סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

סיפורי ליגת אינדיגו – פרק 16 / loozariyus

בפרקים הקודמים:

סיפורי-ליגת-אינדיגו

= = = = =

אחרי בדיקה קצרה באתר האינטרנט של רד (באמת יש לבן אדם אתר אינטרנט על שמו), גיליתי שהוא עומד להגיע לאירוע ולהעניק למאמן פוקימון אחד בר מזל את הזכות להילחם בו.

'מעניין מה יקרה אם הוא ילחם נגד סת", חשבתי לעצמי.

ירדתי למכון ביום אחרי שפורט הגיע אליי כדי למצוא את לונה בכניסה למכון.

"תגידי את לא צריכה להיות במכון שלך במקום לבוא למכונים של אנשים אחרים כל הזמן?" שאלתי בשעשוע.

אבל לא נראה שלונה הייתה במצב רוח להשתעשע.

"אתה תבוא לאירוע הזה?", שאלה והראתה לי את המכתב שמדובר בו על האירוע של רד.

"כנראה. פורט רוצה אותי שם", עניתי עם טיפה מבוכה, לפעמים זה הרגיש שפורט הוא יותר כמו הורה בשבילי מאשר סתם מישהו שמצא אותי.

"סת' העקשן הזה… ניסיתי לשכנע אותו שיבוא כדי שאנשים ילמדו להכיר אותו יותר ולשנוא אותו פחות. אבל הוא בשלו! מדבר שטויות על זה שהוא שונא את כולם. שחצן עלוב…", אמרה ובעטה באבן.

"ולמה את בדיוק מתעצבנת בגלל זה?" זה באמת היה קצת לא מובן.

היא הסתכלה עליי במבט חודר, "אתה מעצבן, אתה יודע את זה?" אמרה בזעף ונכנסה למכון שלי.

נכנסתי כדי למצוא אותה מתיישבת על אחד הספסלים בלובי.

"טוב… אני יכול לעזור לך בעוד משהו חוץ מזה?"

"אני בחופש היום ומחר. החלטתי להישאר כאן היום. מחר אני אלך להציק קצת לסלין", אמרה עם חיוך קטן.

כיסיתי כי הפרצוף שלי עם יד שמאל והלכתי להתעסק בעניינים שלי. מסתבר שמאז שסת' הביס את נרון כמות המאתגרים בליגה הראשית ירדה פלאים. קשה להאשים את המאתגרים, אם אפילו פוקימון אגדי לא הצליח לנצח את סת' כנראה שום דבר לא יצליח.

אירגנתי את הפוקדורים שלי וביליתי קצת זמן עם הפוקימונים שלי, נזכרתי במה שפורט אמר לי בנוגע להתחדשות, ועל זה שצריך למצוא טריקים ואסטרטגיות חדשות, התחלתי לבנות איזושהי אסטרטגיה בראש. אני אצטרך לבדוק אותה על הזירה הגדולה. לקחתי כמה פוקדורים מסוימים ויצאתי לזירת האימונים שהייתה מאחורי המכון.

= = = = =

לונה התיישבה לה בנוחות במכון של טראן, נהנית מהשקט הרגעי. היא ניסתה לגרום לאחראי המכון שלו להירגע קצת בסביבתה כדי שיוכלו… "ליהנות" קצת, אבל הוא היה קשה כמו קרש. בסופו של דבר היא התייאשה ושאלה אותו איפה טראן בדיוק, הוא ענה לה ברעד "הוא בחדר ההתכוננות שלו", והצביע על הכניסה למקום. לונה נכנסה לחדר והוא היה ריק אבל דלת צדדית לא הייתה סגורה לגמרי. היא פתחה את הדלת ויצאה לתוך מה שנראה כזירת קרב ובקצה אחד שלה עומד טראן מזיע, הוא אפילו לא שם לב אליה. בזירה עצמה היו שני פוקימונים, קראדילי, פוקימון עשב מאובן ולודיקולו, פוקימון שאהב לרקוד באופן כללי למרות שעכשיו הוא נראה במצב לחימה.

"מה אתה עושה?", צעקה לונה והוציאה אותו מריכוז.

"אה, לונה, לא ראיתי אותך", אמר וניגב את הזיעה מהמצח.

"טוב בעיקרון פוקימונים מסוג אש, מעופף, חרק, רעל, וקרח חזקים נגד סוג עשב. אז אני מאמן פוקימונים שחסינים למתקפות האלה", הסביר לה טראן.

"רעיון טוב. רוצה אולי שאני אעזור לך להתאמן?", אמרה והוציאה שני פוקימונים, את בוטון ואת הנרי ההונצ'קרו שלה.

"אני מניח שזה יכול לעזור", אמר טראן ושניהם נעמדו בשתי קצוות הזירה.

"אוקיי אז קרב כפול. מוכנה?" צעק לה.

"מוכנה כשאתה מוכן", החזירה לו והקרב התחיל.

"לודיקולו, ריקוד גשם! קראדילי, אבנים חדות!", לודיקולו זימן ענני סערה מניאטורים שכיסו את הזירה הקטנה בגשם בזמן שקראדילי חבטה עם ראשה באדמה ושילחה לעבר הפוקימונים של לונה אבנים חדות, שניהם התחמקו בקלות.

"לא רע", אמרה לעצמה לונה בשקט, "בוטון, פלצור אפל, הנרי ציפור אמיצה!", קראה לעבר הפוקימונים שלה.

בוטון התחיל להסתובב בשיא המהירות כשלהבות אפלות יוצאות לו מהידיים כשהנרי זהר באור כחול ועף המהירות לעבר לודיקולו.

"לודיקולו קרן קרח! קראדילי כוח חבוי!" לודיקולו ירה קרן קפואה לעבר הנרי שניסה להתחמק אבל היא פגעה לו בקצה הכנף, מקפיאה אותה.

קראדילי שלחה כדורים זוהרים לעבר בוטון שפשוט התעלם מהם והסתער לעברה, פוגע בה בסיבוב מלא עוצמה.

"לודיקולו, משאבת היידרו!", קרא טראן ולודיקולו שחרר פרץ מים אדיר שבוטון התחמק ממנו ברגע האחרון.

הנרי לעומתו איבד את היכולת לעוף בגלל הכנף הקפואה.

"קראדילי, תותח מטאור!", "בוטון, להביור", למרות הגשם זאת הייתה המתקפה הכי מועילה שעלתה ללונה בראש באותו הרגע.

בוטון שילח פרץ להבות מהחגורה שלו לעבר קראדילי, כשקראדילי שולחת פרץ אנרגיה אכזרי לעבר הנרי.

גם קראדילי וגם הנרי התעלפו מהמכה.

"אני מניח שזה מספיק", אמר טראן והכניס את לודיקולו ואת קראדילי לפוקדורים שלהם.

"היי! עד שהתחלתי ליהנות קצת! לא כיף איתך", אמרה והחזירה את הפוקימונים שלה לפוקדורים בזמן שהגשם פסק.

"את נותנת כינויים לכל הפוקימונים שלך?", שאל טראן בסקרנות.

"כן. אם אני לא אתן להם שם זה מרגיש כאילו הם לא מיוחדים מספיק", אמרה והסתכלה עליו בחשש.

רוב האנשים ראו בזה עלבון כאילו היא אומרת להם שהם לא חושבים שהפוקימונים שלהם מספיק חשובים בעיניהם.

"נשמע נכון. אני לא נתתי שמות לפוקימונים שלי כי אני מרגיש… אני מרגיש שאין באמת שם שיראה את מה שאני מרגיש כלפיהם ויראה מי הם באמת… אם זה נשמע הגיוני בעינייך", אמר וגירד את ראשו.

לונה נשמה לרווחה והנהנה בראשה, טראן לא היה אדם שיכעס בגלל דברים כאלה.

"טוב אני מניחה ששנינו ניפגש באירוע. נתראה", אמרה לונה ויצאה מהמכון.

= = = = =

היה נחמד להתאמן עם לונה, היא בהחלט הייתה חזקה והייתה לי הרגשה שלא הייתי שורד קרב נגד בוטון, האס שלה. היום חלף בלי שהרגשתי בכלל וכשהגעתי בערב לדירה שלי פורט חיכה שם עם חליפה.

"תלבש את זה, אנחנו יוצאים".

התקלחתי מהר ולבשתי את החליפה, היא הייתה בצבע כחול עם נגיעות ירוק, שני פסים ירוקים עוברים לאורך השרוולים. לבשתי חולצה ירוקה מתחתיה והראיתי לפורט.

"אתה יודע… זה מוזר שאתה תמיד מצליח לקלוע למידה שלי", אמרתי בגיחוך, פורט תמיד הביא לי בגדים שהתאימו עליי בדיוק למרות שהוא אף פעם לא שאל על המידה שלי.

הוא רק שתק והוציא פוקדור ממנו יצא ארקניין, הוא עשה לי טיפה בלגאן בדירה, הפיל חפצים ושבר כמה דברים.

"פשוט תפוס אותו", אמר כשקלט את המבט על הפרצוף שלי.

החזקתי בפרווה שלו כשהוא השתגר והופענו בשטח גדול עם רצפת שיש לבנה, פסלים של הפוקימון ריידון נמצאים על גבי קנים מיוחדים שנוצרו בשבילם. מולנו היו מדרגות שהובילו אל מבנה מפואר. רמת אינדיגו, בחיים לא הייתי כאן. היה אפשר להרגיש את כובד המשקל של המעמד על הכתפיים שלי.

"קדימה בוא נלך", אמר פורט והתחיל לעלות במדרגות. וככה התחיל לו ערב שאני בחיים לא אשכח.

פוסטים קשורים

3 תגובות

  1. רק אומר, תנו לפוקימונים שלכם כיונוייםםםםםםםם!!

    וגם, מסכן אדם, יום שלם היה בטרור בנוכחותה של לונה.

  2. כן. אם אני לא אתן להם שם זה מרגיש כאילו הם לא מיוחדים מספיק זה ליטרלי אני , גם ממש אהבתי את הקטע שטראן בונה אסטרטגיות נגד הסוגים שחזקים עליו עם ריין דאנס והכל , וגם זה פרק עם לונה אז אני מרוצה האישיות שלה בפרקים האחרונים פשוט ככ מגניבה וגם האימונים היו ממש טובים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *