ראשי / יצירה / גורל אפל / פרק 68 – הבלתי נמנע! (שלושה פרקים אחרונים)

פרק 68 – הבלתי נמנע! (שלושה פרקים אחרונים)

(לאיוס)

'זה רע… זה רע מאוד. שישה לוחות רדפו אחרי אלקטבייר בשיא המהירות והוא התחמק בקושי מכולם, אבל היה ברור שהוא לא יצליח להמשיך עם זה יותר מדי זמן. בו זמנית ארכאוס התחיל לזהור בעוצמה וכך גם הלוחות שרדפו אחרי אלקטבייר. הילות נוצרו סביב הלוחות ומשום מה הייתה לי הרגשה רעה לגביהן.'

"אלקטבייר, תיזהר מההילות האלה!" צעקתי לעברו ולמרות שהוא לא הראה שום סימן שהוא שמע הוא בהחלט נזהר מהן הרבה יותר עכשיו. הוא השתנה כשהוא היה במרחק בטוח, שיגר לעבר הלוחות מתקפת חשמל והמשיך לברוח.

המתקפה עבדה בצורה שונה על כל לוח ולוח, אבל לא השפיעה בכלל על הלוח החום.

'אדמה… לעזאזל! אם רק הייתי יכול לעשות משהו… אלקטבייר עבר בצורה קרובה אלינו כשלפתע ההילה של הלוח החום נגעה בו. האפקט היה מיידי, אלקטבייר שינה מצב לצורה גופנית והתרסק על האדמה לידי. ניסיתי לגעת בו ועפתי אחורה מהעוצמה של הזרם החשמלי שפגע בי. הרגשתי כאילו הגוף שלי נשרף וקופא מקור בו זמנית. הרגשתי כאילו אני עומד למות. רק רציתי לעצום עיניים ולתת לכל זה להיגמר. אבל הייתי חייב לעמוד… הרמתי את היד שלי בקושי, ואז את הרגל, ואז את הרגל השנייה. בסופו של דבר עמדתי על הרגליים בקושי כשהלוחות עמדו מול אלקטבייר ועמדו לשגר מתקפה הרסנית לכיוונו. לא היה שום דבר שהייתי יכול לעשות עכשיו, ובניגוד לפעמים קודמות אלקטבייר לא יכול לשנות צורה עכשיו משום מה.

הלוחות שגרו את המתקפות שלהן לעבר אלקטבייר – "פעימת דרקון!" נשמעה קריאה ופרץ אנרגיה סגולה פגע במתקפות והדף אותן לחלוטין. גארצ'ומפ נחת שם, וריי עמד על הגב שלו, מחזיק בסנפיר שלו כדי להתייצב.

= = = = =

(ריי)

ריי עמד וראה איך האלקטבייר של לאיוס מתחמק בקושי מהמתקפות של הלוחות וזה רק תסכל אותו אפילו יותר. הוא חייב לעשות משהו!

"אתה יודע שהיינו יכולים לעשות משהו אם היית רוצה לעזור לי!" צעק לעבר גארצ'ומפ שהסתכל על ריי והפנה את ראשו בהפגנתיות.

"לא אמרת שהוא יקשיב לי כשאני אצטרך?" שאל ריי את סאנס בכעס בעיקר כי לא היה שום דבר אחר היה יכול לעשות.

"הוא היה מקשיב לך, אם היית יודע איך לדבר אליו", אמר והמשיך להסתכל קדימה מחזיק את המאסטר בול ההוא ביד שלו ומחכה להזדמנות.

"מה זה בכלל אומר? איך אני אמור לדבר אליו?!" שאל ריי בבלבול אבל סאנס לא ענה לו, ממש כאילו הוא לא שמע.

ריי התקרב אל גארצ'ומפ וניסה לדבר אליו בעדינות. אולי לזה סאנס התכוון אבל גארצ'ומפ נהם עליו וחשף שיניים. ריי נאנח והתיישב על הרצפה.

"אני לא מבין אותך… בהתחלה היינו צוות כל כך טוב… למה? מה קרה ששינית את ההתנהגות שלך?" שאל ריי בקול מובס.

גארצ'ומפ שהיה נראה כאילו הבין את ריי, הסתכל עליו במבט חודר.

"למה אתה מסתכל עליי? אתה רומז שאני הבעיה?" גארצ'ומפ הנהן.

"אבל זה לא שהשתנתי מאז הפעם הראשונה שנפגשנו, אז אני לא מבין איך זאת אשמתי? למה אתה לא יכול פשוט לעשות מה שאומר-" התחיל להגיד ריי ואז השתתק אחרי שנייה.

"אז זאת הבעיה… אתה לא מקשיב לי כי אני לקחתי אתכם כמובן מאליו, נכון?" שאל ריי וגארצ'ומפ פשוט הסתכל עליו במבט ארוך.

"אתה צודק, הסתכלתי עליך- לא… על כולכם – כמובן מאליו, וזה למה הפסקת להקשיב לי… רצית שאני אלמד להעריך אתכם…", אמר ריי בהבנה. גארצ'ומפ הסתכל עליו במבט מחכה.

"אוקיי… אני מצטער, אני מבטיח שאני אשתנה, אני מבטיח שאני אתנהג אליכם כמו שצריך, אבל בבקשה… רק הפעם… תעזור לי", אמר ריי בקול מתחנן, נעמד על רגליו והתקרב אל גארצ'ומפ.

גארצ'ומפ הסתכל על ריי כשריי הושיט אליו את היד שלו באיטיות. לרגע ריי חשב שהוא עומד לנשוך אותו אבל אז הוא חיכך את הראש שלו ביד שלו. ריי הרגיש חיוך עולה על פניו. "אז מה אתה אומר שנראה להם את העוצמה שלנו, שותף?" אמר ריי וגארצ'ומפ הסתובב כדי לאפשר לו לעלות על גבו.

ריי נחת עם גארצ'ומפ בין אלקטבייר לבין הלוחות, הוא הרגיש חינני משום מה, ממש כאילו הקשר בינו לבין גארצ'ומפ הופך אותו לחזק. גארצ'ומפ שיגר עוד פעם פעימת דרקון לעבר הלוחות והתחיל להזיז את הראש שלו לצדדים, גורם לפרץ האנרגיה לפגוע בכל הלוחות. אלקטבייר נעמד ולצידו התחיל לשגר מתקפות חשמל שגם פגעו בלוחות. היה ברור שגארצ'ומפ לא יכול להמשיך עם זה לנצח אבל בהחלט היה קשה ללוחות להתמודד מולו.

"לאיוס! אני צריך שאתה ואלקטבייר תחפו עלינו!" צעק ריי אחרי שעלה בראשו רעיון.

"סמוך עלינו! אלקטבייר! בשיא העוצמה!" קרא לאיוס ונראה שרק הפקודה גרמה לאלקטבייר להפוך לחזק אפילו יותר בזמן שהוא זהר ושיגר חשמל לכל הכיוונים.

"גארצ'ומפ! אתה יודע מה לעשות!" צעק ריי לעבר גארצ'ומפ שהתחיל לפתע לזהור באור מוזר.

הלוחות שנראה שפעלו באופן אוטומטי התחילו לשגר מתקפות לעבר אלקטבייר אבל נראה שהוא מתעלם מהן וממשיך לתקוף בשיא העוצמה. אלקטבייר הצליח לעצור אותן לכמה שניות חשובות לפני שנפל על הרצפה מתנשף. הלוחות שיגרו לעבר אלקטבייר מתקפות אכזריות עד הוא נפל. הם הסתובבו לעבר גארצ'ומפ אבל לריי היה את כל הזמן שהוא היה צריך.

"עכשיו גארצ'ומפ! קרן מטאור!" קרא ריי כשגארצ'ומפ שיגר מתקפה הרסנית לעבר הלוחות ושטף אותם באנרגיה לבנה.

גארצ'ומפ התנשם בכבדות אבל היה נראה שהוא ממש חייך.

"כל הכבוד גארצ'ומפ!" קרא ריי וגארצ'ומפ הסתובב אליו ונפל בכבדות על הרצפה.

ריי החזיר אותו לפוקדור ונשבע להודות לו אחרי שיסיימו כאן.

לאיוס התקרב לאלקטבייר ועמד לגעת בו כשאלקטבייר הפך לזרם חשמלי והתקרב אל לאיוס ואז הפך לשרשרת בצורת ברק מפוספס בצבעים צהוב ושחור.

"אלקטבייר?! אה… מה בדיוק קרה כאן?" שאל לאיוס בבלבול.

"האלקטבייר שלך יכול לשנות מצבי צבירה, הוא החליט שזה המצב הכי נוח בשבילו כדי לאגור כוחות", אמר סאנס מאחורי ריי.

"מצבי צבירה…?" היה נראה שלאיוס רק הופך למבולבל יותר.

"תחשוב על זה כמו מים, הם נוזל, כשאתה מחמם אותם הם הופכים לגז – אדים – וכשאתה מקפיא אותם הם הופכים למוצק – קרח. מובן?" אמר סאנס באיטיות.

"אבל… אלקטבייר לא סוג חשמל בכלל? איך מים נכנסים לסיפור?" שאל לאיוס כשסאנס דפק את היד שלו בעוצמה בגולגולת.

"טוב אחרי שסיימנו עם הלוחות האלה, מה עכשיו?" שאל ריי והצביע על ערימת האבנים שהיו פעם הלוחות.

לפתע אור עוצמתי יצא מהערימה והאבנים התפזרו לכל עבר. הלוחות יצאו משם בלי שום שריטה וכשראו שאין לנו יותר פוקימונים, חזרו לכיוון ארכאוס. כשריי והאחרים הסתכלו לכיוונו, הם חזרו כולם השתתקו.

"היי לאיוס…", אמר ריי לפתע "זוכר שאמרת שאתה אלוף בזריקת חרבות?"

= = = = =

(בלאק)

"ראיין! אתה לא חייב לעשות את זה! בבקשה! תפסיק!" צעק בלאק למרות שהוא לא האמין שהוא באמת יפסיק.

"אני מצטער בלאק… אבל לא משנה מה תגיד, זה לא יגרום לי לעצור. הדרך היחידה בה תוכל לעצור אותי תהיה להרוג אותי", אמר ראיין בקול משלים.

זאת הייתה ההזדמנות האחרונה של בלאק, הייתה לו רק הזדמנות אחת לסיים עם זה. ברגע שארכאוס התחיל לזהור בעוצמה, הוא התחיל לרוץ במהירות לעבר ראיין כשכל הפוקימונים שלו מאחוריו. ראיין מצידו התחיל גם הוא לזהור והתחיל להחוות בידיו כדי לשגר פרצי אנרגיה הרסניים.

הראשון פגע מימין, ספטייל עצר אותו בגופו ונפל לרצפה, אבל לבלאק לא היה זמן לחשוב על זה, ספטייל חזק, הוא בטוח ישרוד.

הוא המשיך לרוץ במהירות כשהמתקפה הבאה באה משמאל וממוסוויין חסם אותה גם הוא, זה היה הלוח הכחול הפעם. בלאק לא הסתובב לבדוק מה קרה לו.

הוא היה חייב להמשיך, לא משנה מה יקרה.

לאחר מכן ראיין תקף עם שני לוחות בשני הכיוונים בו זמנית, לוקאריו שיגר לכיוון אחת מהן קרן מתכת ונפל אחרי השימוש וטיירניטאר ניסה לחסום את המתקפה עם מגן אנרגיה ירוק שנשבר והפיל אותו.

בלאק קפץ על דרגונייט שעף לכיוון ראיין בשיא המהירות ואגיסלאש לצידו.

"למה אתה מתעקש כל כך לעצור אותי? למה אתה לא יכול פשוט להיכנע וזהו?" צעק ראיין בכעס.

אבל בלאק ידע שהוא לא יכול לענות לו, הוא פשוט לא יבין.

שתי מתקפות הופיעו מעליו ואגיסלאש חסם אותם ונשאר מאחור, בלאק שמע קול מתכת פוגעת ברצפה.

"אתה יודע… עכשיו אני רואה את זה… אני לא צריך לנצח אותך כדי לצאת מכאן! אני לא צריך אף אחד מכם! אני פשוט אהרוג את כולכם ואצור חדשים כמוכם!" צעק ראיין שנראה כאילו הוא אחוז טירוף פתאום כשהעיניים שלו זוהרות בצבע זהב.

בלאק פקד על דרגונייט לעוף מהר יותר כשפרץ אנרגיה הופיע מולם. בלאק קפץ מעל דרגונייט ונחת על הרצפה בגלגול כשדרגונייט שאג בכאב מאחוריו.

הוא התחיל לרוץ לעבר ראיין בזמן שראיין התחיל להשתנות מול עיניו וחישוק זהוב הופיע מאחוריו, ממש כאילו הוא סוג של מלאך.

לבלאק הייתה הרגשה שזה יקרה מההתחלה. אי אפשר לשלוט על אל, אם תנסה הוא רק ישתלט עליך בחזרה. וראיין נראה במצב ממנו אין חזור, ולכן לבלאק לא הייתה ברירה, זה היה בלתי נמנע או מההתחלה, זה היה חייב לקרות. בלאק רץ הכי מהר שיכל כשמעליו הופיע לוח. לפתע פרצה ממנו אנרגיה שנכנסה לתוך חור שחור שהופיע משום מקום. ראיין ובלאק הסתכלו הצידה וראו את אלה ולידה הגארדוויר שלה.

ראיין החווה לעברה בידו ומתקפה השתגרה לכיוונה, בלאק לא עצר כדי להסתכל, הוא לא יכול לעזור לה עכשיו בכל מקרה. יש רק דבר אחד שהוא יכול לעשות. הוא הגיע למרחק שני מטרים מראיין, הוא ממש יכול היה לראות את השינוי שעבר בו מאז שהוא ניסה להשתלט על ארכאוס. העור והשיער שלו היו זהובים, ממש כאילו הזריקו לתוכו זהב טהור. ראיין הרים את ידו ולוח הופיע מעל בלאק, כל מה שראיין היה צריך לעשות זה להוריד את היד שלו למכה הסופית.

"אני מצטער…", אמר כשעמד להוריד את היד שלו.

לפתע גוף שחור הופיע ותפס את היד של ראיין במקום "קדימה בלאק!" צעק קרלוס כשהוא מדמם אבל מחזיק את היד של ראיין בעוצמה כשבלאק וראיין פנים אל פנים.

ראיין הסתכל על בלאק וממש נראה פחד בעיניו.

"בלאק! תפוס!" נשמע צעקה משמאלו. בלאק הסתכל הצידה וראה חרב נזרקת לכיוונו מעבר לאיוס וריי. הוא תפס אותה באמצע המעוף שלה. "לא… אני מצטער, ראיין", אמר בלאק.

"מתי תבינו? נשקים רגילים לא יכולים ל-" התחיל ראיין לומר והשתתק כשבלאק החדיר את החרב דרך החזה של קרלוס ולתוך החזה של ראיין.

קרלוס שחרר את ראיין ונפל על הרצפה.

ראיין התחיל ללכת אחורה בבלבול, הוא הסתכל על החזה שלו וראה את הדם יוצא משם.

בלאק תפס אותו רגע לפני שהוא פגע ברצפה והניח אותו בעדינות.

מאחוריו, העיניים של ארכאוס התבוננו, והוא עמד כמו פסל כשכל הלוחות חזרו אליו.

כל השאר הגיעו לשם במהירות.

"ראיין…", אמר בלאק בקול שקט.

ראיין גיחך ודם יצא מהפה שלו כשהוא צחק, "אני מניח שיצאתי טיפש. הוא השתלט עליי, נכון? גם כן אל", אמר ראיין בלגלוג כשהחישוק הזהוב ההוא מאחוריו מתפוגג לחלקיקים קטנים ונעלם.

אייר התכופף לצידו של קרלוס, הוא אמר לו משהו ואז אייר הרים את קרלוס והניח אותו לצד ראיין.

"אם אני מת… אני מעדיף להיות ליד הבן שלי…", אמר קרלוס בשקט.

"אבא… אני… אני מצטער. אני יודע שנתתי לכוח להשתלט עליי ונתתי להכול להידפק", אמר ראיין בקול עצוב.

"לא, אני מצטער. הייתי צריך להיות יותר ערני מההתחלה ולא לתת לפיראס לעשות לך את זה", אמר קרלוס ונשם לאט יותר ויותר.

"אמא… סליחה. סליחה שגרמתי לך לדאוג לי כל כך הרבה… סליחה שלא הצלחתי פשוט להקשיב לך. הכוח הזה… זה ממש הרגיש כאילו זה הרצון שלי, להשתלט על העולם. אבל עכשיו… עכשיו אני אפילו לא מבין למה רציתי את זה…", אמר ראיין ועוד דם יצא מהפה שלו והוא השתעל.

מריה רק הסתכלה עליו והתחילה לבכות, "זה בסדר… אני-אני סולחת לך", אמר תוך כדי בכי.

"לאיוס… אתה החבר הכי טוב שהיה לי אי פעם, אני מצטער שהתנהגתי כמו מטומטם", אמר ראיין לכיוון לאיוס.

"היי, זה בסדר. זאת אומרת, תסתכל עליי. אני מתנהג כמו מטומטם כל הזמן", אמר לאיוס בבדיחות.

"זארה… אני מצטער שזה לא הלך בינינו. זה לא אני, זאת את, אנחנו פשוט לא באותה הרמה", אמר ראיין והתחיל לצחוק בקול ואז להשתעל.

"זה הילד שלי", אמר סאנס עם חיוך עצוב.

"אני מתנצל זארה, אולי בעולם אחר היה יכול להיות בינינו משהו. לפחות את יכולה לחיות בשקט עם העובדה שאני אמות…", אמר אבל לא היה נראה שזארה הפיקה מזה איזושהי הנאה או משהו.

"ובלאק… אחי. אני מקווה שתוכל… לא, אתה חייב – להמשיך בלעדיי. תהפוך את העולם הזה למקום טוב יותר, אני סומך עליך", אמר ראיין עם חיוך.

הידיים של ראיין ושל קרלוס היו אחת בשנייה כשהאור בעיניים של ראיין כבה והחיוך נשאר על הפרצוף שלו.

המצב של קרלוס היה דומה.

בלאק עצם את העיניים של שניהם בעדינות ונעמד.

הוא איבד היום יותר מרק את אחיו ואבא שלו, הוא איבד חלק מעצמו.

היה שקט למשך כמה רגעים, ואף אחד לא אמר שום דבר.

"אתה המנהיג החדש של צוות אימפריום מעכשיו", אמר אייר אחרי שתיקה ממושכת, " מה הפקודות שלך?"

בלאק עמד לענות כשלפתע קול אדיר נשמע בתוך הראש שלו.

"אני עומד לחסל את כולכם, בני אנוש מטופשים ועלובים!"

ארכאוס פקח את עיניו, והמערה התחילה לרעוד בעוצמה!

4 תגובות

  1. Avatar
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    טוב, זה רע, אבל אני לפחות יודעת שלא נותר הרבה

  2. Avatar

    קשה להאמין שרק לפני 60 פרקים הם התעוררו בלי זכרון, ועברו מסע כדי להבין מי הם בעצם…

    ועכשיו הם נלחמים נגד אל הפוקימונים, אחרי שניצחו יצור בן אלמוות ומישהו שכל פעם בשליטה של משהו אחר.

  3. Avatar
    עומר אזולאי/ Umbreon

    תשמור את התגובה של סוף המסע לפרק האחרון האמיתי בבקשה, אתה מבזבז את זה לחלוטין.

  4. Avatar
    עומר אזולאי/ Umbreon

    וארכאוס כנראה עצבני כל כך עכשיו שהנקישה של תאנוס היא בדיחה לעומת מה שהוא עומד לעשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.