פרק שלישי – הדרך עוד ארוכה / Chapter 3 – The Road Is Far

הידעת ~
במשחקי הדור השלישי, אנו רואים דמות ילד בשם Wally שתופס בשדה בדרך 102 – ראלטס ברמה 5. מעניין שלכידת ראלטס ברמה זו אינה אפשרית כלל עבור השחקן, כיוון שאין זו רמתו האמיתית בשדה כלשהו במשחק.

"כל הכבוד טרפינץ',", "כל הכבוד אלקטרייק!" קראו שין וקן בשמחה. שני הפוקימונים שלהם הצליחו לנצח בקרב כנגד פוצ'יאנות אכזריות שנקראו בדרך. 
היה זה בוקר מואר ושמשי. שני הנערים התקדמו במסעם, ונמצאו בשולי העיר פטלבורג, שם ידעו כי נמצא מכון פוקימונים.
"היי, שין, מה זה?" הפנה קן את תשומת לבו של חברו. שניהם הביטו ביצור שמהלך לפניהם באטיות מבין השיחים. הוא לא היה גבוה במיוחד, גופו היה לבנבן וחלק ונראה בקצותיו כשמלה המשתרכת על רגליו, מעל ראשו עטה כקסדה ירוקה בעלת בליטות אדומות לפניה ואחוריה. עיניו הסתתרו מאחורי הקסדה הירוקה, יוצרים מראה מבויש ביחד עם התקדמותו המחושבת.

ראלטס, פוקימון הרגשות. הוא יכול להשתמש בקרניים שעל ראשו בכדי לקרוא רגשות בני אדם. נדיר לחזות בו חושף עצמו בפני אנשים, אבל אולי יעשה זאת כשיחוש רגשות חיוביים או שמחים בסביבתם.

"וואו, איזה פוקימון מעניין. יש לו עיניים בכלל?" התרשם שין בהסתכלו בפוקימון המגיח בחשש. "אולי הגיע הזמן שאלכד את הפוקימון הראשון שלי? זאת אומרת, טרפינץ' היה הראשון, אבל אני מחשיב אותו כהתחלתי שלי… זו תהיה התפיסה הראשונה שאבצע עם פוקימון משלי," הכריז שין ושלח את טרפינץ' לעבר ראלטס.
"צא טרפינץ', מתקפה מתגנבת! על פי הפוקידע – ראלטס הוא פוקימון על-חושי, זו הפעם הראשונה שאני פוגש באחד… אבל לפי הזיכרון שלי מתקפות אופל יעשו לו נזק כפול!"
טרפינץ' החל להתקדם בריצה מגושמת לעבר ראלטס, ואז קפץ לעברו בהפתעה, רגע אחד לפני שביצע עצירה פתאומית, והעיף את ראלטס המתגלגל לאחור על כר הדשא הרך. ראלטס ביצע מאמצים רבים להתרומם מעלה, מתקשה לעמוד בספיגת המכה החזקה שנראתה לעשות עליו נזק רב.
מצליח לבסוף להיעמד במראה תשוש, החל ראלטס לזהור בכל חלקי גופו, בשלל צבעים צבעוניים, עד כדי נעלם לפתע מן האזור, ומופיע בשנית מאחורי טרפינץ'. הוא הביט לצדדים במראה מבולבל, מתפלא כנראה מן המקום אליו השתגר. טרפינץ' רץ לעברו בשנית בכדי לסיים את הקרב, אך ראלטס ביצע את אותה הטכניקה פעם נוספת, זוהר במסתוריות, ומופיע הפעם לצדו של שין. הטיות ראשו המבולבלות התגברו.
טרפינץ' חסר הסבלנות ניסה לאמץ את רגליו הכבדות ככל שיכול היה בכדי להצליח לפגוע סוף-סוף בפוקימון החמקן, אך כל שיכול היה הוא לצפות בו בוהק שוב בזוהרו, נעלם, והפעם גם לא מופיע בשנית בשדה ראייתם של החבורה.
"זו הייתה מתקפת השיגור לדעתי," העיר קן, "היא גורמת לפוקימון להשתגר הרחק מאזור הקרב. כנראה שהראלטס הזה ממש מתקשה להשתמש בה למרחק."
"חבל, כל כך רציתי לתפוס אותו… לא נורא, כנראה שלא נועדנו זה לזה," התקרב שין אל טרפינץ' והחמיא לו על הנחישות. 

שני הנערים ופוקימוניהם עמדו נרגשים אל מול שלט הכניסה לעיירה פטלבורג, רואים במפת האזור הנמצאת לידם את מיקום מכון הפוקימונים. הם התקדמו בזריזות אל תוך פטלבורג השקטה, לא דוחים את אתגור המכון אף ברגע. העיירה פטלבורג דמתה לליטלרוט ממנה הגיעו הנערים. היא הייתה גדולה במעט, אך מראה הנוף הירוק אפיין גם אותה. גגות רעפים אדומים התייצבו מעל לכל בית. 
"המכון סגור?!" נתקלו הנערים בשלט המאכזב. פניהם נפלו ארצה. הם ציפו כל כך לקרב המכון הראשון שלהם, הדרך להפוך למאמנים גדולים, אך לא היה דבר שיכלו לעשות בכך. הם עמדו אל מול מכון הפוקימונים של פטלבורג. מראה המכון היה למן ביתן גדול המזכיר במראהו בתים יפנים מסורתיים, ניצב מעל למספר מדרגות אבן. הוא היה עשוי כולו מעץ, ונבצע בצבעים כחלחלים, כאשר גגות הרעפים היו בגוון כהה יותר. אדם בוגר ובודד התהלך לצד המכון בעל הדלתות הסגורות. היה לו שיער כחלחל וקצר למדי, ז'קט אדמדם וסגור בריצ'-רץ', ומכנסיים ונעליים ספורטיביות בצבעים כחלחלים כשיערו. 
"אני מצטער, ילדים, יש לי כמה משימות בחממת הפוקימונים. האם נרשמתם מראש?" שאל האדם את שני הנערים.
"רק רגע, אתה הוא מאמן המכון?" שאלו בתמיהה.
"כן, שלום, אני הוא נורמן. סליחה שלא הצגתי את עצמי, אני רגיל שמזהים אותי. מה שמכם?"
"אני קן,", "אני שין," הציגו עצמם הנערים. "כל כך חבל לנו שהמכון סגור כרגע, כל כך חיכינו לקרב המכון הראשון שלנו," הסביר שין.
"אתם רוצים לאתגר את מכון פטלבורג בתור המכון הראשון שלכם?" הביט נורמן בנערים בבלבול.
"כן, למה, אסור לעשות זאת?" תהה קן.
"לא… מותר לכם לאתגר כל מכון שברצונכם, אבל…. אני חושב שבחרתם במכון הלא נכון בשביל הפעם הראשונה. אני גם אעדיף לנצל את זמן העבודה שלי עם מאמנים עם סיכוי גדול יותר לנצח."
"מה זאת אומרת, אנחנו ממש לא חלשים אם זה מה שאתה חושב," החל קן להתחמם, מתפלא מן צורת דיבורו של נורמן.
"אני לא מנסה להקניט אתכם, אני פשוט לא רוצה שנבזבז את זמננו. אתם יודעים מה… בואו נעשה קרב מהיר ולא רשמי בפארק הסמוך, נסו להוכיח לי את יכולותיכם." 
"וואו, נורמן נלחם בשני ילדים,", "זה יכול להיות מעניין!", "מדוע נורמן נלחם סתם כך במקום בתוך המכון?" התלחששו האנשים הצופים בקרב שעמד להיפתח בין הנערים ונורמן. הם כולם עמדו בין עצים וספסלים, בשדה קרב הנמצא בתוך פארק קטן בעיירה. אחד מהאנשים הצופים התנדב לשפוט בקרב, והכריז על חוקיו כפי שהורה לו נורמן.
"בקרב הבא יילחמו שין וקן כנגד נורמן. לכל אחד ישנה בחירה בפוקימון אחד, כאשר קן ושין יילחמו יחדיו. אין צורך לפרט שאף חילוף לא יתבצע."
"שנינו נגדך? אתה עד כדי כך בטוח בעצמך?" התפלאו הנערים. כיוון שלכל אחד היה פוקימון אחד בלבד, הבחירה לא הצריכה מחשבה, ולמרות שהקרב לא היה רשמי, הם אכן הרגישו בהתרגשות.
"צא החוצא, טרפינץ'!" קרא שין, בעוד אלקטרייק הסתובב כרגיל מחוץ לפוקדור והצטרף אליו. 
"צא החוצא, קקליון!" קרא נורמן בקול, לנוכח קולות ההתרגשות מהקהל, ושלח את הפוקדור הבודד שלו להוציא מתוכו את שותפו לקרב. הקרן האדמדמה שיצאה ממנו חשפה לבסוף יצור ירקרק ומחוספס הדומה במראהו לזיקית, בעל עיטור אדמדם בצורת זיג-זג על בטנו, ועור צהבהב המתארך משפתותיו אל אפו, עיניו ואוזניו. 

קקליון, הפוקימון מחליף הצבע. הוא מסוגל לשנות את צבע עורו בכדי להתמזג עם הסביבה בשלמות, מלבד העיטור הנמצא על בטנו שלעולם לא משנה את צבעו.

"קקליון אה… לפי הפוקידע הוא פוקימון רגיל, אז נורמן הוא מאמן מכון של הסוג הרגיל. לכל מאמן מכון יש הרי סוג מיוחד משלו…" מלמל שין לפני שהחל הקרב.
"שין וקנג'י כנגד נורמן – התחילו בקרב!" הכריז השופט.
"צא אלקטרייק, גל הלם!" קרא קן וחברו החל לטעון את הבזקי האנרגיה הכחלחלה סביב גופו, אך ברגע שרצה לשגרם, חזה בקקליון נעלם מטווח ראייתו. אלקטרייק חיפש בו בבלבול, לא מצליח להבחין להיכן נעלם. הפס המפוספס הנמצא על בטנו של קקליון השתלב בצורה כמעט מוחלטת עם מראה האדמה האדמדמה. טרפינץ' הצטרף לשירת הבלבול, לא מצליח גם הוא להבחין במקום הימצאו. 
משעברו שניות בודדות, נהדף לפתע אלקטרייק לאחור בכאב – סימני שריטה אדומים נראו על פרוותו. כל המביט יכול היה להניח כי קקליון השתמש כנגדו בטכניקת השריטה העמוקה. שני הפוקימונים נראו מעט חסרי ישע אל מול הפוקימון הבלתי-נראה. לא עברו כמה שניות נוספות, וגם טרפינץ' נשרט בחוזקה על ידי קקליון הממזר, אך הפעם היה מוכן לקראת בואו. 
"מתקפת-חול!" קרא שין בקול, וטרפינץ' החל לבעוט באדמה, מפזר חול לכל עבר. דמות עמומה בצבע חום הופיעה אז אל מול טרפינץ' – היה זה קקליון המלוכלך בחול. כעת יכלו הנערים לראות בו. 
"צא אלקטרייק, מתקפה מהירה!" קרא קן. כלבו הצייתן הזיז אז את רגליו בזריזות מרשימה, ונראה כמעט כמעופף אל עבר קקליון הנהדף לאחור. לא היה זה סיום המערכה, שכן קקליון החל לטבוע בחול הנמשך לתוך בור שיצר טרפינץ' במהירות, קבר חול, ונפגע מן לסתותיו במפגשו בקצה הבור. 
"זלזלת בנו קצת יותר מדי, מה?" שפשף קן את אפו במחווה של התרצות עצמית. נורמן החזיר לו חיוך. "אלקטרייק, הפעם אתה רואה בו, גל הלם!" קרא, ואכן קקליון כוסה בחול רב ונוסף מן מתקפת קבר החול, והיה עליו להתנער זמן רב בכדי להורידו ממנו. קקליון המביט בקרני החשמל הכחלחלות שועטות אליו, הפתיע את כל הסובבים כשרץ לעברן ללא חשש! גל ההלם פגע בגופה של הזיקית, אך זו לא נראתה להתרשם מכך כלל! קקליון המשיך לרוץ אל אלקטרייק המבולבל, והכה בו בתיקול, מעיף אותו על אדמת הזירה. הדבר היה נראה תמוה, כיוון שהשריטה העמוקה של קקליון חזקה בהרבה מן תיקול סתמי. האם נורמן בחר לשחק במקום להילחם ברצינות? 
טרפינץ' ניצל את התעסקותו של קקליון באלקטרייק, ופגע בו במתקפה מתגנבת חזקה למדי. כוחו של הפוקימון הקטן הצליח להפתיע את קקליון ואת מאמנו. קן נותר מביט בתמיהה ביריבו.
"מדוע גל ההלם לא עשה לך דבר?" לא הצליח קן להבין.
"החלפת הצבע. לא היכולת להתמזג בסביבה, אלא יכולתו של קקליון – החלפת הצבע. יכולת זו אומרת שסוגו של קקליון משתנה על פי ההתקפה יוצרת הנזק האחרונה שפגעה בו.כאמור, טרפינץ' פגע בו בקבר חול, מתקפת אדמה. לכן שונה סוגו של קקליון לאדמה, וגל ההלם שהינו מתקפת חשמל – לא השפיע עליו כלל," הסביר נורמן בחיוך מתרצה.
"זה מדהים… ניצול יכולת הפוקימון בצורה כזו, ובנוסף לתכונות ההיעלמות של קקליון…" נדהם קן, "אבל כעת הוא נפגע מההתקפה המתגנבת, וזה אומר שהוא כבר לא חסין!"
אלקטרייק טען בשנית את אנרגיית החשמל הכחולה, בזמן שקקליון מנסה לנער מעליו את אבקת החול, אך פוסק עקב פקודה מוזרה מצד נורמן. גלי החשמל הכו בקקליון והחלו לנצנץ סביב גופו, מכריזים על היותו משותק.
טרפינץ' ואלקטרייק רצו אל קקליון בכדי לסיים את הקרב, צופים בו מתקשה להניע את גופו. שניהם רצו אחד לצד השני וכבר עמדו לקפוץ לעבר קקליון חסר האונים. 
"קקליון, אתה יודע את העבודה," סימן נורמן למאמנו, וזה הניד בראשו בהסכמה. למרות קושיו לנוע, הוא החל לבצע טכניקה עמומה, כאשר נצנוצים לבנים הופיעו סביב גופו, והפכו להילה לבנה שהקיפה אותו. הוא קפץ אל עבר שני יריביו הרצים, וזה יצר היתקלות אדירה שהצליחה להדוף אותו מעט לאחור, אך שני יריביו אליו שעט, טרפינץ' ואלקטרייק, התגלגלו לאחור בעוצמה אדירה. שניהם לא קמו בשנית מן האדמה.
"טרפינץ' ואלקטרייק מעולפים, המנצח בקרב הוא נורמן!" הכריז השופט בשמחה וקולות נלהבים ונדהמים מהקהל מילאו את כל חלל הפארק. כולם הריעו לבן עירם המביא להם כבוד רב.
"מ…מה זה היה?" שאלו הנערים המופתעים רבות.
"זו הייתה מתקפת החזית. זוהי מתקפה פיזית שחזקה בבסיסה, אך היא מכפילה את כוחה כאשר המשתמש שרוף, מורעל או משותק. לכן פקדתי על קקליון לספוג את גל ההלם ללא ניסיון התחמקות. רציתי להראות לכם את פוטנציאל ההתקפה הרב."
שין וקן נדהמו מן עוצמת ויכולותיו של מאמן המכון. הם לא האמינו כי קיים פער כה גדול בינם, וחשבו שניצחונם מובטח כשהם נלחמים ביתרון מספרי. הם למדו כמה שיעורים חשובים על אסטרטגיה בקרבות. 
"ישנם מכונים רבים ושונים בכל מחוז, הרבה יותר משמונה. עם זאת, אתם זקוקים בדיוק לשמונה תגים, אותם תקבלו מניצחונות במכונים, בכדי להשתתף בליגה הגדולה. אתם כרגע לא יכולים לאתגר מכון כמו שלי, אבל יש ודאי אחד שגם מתחילים יוכלו להצליח בו. אולי המכון בעיר ראסטבורו. היא נמצאת מעבר ליער הגדול שבקצה העיירה," הסביר נורמן לשני הנערים. השלושה נמצאו בתוך חממת הפוקימונים של נורמן. היה זה מקום בו גודלו פוקימונים רבים תחת שמירה וטיפול קפדני. החממה נמצאה תחת חסות משפחתו של נורמן. 
"יש כאן קופים רבים על העצים," העיר שין, מביט גם על האחד מוחזק בידיו של נורמן.

סלקות', הפוקימון העצלן. הוא לרוב יימצא ישן, שכן הוא ישן כמעט כל שעות היממה, ומעטים מאוד חזו בו בתנועה. לבו פועם פעם אחת בדקה.

"איזה פוקימון מצחיק, לפי הפוקידע הוא פעיל אולי שעה ביום," צחקק קן.
"אתם יודעים מה… אולי הייתי קשה אתכם מדי, למרות שניסיתי לעזור לכם. אולי תסכימו לקבל ממני מתנה לתחילת המסע שלכם? יש לי סלקות' צעיר שאוכל לתת לאחד מכם, ובטוח אמצא עוד אחד שיסכ-"
"לא, אנחנו לא רוצים להחזיק באותם הפוקימונים," הגיב שין במהרה, " אני חושב שקן ישמח לסלקות', הוא לרוב היה יושן בבית הספר גם כן."
"אם כך זה הוחלט, סלקות' הצעיר שלך," מסר נורמן את הקופיף הצעיר לקן שהיה חצוי ברגשותיו אליו. הוא היה מאושר לתפוס פוקימון לראשונה, למרות שזו לא הייתה תפיסה של ממש, וכמובן שלעשות זאת לפני שין, אך הוא תהה עד כמה פוקימון ישנוני שכזה יוכל לתרום לו. 
"סלקות', אנחנו נהיה חברים טובים, נכון? סלקות???" שאל קן את הפוקימון החדש בצוותו.
"חררר…"
"קן… אני חושב שהוא ישן…"
—
התקפות חדשות שנראו בפרק:
שריטה עמוקה ~ Slash
תיקול ~ Tackle
חזית ~ Facade
מתקפה מהירה ~ Quick Attack
יכולות חדשות שנראו בפרק:
שינוי צבע ~ Color Change