סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פרק 20 – אדם הראוי לגדולה – חלק ב'!

הבן זונה הזה היה חזק. הבישארפ שלו תקף עם שיסוע לילה, אלקטבאז שלי בקושי הצליח להתחמק מזה. בינתיים הטפיג אל אמה שלח אש לכיוונו. הוא עמד לתת לו מתקפה, כשגראולית' קפץ עליו משום מקום ונשך אותו עם שיניים בוערות.

"קרוקורוק חפירה", אמר ריי בקול מקפיא, אני הייתי מפחד לעמוד מולו כשהוא ככה, הוא היה נראה חסר רגשות, כשהמטרה היחידה שלו זה להשמיד את ריינאק. בישארפ ניער ממנו את גראולית' בדיוק באותו הרגע שקרוקורוק יצא מהאדמה ותקף את בישארפ מאחור, בישארפ הסתובב וחסם את זה.

"אגרוף רעם!" צעקתי לאלקטבאז, הוא נתן אגרוף לבישארפ שהמשיך לחסום את קרוקורוק עם יד אחד וחסם את אלקטאבאז עם השנייה.

"גחלת! רסיסי קרח!" קראה אמה לסניזל וטפיג. הם תקפו את בישארפ וזה הוציא אותו טיפה מאיזון, אבל זה לא היה מספיק.

"שיסוע לילה", קרא ריינאק, בישארפ נתן מכה לסניזל ועילף אותו, ואחר כך רץ לכיוון אמה בשיא המהירות. טפיג נעמד שם, נחוש להגן על המאמנת שלו. כשבישארפ תקף טפיג התחיל לזהור. הוא נעמד על שתי הרגליים האחוריות שלו, הגוף גדל, הזנב שלו התארך, והיה נראה שהוא לובש חליפת מתאבקים, פיגנייט. לא היה יכול להיות לנו תזמון יותר טוב, חשבתי עם חיוך. היד שלו זהרה והוא נתן מכה לבישארפ שהעיפה אותו על אחד העצים, חבטת זרוע. לא נראה שאמה שמחה יותר מדי, עדיין היינו צריכים לנצח. בישארפ לא הראה סימנים לזה שהוא נכנע.

"פעימת ריפוי!" צעקה אלה לצ'נסי שלה, שהוציאה אור ורוד וריפאה את כל שאר הפוקימונים, המבט שהיה לה ולצ'נסי על הפנים, זה היה מבט של שנאה טהורה.

"אגרוף רעם!", "חפירה", "חבטת זרוע!", קראנו כולנו ביחד.

"גליוטינה", קרא ריינאק והסכינים של בישארפ התארכו, הוא נעלם וכאילו השתגר לנקודה שמאחורי הפוקימונים שלנו. פיגנייט נפל על הרצפה ללא תזוזה. אמה החזירה אותו לפוקדור, קרוקורוק ואלקטאבאז המשיכו להילחם נגדו, אבל המתקפות שלנו בקושי השפיעו עליו.

"גיבל!" צעק ריי. גיבל עמד שם, וחטף את המכות מבישארפ, אבל נראה שהמתקפות פוגעות גם בבישארפ כשפגע בעור הקשה של גיבל. לפתע נפתח בור לרגליו של בישארפ והוא התחיל ליפול אל תוך האדמה.

"טראפינץ' נשיכה!" קראה אלה לטראפינץ' שלה שיצר את הבור באדמה. טראפינץ' נשך את בישארפ שניער אותו מהיד שלו וזרק אותו איפשהו ביער. ריינאק ראה שהמצב מתחיל להיות לא טוב, אז הוא זרק עוד פוקדור ויצא ממנו פוקימון, הפוקימון היה עם שלושה ראשים, בצבע סגול שחור, עם בטן כחולה ושישה כנפיים יוצאות מגבו. הזנב שלו התפתל, כמעט נוגע באדמה, היידרייגון.

"פעימת אופל! חסל אותם!" קרא ריינאק עם חיוך מטורף על הפנים שלו.

"צ'נסי! מסך אור!" פקדה אלה. צ'נסי הקימה מסך זוהר שחסם כמעט את כל המתקפה של היידרייגון.

"פעימת ריפוי", בינתיים היידרייגון הוציא את בישארפ מהבור שהיה תקוע בו.

ריינאק התחיל לחלק פקודות לפוקימונים שלו, "תותח פלאש, ריקוד חרבות!" היידרייגון פתח את פיו ואור התחיל להצטבר בפיו, הוא ירה אותו לעבר צ'נסי שבקושי נפגעה, בזמן שמעל בישארפ הופיעו חרבות לרגע ונעלמו.

קרוקורוק הופיע מאחורי היידרייגון וניסה לתקוף, הוא עף גבוה, לפתע טראפינץ' קפץ מהעצים ונפל על הראש של היידרייגון. היידרייגון נחת על האדמה ועם אחד הראשים שלו נשך את טראפינץ' וניער אותו, זורק אותו על אחד העצים מעולף, אבל זה כל מה שהייתי צריך.

"אלקטאבאז מכת קארטה!" צעקתי.

"קבר חול!" קרא ריי, קבר החול עצר את היידרייגון מלברוח והוא קיבל את מכת הקרטה אל הראש.

"עוד פעם!" צעקתי לאלקטאבאז, אבל בישארפ הופיע משום מקום ופגע בו עם שיסוע לילה, שהוריד אותו במכה אחת. בישארפ רץ בשיא המהירות לעבר צ'נסי, שהייתה המרפאת של הקבוצה.

"רייהורן תעצור אותו!" רייהורן רץ אליו ופגע בו בשיא המהירות, בישארפ עף והסתובב באוויר, נוחת על רגליו. בינתיים היידרייגון נלחם נגד גולבאט, מאדקיפ, קרוקורוק וצ'נסי שעזרה מהקו האחורי.

"גולבאט נשיכת רעל!" קראה אמה.

היידרייגון חטף את הרעל לצוואר ונפל על הרצפה, "שאיבת חיים", קראה אמה, גולבאט נשך את היידרייגון בצוואר ושאב ממנו אנרגיה. אחרי שכל שאר הפוקימונים התאמצו ותקפו היידרייגון נפל, חסר כוחות.

"רעידת אדמה!" קראתי, רייהורן התחיל להזיז את האדמה, מה שהוציא את בישארפ מאיזון, גולבאט הגיע והרים אותו מהאדמה כמה מטרים ואז עזב, בישארפ התהפך באוויר והתכונן ליפול על הרגליים, אבל קרוקורוק נתן לו מכה מהצד והעיף אותו על אחד העצים, העץ נסדק. בישארפ סוף סוף התחיל להראות סימני עייפות.

"גלייגר עכשיו!" גלייגר התחבא בין צמרות העצים, חיכה לפקודה שלי.

הוא עף ונתפס על הראש של בישארפ, רייהורן התחיל לצבור מהירות ונכנס בו בשיא המהירות, הוא עף לכיוון האבן שבלאק התמוטט עליה, זה העלה את העצבים שלי, הוא הרג אותו, את האדם שאיחד כולנו כקבוצה, את האחד שהיה מקריב את החיים שלו תמורת כל אחד מאיתנו.

"רייהורן, תעיף אותו בכל הכוח!" רייהורן הבין את הכוונה שלי והתחיל לדהור לעבר ריינאק, מוכן להעיף אותו לעזאזל ולהרוג אותו בחבטה הזאת.

בישארפ הופיע מול רייהורן, "ראש ברזל!" קרא ריינאק, בישארפ חבט עם הראש שלו בראש של רייהורן וגרם לו לעצור ולגנוח מכאב.

הוא עמד לתקוף שוב כשקרוקורוק הופיע מאחוריו, נשך אותו נשיכה בראש, וזרק אותו הרחק מרייהורן.

בישארפ נעמד בקושי, אבל הוא עדיין לא ויתר. הוא השתמש בשיסוע לילה ותקף את גולבאט, שהתעופף באוויר ונחת על הרצפה חסר כוחות, ואת צ'נסי הוריד בגליוטינה. הוא עמד להמשיך כשקרוקורוק יצא מהאדמה מאחוריו.

"שבירת לבנים!" קרא ריי, היד של קרוקורוק זהרה והוא נתן מכה עם הצד של היד אל תוך הראש של בישארפ, בישארפ מעד לאחור, המכה הוציאה אותו משיווי משקל, רייהורן הגיע מהצד ונגח בו מעיף אותו לאוויר וגורם לו לנחות בצלצול מחריש אוזניים, הפעם בישארפ לא נעמד.

אנחנו עשינו את זה! אנחנו באמת עשינו את זה! ניצחנו אדמין! חיוך התחיל לעלות על הפרצוף שלי.

"היי… היי היי היי! אתם לא אמורים לנצח! אתם צריכים להפסיד!" צעק ריינאק כאילו הוא מתחיל להשתגע, הוא החזיר את בישארפ ואת היידרייגון לפוקדורים שלהם.

"אדוני, אם אתה רוצה אנחנו יכולים ל…" החייל לא הספיק לסיים את המשפט כשהוא עולה באש וצורח, בורח לתוך היער, הכפפה של ריינאק בערה באש שלו, לא הבנתי מה הקטע של הקסם הזה, אבל ידעתי שהדבר היחיד שעוצר את ריינאק מלשרוף אותנו זו ההרגשה שהוא ירגיש אחרי שיבין שהוא לא יכול לנצח אותנו בקרב הוגן.

מבט מטורף היה על פניו של ריינאק, "חושבים שאתם חזקים כל כך? חושבים שניצחתם? אני אראה לכם כוח!" קרא וזרק דאסק בול, הדאסק בול נפתח במין אפלה מוזרה, יצא ממנו פוקימון שנראה כמו מפלצת ענקית. הוא היה בצבע ירוק בהיר, מכוסה כולו בשריון קוצים, עם מעויין בצבע אדום באמצע.ההראש שלו היה בצורת דינוזאור ושיניים חדות בלטו משתי בלסתות האכזריות למראה שלו. הוא עמד על שתי רגליים, כשהידיים זזות בחוסר סבלנות, הזנב שלו זז לצדדים, טיירניטאר. ברגע שהוא יצא מהפוקדור סופת חול התחילה בכל רחבי היער, הוא שאג שאגה אכזרית, כאילו להגיד שכל היער הזה בשליטתו, שמתי לב למשהו מחובר לקצה הזנב שלו… לא… רק לא זה…

"עוד לא סיימתי!" צעק ושם את יד שמאל על הצמיד ביד ימין שלו, "התפתחות מגה!" צעק בטירוף, אור יצא מהאבן שמחוברת לצמיד שלו ומהאבן שמחוברת לטיירניטאר. הוא זהר באור לבן תוך כדי שהוא משתנה, הוא צמח לפחות במטר, קוצים נוספים יצאו מהגוף שלו, השיריון שלו נהיה גדול יותר, אימתני יותר. הוא הפך למפלצת אכזרית, הוא שאג בטירוף כשהשינוי הסתיים.

"לעיסה!" קרא ריינאק. טיירניטאר נראה מטורף לחלוטין, הוא תקף והעיף את הפוקימונים שלנו בקלות, נתן מכה לקרוקורוק כאילו לא היה יותר מצעצוע, והעיף את שאר הפוקימונים במכת זנב פשוטה, אפילו את רייהורן שהיה הכבד מביניהם. לא היה לנו סיכוי, לא נגד המפלצת הזאת.

החזרתי את הפוקימונים הפצועים שלי לפוקדורים שלהם, עד כמה שרציתי לנצח, ידעתי שאין לנו סיכוי, לאף אחד מאיתנו.

ריינאק התחיל לצחוק "חשבתם באמת שאתם יכולים לנצח אותי? באמת האמנתם לזה?" ריי כנראה התגנב מאחוריו כי הוא היה שם, נתן לו בעיטה מכוון היטב אל תוך הראש. ריינאק נפל על הרצפה והתרומם על ידיו, מנגב את הפצע שנגרם מהבעיטה. הוא נעמד, תפס את ריי בשתי כתפיו והכניס לו בעיטה עם הברך לתוך הבטן, אחרי שריי התקפל מכאבים הוא עשה זאת שוב ונתן לו אגרוף ללסת. הגעתי מאחוריו וכוונתי אגרוף אל הראש שלו, הוא תפס את הזרוע שלי ומשך אליו, נותן גם לי בעיטה, התקפלתי מכאבים. "אתם יודעים… לרוב אני גורם לאנשים כאב כי אני פשוט אוהב לגרום כאב… אבל אני בטוח שאתכם ההנאה תהיה גדולה יותר", אמר עם חיוך מרושע.

הוא הסתובב ותפס את אמה מהשיער שלה, והרים אותה באוויר, אמה התחילה לצרוח, הוא חנק אותה עם היד השנייה. שמתי לב שמתוך העצים מתחילות להופיע רוחות, כאילו כדי לצפות בקרב שלנו, אבל רוחות לא היו הצופות היחידות, על הענפים ראיתי את ליי מסמן לי משהו בידיים, הם עומדים לתקוף! זה היה הסיכוי האחרון שלנו!

אמה נתנה בעיטה לריינאק לתוך המפשעה, הוא שחרר את אמה שנפלה על הרצפה, משתעלת. ריינאק עמד לבעוט באמה כשנשמע צעקת קרב, ליי ירד מהעצים ואיתו לפחות 20 מורדים, כל אחד עם הפוקימון שלו, טאלונפליים, סטארביה, נוקטאול ועוד הרבה אחרים, הם תקפו את החיילים ואת ריינאק.

ריינאק שלף פוקדור והוציא פוקימון דמוי חתול שעומד על שתיים בצבעי שחור ואדום, אינסינרואר. טייראניטאר טיפל בעצמו לפחות בעשרה מורדים, כששאר החיילים של ריינאק מטפלים במורדים, ליי וריינאק עמדו אחד מול השני. ליי הוציא את דסידואיי וביחד עם נוקטאול הם התחילו לתקוף את אינסנרואר, בינתיים בצעקת קרב, ליי הסתער לעבר ריינאק עם החנית שלו, הפעם החנית הייתה נראית חזקה יותר, מתאימה יותר לקרבות אמיתיים. ריינאק בלם אותו עם כדורי אש ששיגר מהכפפות שלו, כשאינסנרואר מטפל בשני הפוקימונים של ליי. הוא היה עם מבט רצחני בעיניים, תוקף את ריינאק באגרסיביות ועוצמה.

"אני ארצח אותך על מה שעשית לאח שלי!" קרא ליי והסתער שוב על ריינאק, הוא הסתכל על ליי עם אותו החיוך המרושע שלו, "אתה ילד המורדים העלוב? אתה אפילו יותר גרוע מהאח העלוב שלך שניסה להגן עליך!" אמר וצחק ברשעות.

ליי שאג ותקף את ריינאק במלוא העוצמה, חרב הופיעה ביד של ריינאק והוא חסם את המכה של ליי. בינתיים אינסנרואר נלחם בדסידואיי שירה עליו חצים מרחוק, ובנוקטאול שהתחמק מהמתקפות שלו. "תגמור עם זה אינסנרור! להביור!" אינסנרור שחרר מטח אש מהחגורה שלו, פוגע בנוקטאול ודסידואיי, דיסידואיי בקושי שרד, נוקטאול נפל על הרצפה ללא תזוזה.

ליי תקף את ריינאק שוב, ריינאק חסם את המתקפות שלו כאילו היו כלום, ואז העיף אותו על עץ ותקע את החרב בכתף שלו ובעץ, מונע ממנו לזוז, ליי צרח בכאב, הדסידואיי של חיי ניסה לעזור לו אבל לא הצליח לעבור את אינסחנרואר, בינתיים ריינאק השעין את הרגל שלו על החרב ולחץ, מפיק ממנו צרחות ומחייך בעונג. שאר החיילים תפסו את המורדים כשהם כורעים על הברכיים, טיירניטאר עמד ולרגליו כל הפוקימונים שחיסל. נזכרתי במה שריינאק אמר בתחילת הקרב, אנחנו בחיים רק כדי לשעשע אותו, אנחנו לא יכולים לנצח.

הוא תפס את ריי והתחיל לבעוט בו, לא רציתי להסתכל, אבל לא הצלחתי להוריד את מבטי. אחרי מה שנראה כמו נצח של התעללות, הוא זרק את ריי על הרצפה, חבול. ריי הסתכל עליו במבט מקפיא, "היי… מה זה המבט הזה? אתה צריך להסתכל אליי בפחד!" צעק ובעט בריי שגנח בכאב. אמה רצה והסתערה על ריינאק, גורמת לו להפסיק לבעוט בריי.

ריינאק תפס את אמה והשכיב אותה על הרצפה, כשהוא תופס בשערה, ריי הסתכל על הנעשה בחרדה, "הו! מה יש לנו כאן? זוג אוהבים!" אמר וצחק צחוק מרושע. "אתה יודע… יש פוקימונים שאם תרצח את בן הזוג שלהם הם יתאבדו… אני רוצה לבדוק אם זה גם תקף לגביכם", הוא שלף סכין מהאוויר והתחיל להעביר אותה על הצוואר של אמה, יוצר שם שריטה ארוכה. דם התחיל לזלוג על האדמה, מה שגרם לרוחות שצופות מהצד להתחיל להשתגע, איכשהו ריי הצליח לשגר בעיטה לראש של ריינאק ולהעיף אותו מאמה. ריי נעמד על רגליו, בקושי מצליח להחזיק את עצמו, אבל המבט האפל נשאר בעיניים שלו.

ריינאק שיגר לעבר ריי אגרוף שריי אפילו לא ניסה לעצור ונפל על הרצפה.

"תקשרו אותם לעצים", אמר ריינאק בחיוך מטורף והחווה בידו, חבלים הופיעו מהאוויר. הם קשרו את כולנו, אפילו לא התנגדתי… אין תקווה… אנחנו הפסדנו.

הסגן שלו דיבר עם ריינאק, "אדמין, אולי נוכל לשמור את הבנות? יהיה לי בהן שימוש טוב", אמר בחיוך מגעיל.

"סוטה היית וסוטה נשארת זאק, אבל מה שעושה לך את זה", ענה לו ריינאק בחיוך.

כולנו היינו קשורים במעגל העצים, מקיפים את קרחת היער, יכולתי אפילו לראות את בלאק שוכב על האדמה ליד אבן הרוחות המחורבנת.

ריינאק התקרב לריי הקשור, "אתה יודע… אני רואה את עצמי בך, את האני הקודם. טוב לב, מגן על החברים שלו, מטומטם!" צעק את המילה האחרונה ונתן לו עוד בעיטה, "לעזור לאנשים לא יעזור בכלום! הם רק מנצלים אותך וזורקים אותך אחר כך!" צעק והמשיך לחבוט בריי.

"תפסיק עם זה סוטה שכמוך! זה מה שעושה לך את זה? לגרום כאב לאנשים?" צעקה אמה עם דמעות על העיניים שלה, "חולה נפש!"

"את יודעת מה? יש לי רעיון!" אמר ריינאק עם עיניים מוארות, "אני פשוט אשרוף אתכם למוות!" הוא החווה ביד על עץ שמורד היה קשור אליו, העץ עלה באש, צעקות נשמעו, אלה התחילה לבכות, וריינאק נראה ממש מאושר מהצעקות האלה.

הוא המשיך ושרף את כל המורדים בזה אחר זה, גורם למקהלה של צרחות, "אותך אני שומר לסוף", אמר לליי שהסתכל בייאוש על כל מה שקורה. החמישה שנשארו, ליי, אני, אמה, אלה וריי, היינו קשורים בעצים מול ריינאק, מאחוריו העצים הבוערים, אבן הרוחות וגופתו של בלאק. בלאק… המנהיג שלנו… האדם שהחשיב אותי כחבר… הרגשתי מיואש, אין לנו שום סיכוי… ריינאק המשיך לבעוט בריי משום מה, כאילו היה אובססיבי אליו. בעיטה לבטן, אגרוף לפרצוף, הוא חבט בו כאילו הוא היה שק חבטות. לפחות את זה אני יכול להפסיק, חשבתי לעצמי.

"היי אפס! אתה חכם רק על אנשים קשורים? אתה סתם פחדן! אייר טוב ממך פי 100!" צעקתי לו. הוא עצר כששמע שאני משווה אותו לאייר.

"אייר הוא כלום בשבילי! סתם בריון מנופח עם קצת כוח ופחות שכל!" קרא בטירוף.

"אייר לא היה מפחד להילחם בנו ביחד", הוא נפל לזה, הוא הקיש באצבעותיו, והחבלים נשרפו, משחררים אותנו.

בקושי נעמדתי והוא כבר הופיע מולי, נותן לי אגרוף לפנים שלי, ריי בקושי הצליח לזוז, וליי הלוחם היחיד בין כולנו היה תקוע עם חרב לעץ. ריינאק הרים אותי מהאדמה וחבט בי בבטן עם הברך שלו, הרגשתי את האוויר יוצא מראותיי, הוא דחף אותי על אחד העצים כשנפלתי והקאתי את כל מה שנשאר בקיבה שלי. ריינאק עמד לבעוט לי בפרצוף כשאמה הופיעה מאחוריו ונתנה לו בעיטה לתוך המפשעה, הוא הסתובב אליה ונתן לה סטירה שגרמה לה להסתובב וליפול על הרצפה. הוא הרים את רגלו ודרך על הצוואר שלה, מתכנן למחוץ אותו עד שאמה תמות.

לפתע אלה הופיעה משום מקום וקפצה על הגב של ריינאק, גורמת לו להתרחק מאמה ולהתנער ממנה, הוא הצליח להוריד אותה ממנו ונתן לה אגרוף לתוך הלסת. הוא הרים אותה מהשיערות, מחזיק אותה באוויר בגלל היותה נמוכה, הפעם היא לא נתנה לו את הסיפוק ולא צרחה, רק הסתכלה עליו במבט מלא שנאה.

"מצטער זאק, תצטרך להסתפק רק באחת", אמר והוציא עוד סכין מהאוויר, "זה בסדר, גם ככה היא לא הטעם שלי", אמר זאק בגיחוך.

ריינאק העביר את לשונו על שפתיו וקירב את הסכין לעבר גרונה של אלה שרק הסתכלה על זה באומץ, זה גרם לי להעריך אותה יותר. אז זהו… זה הסוף… ככה אנחנו נגמור, בתור גופות של אנשים שריינאק רצח. הרגשתי את הייאוש מגיע לכל פינה בגוף שלי, הרגשתי קליל יותר, לפחות עכשיו אני יכול לוותר, משום מה אייר עלה במחשבות שלי. מצטער אייר, הקרב שלנו יצטרך לחכות לעולם הבא.

לריינאק היה חיוך מרוח על הפנים כשלהב שחור הופיע מהחזה שלו ואז נעלם, משאיר חור בחזה שלו, הוא הפיל את אלה על הרצפה כשהוא מתמוטט והסתובב על גבו, הוא כיסה את הפצע בידו, מנסה לגרום לדם להפסיק לצאת. מעליו גהר בלאק, העיניים שלו בצבע אדום זוהר, צבע לא טבעי, בידו נמצא הונאדג' השחור של גרג.

"מה אתם מסתכלים? תהרגו אותו כבר!" צעק ריינאק בבהלה אל החיילים שלו, תוך כדי שהוא סותם את החור בחזה שלו עם היד האחת שלו, ומשתמש בשנייה כדי לתקוף.

בלאק החווה בידו וכמות בלתי נתפסת של רוחות יצאה מהיער, מתנפלת על כל החיילים, שואבת מהם את החיים. טיירניטאר ואינסנרואר בינתיים התכוננו לתקוף את בלאק, אבל הרוחות היו יותר מדי, אפילו בשביל שתי מפלצות כמוהם, הם נלחמו בהם וניסו להציל את האדון שלהם. בלאק התקרב לריינאק בצעדים איטיים, מבט מטורף על פניו, מבט פראי וחייתי, לא הייתי בטוח שבלאק בכלל מודע לעצמו, היה נראה שיש לו מטרה אחת כרגע: להרוג את ריינאק.

ריינאק שחרר יריות אש שבלאק הסיט עם הונאדג' כאילו היו כדורי נייר, הוא הרים את הונדג' והתכונן להנחית אותו בעוצמה על ריינאק.

זאק פגע בבלאק מהצד, וגרם לו לצאת מאיזון, בלאק תפס את זאק ונתן לו בעיטה בבטן שגרמה לו להפסיק לזוז, וזרק אותו בכוח לא אנושי למרגלות סלע הרוחות, ריינאק בינתיים הצליח איכשהו לעמוד על רגליו, הוא התכונן לקרב כשבלאק פשוט זז במהירות, דקר את ריינאק שוב בחזה, הוציא את הונאדג' השחור, שקצות הלהב שלו זרחו באדום, כאילו הוא שאב את הדם של ריינאק אליו, וזרק את ריינאק על הסלע גם כן, סודק את הסלע בקול שבירה.

בלאק התקרב אל ריינאק שוב, הפעם זאק לא יכל לעזור לו. ריינאק המשיך לירות עם יד אחת, כשהוא משתמש ביד השניה ללחוץ על כל מיני לחצנים בשעון שלו. בלאק עמד מעליהם והנחית את הונאדג' במהלומה אכזרית כשהם בדיוק השתגרו. הונאדג' ננעץ באדמה, במרכז המעגל שתמיד נשאר אחרי שיגור. בלאק הוציא שלף אותו מהאדמה ושאג שאגה פראית, כל הרוחות שהיו ביער, בעיר ובכל מקום שהיה באזור נמשכו אליו, חלקן נראו כאילו הן רצות בשמחה ואחרות כאילו הן נשאבות בעוצמה. הן התחילו להתפתל סביבו, מכירות בו כאדון החדש שלהם.

מורדים ובראשם איש הדרקון, ואנשי העיר התחילו לצאת מהעצים, כל צד מכיוון אחר, אנשי העיר תפסו אותנו וקשרו אותנו. כשבלאק ראה את זה הוא עמד לפקוד על הרוחות לתקוף, אלה הגיעה וניסתה לגרום לבלאק להקשיב, משום מה הרוחות פינו לה דרך כשניסתה להגיע אל בלאק, כאילו בלאק רצה שהיא תעצור אותו.

היא דיברה אליו, מתחננת שיפסיק, היה נראה שזה השפיע, אבל לא מספיק כדי לגרום לו לצאת מהמצב המשוגע שאליו נכנס, הוא נעצר כשאלה דיברה אליו, כאילו הוא על סף ההתעוררות, כשאלה ראתה שזה לא עובד היא פשוט תפסה את הראש שלו ונשקה אותו. כל הרוחות קפאו במקומן, והסתכלו לכיוון בלאק. העיניים של בלאק חזרו למראה הרגיל שלהן, ואז הוא פשוט התעלף. אלפי הרוחות התפזרו לכל הכיוונים, כאילו היה פיצוץ רוחות שהעיף אותן לכל הכיוונים.

אלה צעקה אלינו, "אל תדאגו אנחנו נהיה בסדר!" כשהמורדים הטילו פצצות עשן ונעלמו ביחד עם בלאק ואלה.

אני, ריי, אמה וליי היינו קשורים ונגררנו לעיר, לא יודעים מה יעלה בגורלנו.

פוסטים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *