סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

סיפורי ליגת אינדיגו – פרק 10 / loozariyus

בפרקים הקודמים:

סיפורי-ליגת-אינדיגו

= = = = =

הדבר הראשון שלוק עשה אחרי שגילה את "סמל יד האש" – כפי שאהב לקרוא לו – הוא ליצור קשר עם עוד אחד מחברי העבר שלו, חוקר משטרתי מסוים.

"היי ארן, מה שלומך?", אמר לו בטלפון.

"לוק? אני שמח לשמוע אותך! מה שלומך?", החזיר ארן בהפתעה.

"אני בסדר.", אמר לוק, "אני התקשרתי כדי לפרוע את הטובה ההיא שאתה חייב לי".

היה מקרה מסוים של גבר שאנס ורצח 12 ילדות קטנות, המשטרה לא ידעה מה לעשות. ארן שהכיר את לוק עוד לפני המקרה, ביקש ממנו לעזור לו בחקירה, לוק הסכים בתנאי שכשהוא יצטרך עזרה, ארן יעניק לו אותה.

בסופו של האיש נתפס, הוא התרשל באחת הפעמים שבהן ביצע את זממו והפיל כדור פסיכיאטרי מסוים שרק אנשים מעטים במדינה השתמשו בו, לאחר בדיקה קצרה ומעקב של מספר ימים המשטרה תפסה את האיש והוא נכלא בכלא לבנדר, בו כלואים האנשים הכי מסוכנים במדינה.

"רק בשביל זה אני טוב היום… טובות. איך אני יכול לעזור לך, לוק?", שאל ארן.

"אני צריך את כל התיקים של כל מוות שבו הגופה נמצאה שרופה", אמר לוק בלי יותר מדי פיתולים.

"זה… קצת כללי מדי… אני צריך תיק מסוים? או תקופה מסוימת? הרי קצת קשה להאמין שאתה רוצה את כל התיקים שמתעסקים בנושא".

"לא, לא, אני רוצה כל תיק בנושא", אמר לוק לארן כאילו זה לא אחד הדברים המוזרים ביותר שאפשר לבקש.

"טוב… תן לי כמה שעות, תבוא לפגוש אותי היום בערב בעיר אקרוטיק, אני אחכה לך בתיאטרון הריקוד שם", אמר וניתק.

לוק בינתיים הדליק טלוויזיה וראה שמדברים בעיקר על מנהיג המכון של פורט, טראן. רק יום אחד עבר מאז הפגישה והוא היה בערך בכל ערוץ חדשות שמסקר קרבות פוקימונים עם כותרות מפוצצות. אפילו הראו כמה קטעים שלו מהקרבות שלו.

"מנהיג המכון טראן נמצא בתפקיד רק שבועיים וכבר קיבל את מספר האתגרים הגדול ביותר שנרשם אי פעם בליגה בזמן כל כך קצר. נראה שמדובר בקנוניה שמנסה להוריד אותו מתפקידו כמנהיג מכון כי אחרי שני ההפסדים הראשונים שלו סגנון הקרב שלו השתנה והוא לא הפסיד אפילו פעם אחת עד עכשיו, מה תוכל להוסיף על זה מנהיג המכון לשעבר צ'אק?", שאל המארח בחור גדול ושרירי עם שיער חום.

"סגנון הלחימה שלו… קרב משולש! אני הייתי שמח להילחם נגד הבחור הזה!", אמר וצחק צחוק פרוע.

"אני יודע שאני לא הייתי רוצה", אמר המארח והקהל התחיל לצחוק.

במשך שעה דיברו על כמה שסגנון הקרב הלא רשמי הזה הוא משהו שאף אחד לא השתמש בו בקרבות מכון לעולם. היו אפילו כמה אנשים שאמרו שזה סימן שהעולם מתקדם, ושמנהיגי מכון צריכים לצאת מהפורמט של קרבות 1 על 1. קרבות כפולים לא היו מצויים בקרבות מכון למרות שהיו כמה מכונים שכן תמכו בסגנון, אבל למעט זה אף אחד לא השתמש בסגנון קרב כל כך לא רגיל כמו טראן.

'הבחור שלך באמת משהו מיוחד, פורט', חשב לעצמו לוק וכיבה את הטלוויזיה.

= = = = =

"נראה שהחוקר מתחיל להתקרב לאמת", אמר האיש לאדון שלו, שישב בחדר חשוך עם הגב כלפיו. אפילו בלי לראות אותם האיש ידע שאם הוא יתקרב לאדון שלו בלי רשות הפוקימונים ההרסניים שלו יחסלו אותו. האדון הביט במסך הטלוויזיה שהראה את מנהיג המכון החדש, טראן. זה גרם לאיש לעוות את פרצופו.

"אז תטפל בזה, אני לא מבין למה אתה צריך לידע אותי בעניין", אמר בקול לאה ושינה תנוחה בכיסא.

"אין בעיות, אדוני", אמר האיש ונעמד מהכריעה שהיה בה.

"בלי הרג… לפחות בינתיים", אמר האדון וזה גרם לאיש להרגיש החמצה.

"איך שתרצה, אדוני", אמר ויצא מהחדר.

= = = = =

שלוש שעות לאחר מכן הוא היה במרכז אקרוטיק, הוא הגיע לשם דרך חברת המוניות "קרוברנייט בע"מ", שניהל איש בשם קורבר. המונית המעופפת הגיעה עשר דקות אחרי שהוא הזמין אותה והיא עלתה די יקר, אבל עם הכסף שפורט שילם לו לוק יכל להרשות לעצמו את הנוחות הזאת. הוא הסתובב בעיר קצת, הביט במגדל השרוף ואפילו הקשיב לסיפור של איזה זקן שמספר שהוא היה שם כשהמגדל נשרף, לפני 180 שנה, לוק לא קנה את זה כמובן אבל נתן לו מטבע על הסיפור.

הערב ירד ולוק התחיל ללכת לכיוון תיאטרון הריקוד המפורסם של אקרוטיק, בדרך הוא עבר ליד המכון של המקום. הוא ראה את מנהיג המכון טרנס מדבר עם מישהו בכניסה למכון, כשהם ראו אותו הם השתתקו והמשיכו להביט בו עד שהוא יצא מטווח השמיעה שלהם, האיש שדיבר עם מנהיג המכון היה נראה מוכר ללוק, אבל לוק לא הצליח לזהות מאיפה. הוא לא היה מנהיג מכון או מנהיג מכון לשעבר, לוק רשם לעצמו את זה לבדיקה בזמן מאוחר יותר.

הוא נכנס לתיאטרון הריקוד שבתוכו התנגנו המנגינות המסורתיות של ג'וטו, נערות קימונו רקדו את הריקוד היפה שלהן. לוק הסתכל סביב עד שראה את ארן בבגדים אזרחיים באחת הפינות. הוא התקדם לעברו ושניהם לחצו ידיים.

"הרבה זמן עבר, ארן", אמר לוק בידידות.

"יותר מדי", אמר ארן והתיישב, לוק התיישב מולו.

ארן הזמין משהו לשתות מאחת המלצריות.

"אז מה לוק, מה איתך? חוקר איזה משהו מעניין? מעניין אותי לדעת בשביל מה אתה צריך את זה", אמר ארן והרים כונן נייד מחובר לחוט.

"אתה יודע שאני לא יכול לדבר על העבודה שלי, ארן", אמר לוק בקול מתנצל.

"כן כן, אני יודע", המלצרית הגישה את המשקה ולוק שתה ממנו, היה לו טעם מעניין, ענבים ואולי גם קצת תפוח. הוא המשיך לדבר עם ארן שבעיקר התלונן על זה שהוא עושה משמרת כפולה כדי לפרנס את המשפחה שלו ובגלל זה אין לו זמן לבלות איתם בכלל ובסופו של דבר נתן לו את הכונן.

"אני מקווה שזה יעזור לך לוק ידידי!", אמר ארן ולחץ ללוק את היד לפרידה.

לוק התקשר והזמין עוד מונית מעופפת חזרה לאזליה, הייתה לו הרגשה רעה בנוגע לעיר אקרוטיק משום מה. הוא עלה למונית ונהנה להסתכל על העיר הופכת לקטנה יותר ויותר.

ולפתע זה פגע בלוק כמו מכת ברק, הוא זיהה מאיפה הוא מכיר את האיש שדיבר עם מנהיג המכון טרנס מוקדם יותר.

הוא התקשר לרוב, השוטר באזליה. 'לא יכול להיות, אני בטח מדמיין וברגע שרוב יענה לי אני אראה שסתם דאגתי', ניסה לוק להרגיע את עצמו במחשבה.

"הלו?", נשמע קול בצד השני של הקו.

"רוב! זה לוק, מצטער על השעה", התנצל לוק.

"זה בסדר, אני במשמרת לילה בכל מקרה. מה העניין?", שאל את לוק.

"יש לך אולי מושג איפה נמצאת הגופה של הרוצח שרצח את מאתגר המכונים ההוא?", שאל לוק וניסה לשוות לקול שלו גוון רגוע.

"זה מוזר שאתה שואל כי האמת… הגופה נעלמה לפני יומיים", אמר רוב בקול חושד "למה זה מעניין אותך בכלל?".

"לא משנה… תודה רבה לך רוב", אמר לוק וניתק את השיחה.

האיש שטרנס דיבר איתו בכניסה למכון היה רן, הרוצח. לוק ידע את זה בוודאות. רן הזה איכשהו הצליח לחזור מהמתים פעם אחת, והחליט לרדוף את טראן, כנראה כדי להשיג נקמה. הוא רצח את מאתגר המכון ההוא וניסה לגרום לליגה לפטר את טראן, ככה הוא יוכל לפגוע בו בלי שום השלכות.

אנשים נרצחים, אנשים חוזרים לחיים, גופות נעלמות, שיטת רצח שחוזרת על עצמה בכמה מקרים, ומנהיג מכון שאיכשהו קשור לכל הסיפור הזה. לוק לא ידע מה בדיוק קורה כאן, אבל המקרה הזה רק הסתבך יותר ויותר.

= = = = =

כשהגעתי למכון יום אחרי זה, אדם עמד בכניסה ולידו ארגז.

"זה הגיע!", אמר בהתרגשות.

"מה… הגיע?"

"קלפי הליגה שלך!", אדם פתח את הארגז והיו שם ערמות מסודרות של קלפים, שאני נמצא עליהם עם המספר שלי 316 למטה.

"תראה לי את זה!" אמרתי ולקחתי את הקלף שהוא החזיק ביד שלו.

היה שם אותי עם היד מושטת קדימה כאילו אני באמצע קרב, מאיפה לעזאזל הם השיגו את התמונות האלה. סבבתי את הקלף וקראתי מה שכתוב בצד האחורי.

'טראן הוא מנהיג המכון של העיירה אזליה. למרות חוסר הניסיון ואי השתתפות שלו בשום קרב רשמי לפני. פורט, יושב הראש של הליגה, בחר אותו כמנהיג מכון והעמיד אותו כאחד ממנהיגי המכון של הליגה הראשית. מי הוא טראן המסתורי ומה הוא עברו? את זה אף אחד לא יודע.'

"מי כתב את זה?", שאלתי והחזרתי לו את הקלף.

"החברה שמייצרת את הקלפים. הם כותבים את כל הקלפים של מנהיגי המכון. למה? יש בעיה עם הנוסח?".

"לא, הנוסח בסדר", אמרתי ונכנסתי למכון כדי למצוא את פורט שם.

"פורט? מה אתה עושה כאן?"

"אני יושב הראש של הליגה, אסור לי להגיע לביקור באחד המכונים?", שאל בסקרנות.

"לא אמרתי שאסור לך, אתה פשוט אף פעם לא מגיע לשום מקום בלי סיבה", הבהרתי את עצמי.

"בוא איתי", אמר ונכנס לחדר ההלבשה שלי.

"אני פשוט אספר מה שאני יודע. יש מאתגר מכונים חדש, כדאי שתיזהר ממנו", אמר פורט.

"למה? זה עוד אחד שמנסה להפיל אותי?", לא הבנתי למה פורט מתרגש ממאתגר מכונים אחד.

"לא. הוא פשוט אחד שכנראה ינצח אותך, אז תדאג שלא להישאר עם שני הפסדים ברצף בשום נקודה היום".

"מה כל כך מיוחד בו?", עד כמה שסמכתי על פורט, לא הבנתי למה הוא חושב שאני לא אצליח לנצח אותו.

"לא מדובר בסתם מאמן. רוב האנשים שמכירים אותו בטוחים שהוא יהיה האחד שיחזיר את הליגה לתפארתה הישנה. אפילו מנהיגי המכון מסתקרנים לגביו. הוא יגיע היום, וגם מנהיגי המכון האחרים יגיעו לצפות. תתכונן", ופורט יצא מהחדר.

נשארתי במכון, לא היו קרבות באותו היום ככה שפורט דאג לחינם. לקראת אמצע הצהריים דלתות המכון נפתחו ומישהו נכנס, עם צבא של צלמים מאחוריו.

"אם תסלחו לי, אני צריך להירשם", אמר במלכותיות והמשיך לכיוון דלפק המכון.

היה לו שיער בלונדיני ארוך וחלק, ועיניים כחולות, הוא הביט על הצלמים במבט… טוב זה לא היה מבט שחצני, זה פשוט היה מבט שאמר 'אני יותר טוב מכם, אבל אתם נשארים לידי רק כי אני נחמד'. מבחינת לבוש הוא לבש מכנס עור שחור וחולצה שחורה עם סמל אש בצד ימין למעלה, בגב החולצה היה את אותו הסמל רק בגדול, הספרה 1 כתובה בגדול מעל הסמל. אחרי כמה דקות הוא הסתובב מהדלפק ויצא מהמכון.

"קבעתי את הקרב בעוד שעה", אמר אדם והסתכל עליי במבט מוזר.

"אוקיי", אמרתי במבט שואל, לא הבנתי מה הבעיה.

לפתע דלתות המכון נפתחו שוב ומנהיג המכון טרנס נכנס פנימה. הוא הסתכל במבט מחפש סביב ואז התביית עליי.

הוא התקדם לעברינו ואדם פשוט נעלם לו, הבחור הזה…

"טראן", אמר כשהיה קרוב אליי, מרחק של הושטת יד.

"טרנס? מה אתה עושה כאן?".

"אני כאן כדי לצפות בקרב שלך נגד נרון", אמר כאילו זה מובן מאליו.

אוקיי, אז קוראים לו נרון.

"תקשיב טראן… אני חושב שהתחלנו את היחסים בינינו ברגל שמאל. אתה הוכחת שאתה מנהיג מכון בזכות, אני מעריך אותך על זה. מה אתה אומר שנשכח מהעבר ונמשיך הלאה?", שאל והושיט לי יד ללחיצה.

לחצתי אותה בחזרה, "אני שמח לשמוע שאתה מרגיש כמוני", החזרתי לו.

בשעה לאחר מכן נכנסו פחות או יותר כל מנהיגי המכון שראיתי בפגישה. אפילו גולד הגיע, לא באיחור הפעם. סלין איחלה לי בהצלחה, לונה הציע לקחת אותי לאחד החדרים האחוריים כדי "להירגע", סירבתי בנימוס.

"טוב אני מניח שאפשר להתחיל", אמרה לונה.

"רגע… איפה סת'?", שאלתי כששמתי לב שהוא מנהיג המכון היחיד שלא נמצא.

"סת' לא יוצא מהמכון שלו הרבה, הוא כנראה מרגיש שזה לא מספיק חשוב כדי להגיע לכאן", אמר טרנס לידי בקול נגעל.

זה בהחלט העלה אצלי שאלות לגבי למה הוא הגיע כדי להזמין אותי לטורניר.

נרון נכנס למכון חזרה והלך לכיוון חדר ההתארגנות שלי, אני עשיתי כמוהו.

= = = = =

נשמתי עמוק, אם כל מנהיגי המכון נמצאים כאן, המצב באמת היה יותר רציני ממה שחשבתי. יצאתי החוצה וצרחות הקהל רק התחזקו מרגע לרגע. נדהמתי מכמות האנשים שהייתה שם, האצטדיון היה מפוצץ לחלוטין. נרון נכנס מהכניסה מולי ושנינו התקדמנו אחד לעבר השני. בסופו של דבר היינו אחד מול השני.

"נראה שיש לך הרבה מעריצים", אמרתי והסתכלתי על האנשים באצטדיון.

"אנשים מחפשים במה לתלות את התקווה שלהם. אני הדבר בו הם תולים אותה", אמר בקול עובדתי. "אכפת לך אם נילחם בסגנון הקרב המיוחד שלך? שמעתי עליו הרבה", אמר אחרי כמה שניות.

"אני לא רואה סיבה שלא." אמרתי והסתובבתי כדי ללכת למקום שלי בזירה, נרון עשה כמוני.

"הקרב יהיה קרב משולש, שלושה פוקימונים לכל צד מובן?", צעקתי לעברו.

"אני צריך רק אחד", החזיר לי והוציא צ'ריש בול, פוקדור אדום עם פס שחור סביב כל הפתח שלו. רמת החשד שלי עלתה.

לא היה צריך להגיד לי שפוקימון אחד יכול להיות מסוכן, ויקטיני של פורט הציל אותי בתור פוקימון יחיד. זה הזכיר לי את אחד האנשים בקרבות המחתרתיים, היה לו רק פוקימון אחד, מאצ'אמפ. אבל הוא בחיים לא הפסיד בקרב אחד, אפילו כשזה היה ארבעה פוקימונים נגדו.

הוצאתי את וינאזור, ליפיאון וספטייל.

נרון נשק לפוקדור שלו וזרק אותו. היצור שיצא ממנו היה פוקימון דמוי אריה, רובו בצבע חום, אזור החזה היה בצבע קרם, כל הגב שלו היה מכוסה במן שכבה מוזרה של עשן אפור, והיו שתי לוחות קוצניים באמצע הגב שלו. הייתה לו מן מסכה בצבעים אדום וצהוב על הפרצוף, זה היה הפוקימון האגדי אנטיי. הקהל הגיע בטירוף, עכשיו הבנתי למה כל האנשים היו בטוחים שהוא יהיה זה שיחזיר את הליגה לתפארתה הישנה.

"אנטיי, התפרצות הר געש", אנטיי שאג והתפרצות אדירה של לבה יצאה מאזור כלשהו בגב שלו.

לא יכולתי להסתכל בכלל, כיסיתי את העיניים שלי עם היד ורק שמעתי רעשי התפרצות. אחרי כמה רגעים זה נפסק והזזתי את היד משדה הראייה שלי רק כדי לראות את הפוקימונים שלי מעולפים והדשא באצטדיון שרוף לחלוטין. נרון ואני החזרנו את הפוקימונים שלנו לפוקדורים שלהם.

"זה היה קרב טוב", אמר לי נרון כשלחצתי את ידו.

"אי אפשר לקרוא לזה קרב, זה היה ממש חד צדדי", אמרתי וגירדתי את הראש שלי בעורף.

נרון צחק, "אני מניח שאתה צודק. אני מקווה שלא תראה בזה העלבה מסוימת, אני פשוט רוצה לסיים עם אתגר המכונים מהר ככל האפשר כדי שהליגה תמשיך לעבוד כמו פעם", אמר עם חיוך, אולי הוא לא היה כל כך גרוע אחרי הכל.

"זה בסדר גמור, קח, זה מגיע לך בצדק", נתתי לו את תג המכון שלי, הוא לקח אותו ויצא מהאצטדיון. יצאתי גם אני וכשהגעתי למכון כל המצלמות היו על נרון, מראיינים שאלו שאלות והוא ענה במלכותיות.

"אל תרגיש רע עם עצמך. בכל זאת, זה פוקימון אגדי", אמרה לונה שהגיעה מתישהו לאזור הקרוב אליי.

"אני לא מרגיש רע עם עצמי, זה בסדר.", וזה היה נכון, לא הרגשתי רע בגלל ההפסד הזה.

זה לא היה כמו ההפסדים ההם שהרגשתי כאילו כל העולם יוצא נגדי. כרגע פשוט הייתי מכשול שנרון התגבר עליו. אדם הופיע שוב והסתכל על לונה בפחד.

"מה יש אדם?", שאלתי אותו כשראיתי שהוא מפחד לדבר.

"הקרב הזה היה הראשון במכונים בשביל נרון, תרצה שאפנה לך זמן בלוח הזמנים שלך כדי לצפות בשאר קרבות המכון שלו?", שאל תוך כדי שהוא עושה הכל רק כדי לא להסתכל ישירות בלונה.

"כן, תודה אדם", אמרתי והוא נמלט מהמקום.

"תראי מה עשית לו", אמרתי ונענעתי את ראשי לצדדים.

"מה אני יכולה להגיד? זאת לא אשמתי שאני נראית כזאת טוב", אמרה עם חיוך פתייני.

"זה לא מה שהתכוונתי אליו… לא משנה. מה המכון הבא שלו?", בהחלט התעניינתי לראות איך נרון יתקדם בקרבות המכון.

"טוב אני מניח שמכאן הוא ילך לסלין בלבנדר ואז הוא יתחיל להוריד מנהיגי מכון אחד אחרי השני".

"ומתי את חושבת שהוא יאתגר את סת'?"

"הוא יאתגר את סת' לקראת הסוף. ניחוש שלי, הוא יהיה האחרון שהוא יאתגר, רק כדי להראות לכולם שהוא יכול לנצח אותו בקרב אחד סופי", אמרה לונה ונראה שהיא השתעשעה מהרעיון.

"אני מניח שנצטרך לחכות ולראות", החזרתי לה.

= = = = =

"אנטיי מה?", אמר לעצמו סת' בחדר שלו. "מגוחך!", הוא נעמד וירד למכון, הוא וסטון התגוררו במכון עצמו, סת' בדירה שבגג וסטון בחדר צדדי שלסת' לא היה מושג איפה הוא.

"סטון!", צעק סת' כשירד למטה.

הוא חיכה חמש דקות עד שסטון הגיע מאיזושהי דלת.

"בשביל מה היית צריך להעיר אותי?", שאל סטון וגירד את אחת העיניים שלו.

"אתה האחראי כאן, אני חייב לעדכן אותך בכל דבר שאני עושה", אמר סת'.

"מה אתה רוצה?", שאל סטון בעייפות.

"האתגר הבא שלנו יהיה נרון הזה, עד אז אתה לא מקבל שום אתגר אחר.

כשהוא יגיע, תשלח את מגנזון, אתה יודע איפה אני", אמר סת' והלך לכיוון היציאה מהמכון.

"מה שתגיד", צעק מאחוריו סטון וככל הנראה חזר לישון.

'אם הם רוצים עוצמה, הם יקבלו אותה', חשב לעצמו סת' עם חיוך.

פוסטים קשורים

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *