ראשי / יצירה / גורל אפל / פרק 63 – לאיוס הלא צפוי! – חלק ב'

פרק 63 – לאיוס הלא צפוי! – חלק ב'

(זארה)

"מה זה השטויות האלה? אתה אפילו לא חלק מהשבט, פשוט תהרוג אותו אליאס", אמר סאר בקול מלא בוז, "אתה לא חייב לקבל את האתגר של החיצוני העלוב הזה".

אבל אליאס הסתכל על לאיוס במבט בוחן.

"אתה רוצה להגן על היקרים לך, נכון?" שאל לפתע אליאס.

"כמו כל אחד אחר בעולם הזה, לא?" החזיר לו לאיוס.

"אין בעיות… אני אקבל את האתגר שלך", אמר אליאס בקול חדש, כבוד?

"אליאס! מה נראה לך שאתה עושה?! תהרוג אותם כבר! את כולם! אני גידלתי אותך! אתה חייב לעשות כדבריי", צעק סאר בזעם כשאליאס הסתובב אליו.

"לא נראה לי אבא", ואז הוא תפס את סאר ובעוצמה זרק אותו לתהום בדיוק כמו שאני רציתי לעשות לו.

"אבא שלי… הוא לא כיבד את המסורת אף פעם… עדיף שימות", אמר אליאס בקול מצטער והסתובב אל לאיוס.

"אני אתן לך לבחור את החוקים. קח בחשבון שיש איתי עוד שני פוקימונים לא כולל אגרון".

"פוקימון אחד לי, שלושה לך. המנצח זוכה בכל", החזיר לו לאיוס ונראה שאפילו אליאס הצליח להיות מופתע מזה.

"אתה מזלזל בי?" שאל בסקרנות.

"ההפך, אני יודע שאתה חזק. ולכן אני רוצה להשתמש בשותף הכי חזק שלי נגדך", החזיר לו לאיוס.

"לאיוס! אל תהיה טיפש! הוא חזק! אולי אפילו יותר ממני! מה גורם לך לחשוב שתוכל לנצח אותו עם פוקימון אחד?" צעק אייר לידי, הוא נראה כעוס.

לאיוס הכניס את סטאראפטור לפוקדור שלו ואלקטבייר התקדם קדימה, נעמד מול אגרון.

"מה זה משנה אם הוא יותר חזק ממך?" אמר לאיוס בקול מוזר, "גם ככה אני עומד להיות חזק יותר מכל אדמין שהיה לצוות אימפריום אי פעם, לא?", אמר ואז ראיתי איך המבט של אייר משתנה מכעס לחוסר הבנה ואז להלם.

"אלקטבייר, חבטת וולט!" קרא לאיוס והקרב ביניהם התחיל.

"אייר, מה קרה?" שאל קרלוס לידו בדאגה.

"הוא… הוא זוכר… הוא נזכר", אמר בקול שקט.

– – – – –

(לאיוס)

הראש שלי עדיין כאב, לעזאזל עם הזכרונות האלה. אלקטבייר תקף את אגרון עם חבטת וולט בזמן שאגרון תפס אותו ועצר אותו.

"זרוק אותו ותשתמש בתותח על!" צעק אליאס בזמן שאגרון זרק את אלקטבייר וכיוון קרן על לכיוונו.

אלקטבייר הפך לזרם חשמלי ונחת על הרצפה, והתחמק מקרן העל של אגרון בלי בעיה.

"אלקטבייר, רקיעת זעם!" אלקטבייר רקע בעוצמה באדמה, משגר מין זרם אנרגיה מוזרה דרך האדמה, לכיוון אגרון וגורם לו למעוד אחורה, "עכשיו, חיתוך צלב!" אלקטבייר הפך לחשמל שוב, הופיע מול אגרון והפיל אותו עם שתי ידיים זוהרות שפגעו בצידי ראשו.

אליאס החזיר את אגרון לפוקדור שלו והוציא פוקימון עומד על ארבע בצבע כחול, עם כבישים אדומים יוצאים מגופו, ג'יגאלית'.

"אבנים חדות!" קרא אליאס הפוקימון שלו חבט באדמה ושיגר שביל של אבנים שיוצאות מהאדמה לעבר אלקטבייר.

אלקטבייר השתנה לזרם חשמלי והתחמק מזה, "חבטת וולט!" אלקטבייר הקיף את עצמו בחשמל ממש בהיר עד שכמעט אי אפשר להסתכל עליו ופגע בג'יגאלית' בשיא העוצמה, אבל לא נראה שזה מספיק.

"רקיעת זעם!" קרא אליאס עם חיוך קטן והג'יגאלית' שלו פגע באלקטבייר עם רגל זוהרת, מעיף אותו לאחור.

"אלקטבייר, חיתוך צלב!" קראתי שוב.

ואז רגע לפני שאלקטבייר פגע בו, אליאס צעק "התפוצצות!" וג'יגאלית' זהר לרגע והתפוצץ בעוצמה, גורם לכל המערה לרעוד.

עצמתי עיניים כדי לא להסתנוור, כשפקחתי אותן הסתכלתי סביבי, אבל לא ראיתי את אלקטבייר בשום מקום.

לא… אין מצב שזה קורה שוב… חשבתי בפחד ולפתע הרגשתי משהו מכה באחורי ראשי, הסתובבתי וראיתי את אלקטבייר צוחק לעצמו.

"חתיכת מנוול! זה לא מצחיק!" אמרתי ובעטתי בו, אליאס רק הסתכל עליי במבט מסוקרן.

"אתה חזק", אמר לפתע, "גם אתה", הוא בהחלט היה חזק, לא שזה מספיק כדי להביס אותי.

"אתה חזק, ולמרות זאת… אתה מתנהג לפוקימון שלך בחברות… איך זה אפשרי?" שאל בקול מסוקרן.

"אני חזק בגלל שאני מתנהג לפוקימון שלי בצורה כזאת, כי זה מה שהוא בשבילי, חבר", אמרתי וזה גרם לאליאס לכווץ פנים בריכוז.

"אני מניח שהגיע הזאת לסיים עם זה", אמר והוציא פוקימון שנראה פחות או יותר כמו גוש אבן עם ידיים ורגליים, ראש מציץ בצידו הקידמי, גולם.

"גולם, הגנת ברזל", לפתע גולם זהר באור מוזר ואז העור שלו נעשה דמוי פלדה.

"אלקטבייר, חיתוך צלב!" אלקטבייר זז במהירות ופגע בו, אבל המכות החליקו מעל הגוף שלו כאילו הן לא משפיעות בכלל.

"גולם, התגלגלות", גולם הפך לכדור ואז התחיל להתגלגל לכיוון אלקטבייר.

"תתחמק מזה!" אלקטבייר הפך שוב לחשמל וזז מהדרך של גולם בזמן שהוא שינה כיוון והפעם במהירות מואצת הסתובב לכיוון אלקטבייר והתגלגל לכיוונו שוב.

אלקטבייר הצליח להתחמק גם מהמכה הזאת, אבל פעם אחרי זה שגולם התגלגל הוא הצליח לפגוע בו בצורה רצינית.

"אלקטבייר, שוב, חיתוך צלב!" אלקטבייר הסתער על גולם ושוב, הידיים שלו עפו מהעור של גולם כאילו לא קרה כלום.

וככה הקרב המשיך לו כשאני פוקד על אלקטבייר לתקוף את גולם ולא נוצר שום נזק בזמן שהוא פוגע באלקטבייר עם התגלגלות.

"למה אתה לא מוותר? מה גורם לך לחשוב שהתוצאה תהיה שונה כשאתה מנסה את אותו הדבר שוב ושוב?" שאל אליאס בסקרנות.

"כי זה מי שאני. אני לא מוותר, אני לא נכנע, אני עושה כל מה שאני יכול כדי לנצח", הרגשתי איזושהי נחישות מסוימת באזור החזה שלי, שגרמה לי להגיד את הדברים בעוצמה.

"ומי אתה בדיוק?" שאל אליאס בזמן שהגולם שלו מתגלגל במהירות לעבר אלקטבייר.

בדיוק באותו הרגע נזכרתי במשהו שהתחלתי לעבוד עליו באחד האימונים שלנו עם בלו.

"מה גורם לך לחשוב שהוא מסוגל להשתמש במהלך הזה?" שאל אותי אז בלו בסקרנות.

"אני חייב. זה מהלך חזק לא?" שאלתי כשהסתכלתי על אלקטבייר מנסה את המהלך ללא הצלחה שוב ושוב.

"כן, אבל זה לא כמו חבטת וולט, אין שום קשר בין המהלך הזה לבין הפוקימון שלך".

"זה לא משנה… אני חייב להפוך לחזק יותר".

בסופו של דבר לא הצלחנו להשתמש במהלך ההוא, אבל עם השינוי שאלקטבייר עבר… אולי… אולי זה יהיה המפתח לניצחון שלנו כאן.

"מי אני? זאת שאלה ששאלתי את עצמי הרבה זמן. שאלה שעכשיו אני יודע את התשובה עליה", אמרתי והסתכלתי על אלקטבייר, הפוקימון שלי, הפוקימון הראשון שלי. האחד שחשבתי שאיבדתי לעד ואז חזר מהמתים איכשהו.

"אני לאיוס, הבן של אייר. אלקטבייר, פלצור אפל!" שמעתי את אייר מתנשף מאחוריי בזמן שאלקטבייר הסתכל עליי ואז הידיים שלו לפתע אנרגיה שחורה נוצרה בידיים שלו ואז הוא התחיל להסתובב ופגע בגולם שהתגלגל המהירות. לרגע חשבתי שזה לא יספיק אבל אז הסיבוב העיף את גולם ממסלול ההתגלגלות שלו והוא עף הצידה בעוצמה.

"עכשיו, חבטת וולט!" אלקטבייר חבט הפעם בגולם, מעיף אותו אחורה וגורם לו להתעלף.

אליאס הסתכל על כל העניין במבט מוזר והחזיר את הגולם שלו לפוקדור.

"אבא שלי כל הזמן לימד אותי… שאתה לא יכול לאהוב את הפוקימונים שלך ולהיות חזק בו זמנית… אתה הוכחת לי שכמו בהרבה דברים שהוא אמר… הוא טעה", אמר והתחיל להתרחק לכיוון התהום אליה זרק את אביו סאר לפני הקרב שלנו.

"לאן אתה הולך בדיוק?" שאלתי בבלבול.

"יש לי אבא ללבן איתו עניינים. אני מקווה שתהיה מנהיג טוב לשבט שלי, לאיוס בנו של אייר", אמר עם חיוך מוזר ופשוט קפץ לתוך התהום בלי להשמיע צליל. עמדתי ככה במשך כמה שניות עד שלפתע מישהו סיבב אותי וחיבק אותי חיבוק שובר עצמות, אבא שלי, אייר.

"אתה… אתה חונק אותי", הצלחתי להגיד בקושי והוא שחרר אותי.

הוא הסתכל עליי במבט שרק אבא יכול לתת, "אתה נזכרת, נכון?" הוא התאפק לא לבכות.

"אל תחשוב שזה משנה משהו בינינו. אנחנו עדיין… בעלי ברית, לא יותר מזה", אמרתי עם חיוך והוא החזיר לי אחד, כאילו אנחנו חולקים בדיחה פרטית.

"מה הפקודות שלך, מנהיג השבט?" שאל לפתע ליי והסתכל עליי.

'מנהיג השבט לאיוס… נשמע לא רע. אבל על מי אני עובד? אני גרוע בלקיחת אחריות.'

"רורק, אתה מנהיג בינתיים. אנחנו צריכים ללכת לעצור את ראיין, אתם תישארו כאן ותעשו מה שצריך כדי לעצור כל אדם מצוות אימפריום. מובן?" שאלתי כשהוא הנהן ברצינות והתחיל לחלק פקודות.

"מה בדיוק היה הקטע הזה? אתה מנסה להשוויץ בזה שאתה מנצח אנשים עם פוקימון אחד ומשתמש במהלכים לא הגיוניים?" שאלה זארה לידי והסתכלה עליי במבט לא מתרשם, כאילו לא נלחמתי הרגע בקרב שפחות או יותר קבע את גורל חיינו. היא ראתה אותי בדיוק כמו שאני, וזה למה אהבתי אותה.

"זארה?"

"כן?" החזירה בחשד.

"אני אוהב אותך", אמרתי ונישקתי אותה, הרגשתי שהיא מופתעת אבל היא לא התנגדה.

אחרי שסיימתי ושנינו היינו קצרי נשימה, "בשביל מה זה היה?" שאלה ואני רק גיחכתי.

עצמתי את העיניים לרגע כדי להתרכז, זה לא היה הזמן לכל הדברים האלה.

ואז התחלתי להתקדם, "עכשיו… בואו, יש לנו עולם להציל ולהכניס קצת שכל לראש של ראיין".

3 תגובות

  1. Avatar

    האמת, אני אוהב את זה שאליאס כל הזמן בוחן את לאיוס, ומנסה להבין איך הוא כזה חזק…

  2. Avatar

    איזה מהלך זה רקיעת זעם?

  3. Avatar

    רקיעת זעם
    stomping tantrum

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.