ראשי / יצירה / גורל אפל / פרק 39 – קרב אדירים חלק ב'!

פרק 39 – קרב אדירים חלק ב'!

'לרגע חשבתי שאני יכול לנצח את אייר בקלות שהייתה עד עכשיו, שאחרי שעברנו כבר חצי מהקרב אני אהיה האחד שינצח בכל הקרב הזה בלי בעיה. מסתבר שטעיתי, זה לא עומד להיות קל. אחרי שאייר סיים להגיד שהוא עומד להיות רציני הוא הוציא את הפוקימון הבא שלו. זה היה מאצ'אמפ'.

"וולקרונה, הוריקן!" קראתי, וולקרונה התחילה לנפנף בכנפיים שלה, יוצרת רוח אדירה, שלא עשתה למאצ'אמפ כלום. הוא פשוט עמד שם כאילו מדובר ברוח קרירה וקטנה וחיכה שתיגמר. וולקרונה בסופו של דבר התעייפה, והפסיקה.

"סיימת?" שאל אייר כאילו זה היה ממש משעמם, "כי עכשיו תורי, מאצ'אמפ, אגרוף דינאמי!" מאצ'אמפ התקרב אל וולקרונה ונתן לה אגרוף שברגע שפגע, התפוצץ בפיצוץ אדיר והעיף אותה באוויר. וולקרונה התעופפה בחוסר שליטה, לא קולטת מה קורה בכלל.

"אבנים חדות!" מאצ'אמפ נתן אגרוף לאדמה והוציא ממנה אבנים ענקיות שהתקדמו לעבר וולקרונה ופגעו בה, וולקרונה נפלה בחוסר הכרה. החזרתי אותה לפוקדור, זה שהוא ניצח פעם אחת לא אומר שהוא נהיה חזק יותר מבדרך כלל.

הוצאתי את רייפריור, רייפריור יצא וגרם לאדמה לרעוד קצת כשהוא נחת, הוא שאג שאגת קרב והיה מוכן להילחם.

"אגרוף דינאמי!"

"זרוע פטיש!"

שני הפוקימונים תקפו אחד את השני בידיים זוהרות, מה שגרם לפיצוץ אדיר, כל הרצפה רעדה.

"קרן מגה!" קראתי לרייפריור שתקף את מאצ'אמפ בקרן זוהרת, הקרן פגעה בו והדפה אותו לאחור, אבל לא נראה שזה גרם לו נזק גדול מדי.

"אגרופי קליע", מאצ'אמפ זז במהירות ושלח אלפי אגרופים מהירים, הם זזו כל כך מהר שנראה כאילו יש לו אלפי ידיים, רייפריור ספג את החבטות בשאגת כאב, מנסה להגן על עצמו.

"זרוע פטיש!" קראתי, רייפריור הרים את היד שלו כדי לתקוף את היריב שלו אבל זה היה איטי מדי.

"אגרוף דינאמי", מאצ'אמפ נתן לרייפריור אגרוף באזור הבטן, מעיף אותו לאחור.

רייפריור הסתער על מאצ'אמפ במהירות ומאצ'אמפ התכופף ועצר את החבטה, נגרר טיפה על האדמה ונעצר לבסוף.

"הטלה ססמית!" קרא אייר, מאצ'אמפ הרים את רייפריור באוויר וזרק אותו בחבטה מוחלטת על הרצפה, יוצר סדק ענקי ברצפה. רייפריור נעמד בקושי, מנסה להחזיר מלחמה.

"אגרוף דינאמי", אמר אייר בקול שנשמע טיפה מרחם. הוא חבט ברייפריור באגרוף אכזרי והעיף אותו, מעלף אותו לחלוטין.

'מה לעזאזל', המאצ'אמפ ניצח שני פוקימונים שלי ולא הראה אפילו סימן להתעייפות, הייתי חייב להוציא פוקימון שישתווה אליו. הוצאתי את אלקטיבייר, אלקטיבייר יצא בשאגה ופיזר ברקים בכל המקום.

"אה, חיכיתי שתוציא אותו, קיוויתי לראות כמה תתקדם עם הבחור הקטן הזה שלך", אמר אייר בקול מקניט.

"חיתוך צלב!" לא התכוונתי לעמוד שם ולשמוע את הדיבורים שלו.

אלקטיבייר תקף את מאצ'אמפ בשתי ידיים זוהרות.

"תחסום את זה", קרא אייר, מאצ'אמפ תפס את שתי הידיים של אלקטבייר, כל אחת ביד שלו.

"עכשיו, נעיצת רעל!" מאצ'אמפ התחיל לנעוץ את שתי הידיים האחרות שלו, שזהרו בסגול חולני באלקטבייר.

הייתי חייב לחשוב מהר, אלקטבייר חטף נזק בזירה בגלל שאני לא חשבתי מספיק מהר.

"אגרופי אש!" אלקטבייר העלה את האגרופים שלו באש, גורם למאצ'אמפ לעזוב אותם בהפתעה מהחום.

"חבטת וולט!" אלקטבייר צבר סביבו חשמל בהיר, ונכנס במאצ'אמפ בחבטה אדירה, מעיף אותו.

מאצ'אמפ פגע בקיר והשאיר שקע בצורה שלו, אבל לא נראה שהוא עומד לסיים את הקרב כל כך מהר.

הוא נעמד על הרגליים ונכנס לעמדת קרב, "אגרופי קליע!" מאצ'אמפ זז במהירות ותקף את אלקטבייר, אלקטבייר היה מוכן ונכנס למגננה, לא חוטף יותר מדי נזק.

"אגרוף קרח!" אלקטבייר חבט במאצ'אמפ באגרוף קפוא, מקפיא את החזה של מאצ'אמפ שפגע בו.

"אגרוף דינאמי".

"אגרוף אש!"

וככה שני הפוקימונים החליפו אגרופים, כל אחד נותן את כל מה שיש לו, כל פגיעה בין האגרופים יצרה פיצוצים אדירים, אבל לא נראה שאף אחד מהפוקימונים מתכוון לוותר.

אלקטבייר לפתע נפל על הברך שלו, אייר ראה את הפרצה, "נעיצת רעל!" קרא.

"חבטת וולט", קראתי, אלקטבייר הצליח בקושי להתחמק מהמכה של מאצ'אמפ, ונכנס בו בחבטה אדירה ומחשמלת, הוא העיף אותו אל הקיר, הפעם הוא לא נעמד בחזרה. אייר הכניס את מאצ'אמפ בחזרה לפוקדור, והוציא את הפוקימון הבא בתור.

זה היה פוקימון דמוי לטאה, בצבע אפור ברובו, הוא עמד על שתי רגליים קצרות והיו לו ידיים ארוכות. לאורך כל גופו היו קשקשים גדולים שלכל אחד מהם היה צהוב בקצוות, בראש ובקצות הידיים היה גם טיפה אדום, הזנב שלו היה ארוך ושפיצי וגם עליו היה מעט קשקשים, קומו-או.

אני ואייר הסתכלנו אחד על השני, מדברים במבטים בלבד.

"צלצול קשקשי דרקון!" קרא אייר, קומו-או התחיל להזיז את הגוף שלו, יוצר רעש מחריד בעזרת הקשקשים שלו שפוגעים אחד בשני בצלצול צורם.

אפילו אני לא יכולתי לסבול את הרעש, כיסיתי את האוזניים עם הידיים שלי, מסתכל על אלקטבייר מתפתל מכאבים.

"קרב צמוד", אמר אייר, או לפחות זה שנראה שהוא אמר כי לא שמעתי כלום אחרי הרעש שנגרם על ידי קומו-או.

קומו-או התקרב אל אלקטבייר וחילק לו כמה מכות אכזריות, מעיף אותו על הקיר. עשן נוצר מהפגיעה, כשהוא התפזר אלקטבייר עמד שם, בקושי מסוגל לזוז. אייר הסתכל על הפוקימון שלי במבט מרחם, מה שדי עיצבן אותי, אנחנו לא צריכים את הרחמים המחורבנים שלו!

"אלקטבייר! בוא נעשה את זה! אגרוף קרח!" קראתי, אלקטבייר נעמד במורל מחודש אם שני אגרופים קפואים והסתער לעבר קומו-או. קומו-או הצליח להתחמק משני אגרופים אבל השלישי פגע לו בלסת, מעיף את הראש שלו טיפה לאחור.

"סיים עם זה קומו-או, טופר דרקון!" קומו-או תקף את אלקטבייר עם שלושה טופרים ענקיים שזהרו בירוק, אלקטבייר ניסה להתחמק והצליח להתחמק מהמתקפה הראשונה, השיסוף השני פגע בו וגרם לו לשאוג בכאב.

"עכשיו תעיף אותו!", קומו-או נתן לאלקטבייר אגרוף בבטן, מעיף אותו וגם לו לנחות על הרצפה.

הוצאתי את הקוויק בול שלו כדי להחזיר אותו, קרן אדומה נשלחה לעברו אבל הוא לא חזר.

גם אני וגם אייר הסתכלנו על המקרה בחוסר הבנה כשאלקטבייר נעמד בקושי על הרגליים שלו, מסתכל על קומו-או במבט מפחיד.

"לא! מספיק, אלקטבייר! תחזור לפוקדור שלך!" אבל לא משנה כמה ניסיתי, אלקטבייר לא חזר.

"הפוקימון שלך בדיוק כמוך, עקשן ולא מבין מתי לוותר. סיים עם זה קומו-או! קרב צמוד!" קומו-או זז במהירות, מתכוון לתקוף את אלקטבייר שעמד ללא תזוזה.

"אלקטבייר! תחזור כבר! מספיק! אתה תהרוג את עצמך!" קראתי לעברו, אבל הוא המשיך לעמוד שם, מחכה למתקפה של קומו-או.

קומו-או נתן לו כמה חבטות אבל אלקטבייר לא זז. הוא הסתכל על קומו-או במבט אפל, ואז הגוף התחיל לייצר אנרגיה, בצורה עצומה. קומו-או המשיך לתקוף אותו, אבל לא נראה שהוא שם לב לזה בכלל. החשמל שהוא צבר היה כל כך חזק שבקושי הצלחתי להסתכל, אבל הייתי חייב לעשות את זה בשביל הפוקימון שלי, הייתי חייב להאמין בו.

אלקטבייר סיבב את הראש שלו אליי וחייך חיוך עצוב, ואז עם כל האנרגיה שצבר הוא הסתער לעבר קומו-או בשאגת קרב, מפוצץ את כל המנורות שהיו בחדר, מעיף את קומו-או איתו, וממשיך עד ששניהם פגעו בקיר בפיצוץ אדיר. הפיצוץ יצר אור חזק שסינוור אותי ולא איפשר לי להסתכל, ואז נהיה חושך ולא היה אפשר לראות כלום.

כשתאורת החירום נדלקה ראיתי את ההרס שנעשה בחדר, אבל לא משנה כמה הסתכלתי, לא ראיתי את אלקטבייר. אייר הסתכל על קומו-או במבט המום וכנראה גם הוא תהה איפה אלקטבייר. הסתכלתי סביב, בבהלה, מחפש את הפוקימון שלי, אבל לא משנה כמה חיפשתי לא מצאתי אותו.

"א…אלקטבייר… איפה אתה? זה לא מצחיק! איפה אתה מתחבא?" צעקתי ברעד.

"ה…הוא… הוא אידה את עצמו מרוב אנרגיה…" שמעתי את זארה אומרת בקול רועד, בכלל שכחתי שהיא נמצאת שם.

לא… לא לא לא! זה לא קורה! כובד ההבנה פגע בי במלוא העוצמה, אלקטבייר לא עומד לחזור.

נזכרתי בכל הרגעים שהיו לי עם הפוקימון שלי, כשהוצאתי אותו מהפוקדור בפעם הראשונה, כשהוא נלחם נגד אייר והתפתח במהלך הקרב, באימונים שעשיתי עם בלו, נזכרתי בזה שהוא אמר עם חיוך, "וואו, הפוקימון שלך ממש אוהב אותך, מה? אני בטוח שהוא יעשה הכל בשבילך", נזכרתי בכל הקרבות שעברנו, בכל הרגעים שהיו לנו, דבר מזה לא יחזור, הוא נעלם, הוא לא יחזור יותר. לא הרגשתי שנאה עזה יותר כלפי צוות אימפריום יותר מאשר ברגע זה, בגללם הכל קרה, אני לא אתן לאף אחד להרגיש דבר כזה לעולם! אני אחסל את צוות אימפריום!

= = = = =

ראיתי את לאיוס נפל על הברכיים שלו בייאוש למשך כמה דקות, לבסוף הוא נעמד. רוב האנשים היו יוצאים שבורים מחוויה כזאת, הפוקימון שלו השתמש בכל כך הרבה כוח שהגוף שלו פשוט נעלם. בחיים לא ראיתי מישהו מסתכל ככה בשנאה כלפי מישהו אחר, לאיוס הסתכל על אייר במבט שהיה יכול להרוג.

"אני אהרוג אותך…", לחש בקול מקפיא, אפילו אייר פחד הראה שמץ של פחד על הפנים שלו, אפילו הוא קלט שלאיוס לא סתם מאיים, הוא באמת מתכוון להרוג אותו. שניהם הוציאו את הפוקימונים האחרונים שלהם. אייר הוציא חיפושית כחולה, עומדת על שתי רגליים, שקרן ארוכה מחוברת מעל הפה שלה, הרקרוס.

לאיוס הוציא פוקימון דמוי צפרדע, בצבע כחול, שעמד בעיקר על הרגליים האחוריות שלו, שהיו עבות יותר מהקדמיות, סנפיר היה מחובר לחלק האחורי שלו, ועוד שני סנפירים לראש, שני קוצים כתומים היו מחוברים לו לכל לחי, סוואמפרט.

שניהם הוציאו מהכיס שלהם אבני מפתח באותו הרגע, "התפתחות מגה!" הפוקימונים שלהם התחילו לזהור, גדלים ונהפכים לגדולים וחזקים יותר.

סוואמפרט הפך להרבה יותר שרירי בחלק העליון של הגוף, עוד קוץ צמח לו על הלחי, הסנפירים שלו נהיו פחות גבוהים ויותר ארוכים, ועוד סנפיר צנח באמצע הראש שלו.

הרקרוס גם הפך ליותר שרירי, הכחול של גופו נהיה כהה, כתום נמצא בעיקר על ראשו והפעם הקרן על ראשו שינתה כיוון, והפעם בולטת לכיוון השני, הידיים שלו גדלו ונעשו שריריות יותר.

שני הפוקימונים הסתכלו בכעס אחד על השני, סוואמפרט שכאילו הרגיש את הכעס של המאמן שלו, היה עצבני במידה לא תאמן.

"אגרוף קרח!", קרא לאיוס.

"אגרוף ממוקד!" שני האגרופים פגעו אחד בשני, אף אחד לא מראה סימנים לכניעה.

"תקשיב ילד, לא התכוונתי שזה יקרה", אמר אייר בקול עצוב, שכנראה רק הכעיס את לאיוס.

"סתום את הפה שלך! עוד אגרוף, סוואמפרט!" צעק לאיוס בקול מוטרף מכעס.

סוואמפרט הכניס בהרקרוס אגרוף והדף אותו לאחור.

"טילי סיכה!" קרא אייר, הרקרוס הרים את אחת הידיים שלו ומאיפה שהאצבעות נמצאות יצאו קוצים מהירים לעבר סוואמפרט.

"מפל מים!" קרא לאיוס, סוואמפרט אסף סביבו מים ותקף את הרקרוס, סופג את הנזק של הקוצים תוך כדי תקיפה.

הרקרוס תפס את את סוואמפרט והסיט אותו הצידה, כאילו לא התאמץ.

"קרב צמוד!" קרא אייר, הרקרוס תקף את את סוואמפרט, נותן לו כמה חבטות אדירות ומעיף אותו.

"לא אכפת לי מה תגיד, לאיוס! לא התכוונתי שזה יקרה! אף אחד לא מתכוון שדבר כזה יקרה!" צעק אייר.

"תסתום כבר! תסתום את הפה הכחול והמחורבן שלך! אני אהרוג אותך… אני ארצח אותך!" צעק לאיוס, מטורף מזעם.

אבל לא משנה כמה הוא ניסה, סוואמפרט לא הצליח לתקוף את הרקרוס יותר מדי, כל פעם סוואמפרט תקף, הרקרוס הסיט אותו בלי בעיה, הרקרוס היה מהיר יותר וחזק יותר.

"קליעי זרע!" קרא אייר, שרצה רק לסיים את הקרב.

הרקרוס חזר על תהליך היירי שלו, מכוון את היד ויורה לעבר סוואמפרט יריות ירוקות, סוומפרט שהיה חלש נגד מתקפות עשב נהדף לאחור, ונפגע קשות.

אחרי עוד כמה ניסיונות לאיוס בסופו של דבר נפל על ברכיו, "נכשלתי… אני אדם גרוע… אני מאמן פוקימון גרוע… ואני גם נוקם גרוע… אני מצטער אלקטבייר… אני מצטער שלא הייתי טוב יותר!" צעק והתחיל לבכות, אייר הסתכל מהצד בעצב, אני בטוחה שגם הוא לא רוצה שזה יקרה.

"הרקרוס…" התחיל להגיד, ולפתע זרם חשמלי התחיל לעבור בקירות של החדר.

אייר ואני הסתכלנו על הזרם בחוסר הבנה, סוואמפרט והרקרוס הסתכלו בפליאה, אפילו לאיוס הפסיק לבכות ולא הבין על מה הוא מסתכל, זה ממש נראה כמו ברק קטן שמטייל על הקירות.

החשמל עלה עד שהגיע לתקרה של החדר, ואז עבר איפה שנמצאים מטפי כיבוי האש, הם התפוצצו באור מסנוור טיפה ומים התחילו להתפזר על כל הרצפה של החדר, תוך כמה שניות כולנו נרטבנו והייתה על הרצפה של החדר כמות נכבדה של מים.

"הרקרוס… סיים עם זה… קליעי זרע.", הרקרוס הרים את היד וירה לעבר סוואמפרט את הירייה שהייתה אמורה להיות האחרונה של הקרב, אבל סוואמפרט כבר לא היה שם.

הוא הופיע לפתע מצדו של הרקרוס, תוקף אותו כשמים מקיפים את גופו.

"אגרוף ממוקד!" קרא אייר שלא הבין מה בדיוק קרה, הרקרוס נתן אגרוף לאיפה שסוואמפרט עמד לפני רגע, אבל לא היה שם כלום, הוא פגע רק במים וברצפה. הוא הסתובב רק כדי לקלוט את סוואמפרט מתנגש בו שוב, הודף אותו אחורה.

לאיוס נעמד לפתע, היה נראה שהוא הבין משהו.

"הוא… הוא עדיין מאמין בי… הוא מאמין שאני עדיין יכול לנצח… אני לא יכול לאכזב אותו, אני לא אאכזב אותו!" אמר בקול נחוש, "אגרוף קרח!"

"אגרוף ממוקד!"

סוואמפרט תקף את הרקרוס, הרקרוס ניסה להגן אבל איכשהו סוואמפרט נהיה מהיר יותר, ואז קלטתי, המים! סוואמפרט נעשה הרבה יותר מהיר כשהוא נמצא בסביבת מים, והמקום היה מלא מים אחרי שהמטפים התפוצצו.

סוואמפרט זז במהירות, תוקף את הרקרוס ומתחמק מכל מתקפה במהירות מדהימה, לפתע הזרם החשמלי הלא מוסבר שוב הופיע, ואז עבר למים, נכנס לאזור הקרב. הזרם חשמל את הרקרוס, גורם לו נזק, אבל לא נראה שהוא משפיע על סוואמפרט.

"אני לא אאכזב אותך, אלקטבייר! אני אנצח!" קרא לאיוס, "אגרוף ממוקד!" קרא לאיוס וסוואמפרט נתן אגרוף אכזרי לבטן של הרקרוס שלא הצליח להגן על עצמו אפילו בגלל החשמל.

הרקרוס עף ופגע בקיר, מתיז מים לכל כיוון, "מפל מים!" סוואמפרט אסף סביבו מים ואז במהירות מדהימה, תוקף את הרקרוס. הרקרוס נפל על הרצפה וחזר לצורה המקורית שלו. הזירה הייתה רגע בשקט, כולנו לא הבנו מה בדיוק קרה כאן, החשמל בינתיים זהר במים לרגע ואז התפוגג, לא משאיר כלום אחריו.

אייר הסתכל על לאיוס במבט עצוב, "תעשה את זה מהר", אמר ופשט את הידיים שלו לצדדים, מוכן למכה.

"אני לא חושבת שזה יקרה, מגנזון, כוח חבוי", נשמע קול כשכדור זוהר פגע בסוואמפרט והעיף אותו לרצפה, משאיר אותו באותו המצב של הרקרוס.

מהמסדרון ממול הופיעה אישה ולידה ריחף פוקימון באוויר. הפוקימון היה בצבע אפור, הוא היה נראה כמו חללית שאנטנה מחוברת למרכז ראשו ושלושה מגנטים מחוברים לתחתית שלו. לידו עמדה אמבר, שיער בצבע חום ערמוני, עיניים בצבע כחול קרח, היא הסתכלה על הכל במבט מחושב, כאילו חיכתה שהקרב ייגמר ורק אז התערבה, הסיכון הנמוך ביותר בשבילה.

"חסל אותם, מגנזון", אמרה בכל קר.

מגנזון התחיל לאסוף אנרגיה חשמלית והתכונן לחשמל אותנו למוות כשלפתע, "מהירות אקסטרים!" ארקניין הופיע משום מקום והעיף את מגנזון, עוצר אותו מהטעינה שלו.

רגע אחרי זה ריי הופיע שם.

"ר…ריי..?" שאל לאיוס בקול לא מאמין.

"היי, לאיוס, נראה שאתה צריך עזרה", אמר עם חיוך.

"האמת די הסתדרתי אבל אם אתה מתעקש…", אמר ונראה שהוא שכח ממה שקרה לשותף שלו לפני כמה דקות, ואז הוא השתתק והפרצוף שלו התקדר כשנזכר בזה כנראה.

הקרב של ריי ואמבר עמד להתחיל, ולא ידעתי מי מבין השניים עומד לנצח.

4 תגובות

  1. Hit Man

    הקרב בין לאיוס לאייר היה ממש טוב.

  2. Avatar

    הקרב היה מדהים עם תפנית לא צפויה, פעם ראשונה נראלי שפוקימון מת, לא?

    דרך אגב,בכל פעם שאני מנסה לדמיין איך אמבר נראית אני רואה את אוליאנה.

  3. Avatar

    הקרב היה מעולה, חבל שאלקטבייר כבר לא בחיים, אבל נראה שהוא עזר לסוואמפרט לנצח!

  4. Avatar

    וואו, קרב מדהים, ממש מקווה שאלקטבייר יחזור ללאיוס, פרק מדהים, ובר לפרק הבא ->

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.