץ מלדבר".

"רוצה לבדוק את זה?" אמרתי והוצאתי פוקדור.

הוא הוציא אולטרה בול וחייך את החיוך המטורף שלו, "בוא נראה!"

לא הצלחתי לעצור את עצמי, הרגשתי את החיוך נמרח על כל הפרצוף שלי, הפעם אני לא עומד להפסיד לו.

= = = = =

בסופו של דבר, הם החליטו לעלות לקומות העליונות, הם המשיכו ללכת עד שלפתע ראו מאחד המסדרונות חייל רץ על חייו, אחרי חצי דקה אלה יצאה מהמסדרון. היא הסתכלה על ריי בהתחלה במבט לא מזהה, "ריי?" שאלה, לא בטוחה אם זה הוא או לא.

"אני ולא אחר", ענה לה בביטחון.

היא רצה אליו וחיבקה אותו חיבוק גדול, "אבל איך… איך הגעת לכאן… חשבתי שנטשנו אותך מאחור", אמרה והתחילה לבכות.

"זה בסדר גמור, לא נטשתם אותי. הייתי צריך לעבור את התהליך שעברתי, מה שחשוב זה שעכשיו אנחנו ביחד!" אמר בקול מלא מוטיבציה. היא משכה באפה בחיוך ונגבה את הדמעות, היא התרחקה טיפה והסתכלה עליו.

"השתנית", אמרה בקול עובדתי, כנראה מתייחסת לעובדה שהוא צמח לגובה בחודשיים שעברו.

"אני רק מקווה שאת לא מתכננת לקחת אותו לעצמך, כי הוא כבר תפוס", אמרה אמה ומשכה את ריי לנשיקה קצרה.

אלה רק צחקה, "תהיתי אם אי פעם זה יקרה, הרי אתם מאוהבים אחד בשני מהרגע שהתעוררנו בחדר ההוא", אמרה עם חיוך.

"אנחנו? מאוהבים? תעשי לי טובה!" אמרה לה אמה בביטול, אבל היה אפשר לראות שהיא משקרת.

"טוב עכשיו זה לא משנה", אמר ריי והחזיר את השיחה למסלול, "אנחנו צריכים למצוא את בלאק ולהתאחד עם לאיוס וזארה, הם ירדו לכיוון מטה, אז גם אנחנו נרד", אמר ריי.

שתי הבנות הנהנו בראשן והלכו אחריו לעבר המעלית.

= = = = =

אלה חשבה לעצמה 'מי היה מאמין שריי יחזור? הוא נראה כאילו הוא התבגר בכמה חודשים, השיער שלו צמח עד סוף הצוואר שלו, הוא גבה והתרחב, ולבש בגדי מסע לבנים, וכמובן חרב הייתה חגורה לגבו, מראה שהיה גורם לכל אחד לברוח, והוא התנהג כאילו הוא מנהיג, ממש כמו בלאק'.

אחרי כמה דקות הליכה, הם שמעו קול מאיפה שהוא באזור, "חשבתי שבתור אלה שעושים את כל הבלגאן במפקדה, שתהיו לפחות יותר עירניים".

אדם אחד יצא מהמסדרונות שעברנו על פניהם ושלושת חגורות הפוקדורים שלנו היו בידו. לידו היה פוקימון רוח, בצבע אפור עם שתי ידיים ושתי רגליים ועין אחת, דאסקלופס.

'הוא כנראה האחד שגנב לנו את הפוקימונים', חשבה לעצמה אלה.

"אני עומד לקבל כזה קידום אחרי שאני אתפוס אתכם", אמר עם חיוך נבזי.

ריי לפתע הוציא פוקדור מהכיס שלו, "אין לי ברירה", אמר וזרק אותו, יצא ממנו איוי.

"איוי? אתה לא רציני! ואני עוד התחלתי לדאוג שיש לך שם פוקימון חזק, דאסקלופס, תגמור אותו!" אמר וצחק.

"איוי, אני לא יודע מה מיוחד בך כל כך, אבל אני מתחנן, אתה האופציה היחידה שלנו! בבקשה, תנצח!" קרא אליו ריי.

איוי הסתכל על ריי במבט בוחן, כאילו הוא בודק אם כדאי לו להשקיע אנרגיה במאמן כזה, הוא רק קרא "איוי", בנחישות והנהן בראשו.

"אגרוף רעם!" קרא החייל לדאסקלופס, הוא התקרב אל איוי וכיוון את האגרוף אל הגוף שלו. אלה חשבה שזה יגמר מהר כשפתאום הגוף של איוי התחיל להשתנות, הוא נהיה צהוב, פרווה קוצנית מפוזרת על גופו, ג'ולטיאון, אלה לא הבינה איך הוא התפתח אבל היא השאירה את המחשבה לאחרי הקרב. החשמל אפילו לא פגע בג'ולטיאון שזז לאחור וירה כדור צל אל דאסקלופס שמעד לאחור מהמתקפה.

"מתחכם, מה? אגרוף אש!" קרא החייל.

דאסקלופס שהיה עצבני מהמתקפה של ג'ולטיאון, התקרב אליו בכעס באגרוף בוער, רק כדי לגלות שהוא השתנה שוב, גופו של הג'ולטיאון נהיה פרוותי, בצבע אדום אש וזנב פרוותי עומד, פלריאון. כולנו הסתכלנו על פלריאון במבט המום כשהוא כיסה את הגוף שלו באש ותקף את דאסקלופס. אלה לא ידעה מה הולך כאן, אבל הייתה לה הרגשה שהם עומדים לנצח בקרב הזה איך שהוא.

דאסקלופס תקף את הפוקימון בכל מיני מתקפות, וכל פעם הוא שינה צורה, ופוריאון, אמבריאון, אספיאון, גלסיאון, ליפיאון וסילביאון. הוא שינה צורה בין כל ההתפתחויות של איוי כאילו זה טבע שני בשבילו, בסופו של דבר דאסקלופס נפל על הרצפה, נטול כוחות. החייל התחיל לסגת אחורה באיטיות כשהפוקימון שינה צורה לג'ולטיאון ותפס אותו בשניות, מגרגר עליו וגורם לו להישאר במקום. אחרי שוידא שהוא לא זז מהמקום שלו, הוא חזר לצורת איוי שלי, חיוך מרוצה מרוח לו על הפרצוף, "איוי", אמר כאילו כדי להרשים אותנו.

ריי לקח את החגורות וזרק לכל אחת מאיתנו את החגורה שלה. הוא תפס את איוי בידיים והסתכל עליו במבט המום. "זה… היה… מדהים!" אמר והרים אותו לשמיים, היה נראה שאיוי נהנה מתשומת הלב, החייל בינתיים ברח לו.

"מסכן הפוקימון הזה", אמרה אלה והחוותה על דאסקלופס.

איוי ירד מריי והתקרב אל דאסקלופס בזהירות, הוא התחיל לזהור והעביר אור לדאסקלופס. הפוקימון התעורר ולא הבין מה קרה, הוא הסתכל על איוי שהחזיר לו מבט עם חיוך "איוי", אמר. דאסקלופס הסתכל עליו וחייך, טופח לו על הראש ועובר דרך אחד הקירות, ממשיך לו בדרכו.

מסתבר שאיוי לא אהב להיות בתוך הפוקדור, כי הוא סירב לחזור לתוכו וקפץ לכתף של ריי שהסתכל על גזר הדין ובכה על מר גורלו. וככה החבורה התקדמה במסדרונות המפקדה, מחפשים את שאר החברים שלהם.

פוסטים קשורים

5 תגובות

  1. דווקא אהבתי את הרעיון של האיווי שיכול לשנות בין האיווילושנים שלו, מזכיר את האיווי שהיה לרד שיכל לשנות לגולטאון, ופוראון לפלאריון (טוב, לא סתם הוא היה חלק מפרויקט רד).

    ואני מניח שהוא גם כמו פיקאצו, לא מסכים להכנס לכדור שלו

  2. הממממ, איווי שמסוגל להשתנות לכל 8 ההתפתחויות שלו זה חזק!
    שווה להשקיע בפוקימונים מהונדסים….

  3. וואו, זה היה לא צפוי אבל עכשיו גם אפשר להבין למה קוראים לפרוייקט פרוייקט רד, כמו האיווי של רד, וויי. אין ספק שזה פוקימון חזק ברמות, מחכה לראות מה ריי יעשה איתו. אבל מעניין למה הוא השתמש בו ולא בשאר הפוקימונים שלו שאנחנו יודעים שהם חזקים ברמות.

  4. כשהייתי קטן הייתי משחק במשחקי דמיוןמשל פוקימון עם אחי ואז היה לי אייוי דומה כאחד הפוקימונים שהוא משנה צורה למשהו חזק על היריב בכל קרב וחוזר לצורת איוי בסוף הוא גם היה יושב לי על הכתף
    ואני יודע שזה נשמע הזוי קצת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *