פרק 58 – תובנות הרומנטיקה!

(לאיוס)

אם אתם חושבים שסיימנו עם הדרמות להיום, אתם לגמרי תופתעו. קודם כל בדקנו את סטיבן שהיה קפוא בגוש קרח ענק, לא משנה כמה ניסינו הקרח פשוט לא נשבר.

"אני מניח שנצטרך להתקדם בלעדיו", אמר בלו בעצב, לידו רד וגרין פשוט הסתכלו על סטיבן במבט אטום. לעזאזל עם צוות אימפריום הזה! עוד מישהו שהחיים שלו אבדו בגללם. אני עומד לחסל את ראיין ואז אני אדאג לזה שהצוות הזה ייפול בלי שום יכולת לקום חזרה.

חשבתי שאנחנו סוף סוף נמשיך ללכת כשלפתע ה"ביג בוס" של צוות אימפריום והפרופסור שעדיין נשען על בלו הסתכלו אחד בשני.

"פרופסור", אמר קרלוס בקול קפוא.

"קרלוס", החזיר לו הפרופסור באותו הטון.

אייר התבונן על שניהם בריכוז, היה נראה שהוא מתכונן למשהו.

"יש לך הרבה אומץ להראות את הפרצוף שלך כאן שוב".

"תהיה בטוח שזה לא בגלל שרציתי לראות את הפרצוף שלך, קרלוס", החזיר לו הפרופסור וראיתי את סאנס מחניק צחקוק.

"הסיבה היחידה שאתה לא מת עכשיו זה רק בגלל שבזכותך הבן שלי עדיין חי", החזיר קרלוס באיום.

"הבן שלך?! על מה אתה מדבר? מה לי ולבן הלבקן הרצחני שלך?" שאל הפרופסור בבלבול.

"לא ראיין", ראיתי שקשה לו להזכיר את השם, מעניין איך הוא ירגיש אחרי שנהרוג אותו.  נצטרך לחכות ולראות אני מניח. "בלאק", אמר והחווה על בלאק.

"רגע… הוא הבן שלך?!" הפרופסור נראה מבולבל אפילו יותר מה שגרם לקרלוס לגחך.

"זה מצחיק אתה יודע. אתה מנסה להבריח חבורת נערים מהבסיס כשארבעה מתוכם הם מאנשי הבסיס עצמו… תמיד חשבת שאתה חכם גדול. מי צוחק עכשיו?" אמר לו קרלוס בשחצנות.

"אם זה היה תלוי בך אנחנו כנראה היינו מתים, אז אני שמח להודות לפרופסור", אמר לפתע ריי ונעמד לצד הפרופסור.

"ואתה מי?" שאל קרלוס בבלבול.

"ריי אורורה", מוזר, לא ידעתי שיש לריי שם משפחה בכלל. ואז זה קפץ לראשי.

"רגע… גם השם משפחה של זארה זה אורורה, לא? והיא אמרה משהו על זה ש'אמא תכעס אם תמות' או משהו כזה, לא? אתם אחים, נכון?" כזה אני, מומחה בהסקת מסקנות.

ריי וזארה הסתכלו עליי, זארה עם המבט הזה שלה של 'עוד פעם הוא עושה משהו מטומטם'.

"אתה רוצה להגיד לי שלא ידעת?" אמה שאלה אותי עם אותו המבט של זארה.

הסתכלתי על אלה כדי לקבל תמיכה אבל היא הסתכלה ממש חזק על הרצפה כאילו היא מנסה לשבור אותה בזמן שבלאק מסתכל עליה במבט שבור.

"אתם שניכם ידעתם שאתם אחים כל הזמן הזה ולא אמרתם לי?" אייר מצידו גיחך, זיכיתי אותו בפרצוף זועף.

"טוב… זה אמור להיות די מובן מאליו, לא? לא קלטת את זה מהדרך שדיברנו אחד עם השנייה?" לעזאזל עם ריי הזה, תמיד מביא טיעונים הגיוניים.

"חשבתי שאתה מנסה לפלרטט איתה או משהו", אמרתי וזה גרם לזארה להסתכל עליי עוד יותר כמו מטומטם.

"אתה אידיוט אתה יודע את זה?" אמרה לי והסתכלה לעבר הפרופסור וקרלוס שהסתכלו על השיחה מהצד.

"מה אתה מסתכל, פרופסור מחורבן?" כנראה הייתי עצבני או משהו כי זה יצא קצת יותר עצבני ממה שציפיתי.

"טוב, כל זה לא משנה", אמרה האישה עם השיער השחור שעדיין אין לי מושג מי היא.

"מרייה", נראה שהפרופסור מזהה אותה רק עכשיו.

"פרופסור. נוכל ללבן את כל העניינים אחרי שנעצור את ראיין. עכשיו בואו נתחיל ללכת", היא הייתה אישה מעשית המרייה הזאת, והיא הייתה די יפה.

התחלנו ללכת לכיוון שאליו הלכו פיראס וראיין כשקלטתי את זארה מסתכלת עליי בכעס.

"מה עשיתי עכשיו?" אמרתי בהתגוננות.

"אתה נועץ מבטים במרייה הזאת", כנראה גם היא לא ידעה מי היא בכלל, אבל יותר עניינה אותי עובדה אחרת ששמתי לב אליה מהמשפט.

"אני אוהב להסתכל על נשים יפות. למה זה כל כך מפריע לך? מקנאת?" שאלתי עם חיוך מתגרה והיא הזעיפה פנים.

"אה אז אתה בטח הסתכלת על אמה ואלה ככה בהתחלה?" היא ניסתה להישמע כאילו לא אכפת לה אבל ראיתי כמה אכפת לה. האמת אף פעם לא חשבתי על אמה ואלה בצורה כזאת, "אלה ואמה? הן כמו אחיות בשבילי", עניתי לה.

"מה שבטוח, המרייה הזאת… אם היא הייתה טיפה יותר צעירה…", אמרתי וזה גרם לזארה להזעיף פנים אפילו יותר.

"אתה מדבר כאן על אמא שלי", נשמע לפתע קולו של בלאק מאחורינו.

"אמא שלך?!" שאלתי בתמיהה וזה גרם לזארה להתחיל לצחוק, "לאיוס מפתה האימהות, מה? אני מניחה שאין לי בעיה עם זה. רק אל תבקש ממני עזרה כשהראש ישלח את אייר להוריד לך את הראש", נראה שזה לא גרם לבלאק להוריד את הפרצוף הזועף שלו.

מרייה הייתה לפנינו ודי הייתי בטוח שהיא לא שמעה כלום אבל רק ליתר ביטחון החלטתי לא להזכיר יותר את העניין.

"אז… בלאק, נראה שנזכרת בהכל. מה בדיוק הקטע שלך ושל ראיין? מה עשית לו שהוא רוצה להרוג אותך?" עניין אותי לדעת מה כבר בלאק עשה שגרם לאחיו התאום לנסות לרצוח אותו.

"זה לא ראיין, זה פיראס. פיראס אשם בכל… ואני עומד להרוג אותו", אמר בלאק בקול אפל.

נראה שהוא לא מעוניין לדבר אז עזבתי את זה, כל עוד הבחור הרע מת בסוף, לא באמת אכפת לי.

= = = = =

(אלה)

במשך כל הזמן הזה אלה הרגישה את העיניים של בלאק כאילו חודרות דרך הגב שלה. היא ידעה שהוא מסתכל עליה כל הזמן הזה אבל לא החזירה לו מבט, גם כשהתחילו ללכת והוא ניסה להשיג אותה. אלה הלכה בראש השורה, הכי רחוק שאפשר מבלאק. כשלידה מנהיג צוות אימפריום לשעבר והאישה היפייפיה עם השיער השחור.

"מה שלומך אלה?" שאל לפתע המנהיג בקול ידידותי.

"בסדר", ענתה אלה בחשד, היא לא הבינה למה הוא שואל אותה את זה.

"היא לא זוכרת אותך, קרלוס. תפסיק להשתטות ותציג את עצמך", אמרה לו האישה כמו שאומרים לילד קטן, אלה חשבה שזה יגרור כעס אבל קרלוס חייך לעצמו חיוך.

"אני אבא של בלאק, קרלוס, מנהיג צוות אימפריום. וזאת אשתי היפייפיה", את המילה האחרונה הוא הדגיש "מרייה".

"נעים להכיר", החזירה אלה קצרות.

"נראה שיש בעיה איתך ועם בלאק", אמרה מרייה אחרי כמה רגעים של שתיקה.

"אין שום בעיה", החזירה אלה בשקט, לא היה לה שום עניין שהאנשים האלה יכנסו למערכת היחסים שלה ושל בלאק.

"קרלוס, תשאיר אותנו לבד", קרלוס הסתכל על מרייה לשתי שניות ואז האט קצת את הקצב שלו כדי להגיע לאייר "גם ככה כל ענייני האהבה האלה הם מחוץ לתחום שלי", אמר בזעף.

"את מוכנה להסביר לי מה הבעיה בדיוק, אלה?" שאלה מרייה בתקיפות. אלה עכשיו הבינה שהאישה הזאת היא לא סתם אישה יפה שיושבת בבית בזמן שהמנהיג עושה דברים, זה נראה כאילו גם היא לוקחת חלק מהאחריות לפי המבט הזה שיש לה בעיניים.

"כמו שאמרתי, אין שום בעיה. את מוכנה להפסיק לדבר אליי כאילו אנחנו מכירות שנים? למעט השם שלך אין לי מושג מי את בכלל", אלה רק רצתה שיעזבו אותה בשקט, כל השאלות האלה רק עוררו בה רצון להסתובב וללכת לסוף השורה שם נמצא בלאק.

"אין שום בעיה?" אמרה מרייה והתעלמה לחלוטין מהחלק השני של המשפט, "רגע אחד אתם האוהבים הלוהטים שתמיד הייתם ורגע לאחר מכן את לא מסתכלת על בלאק בעיניים כשהוא מסתכל עלייך במבט שבור. אם זאת לא בעיה… אני לא יודע מה כן", אמר מריה בקול מלא תוכחה.

"כמו שאמרתי, אין שום בעיה. האלה שבלאק אוהב היא לא אני. האלה ההיא נמחקה יחד עם הזכרונות שלי, אני לא יכולה לקבל אהבה שמיועדת למישהו אחר", אמרה אלה בביטחון.

"את באמת מאמינה בגללי המאק האלה שאת מוציאה מהפה שלך?" אלה הסתכלה בהלם על מריה שהתפרצה עליה בכעס, היא לחלוטין לא ציפתה שהאישה הזאת תאבד את העשתונות בקלות כזאת, אבל זה לא מה שיגרום לה לשנות את ההחלטה שלה.

"האלה שבלאק הכיר בהתחלה שונה ממני, אנחנו רק נראות אותו הדבר. זה כמו לאהוב מישהו בגלל המראה שלו, ואני לא רוצה שבלאק יאהב אותי בגלל המראה שלי. אני רוצה שהוא יאהב אותי בגלל מי שאני".

"היה לבלאק כמה חודשים לפני שהוא נזכר כדי להכיר את האלה החדשה. אם הוא לא היה אוהב אותך גם אחרי המחיקה את חושבת שהוא היה מסתכל עליך כמו שהוא הסתכל עלייך קודם לכן?" אבל אלה חשבה גם על התירוץ הזה.

"בלאק נזכר לא מזמן, הזיכרון עדיין טרי אז ברור שהוא יתבלבל ביני לבין האלה הקודמת. אז כמו שאמרתי בהתחלה, אין שום בעיה". אמרה אלה באומץ אבל בעיקר כדי לחזק את עצמה עם ההחלטה שלה.

מרייה לידה שתקה והמשיכה ללכת והיה שקט ביניהן לכמה רגעים, אלה חשבה שהדיון בנושא נגמר והם פשוט עומדים להמשיך ללכת עד שהם יגיעו לראיין וינסו לעצור אותו. יש דברים יותר חשובים מאשר חיי האהבה שלה.

"את יודעת…", אמרה מרייה וקטעה כל מחשבה על שקט. "ראיתי את רא-בלאק שלי בהרבה מצבים. ראיתי אותו שמח, עצוב, כועס, מאושר אפילו. אבל כשהוא היה איתך כל הרגשות האלה יצאו ממנו בצורה מועצמת. כשהוא צחק, הוא צחק בדרך שאף פעם לא ראיתי אותו צוחק בה. כשהוא היה עצוב, הוא נראה כאילו התרסק לו הלב למיליוני חתיכות והוא נראה שבור ורצוץ. וכשהוא היה מאושר… בחיים שלי לא ראיתי אותו ככה. אני לא אכחיש, בהתחלה שנאתי אותך, ילדה חסרת ייחוס שהילד שלי מתאהב בה. אבל כשראיתי איך שהוא מתנהג כשאת באזור… זה גרם לי לקבל אותך", אלה לא ידעה איך להגיב לדברים, אבל נראה שמרייה לא נוהגת להשתפך ככה מול כל אחד.

"אם אתה אוהבת את בלאק, את צריכה להיות איתו כי זה עושה אותו מאושר. לא בגלל שהאהבה שלו מכוונת אל מי שהיית פעם. את מתנהגת בצורה אנוכית ובעצם שוברת לו את הלב וגורמת לו צער. תחשבי על מה שאמרתי, אבל באותה נימה אני אגיד לך את מה שאמרתי לך בפעם הראשונה שנפגשנו, אם אי פעם תפגעי בבן שלי, אני לא אהסס לעשות הכל כדי שזה לא יקרה שוב, הכל", אמרה מרייה בלהט ונראה שפה נגמרה השיחה.

אלה חשבה על מה שמרייה אמרה, יכול להיות שהיא באמת יוצאת אנוכית כאן? אם היא אוהבת את בלאק האם היא באמת צריכה לתת לו לאהוב אותה למרות שהיא לא ראויה לאהבה הזאת.

המסדרונות בהם הלכו היו רחבים ונראו כמו מעברים של מערות.

אלה האטה קצת את הקצב וראתה איך קרלוס מתקדם במהירות כדי להגיע לאשתו.

"רגשות… זה עסק מסובך…" אמר לידה אייר ואלה קלטה שהיא אף פעם לא באמת דיברה עם אייר לפני.

"אתה לא… לא הכרת אותי לפני זה, נכון?" שאלה אלה בחשש, זה מה שחסר לה? עוד מישהו שהיא לא זוכרת.

"ראיתי אותך כמה פעמים במפקדה. אבל לא, לא הכרנו אחד את השנייה מעבר לשמות אחד של השני", אלה נאנחה בהקלה, נמאס לה שאנשים מדברים אליה כאילו הם מכירים אותה הרבה לפני.

"הבנתי שיש בעיות בגן עדן", אמר אייר וכנראה התכוון אליה ואל בלאק.

"אין שום ב…" התחילה אלה לומר אבל לפי המבט של אייר היא קלטה שאין מצב שהוא יאמין לה, אז היא סיפרה לו הכל, כולל מה שדיברה עליו עם מרייה.

"זה בהחלט עסק מסובך. מצד אחד את גונבת אהבה שמיועדת למישהו אחר ומצד שני את גורמת לאחד שאת אוהבת כאב כשאת לא מקבלת אותה. בעיה מסובכת", אלה הסתכלה על אייר בצורה מוזרה, היא אף פעם לא חשבה שאייר יהיה אדם כזה, היא חשבה שהוא אדם אכזר שפשוט אוהב קרבות.

"אני מכיר את המבט הזה", אמר אייר וחייך לעצמו "זה המבט שאנשים נועצים בי כשהם מגלים שאני יותר מרק מכונת הלחימה של קרלוס. כשהם מגלים שאני לא רק נהנה מקרבות ויש לי רגשות כמו כל אחד אחר", אמר עם חיוך עצוב.

"לא חשבתי ש…" התחילה אלה לומר אבל לא ידעה מה בדיוק להגיד.

אייר רק שתק לכמה שניות.

"במשך כל הזמן הזה רק ארבעה אנשים לא ראו אותי כמפלצת חסרת רגשות שרק רוצה קרבות. קרלוס, שהיינו חברים מאז שהיינו ילדים, זארה שמאז שהצלתי אותה כשהייתה קטנה היא לא מפסיקה להסתובב לי בין הרגליים", את החלק האחרון הוא אמר עם גיחוך "לאיוס, הבן שלי. שבהתחלה העריץ אותי ואהב אותי ועכשיו הוא מסתכל עליי במבט של כל פעם שובר את הלב שלי מחדש, וריסה", את השם האחרון הוא אמר בעצבות שאלה אף פעם לא שמעה לפני.

"מי זאת… מי זאת ריסה?" שאלה בחשש.

"היא הייתה האישה שאהבתי כל כך שהייתי מוכן להקריב את חיי למענה. ביום שאיבדתי אותה קיבלתי את לאיוס לחיי. אני מצטער על האובדן שלה כל יום, אבל אני לא יכול להרגיש שאני רוצה שהמצב היה נגמר אחרת".

"זה… זה נשמע קשה", אמרה אלה.

"זה הרעיון ברגשות, לא? הם קשים. מצד אחד אני מרגיש צער כי ריסה מתה בגלל לאיוס, אבל אני יודע שאני אף פעם לא אוכל להרגיש שום רגש כלפיו מלבד אהבה. אני חושב שגם את צריכה להיות החלטית עם הרגשות שלך. אם את אוהבת את בלאק אז אל תיתני לו לחכות. אין לדעת איך המצב הזה ייגמר, כדאי לבלות כמה שאפשר עם אלה שאנחנו אוהבים", אמר בצער שהראה כמה הוא מתגעגע לריסה אהובתו.

אייר נשם עמוק והגביר את הקצב, אלה חשבה שהוא עושה את זה כדי להסתיר את העובדה שהוא בוכה.

כמה שניות אחרי זה לאיוס הגיע לצידה, "על מה דיברת עם האידיוט הכחול?" שאל בסקרנות, לועס משהו מוזר.

"גם אתה הגעת כדי להרצות לי על ענייני אהבה?" שאלה אלה בזעף, היא רק הייתה צריכה קצת שקט כדי לעקל את הכל.

"אה? על מה את מדברת?" שאל לאיוס עם פרצוף לא מבין, "רציתי להציע לך אחד מאלה", אמר והשיט לה מן מרובע לבן וקטן.

"מה זה?" שאלה אלה בחוסר הבנה.

"קוראים לזה מסטיק. בלו נתן לי. אמורים ללעוס את זה בלי לבלוע, יש לזה טעם טוב", אמר והניח אותו ביד שלה, ולפתע הוא נחנק לשנייה " לעזאזל, בלעתי את זה!" אמר והשתעל לרגע.

"רוצה את שלי…?" שאלה אלה בזהירות.

"את בטוחה שאת לא רוצה את זה?" שאל אבל היה ברור שהוא רוצה את זה.

"כן בטח… קח", אמרה אלה והניחה לו את זה ביד.

היא הביטה אחורה וראתה את ריי ואת אמה, מחזיקים ידיים, זה גרם לה להרגיש מן עקצוץ מוזר באזור של הלב שלה.

היא התכוונה ללכת לכיוון בלאק ולדבר איתו כשלפתע השיירה שלהם נעצרה.

המערה הייתה מספיק רחבה ואלה הלכה לאחד הצדדים כדי לראות מה קרה.

היא ראתה את פיראס עומד באמצע המעבר, הטרבנאנט והבאנט שלו עומדים לצידו.

"אני מתנצל מקרב לב", אמר בקול לא מתנצל בכלל, "אבל לא תוכלו לעבור, לא כל עוד אני חי", אמר עם חיוך שנראה מרושע גם על ראש שלד.

לפתע בלאק התקדם לעברו ועמד בראש השורה, הפרצוף שהיה לו על הפנים… אלה בחיים לא ראתה אותו ככה.

"זה לא שהייתה לי שום כוונה אחרת לגביך".