סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

סיפורי ליגת אינדיגו – פרק 17 / loozariyus

בפרקים הקודמים:

סיפורי-ליגת-אינדיגו

= = = = =

סת' וסטון הגיעו לרמת אינדיגו עם מגנזון ועלו במדרגות כשהם לא מדברים. סת' ידע שסטון חושד בסיבת ההגעה שלו, למרות שהוא לא שאל על זה שום דבר. סטון היה אחד האנשים שבאמת היה לו אכפת מהם. כן הוא היה עצלן ואדיש, ומאוד מעצבן, אבל הוא החליט להישאר עם סת' משום מה וסת' העריך את זה.

אחרי שעלו בכל המדרגות הם הגיעו לכניסה של רמת אינדיגו, היה שומר בכניסה.

"אני צריך לראות הזמנה ולערוך עליכם בדיקה", אמר השומר וסת' הראה לו את ההזמנה, כשהיא טיפה מקומטת מזה שהוא זרק אותה לרצפה ביום שהוא קיבל אותה.

"טוב אני אצטרך לערוך עליך חיפוש", אמר והתקרב לסת'.

"רק תיגע בי ואני אדאג לזה שהיד שלך לא תישאר מחוברת לגוף עוד הרבה זמן. סטון, בוא", אמר סת' ופשוט התקדם לעבר הדלת.

שניהם נכנסו פנימה וסטון אמר, "תמיד טוב שיש מנהיג מכון בלתי מנוצח לצדך", וגיחך.

"אוי שתוק כבר. אני הולך למצוא לי פינה שקטה עד שרד יגיע", אמר סת' ונעלם לו לאיזו פינה. הוא בחר במקום שנמצא בצללים ומשקיף על הכניסה לבניין, 'אני לא עומד לפספס אותו', חשב לעצמו סת' בנחישות וניסה להעיף את לונה מהמחשבות שלו ללא הצלחה.

= = = = =

"תגיד, למה לא פשוט השתגרת לכניסה וזהו? זה היה חוסך את העלייה במדרגות האלה!" פורט לא היה אדם של בזבוז זמן, אז עניין אותי למה הוא עשה את זה.

"כי רק לאלוף יש רשות לעשות את זה. כל עוד אתה לא האלוף אתה מוכרח לעלות במדרגות כדי להגיע לכאן, זאת המסורת. אולי יום אחד אתה תהיה האלוף טראן", אמר פורט עם חיוך.

"אני? אלוף? כן בטח!", אמרתי אבל ראיתי שפורט לא צוחק בכלל, רק נשאר עם החיוך הזה שלו, החלטתי לעזוב את הנושא.

נכנסנו פנימה אחרי שהראנו לשומר בכניסה את ההזמנות שלנו ואחרי שהוא ערך עלינו בדיקה קצרה, האיש הראשון שראיתי היה נער המכון של סת'. הוא היה לבוש בחליפה שחורה וחולצה לבנה, עם שיער שחור ועיניים ירוקות, הוא נראה טוב בחליפה, למרות שלא הבנתי מה הוא עושה פה.

"אני יוצא מכאן מאוחר בערב, אז תתפרע לך", אמר פורט והלך לדבר עם כמה אנשים חשובים למראה.

"היי, סטון נכון?", אמרתי לעבר נער המכון של סת' והושטתי לו יד ללחיצה.

"רק סת' קורא לי ככה, זה שם המשפחה שלי. השם הפרטי שלי הוא ג'ייק", אמר בגיחוך ולחץ לי את היד חזרה. "אחראי מכון, מזכיר, נער מים, ופחות או יותר כל תפקיד במכון תחנת הכוח, לשירותך", אמר ברשמיות.

צחקתי ושאלתי, "מה אתה עושה כאן? סת' שלח אותך כדי לחקור או משהו כזה?"

"הוא רצה שאבוא כדי שאתעד את הקרב נגד רד", אמר בשעמום.

"נקווה שזה לא יהיה משעמם והוא לא יבחר איזה מאמן חלש".

"כן… נקווה", החזיר לי עם חיוך מסתורי.

רציתי לשאול אותו למה הוא מתכוון כשהדלת נפתחה ולונה וסלין נכנסו פנימה, אינסינרואר של לונה, בוטון, עומד מאחוריהן. לונה לבשה שמלה ארוכה ואלגנטית בצבע סגול כהה, עם שרוולים ארוכים שעליהם יהלומים צהובים עליהם. סלין לעומתה לבשה שמלה בגוון לילך עם כפלים שגרמו לשמלה לעלות עד הברך והשיער שלה היה קשור בצורה מסובכת, משוחרר בסופו מאחורי ראשה.

"תראו את מי רואים פה, נראה טוב", אמרה לעברי לונה כשהגיעה אליי.

"גם אתן נראות טוב", החזרתי מחמאה משלי.

"אני נראית מספיק טוב כדי שאני ואתה נלך למצוא לנו איזו פינה שקטה?", שאלה שוב בקול הפתייני הזה שלה.

נאנחתי.

"תגידי מישהו בכלל אמר 'כן' להזמנה הזאת שלך?", שאל ג'ייק בסקרנות.

"אתה תתפלא כמה. רגע… אתה ג'ייק לא? נער המכון של סת'? לא זיהיתי אותך בגלל הבגדים. מה אתה עושה כאן?", שאלה עם פרצוף מבולבל.

אבל ג'ייק רק הסתובב והתחיל ללכת לכיוון אורחים אחרים, "לא עניינך", קרא בחיוך והתערבב עם שאר האנשים שם.

"אני חושבת שסת' משפיע על הילד הזה לרעה", אמרה לונה ונענע את ראשה.

"אז… מה אתה עושה כאן? רוצה להילחם נגד רד?", שאלה סלין בשקט.

"האמת אני כאן כי פורט אמר לי שאני צריך ליצור קשרים", אמרתי במבוכה קלה.

"טוב, אז הנה הקשר הראשון שלך", אמרה לונה והחוותה על אדם שהתקרב אלינו, הוא היה קירח לחלוטין ונראה מאוד חשוב.

"סבורני שלא עשו בינינו היכרות רשמית", אמר האיש והושיט לי יד ללחיצה.

החזרתי לו לחיצה, "אני בטוח שהייתי זוכר אם כן".

"השם שלי הוא לורנס סמית', אני הייתי הקודם בתפקיד מנהל הליגה והמנטור של פורט, אני המנהל של עמותת רד כרגע", אמר עם חיוך.

לא ידעתי שלפורט היה מנטור, "נעים להכיר".

"בתור מנהיג המכון שפורט בעצמו בחר, אני רוצה שתכיר כמה אנשים", אמר ומשך אותי לעבר חבורה של אנשים שגם הם נראו חשובים מאוד. לונה מאחוריי איחלה לי בהצלחה עם אגודלים מורמים.

= = = = =

שעה וחצי אחרי זה לורנס שחרר אותי כשבראשי לפחות 20 שמות שאני אשכח בתוך 20 דקות.

פרוט ניגש אליי, "אני רואה שהכרת את לורנס", אמר בעליצות.

"בשבילך אני מקווה שזה היה שווה את זה", אמרתי באיום ופורט צחק.

"כן… הוא יכול להיות קצת מעיק לפעמים. לך תשתה קצת, תשתחרר טיפה", אמר והצביע על בר שהיה במקום, ראיתי את לונה יושבת שם כבר.

התקרבתי לבר ולפתע ראיתי את סת' באחת הפינות. שיניתי כיוון והלכתי לכיוונו.

"תגיד אתה אידיוט? עוף מכאן!", אמר לי סת' ברגע שהתקרבתי אליו.

"מה? למה?"

"כי אני לא רוצה שכולם יראו שאני כאן", אמר והחווה על המצלמות שפקדו את האירוע.

"נו באמת סת', אתה סתם מגזים. עכשיו בוא", תפסתי אותו ומשכתי אותו לעבר האור.

הוא לבש חליפה כסופה שנראתה עליו ממש טוב, השיער הארוך שלו קשור מאחורי הראש. לא הייתי צריך לעשות כלום, המראה שלו לאט לאט משך את העיניים של כולם.

"היי זה לא מנהיג המכון סת' שם?", שאל אחד.

"לא יכול להיות! סת' לא מגיע לאירועים כאלה", ענה אחר.

"לא, זה הוא! תסתכל", ענה השלישי.

ואז כולם הסתובבו והסתכלו על סת' בשלל מבטים. כמה מנהיגי מכון שהיו באזור הסתכלו עליו בשנאה מהולה בכבוד אחרי מה שקרה עם נרון. אנשים שלא קשורים לאתגר המכונים בעיקר הסתכלו עליו בסקרנות ולא הצלחתי לרדת לפשר המבט של לונה.

"שלום לך", אמר לורנס כשהוא ניגש לסת'.

"אני מניח שאתה מנהיג המכון המהולל שאני שומע עליו כל כך הרבה", אמר לסת' והושיט יד ללחיצה.

"אם שמעת על מנהיג מכון מהולל זה לחלוטין לא אני. אולי אם היית שומע על מנהיג מכון מושמץ", ענה סת' בחוצפה אבל בחזיר לחיצה לאיש.

האיש רק צחק, "אם אני לא טועה זאת פעם ראשונה שאנחנו נפגשים", אמר עם חיוך.

"אתה לא טועה."

"אני חושב שיש כאן מישהו שאתה תרצה לדבר איתו", אמר ומשך איתו את סת' שהסתכל עליי במבט עצבני.

"מה הוא עושה פה?" לונה כמעט ירקה את השאלה.

"אני מניח שהוא כאן לאתגר את רד. למה?" הסתכלתי על לונה שהמשיכה להסתכל על סת' במבט מוזר.

"בלי סיבה. בוא תרים איתי ועם סלין כוסית!", אמרה ומשכה אותי לכיוון הבר.

= = = = =

לורנס הזה הציג לסת' מאמן פוקימונים בשם סטיבן סטון, האלוף של מחוז הואן.

"חשבתי שבתור מאמנים של פוקימוני מתכת תשמחו לערוך היכרות", אמר ונעלם מהמקום.

"סת' אני מניח? שומעים עליך בעולם", אמר סטיבן עם חיוך.

"אני מקווה שרק דברים טובים", אמר סת' בגיחוך בידיעה שזה הכל רק לא דברים טובים.

סטיבן צחק "האמת? אתה תתפלא כשתדע באיזו צורה העולם רואה אותך. מאיזוהשהיא בחינה אתה סוג של האלוף של המחוז", אמר סטיבן והסתכל על סת' במבט סקרני.

"טוב אז הם לחלוטין טועים", אמר סת' בזלזול.

"לפחות בינתיים", אמר בחיוך מסתורי, "האמת? בתור אלוף היית יכול להיות מאוד אהוד. אתה האלוף המושלם. רצף ניצחונות בלתי ייאמן. לא הפסדת אפילו פעם אחת בתור מנהיג מכון אם אני זוכר נכון".

"כן, זה נכון", אמר ונזכר במה שהוא אמר לנרון בקרב כשהוא איבד קצת את השליטה על עצמו.

"אולי תרים איתי כוסית?", שאמר סטיבן והגיש לסת' כוס ארוכה מלאה במשקה חום-כתמתם.

סת' כמעט אף פעם לא שתה, אבל אז הוא נזכר במה שלונה אמרה לו על זה שהוא צריך לגרום לאנשים לאהוב אותו.

'לעזאזל עם האישה הזאת!', חשב לעצמו בזעם.

"כן למה לא?", החזיר לסטיבן והם הקישו בכוסות אחד של השני.

"לחיי מה נשתה?", שאל סת' והסתכל על המשקה שלו במבט שואל כאילו הוא יחזיר לו תשובה.

"אני חושב שיש לי. לחיי רצף הניצחונות המפואר שלך, שרק יגדל עד שיגיע המאמן הראוי ביותר כדי לשבור אותו!", אמר סטיבן והרים כוס.

"אני אשתה לחיי זה", אמר סת' בחיוך, הקיש על הכוס של סטיבן עם הכוס שלו ושתה אותה בלגימה אחת, הוא ראה שמנהיגי המכון מסתכלים בכעס על שניהם וזה גרם לו להרגיש טוב יותר משום מה.

הוא שמח שסטיבן מבין את העניין שלו. הוא לא רוצה להישאר בלתי מנוצח, הוא פשוט מחכה למאמן ראוי שינצח אותו. רק מאמן באמת חזק יוכל לשבור את רצף הניצחונות שלו.

"אגב, סליחה שאני שואל. אבל מה זאת האבן הזאת בדיוק?", שאל סטיבן והצביע על אבן שהייתה קשורה לחוט שנכרך סביב החגורה של סת'.

זאת הייתה אבן בצבע כסף עם סמלי כוכבים עליה.

"זה? זה… מתנה שמישהו נתן לי", אמר סת' בתקווה לשנות נושא.

"פשוט אבנים מאוד מסקרנות אותי. בחיים שלי לא ראיתי אבן כזאת", אמר והתכופף כדי להביט באבן בצורה טובה יותר.

"באמת? כנראה סתם קנו אותה באיזו חנות מזכרות", החזיר סת'.

"לא, רואים שהחומר הוא חומר שלא חתכו או שינו. מעניין…", אמר סטיבן בסקרנות.

סת' קיבל אותה מאבא שלו באחד הביקורים במערה ההיא, היא הייתה אחד הדברים הכי יקרים לו בעולם, והוא לא רצה שאף אחד ידע על החולשות שלו.

"אני מצטער אם גרמתי לך להרגיש לא בנוח. אני פשוט מאבד את זה קצת כשאני רואה אבנים מיוחדות", אמר סטיבן בהתנצלות והרים עוד כוסית.

"זה בסדר", החזיר סת' והרים את הכוסית שלו.

הוא וסטיבן המשיכו לדבר על הרבה דברים, החל ממצב הליגה של הואן ועד מזג האוויר שם – מסתבר שהנושא לא כל כך משעמם כשמדובר בהואן. אחרי 5 כוסות המחשבות של סת' היו קצת מעורפלות ומסוחררות.

'אולי לא הייתי צריך לשתות כל כך הרבה', חשב לעצמו סת'.

"היי סת'", קרא מישהו מאחוריו.

סת' הסתובב כדי לראות את ארון מולו.

"ארון, מה שלומך?" שאל סת' בצורה שהוא לחלוטין לא היה מדבר בה במצב רגיל.

"בסדר", ענה ארון והסתכל עליו במבט מוזר. "אנחנו עורכים קרבות מאחור והתערבנו שאני לא אצליח לגרום לך לבוא להשתתף. אז רק תגיד לי לא כדי שאוכל לנצח בהתערבות", אמר עם טיפה מבוכה.

"האמת? אני אשמח להשתתף", סת' עשה משהו שהוא בחיים לא היה חושב לעשות במצב רגיל, הוא החליט להקשיב לעצה של לונה.

"באמת?!", ארון נראה המום מכך שסת' הסכים.

"קדימה, תוביל את הדרך", אמר והתחיל ללכת אחרי ארון.

"היה נחמד להכיר אותך סטיבן", קרא סת' וסטיבן החזיר לו קריאה דומה.

קריאות ומלמולים נשמעו מסביב, כולם דיברו על זה שסת' יצטרף לקרבות הידידות של מנהיגי המכון.

הוא יצאו החוצה מיציאה צדדית לעבר זירה קטנה שבה עמדו כל מנהיגי המכון.

"ניצחת, ילדה", קרא ארון לעבר סלין שפשוט חייכה בניצחון, שאר מנהיגי המכון שהיו שם הסתכלו על סת' בתדהמה, למזלו של סת', לונה לא הייתה שם כי הוא לא יודע מה הוא היה עושה בנוכחותה.

"מה קרה? פרוליאן בלע לכם את הלשון? בואו נתחיל כבר!" אמר סת' עם חיוך שחצני.

'לעזאזל עם האלכוהול הזה!', חשב לעצמו סת' אבל המשיך להתנהג כמו שהתנהג עד עכשיו ועמד בקצה אחד של הזירה.

"מי ראשון?", שאל סת' והוציא פוקדור, מנהיגי המכון הסתכלו עליו בהלם מוחלט.

צלמים וסקרנים התחילו להגיע למקום, קרבות כאלה אסור לפספס אחרי הכל.

"טוב אני מניח שאם אף אחד מכם לא רוצה אז אני אצטרך לבחור בעצמי", אמר סת' אחרי שאף אחד לא לא הציע את עצמו.

"אן-דן-דינו-המ… נצנץ, בוא לכאן", אמר אחרי מחשבה קצרה והצביע על אדוארד, מנהיג המכון של ורידיאן.

"אל תקרא לי ככה", אמר אדריאן עם החליפה המאוד מנצנצת שלו בצבע סגול ותפס את המקום מול סת'.

"מה, אבל אתה כן מנצנץ. כמו כוכב נופל שמאיר את השמיים בעוצמה", אמר סת' בקול של משורר.

נראה שאדוארד מחפש את העוקץ במילים.

"בכל מקרה, הקרב יהיה אחד על אחד. יש לך בעיות עם זה?", שאל סת' כשחיוך עדיין מרוח לו על הפנים.

"ל-לא", ענה אדוארד והסתכל על סת' במבט חשדני.

אדוארד זרק פוקדור והוציא גאלייד. סת' הוציא את קורבנייט שלו.

"בוא נתחיל", אמר סת', וככה התחילו הקרבות נגד מנהיגי המכון.

גאלייד של אדוארד לא היה בעיה גדולה בשביל סת', כן, הוא ידע אגרוף רעם אבל למעט זה קורבנייט חיסל אותו בכמה חבטות כנף מהירות. הבא בתור אחרי זה היה ארון שהוציא אמבואר, הוא היה קצת בעייתי אבל גם אותו קורבנייט הפיל אחרי קרב קצר עם ציפור אמיצה.

סת' הרגיש חיוך עולה בזווית הפה שלו, הוא העיר לאדוארד על זה שהוא תוקף בצורה פזיזה מדי והחמיא לארון על סגנון הלחימה שלו. למרות שהוא בחיים לא היה מדבר אליהם ככה בלי לשתות, הוא באמת נהנה מהמעמד.

המנהיגה הבאה בתור הייתה מרינה, מנהיגת מכון המים של הליגה המשנית. סת' הכיר אותה כמובן, גם אם הוא אף פעם לא יודה שהוא מסתכל ביצירות האומנות שלה באינטרנט ומאוד אוהב אותן.

'אני מקווה בשבילך שזה שווה את זה, לונה!', חשב בכעס למרות שכבר מזמן לא הייתה לו שליטה על ההתנהגות שלו.

= = = = =

מנהיגי המכון הציעו לי להצטרף לכמה קרבות ידידותיים שהם עשו מאחורי הבניין, סירבתי בנימוס. לא הבאתי את הפוקימונים שלי איתי בכל מקרה והם כנראה היו מחסלים את פוקימוני העשב שלי. יצאתי החוצה כדי לראות איך מתקדמים העניינים ומאוד הופתעתי למצוא את לא אחר מאשר סת' שם, אבל מה שבאמת הפתיע הייתה ההתנהגות שלו כשהוא עמד מול מנהיגת מכון המים מהעיר סיאנווד. היא לבשה שמלה כחולה שהדגישה את העיניים הירוקות שלה.

"מרינה! את יודעת, מאוד אהבתי את התצוגה שלך בגולדנרוד", אמר לה סת' עם חיוך כובש שהיה ממיס לב של כל בחורה וגרם למרינה להגיב בבלבול.

"אתה… היית בתצוגה שלי?", שאלה בקול לא מאמין, מרינה הייתה אומנית די ידועה, אבל גם אני לא האמנתי שסת' היה בתצוגות שלה.

"ברור! אי אפשר להתעלם מכישרון. אגב, אני חושב שהציור של הסקיטי והוויילורד שפורסם ביונובה היה יפייפה, אין שום סיבה שתתחבאי מאחורי שם בדוי".

"אתה זיהית שזה שלי? אוי, אני כל כך מובכת", אמרה מרינה וכיסתה את הפנים בידיים שלה.

"אבל איך זיהית שהוא שלי?", שאלה במבוכה.

"יש לי עין לדברים כאלה, כמו שאמרתי, אי אפשר להתעלם מכישרון. שנתחיל בקרב שלנו?", שאל והחווה על הקורבנייט שלו, מרינה בתגובה הוציאה את הפוקימון שלה, קאראקוסטה, פוקימון צב ענק שעומד על שניים ולגופו שיריון אבן.

כמובן שכל מנהיגי המכון ובכללם גם אני הסתכלנו על סת' כאילו הוא קיבל מכה בראש.

התקרבתי אליו ולחשתי לו באוזן "הכל בסדר סת'?", למרות שלחלוטין הכל לא היה בסדר.

"תאשים את לונה בכל זה", החזיר לי והתחיל את הקרב שלו נגד קאראקוסטה של מרינה.

הקרב נגמר מהר עם ניצחון לסת'.

"את נלחמת טוב, אבל כדי להיות יותר ערנית לסביבה שלך", החמיא למרינה שהחזירה את קראקוסטה לפוקדור בפנים נפולות.

"אתה באמת חושב ככה?", שאלה בפנים קורנות.

"לחלוטין! יש לך כישרון גם בקרבות פוקימונים", אמר סת' והחזיר את קורבנייט לפוקדור שלו.

"טוב אני מניח שזה המעט שתראו ממני היום", אמר, השתחווה לעבר הצלמים ונכנס בחזרה לבניין.

הלכתי אחריו ועצרתי אותו אחרי שהוא נכנס.

"טראן, מה העניין?", שאל בצורה שסת' בחיים לא היה שואל.

"מה נסגר סת'? אתה מתנהג מוזר".

"אני לא מתנהג מוזר", ענה לי ואז קלטתי לפי הקול שלו, הוא בולע מילים, הוא שתוי.

"שתית", אמרתי את זה כקביעת עובדה, לא כשאלה.

"רק טיפה", אמר וניסה לפטור אותי בנפנוף יד.

= = = = =

סת' דיבר עם טראן כשלפתע הוא ראה את לונה יושבת ליד הבר ומדברת עם וויטני שקיפצה באנרגיה כמו תמיד.

'לעזאזל איתה', חשב לעצמו סת' והתחיל להתקדם לעברה.

היא נעמדה ונשענה על הקיר כשסת' התקרב אליה והניח יד בעוצמה בדיוק ליד הראש שלה. קול בתוך סת' אמר לו לעצור אבל הוא כבר ידע שאין דרך חזרה ממה שהוא עומד לעשות.

"על מה אתה מסתכל? משחק אותה קשוח כל הזמן, עם העיניים המוזרות האלה שלך", אמרה לונה בקול שלחלוטין העיד שהיא שיכורה, מסובבת כוס ביד ימין שלה.

= = = = =

כמה רגעים אחרי שסת' הלך ממני שמעתי צליל של כוס נשברת. הלכתי מהר לכיוון הצליל וראיתי את סת' ולונה, סת' מסתכל עליה במבט מסועף, כוס מנופצת לרגליהם.

"את אשמה בכל", אמר והוציא מהפוקדור שלו את המגנזון שלו ושיגר את עצמו מהמקום.

"אני הרגע פיספסתי את הטרמפ שלי הביתה?", שאל ג'ייק שהופיע מאחוריי.

"מה בדיוק קרה כאן?", שאלתי את לונה שפשוט בהתה במקום שבו סת' עמד לפני שהוא נעלם.

"את אולי יודעת מה הלך פה?", שאלתי את וויטני כשהיא התעסקה עם הפלאפון שלה.

"אני לא מאמינה איך לא ראיתי את זה לפני! למרות שזה די ברור כשמסתכלים אחורה", מלמלה והמשיכה להתעסק עם הפלאפון שלה.

"על מה את מדברת בדיוק?", היא דיברה די מוזר וכמו נערה מתבגרת בת 16 שהיא בוודאות לא הייתה.

"רק רגע אני מעלה את זה לסטורי… הנה!", אמרה והראתה לי על הפלאפון שלה תמונה.

לקחו לי כמה שניות לעקל את מה שאני רואה, סת' מנשק את לונה, למטה היה כתוב "הזוג הכי מושלם אבר" התמונה הזאת הייתה שגויה בכל כך הרבה מובנים.

התכוננתי להמשיך לשאול שאלות כשלפתע תריסים ירדו על הדלתות והחלונות של המקום וחושך השתרר במקום. אורות החירום התחילו לפעול ולפתע מסכים התחילו לצאת מהקירות, המסכים היו אמורים לשדר כאן קרבות מטורנירים ביום יום, הם קופלו לתוך הקיר לקראת האירוע. המסכים נדלקו ועליהם נראה איש יושב על כסא מנהלים מרופד, כל החלק העליון שלו מכוסה באפלה, על ברכיו התיישב פלריאון אותו הוא ליטף.

"שלום לכם, המאמנים הכי חזקים במחוזות ג'וטו וקנטו, מנהיגי המכון של ליגת אינדיגו. אני כאן כדי לברך אתכם שהואלתם להגיע לכאן היום", שום דבר מזה לא היה הגיוני, לפחות לא בעיניי.

"אל תנסו להשתגר מהמקום, המבנה בנוי כך שאי אפשר להשתגר ממנו כשההגנה עובדת. עכשיו אם לא אכפת לכם, האם אתם מוכנים… להישרף למוות בבקשה?"

פוסטים קשורים

6 תגובות

  1. friendship with Victini is over, now Flareon is my best friend.

    בכל מקרה, מעניין אם סת' השתגר כבר לפני שההגנה הופעלה או לא.

  2. מעניין אם סטיבן וג'ייק קרובים, במיוחד ששניהם קשורים לסוג מתכת.
    לא ברור לי איך טראן כל הזמן שוכח את הפוקימונים שלו, לפעמים אפילו בכוונה. הדבר הראשון שכול מאמן פוקימונים לומד הוא שמסוכן ללכת בלי פוקימון.

  3. פלריאון הוא חתול הנבלים המושלם…

    ולא ציפיתי שסלונה יתפתח בכיוון הזה, ועוד כל כך מהר.

  4. איזה קרינג' השורה של הנבל בסוף הפרק… ואיזה מניאק סת הזה מה הוא מתקרב ללונה , כבר התחלתי לחבב את הבחור
    וזה ילדים למה אל תשתו אלכוהול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *