סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פרק 45 – סבלו של קרלוס!

(לאיוס) הכל פה היה שממה פחות או יותר. זה אפילו לא היה מדבר, האדמה פשוט מתה, כמה סלעים צצו פה ושם, אור שמש מוזר על הכל, למרות שלא ראיתי שום שמש. "אז מה אנחנו אמורים לעשות כאן?", שאלתי את ריי. "בואו אחריי", אמר והתחיל ללכת. הסתכלתי על זארה שמשכה בכתפיה והתחילה ללכת אחריו. הלכנו כמה דקות עד שלפתע ראיתי עיגול זוהר, בצבע תכלת. כשהתקרבנו ראיתי שיש בתוכו עוד עיגול, ובטבעת שנוצרה ביניהם היו הרבה סמלים מוזרים. "כשאני מצאתי את מה שהייתי אמור למצוא, סאנס הביא אותי לכאן. הוא אמר לי שהוא לא יודע מה בדיוק המעגל הזה, אבל הוא יראה לי דברים שאני צריך לראות. אני חושב שכדאי גם לכם להיכנס אליו", אמר ריי בקול מהורהר. "אנחנו אמורים להיכנס ביחד?", שאלתי. לא ידעתי למה, אבל רציתי שזארה תיכנס איתי. "זה לא ישנה כלום, העיגול יראה לכל אחד מכם מה שהוא אמור לראות. אם אתם רוצים אתם יכולים להיכנס יחד". "טוב, על החיים ועל המוות", אמרה זארה ומשכה אותי פנימה במפתיע. המעגל היה גדול, היו יכולים להיכנס אליו חמישה אנשים ולהרגיש בנוח. העיגול לפתע התחיל לזהור באור חזק, האור התחזק יותר ויותר עד שלא יכולתי לראות כלום. כשהאור נחלש ראיתי שאני לא באותו המקום. זארה עמדה לידי, והיינו בתוך חדר מוזר, הייתה קטיפה אדומה בכל מקום, היה שולחן באמצע ושני אנשים ישבו משני הצדדים, גבר שלבש חליפת עסקים ונראה בשנות העשרים המאוחרות שלו, ועוד אחד שנראה בערך באותו הגיל, אבל היה אפשר לראות שהוא גבוה מאוד, הוא נראה לי מוכר משום מה. "איך אוכל לעזור לך אייר?", שאל האדם בחליפה את האדם השני, נדהמתי טיפה, אבל ראיתי שזארה לא הופתעה כלל. אז אייר לא נולד כחול, ואני חשבתי שזאת מחלה גנטית או משהו. "אתה באמת חושב שזה רעיון טוב להשאיר אותה עם פיראס קרלוס? אפילו סאנס חושש קצת", אמר אייר בקול דואג. "שטויות, אני סומך על פיראס בעיניים עצומות. אם כבר מדברים על פיראס, שקלת את הניסוי הזה שהוא מציע לך?", שאל קרלוס, האדם שכנראה היה המנהיג של צוות אימפריום. "הסכמתי, זה יקרה היום". "נו אתה רואה? אפילו אתה סומך עליו בנושא הזה. בכל אופן תחזור אליי כדי שאוכל לצפות בתוצאות". התמונה היטשטשה ואז עברנו לחדר אחר, ראינו שם אישה עם שיער שחור וחלק, היו בידיים שלה שתי חבילות עטופות, תינוקות, החדר עמדו עוד שתי דמויות, אחת לובשת גלימה אדומה, והשנייה גלימה כחולה, פיראס וסאנס. קרלוס עמד מהצד במבט מאושר. "הם יפים כל כך", אמרה האישה. "הם הילדים שלך, אני לא מתפלא", החזיר קרלוס. "הם פשוט שני הפכים בצבעים מה?", שאל קרלוס במבט מרותק כשהסתכל על שני התינוקות. "אני רוצה לקרוא להם ראיין וראול, על שם אחי ואבא שלי", אמרה האישה לפתע. "כל מה שתבקשי. הייתי רוצה להוסיף להם עוד שם, בלאק ווואייט (שחור ולבן באנגלית), אני חושב שזה יהיה הולם", אמר קרלוס. האישה הסתכלה עליו עם חיוך שמחייכים כשרואים ילד עושה שטות מסוימת, "הם ממש ישנאו אותך על זה כשהם יגדלו". "שטויות", אמר קרלוס ונישק את אישתו במצח. סאנס בצד חייך חיוך מאושר, בזמן שפיראס הסתכל עם חיוך זמום, אף אחד לא שם לב לזה. ===== (אלה) אלה נגעה בספר, הוא זהר לפתע ואז הולוגרמה קטנה של סאנס ריחפה מעל הספר . "אם אתם כאן, זה אומר שאני כנראה מת. אין לי על מה להתלונן, אני אשם במוות שלי, לא אף אחד אחר. בספרים האלה תמצאו את ההיסטוריה של כל מנהיגי הצוות לדורותיהם, אני מקווה שתמצאו פה משהו מועיל." אלה הרימה את היומן והתחילה לקרוא, אמה וסטיבן הקשיבו. קרלוס קראטוייה-ראזרה היה איש חזק, אידיאליסט, חסר פשרות. הייתה לו רק בעיה אחת, הוא היה תמים ופזיז לפעמים, פעם אחת עלתה לו ביוקר. הוא נשא לאישה את מריה, בחורה מבית טוב, אחיה ואבא שלה נהרגו באחת התקיפות שלנו, הם היו מאוהבים מהרגע הראשון שנפגשו, מה שמצאתי מאוד מצחיק. קרלוס היה איש שלא בדיוק הצליח לעמוד באותו המקום הרבה זמן, בזמן שמריה הייתה יותר רגוע, ולא אהבה לחץ. הם היו שני הפכים שאיכשהו הצליחו להתחבר. כמה שנים אחרי שנישאו מרייה הביאה לעולם שני ילדים, תאומים. אחד נקרא ראיין-וואייט, והשני נקרא ראול-בלאק, הילדים כמו ההורים שלהם היו שונים לגמרי, אבל הם אהבו אחד את השני, כמו שרק אח יכול לאהוב את אחיו, מי כמוני יודע? כשהגיע יום ההולדת ה-12 שלהם, עשינו את המבחן, מי יהיה הראש הבא. החוק ברור, כשיש לראש יותר מילד אחד, רק אחד מהם יזכה לתפוס את מקומו. כשהם ישנו הוצאנו מהפוקדור הישן במשרד של קרלוס אגיסלאש, הוא היה קיים מאז שהמנהיג הראשון יצר את הצוות. האגיסלאש הסתכל על שני הילדים במבט בוחן, ולבסוף עמד ליד ראול, קרלוס החזיר את אגיסלאש לפוקדור ויצאנו מהחדר. כשהילדים התבגרו התחלתי לפחד מפיראס, למרות שהוא כמוני, היה בו גם משהו אפל ולא מוסבר, בסופו של דבר עזבתי את המפקדה. עברתי לבית הקברות. יצרתי לי שם מקום בו אף אחד לא יכול לפגוע בי, אבל היו לזה כמה עלויות. אחת מהן הייתה שלא יכולתי לשמור על הילדים, אחת הטעויות הגדולות ביותר שלי. קרלוס הופיע לילה אחד בכניסה למקום שלי, הוא נראה כאילו לא ישן ימים. הכנסתי אותו כמובן, נותן לו לשתות קצת תה מרגיע. "מה קרה?", שאלתי. "צדקת סאנס… פיראס, הוא עשה ניסויים על הילדים", אמר בקול רועד. "ניסויים?! מה זאת אומרת?". "ראיין, הוא כבר לא מתנהג כמו שהוא התנהג עד עכשיו, הוא מתנהג כאילו אין לו רגשות, אתמול הוא רב עם ראול… עצרתי אותם לפני שזה החמיר ומצאתי אותו מחביא סכין בשרוול שלו סאנס…, וראול… לראול יש התקפים… כל כמה זמן הוא פשוט מתחרפן, שובר דברים, מתנהג באלימות לאנשים, אם אייר לא היה באיזור היו לנו שלושה הרוגים. מריה והארוסה שלו, אלה, מצליחות להרגיע אותו לפעמים, אבל כל פעם זה פחות ופחות יעיל. רק אתה יכול לעזור לי! בבקשה סאנס!", קרלוס התחנן על ברכיו, לא יכלתי לסרב לו. אמרתי לו לחכות, שאני אנסה למצוא משהו שיעזור בעניין. אמרתי לו שימחק את בלאק וירחיק אותו מראיין כשאני אחפש דרך שתשנה אותם חזרה, אבל כבר אז הייתה לי הרגשה שזה מאוחר מדי. ===== (זארה) אחרי שראינו את קרלוס מתחנן בפני סאנס לעזרה, עברנו עוד פעם, הפעם החדר היה אפל וראיין ופיראס עמדו שם. "אתה צריך לבקש ממנו את המנהיגות, אתה החזק יותר מבין שניכם", אמר פיראס בקול שקט, מפתה. "כן… אני החזק יותר…", אמר בקול חסר רגשות, קול שהכרתי היטב. עברנו עוד פעם חדר, הפעם ראינו את אלה קשורה, מוקפת בחיילים של צוות אימפריום. ראיין בראשם. "תוותר על המנהיגות ראול, אתה גם ככה לא התאמת אף פעם". אמר לעבר בלאק, שעמד וצפה במחזה. "שחרר אותה ראיין, אני לא אחזור על זה שוב", אמר בקול מקפיא. "אל תקשיב לו בלאק, הוא פשוט יהרוג אותך אחרי זה", צעקה אלה. "סתמי את הפה שלך", אמר חייל שאחרי מבט מדוקדק התגלה כריינאק, הוא סתר לה והיא נפלה על הרצפה, מחוסרת הכרה. בלאק עצר באותו הרגע, ואז המבט בעיניו השתנה, המבט הפך להיות כמו מבט של חיית טרף שננעלת על הטרף שלה. המראה נעלם ואז חזר, בלאק מעל ראיין, חונק אותו, כשכל החיילים מסביב במצבים אחרים של נזק, אחד עם ראש בזווית לא רגילה, אחד בלי יד, אחד עם חור בחזה, ריינאק היה זרוק בצד של החדר, כאילו מישהו הטיל אותו את כל המרחק הזה כמו בובת סמרטוטים. לפתע נשמע קול שחרור לחץ וראינו את קרלוס מעל בלאק כשמזרק נמצא ביד שלו. בלאק הסתכל עליו במבט לא מבין ואז נפל על הרצפה. "אתה צודק ראיין, אתה צריך להיות המנהיג, לא הוא", אמר ואייר הופיע, מרים את בלאק איתו והולך אחרי קרלוס. המראה השתנה, היינו בחדר שיש בו כל מיני מכשירים. אייר שכב מקופח על הרצפה, מעליו עמדו פיראס וקרלוס. "אל תעשה את זה… הוא לא אשם…", אמר אייר, דמעות בעיניו. "אתה תקפת את המנהיג שלך לא ככה? העונש חייב להיות קשה", אמר פיראס בקול אפל. קרלוס הסתכל על הנעשה בשתיקה. על מיטה בחדר, היה קשור לאיוס. הוא שכב שם בלי תזוזה, עם עיניים עצומות. "קרלוס, בבקשה! תעצור אותו!", צעק אייר, אבל קרלוס הסיט את ראשו. פיראס הזריק לגוף של לאיוס חומר, הוא פירכס לרגע על המיטה ואז נדם. "קחו אותו לבסיס הטירונים", אמר פיראס לשני חיילים שהיו בחדר. עברנו לעוד חדר, זה היה החדר של אייר. הוא ישב בחדר, מבט שבור בעיניו. סאנס הופיע באמצע החדר. "אין לי הרבה זמן, פיראס ישים לב אליי בסופו של דבר", אמר בקול בהול. "סאנס? מה אתה עושה כאן?". "אני יודע שלא אתה אשם, זה פיראס עשה הכל, הוא גרם לך להשתולל בגלל הניסוי שהוא עשה עליך. אסור לך להראות לו שאתה יודע! אנחנו חייבים לעבוד מהצללים, לנסות להפיל אותו יחד". אייר הסתכל על סאנס כמה דקות ואז מבט נחוש הופיע בעיניו, "אני מסכים". "טיפלתי בו", אמר הקול של קרלוס כשעברנו עוד פעם חדר, הוא דיבר אל ראיין. "עכשיו אתה תהיה המנהיג הבא של הארגון", אמר בקול גאה. ראיין יצא מהחדר, אבל הוא לא נראה שמח כמו מישהו שהודיעו לו את זה כרגע. הוא הלך, ונכנס לחדר שלו, על המיטה הוא מצא פתק.
פגוש אותי במערת היציאה, יש לי משהו חשוב להראות לך. אמא
הוא קימט את הפתק וזרק אותו באחת הפינות של החדר. הוא עמד שם במשך כמה שניות ואז הביט על הפתק, ויצא מהחדר. "מה רצית?", שאל ראיין כשהגיע למערה בה הפסדנו כל כך הרבה. "אסור לאמא לראות את הבן שלה?", שאלה מריה. "את יכולה לשאול תמיד, למה קראת לי לכאן?". "מתי נהיית כזה? מתי נהיית כל כך קר?", שאלה מריה והתקרבה לבן שלה, מחזיקה את הראש שלו בידיים שלה. "את יודעת…", אמר וליטף את היד שלה, "אני כבר הרבה זמן לא מרגיש… לא שמחה, לא עצב. אני פשוט… ריק. אולי את תוכלי לעזור לי". "אני אעשה הכל בשביל הבן שלי!", אמרה, נואשת לעזור לו. "אני שמח לשמוע", אמר ואז הרים אותה מהגרון, חונק אותה. "את מבינה, הפעמים היחידות שבהן אני מרגיש איזשהי הנאה זה כשאני מתעלל באנשים, אבל גם זה התחיל לדהות בזמן האחרון. אולי איתך זה יהיה שונה". מריה הסתכלה עליו, אבל לא נאבקה, היא רק הביטה בילד שלה בצער. היא נשקה את האצבעות שלה, ואז נגעה איתן במצח של ראיין, ואז היד נשמטה ונפלה רופפת לצד גופה והיה נראה שהיא איבדה את ההכרה. ראיין זרק אותה לתהום, כמו שעשה לבלאק. "פיראס, תתחיל להכין את השלבים האחרונים", אמר ולפתע פיראס יצא מהצללים, "בעונג רב", אמר. המראה התעמעם ואז נעלם, ושוב היינו בעיגול הזוהר. ריי עמד שם, מסתכל עלינו. "אז… מה ראיתם?", שאל. "נדבר על זה במערה", אמר לאיוס. הלכנו למערה ומצאנו את כל השאר מחכים. התחלנו לספר את הסיפור וכל השאר השלימו אותנו, כאילו היו שם. "איך אתם יודעים?", שאלתי. אלה סיפרה לנו על היומנים של סאנס. "מי היה מאמין שדווקא אני יהיה זה שידע פחות מכולם", אמר ריי וגרם לכל השאר לצחוק צחוק קטן. ריי כחכך בגרונו, "טוב, אני שמח שאנחנו בסדר שוב, כי אנחנו יוצאים עוד יומיים. והפעם לא מוותרים עד שבאמת נצא החוצה".

פוסטים קשורים

6 תגובות

  1. הפרק הזה מסביר בצורה טובה את כל מה שקרה, והשלים את כל החלקים החסרים, סוג של.

  2. לא ברור לי עדיין מי הייתה אלה. משעשע אותי שלבלאק קוראים ראול ואני יודעת מה פיראס עשה לראיין.

  3. הממממ עכשיו סוף סוף שומעים על הסיפור של ראיין ובלאק (או שאולי אגיד ראול?)
    ראיין מתגלה לבחור קר שמתעלל באנשים להנאתו (כאילו שלא ידענו לפני)
    אני מקווה שהחבורה תלמד אותו לקח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *