פרק 69 – הסוף? (שני פרקים אחרונים)

(לאיוס) 'אני אוהב להחשיב את עצמי כבחור אופטימי לרוב. כשקורה משהו, אני מנסה להסתכל על הצד הטוב ולמרות שאני מתנהג בצורה שטותית לפעמים, זה רק עניין של להביא קצת השתחררות ללחץ. אז כמו שאמרתי, אופטימי. אבל אני לא רואה איך אנחנו יוצאים מהמצב הזה בחיים. ארכאוס חזר לשליטה מלאה והוא מתפוצץ מכעס. אני יכול להבין כמובן, גם אני הייתי מתעצבן אם היו משתלטים עליי כדי להשתלט על העולם, אבל למה אתה חייב להמשיך עם כל הקטע של ה-"בני אנוש עלובים"!' ארכאוס השתולל בכעס בזמן שהמערה רעדה בעוצמה. "בני אנוש עלובים! לא עומד להישאר מכם זכר אחרי שאסיים אתכם!" צעק בקול. 'אם החיים שלי לא היו בסכנה כנראה הייתי מגלגל עיניים'. בניגוד לראיין שהשתמש בכוח שלו די בקמצנות, הייתי אומר ארכאוס לא חסך כלום. הוא השתמש בכל הלוחות בו זמנית, משגר לחלל אינספור פיצוצים שכל אחד מהם יכול להרוג אותי. לפתע אחת מקרני האנרגיה עפה לכיווננו. התכוננתי למוות שלי כשהתליון שלי זהר ואז אקלטבייר הופיע שם, יוצר מגן חשמלי שהתרסק לרסיסים אבל חסם את המתקפה. "אנחנו עומדים לברוח או מה?" צעקתי לעבר כל השאר שיצאו מההלם שהיו בו והתחילו לרוץ לכיוון היציאה. רגע לפני שהגענו אליה, סלע ענקי הופיע וחסם אותה לחלוטין. התחלתי לרוץ לכיוון השני כשעוד סלע נפל ממש מולי וחסם את הדרך. "המקום היחיד שאליו אתם הולכים יהיה העולם שאחרי, בני תמותה עלובים וקטנים!" את כל זה כמובן שמעתי בתוך הראש שלי, זה נשמע כמו אלף קולות ועדיין כמו קול אחד בודד. וזה עשה לי כאב ראש אחד גדול. ארכאוס הופיע מולנו והלוחות התחילו ליצור מעגל סביבנו. "נראה לי שזה הסוף חברים", אמר בלאק בקול מוזר, הסתובבתי אליו וראיתי אותו מחייך חיוך שמשלים עם גורלו. "תוריד את החיוך המטומטם מהפרצוף שלך! אני לא מתכננת למות פה או לתת למישהו מכם למות כאן!" צעקה אליו אמה ונראה שזה הפתיע את בלאק. "אמה צודקת! סאנס, אתה לא יכול להוציא אותנו מכאן?" צעק ריי כשהמעגל של הלוחות התחיל להצטמצם יותר ויותר. סאנס התחיל לזהור בכחול כשלפתע כיפה נוצרה מעל המעגל של הלוחות. "לעזאזל… הוא חסם אותי", אמר סאנס אחרי רגע. כולנו היינו בתוך מעגל בערך בקוטר של שני מטרים, מוקפים בלוחות. "אתם תלמדו מהו העונש על זה שזימנתם אותי!" ארכאוס התחיל לזהור באור לבן. "חכה! זה לא אנחנו אפילו זימנו אותך!" צעקתי אליו אבל נראה שהוא אפילו לא מתייחס והזוהר התעצם כמו אור של שמש. "טוב חברים… היה כיף כל עוד זה נמשך", אמר בלאק אחרי רגע. "אתה אולי מוכן להשלים עם הגורל שלך, אבל לא אני!" צעקתי אליו, לא הבנתי מה נסגר איתו. כנראה בגלל ראיין הוא חושב שהוא יכול למות בשלווה עכשיו או משהו כזה. טוב שיעשה את זה אם בא לו, לי נמאס. ארכאוס שיגר פרץ אנרגיה אדיר לכיווננו כשראיתי את סאנס מוציא מאסטר בול מהכיס שלו, 'מה הוא חושב לעצמו? אי אפשר לתפוס איתו את ארכאוס, לא?' פרץ האנרגיה התקרב במהירות ורק ההדף העיף אותי אחורה. 'טוב, אם אני עומד למות אני עומד להסתכל למוות בעיניים.' הסתכלתי לכיוון האור שהתקרב במהירות והתכוננתי לכאב. לפתע הופיעה דמות וצעקה "עצור!" ולמרבה ההפתעה זה בדיוק מה שקרה. פרץ האנרגיה עצר באוויר, ממש כאילו הזמן קפא. הסתכלתי על הדמות, היא לבשה מין גלימה לבנה שכיסתה את כל הגוף והראש. הדמות השתטחה על האדמה והתחילה להשתחוות לארכאוס. "אנא! לורד ארכאוס הנכבד! זאת אי הבנה! רחם על האנשים האלה!" לפי הקול הבנתי שזה גבר, אבל לא הבנתי מה בדיוק הולך שם. "אתה אחד מהשליחים הלא, כן?" נשמע השאלה מכיוון ארכאוס והוא נשמע מופתע. "כן, אדוני הלורד, ארכאוס! אני ניסיתי לעצור את הזימון אך נכשלתי. האנשים הצעירים הללו הרגו את האחד שהעז לזמן אותך", אמר והצביע לעבר ראיין "בבקשה! אל תפגע בהם לרעה!" צעק האיש בהתחננות. ארכאוס ריחף באוויר למשך כמה שניות ואז לפתע קרן האור ששיגר אלינו נעלמה באוויר וכל הלוחות סביבנו חזרו אליו. הוא נחת על האדמה בממלכתיות, והסתכל לכיווננו. "אני… אני מבין שטעיתי", אמר ובניגוד לפעמים האחרות, הוא נשמע ממש רגוע. "אתם סיכנתם את חייכם כדי להוציא אותי משליטתו של הטיפש הזה", ראיתי את בלאק מעוות את פניו אבל הוא לא אמר כלום. "תנו לי לתת לכם משהו לאות הוקרה", אמר ולפתע אחד מהלוחות שלו זהר באור אדום-חום. "זהו לוח הדרקון, הוא מעניק למחזיק בו כוח ועוצמת אדירים, אני מעוניין שאתם תשמרו עליו לזמן מה", אמר ונשמע משום מה שהוא רוצה שנודה לו על הכבוד הגדול. אף אחד לא אמר שום דבר. "הם מודים לך מקרב לב על התפקיד אדוני! הם פשוט המומים מדי מכדי לדבר!" אמר האיש בלבן בלחץ. "מי ייתן ודרכינו יפגשו בשנית, בני אנוש", אמר ואז אור הופיע מסביב לגופה של ראיין והעלים אותה, שנייה אחרי זה אותו האור הופיע סביב ארכאוס והוא נעלם. "לאן הוא נעלם?! אל מחורבן! תחזיר לי את אח שלי!" צעק בלאק ונראה שהוא עומד לאבד את זה. "תירגע", אמרה אלה והניחה עליו את היד שלה, נראה שזה מועיל. "ומי אתה בדיוק?" שאלתי את הבחור בלבן. הוא הסתובב וראיתי תכשיט שהזכיר את העיצוב של החישוק שסביב הגוף של ארכאוס. הוא הוריד את הכיסוי מהראש וראיתי את הפרופסור מולי. "פרופסור?!" הייתה התגובה של כולם, למעט בלאק שנראה מסוגר בעצמו משום מה. "זה היה מסוכן… כמעט ולא הסתפקתי. אם זה לא היה מובן, אני אסביר הכל. אני חלק מארגון שנקרא 'שליחי ארכאוס', יש לנו כמה מטרות שאותן לא אפרט, אחת מהן היא לדאוג שמה שקרה כאן היום לא יקרה, לצערי לא הספקתי לעצור את ראיין בזמן", אמר הפרופסור בקול קשוח. "אז זה למה נתת לצוות אימפריום לתפוס אותך", אמר אייר/אבא שלי אחרי רגע. "כן, בדיוק. המטרה הייתה לבדוק שאתם לא מנסים לעשות את זה, לצערי לא לקחתי בחשבון את ראיין." "לאן הוא לקח אותו? איפה אח שלי?" בלאק הסתער עליו ותפס אותו מקדמת הגלימה בכעס. "אח שלך מת, הגופה שלו היא לא יותר מגוף שיירקב בקרוב. באמת משנה לך כל כך מה ארכאוס עומד לעשות איתה? לא שיש לי מושג", ענה הפרופסור בקור ולא התרגש מהעובדה שבלאק מחזיק אותו. בלאק הדף אותו ממנו בכעס. "תסתכל על זה בצורה כזאת, הוא נתן לכם את הלוח למשמרת. תשמור עליו ובסופו של דבר הוא יופיע כדי לקחת אותו. תוכל לשאול אותו כבר אז", אמר הפרופסור וניקה את האבק מהגלימה שלו. "אני לא מבין מה הולך פה אבל תנו לי רק להבין משהו אחד, ניצחנו?" שאלתי אחרי רגע. "כן לאיוס, ניצחנו", אמר ריי אחרי רגע וכולם התחילו לצחוק. אפילו בלאק העלה חיוך על הפנים. אנשים מהשבט של ליי ורורק הופיעו לפתע בכניסה והובילו אחריהם חיילים של צוות אימפריום קשורים ואת אמבר. "אז… מה התוכניות שלך עכשיו, מנהיג צוות אימפריום?" שאלתי אחרי רגע את בלאק. בלאק הסתכל עליי במבט מבולבל ואז הוא הבין, הוא המנהיג הנוכחי של צוות אימפריום. "חכו רק רגע", אמרה מריה לפתע. ליי ורורק התקרבו לכיווננו עם אמבר קשורה ביניהם. "היא אומרת שיש לה משהו חשוב להגיד לכם", אמר ליי אחרי רגע. "אמבר", אמרה מריה אחרי רגע, "מריה", החזירה לה אמבר. "אני מספרת להם", אמרה מריה אחרי ה"ברכה" הקצרה שלהן. העיניים של אמבר נפקחו בבהלה. "לא! אסור לך! הוא יהרוג אותנו מריה, את לא מבינה? את שתינו!" אמרה אמבר בבהלה. "אני לא מפחדת ממנו אמבר, וגם את לא צריכה לפחד ממנו", החזירה לה מריה בשלווה. "בלאק, כולם כאן, אני רוצה לספר לכם משהו. אני בעצם בכלל לא מצוות אימפריום במקור, וגם לא אמבר. אנחנו נשלחנו לכאן", אמרה מריה אחרי רגע. כולם הסתכלו עליו בסקרנות כמובן. "לא! את לא יכולה לספר להם מריה!" אמרה אמבר בפחד. "אתן עובדות יחד?" שאל בלאק אחרי רגע. "עבדנו יחד, אבל החלטתי שאני לא חלק מהם יותר. אני עומדת לספר לכם לגבי מי ששלח אותנו", אמרה מריה ועצרה לרגע כדי לנשום. "מי ששלח אותנו שלט בצוות אימפריום מההתחלה, הוא גרם לזה שהקימו אותו בכלל. המטרה שלו היא לא סתם שליטה עולמית, הוא רוצה לשלוט בכל. כל העולם, כל היקום, כל היקומים", אמרה מריה אחרי רגע. "זה אומר גם את…?" שאל סאנס. "כן סאנס, גם את היקומים האחרים", אמרה מריה אחרי רגע. "מריה! תעצרי! אם תגידי את זה זה יהיה הסוף! בבקשה תעצרי!" התחננה אמבר. מריה חייכה לכיוונה והמשיכה "לאדם הזה ששלח אותנו קוראים-", התחילה להגיד כשלפתע התפוצצה פצצה לידנו ועשן עלה מכל עבר. השתעלתי והסתכלתי סביב, לא הצלחתי לשמוע כלום. שמעתי זעקת כאב וחיכיתי שהעשן יתפזר. הסתכלתי סביב וראיתי את ליי ורורק על הרצפה מעולפים ומריה עם צוואר משוסף. "היא הייתה חייבת לפתוח את הפה הגדול שלה, מה?" נשמע קול ואז ראיתי מישהו במרחק ולרגליו אמבר. "סאי…", אמרה אמבר אחרי רגע. "האדון יטפל בך כשנסיים פה", אמר והחזיר חרב קטנה לנדן שהיה על הגב שלו, ואז הבנתי, הוא האחד שרצח את מריה. בלאק כנראה גם הבין את זה כי הוא רץ לכיוונו בכעס וצעקות. "אני עומד להרוג אותך!" צעק בזעם כשרץ אליו. האיש פשוט חיכה בשעמום ואז כשבלאק היה קרוב הוא פשוט קפץ מעליו ונגע בנקודה בצוואר, בלאק התרסק על האדמה אחרי רגע, הוא לא זז. "מה עשית לו מנוול?" צעקה אלה מאחוריי. "אל תדאגי, הוא חי, פשוט מעולף", אמר והתקרב אל בלאק. "את יודעת… האדון היה סקרן לגביו, הוא חשב שהוא נבחר או משהו, אבל לא. הוא לא נבחר. הוא מיוחד, אבל לא נבחר", אמר והסתובב לעבר אמבר. "טוב היה נחמד לדבר אתכם, ביי ביי", אמר וזרק פצצת עשן לרצפה, כשהעשן התפזר הוא כבר לא היה שם. "מה… מה זה היה לעזאזל?" שאל ריי אחרי רגע. "אני לא יודעת אבל נראה לי שאנחנו פשוט צריכים לעזוב את זה…", אמרה זארה אחרי רגע. בלאק התעורר בסופו של דבר וסיפרנו לו בתקציר מה קרה. הוא נראה המום אבל אז הוא נעמד. "אייר, תדבר עם החיילים ותתחיל להכין את זה", אמר בקול נחוש. אייר הנהן בראשו. "להכין את מה?", שאלה אמה בבלבול. "את הלוויה", אני, זארה, בלאק, אייר ואלה ענינו יחד. = = = = = (בלאק) שלוש שעות לאחר מכן הם עמדו במרכז המערה הגדולה של הבסיס, כשכל הגופות של ההרוגים ערומות אחת על השנייה. אייר התקרב ושרף את הערמה עם אש ודלק. ריח חריכה של בשר התפשט במערה, ככה קוברים את המתים בצוות אימפריום, שורפים אותם. בלאק הוריד את הראש וחשב על כל מה שהוא עבר, על כל מה שהוא עשה שהוביל אותו לנקודה הזאת. הוא הרגיש שהוא עומד להישבר, המשפחה שלו… האנשים שהוא הכי אוהב בעולם מתים, כולם. לפתע הוא הרגיש יד על הגב שלו, הוא הסתובב וראה את לאיוס. "לא משנה מה יקרה, אתה יודע שאני לצידך נכון?" אמר בשקט. בלאק הנהן בראשו. נכון… המשפחה שלו היא לא רק אבא שלו, אמא שלו ואחיו, המשפחה שלו הם כל האנשים שעמדו לצידו ברגעים הקשים ביותר ונשארו לצידו עד עכשיו. ואסור לו להישבר, בשבילם. "אני מפרק את צוות אימפריום", אמר בלאק לפתע בקול שכולם שמעו. "אתה בטוח בזה?" שאל אייר אחרי רגע. "צוות אימפריום גורם רק כאב וסבל, אני בטוח. כל מי שחלק ממנו, שיצא לעולם הרגיל, שיבנה את החיים שלו לא על חשבון סבל של אחרים…", אמר בלאק והרגיש כאב כי הוא ידע שאחיו היה אומר משהו כזה אם היה במקומו. שעתיים לאחר מכן כל הקבוצה עמדה ביציאה מהבסיס, אייר היה לצידם. "אני מקווה שיהיה לכם בהצלחה שם", אמר לפתע. "אתה לא בא?" שאל לאיוס, כמעט בהתחננות. "לא… מישהו צריך להישאר כאן כדי לבדוק שהפינוי יקרה בלי שום תקלות ופצועים, וכמובן לטפל במתנגדים. כשזה יסתיים… אני לא יודע מה אני עומד לעשות…", אמר אחרי רגע. "מה לגביכם?" שאל בלאק את ליי ורורק. "אנחנו נשארים כאן, כל השבט. אנחנו לא מכירים חיים אחרים ואני חושב שעדיף לכולם שנשאר כאן, וכמובן שנעזור לאייר בפינוי", ענה רורק. כולם עמדו בשקט כשלאיוס התקרב לאייר, "שלא תעז למות בלעדיי, אה?" אמר לאיוס אחרי רגע. "לא הייתי חולם על זה אפילו", החזיר לו אייר. אחרי שאייר הלך משם עם ליי ורוק כולם נשארו שם לבד ולפתע הדלת הענקית שחסמה את הכניסה נפתחה כלפי מעלה. "אתם יודעים… תמיד חשבתי לעצמי…", אמר בלאק וידע שכולם מקשיבים לו. ריי, אמה, לאיוס, זארה, אלה, המשפחה שלו. "חשבתי שיש לנו גורל אפל, גורל רע. לא משנה מה ניסינו לעשות תמיד היה שם משהו שעצר אותנו והפריע לנו. תמיד חשבתי שאין סיכוי שנצא מהמקום הארור הזה…", אמר בלאק וכולם הסתכלו עליו במבטים שונים. "אבל… אולי הגורל שלנו לא אפל כל כך אחרי הכל", אמר בזמן שהתחיל להתקדם לעבר היציאה בידיעה שזה לא הסוף של ההרפתקה שלהם. ריי, לאיוס, אמה, אלה וזארה יצאו אחריו מהבסיס.