חדשות אחרונות
ראשי / יצירה / סיפורי ליגת אינדיגו / סיפורי ליגת אינדיגו – פרק 25 / loozariyus

סיפורי ליגת אינדיגו – פרק 25 / loozariyus

בפרקים הקודמים:

סיפורי-ליגת-אינדיגו

= = = = =

אחרי שהרגשתי שעבר מספיק זמן כדי שהדירה שלי תיחשב בטוחה חזרתי אליה. נכנסתי לדירה ועל הדלת לחדר שלי היה תלוי פתק:

היי טראן,

אני משתמש בחדר שלך.

מקווה שלא אכפת לך,

סת'.

נ.ב –

אם תיכנס אני אהרוג אותך.

 

נאנחתי והסתובבתי, הדלת של החדר בו לונה ישנה עד היום גם הייתה סגורה ואין מצב שאני אשן איתה באותו החדר גם אם היא לא הציעה לי עסקאות מפוקפקות, בעיקר כשסת' כאן, נכון לחסל כל מי שאולי בקשר איתה. אז נרדמתי על הספה, היא הייתה נוחה מאוד אבל עדיין קמתי עם צוואר תפוס. נכנסתי למקלחת ושטפתי פנים, כשיצאתי ראיתי את הדלת של סת' נפתחת ובוטון יצא ממנה, מוזר… מה הוא עושה שם?

רגע אחרי זה נשמע צעקה "איפה החתול המחורבן הזה?! אני אהרוג אותו!", צעק סת' ויצא מהחדר שלי כשהוא לבוש רק בתחתונים.

בוטון החזיק מולו חוט שקשורה אליו אבן שחורה ונוצצת, רגע לאחר מכן לונה יצאה גם היא מהחדר, לובשת רק את החולצה של סת'.

"בוטון… תחזיר לו את זה", אמרה לונה כמו שאומרים לילד קטן. בוטון הסתכל עליה למשך כמה שניות ובסוף נאנח והושיט לסת' את האבן.

"פעם הבאה שתיגע בזה… גם לונה לא תוכל להגן עליך…", אמר סת' באיום אבל בוטון רק צחק.

אני רק הייתי בהלם ממראה הלבוש – או יותר נכון להגיד חוסר הלבוש – של סת' ולונה.

"אתם… אתם… בחדר שלי?!", צעקתי בחוסר אמון.

"אוי אתה עושה מזה סיפור גדול. נזהרנו לא ללכלך… יותר מדי", אמרה לונה בקול פתייני.

"תפסיקי עם זה לונה, את גורמת לו להרגיש לא בנוח", אמר סת' כשהסתכל עליי.

"אז מעניין מה זה יעשה לו", אמרה ומשכה את סת' לנשיקה.

נראה שזה די גרם לסת' לשכוח מכל מה שהולך סביבו כי הוא איבד את זה די מהר, מנשק אותה בלהט. נראה שבוטון לא יודע מה לעשות במצב.

"אהמ", אמרתי תוך כדי שיעול וזה גרם לסת' להפסיק.

נראה שלקח לו כמה שניות להתאפס על עצמו.

"אוף איתך, לא היית יכול לסתום ולהסתכל?", התלוננה לונה והסתכלה עליי.

"את רצית שאני… אסתכל?!", מה לא בסדר עם האישה הזאת?!

"אל תדאגי, כשנגיע אליי למכון יהיה לנו את כל הזמן שבעולם…", לחש לה בתשוקה ונשק למצח שלה.

"נשיקה על המצח? ברצינות? מה אני ילדה קטנה?", שאלה בכעס בדיוק כמו ילדה קטנה.

"תפסיקו עם כל הפגנת החיבה הזאת! אין לי עניין לראות את זה!", צעקתי והסטתי מבט.

"אתה יכול להצטרף אם אתה רוצה…", אמרה לונה והוציאה מסת' מבט קפוא.

"מה קרה?", שאלה כשראתה את המבט של סת', "מקנא?", אמרה בהתגרות ועוד פעם גרמה לסת' לאבד את זה וגרמה לו לנשק אותה בתשוקה כשהיא מצמידה אותו הפעם אליה.

"אתה לא עומד לעשות עם זה כלום?", שאלתי את בוטון שהסתכל על כל המצב בבלבול, לא בטוח מה לעשות.

"טוב מספיק", אמר סת' והיה נראה שהוא ממש נקרע כשהוא עצר את הנשיקה.

הוא נכנס לחדר ויצא כשהוא לבוש עם מכנס.

"אתה רוצה גם את… החולצה?", שאלה לונה והתחילה להוריד אותה כשאני הסטתי מבט.

"אין צורך, שמרי לעצמך", אמר ולבש את המעיל שלו בלי חולצה, הוא נראה אפילו עוד יותר מגניב.

לעזאזל, איך הוא נראה מגניב כל כך בלי להתאמץ? אין פלא שפורט רצה שהוא יהיה האלוף.

"רגע… סת'…", אמרה לונה בקול חושש ולפתע התקרבה אליו.

"מה בנוגע… אלינו?", שאלה בחשש ולפתע התנהגה כמו ילדה קטנה ומבוהלת.

"מה אמור לקרות בקשר לזה?", שאל סת' בחוסר הבנה.

"לא משנה…", אמרה לונה בחוסר ביטחון מסוים.

סת' תפס אותה הכתפיים וגרם לה להסתכל לו בעיניים, "תפסיקי עם זה!", אמר בכעס מסוים וגרם לה להיבהל ואז קירב אותה אליו לחיבוק על החזה החשוף שלו, "מצטער, לא הייתי צריך לצעוק. זה פשוט… זה בדיוק מה שקרה בהתחלה… אני… אני רוצה שתרגישי שאת יכולה לספר לי הכל…", אמר וליטף אותה בעדינות.

"אני פשוט חשבתי שזה… שזה היה חד פעמי…", אמרה לונה בחשש, "שאתה… תרצה להיות עם מישהי אחרת אחר כך, כמו מרינה לדוגמא", שניהם התנהגו מוזר.

סת' התנהג ברכות ולונה התנהגה בחשש ופחד, הם לחלוטין לא התנהגו בצורה הרגילה בה הם מתנהגים, וזה היה מוזר.

"אז אני אגיד את זה בצורה שתביני, אני אוהב אותך לונה, ואני לא רוצה להיות עם אף אחת אחרת חוץ ממך עד סוף חיי, זה מספיק ברור?", אמר בקול נחוש כשהסתכל לה בעיניים.

"טוב, זה נחמד והכל, אבל ברצינות, אתם לא יכולים לעשות את זה במקום אחר?", שאלתי בכעס ושניהם הסתכלו עליי במבט עצבני.

"אתה צודק", אמר סת' והרצין, "אני לא צריך להגיד לך לא להגיד כלום נכון טראן?", שאל סת'.

"השפתיים שלי חתומות", החזרתי.

"רגע… אתה… אתה מתבייש בנו?", שאלה לונה במין פגיעות שלא התאימה לה.

"מה? בכלל לא, אני פשוט חושב שכדאי שנחכה לפני שנספר לכל העולם, זה הכל", אמר סת' בבלבול.

"אז אולי גם כדאי שנחכה עם מה שהולך בינינו", אמרה בכעס ויצאה מהדירה, בוטון הולך אחריה במהירות.

סת' נאנח, "לפעמים אין לי מושג מה עובר לה בראש…", אמר ולא הייתי בטוח אם הוא מפנה את זה אליי או שהוא רק חושב בקול.

"תודה על החדר טראן, למרות שבניגוד למה שלונה אמרה, אני הייתי מציע לך להחליף מצעים", אמר בהצעה, "ולא להשתמש בהם… אף פעם", הוסיף ויצא גם הוא מהדירה. החלטתי לעשות כעצתו וזרקתי את המצעים לפח כבר באותו היום.

= = = = =

לונה חזרה למכון שלה אחרי שהתקשרה למנהלת המכון שלה שתארגן לה הסעה.

"כולם חיפשו אותך במשך כמה ימים", אמרה לה והסתכלה עליה במבט בוחן, "אפילו סת' בעצמו הגיע ושאל איפה את", אמרה והסתכלה על החולצה שלונה לבשה שלחלוטין הייתה של גבר.

"הייתי צריכה קצת שקט…", ענתה לונה למרות שהלילה הקודם לא היה שקט בכלל.

"קרה משהו? את נראית שונה. היית עם מישהו בלילה?", שאלה והכוונה ב'היית עם מישהו בלילה' הייתה ברורה.

"זה לא משנה… זה היה סתם…", אמרה לונה בביטול למרות שסת' היה ההפך הגמור מ'סתם'.

מה יש לה, למה היא מנסה להרוס את מה שיש ביניהם בכוח?

"טוב, אם את אומרת", אמרה המנהלת והושיטה לי ערימה של בגדים.

"תתלבשי, עוד מעט יבואו מהחדשות לראיין אותך בגלל שנעדרת במשך שלושה ימים", אמרה ולונה נכנסה לחדר שלה והתלבשה מהר.

היא בחיים לא הרגישה ככה לפני, כל כך חסרת ביטחון. כאילו היא הייתה עיוורת עד עכשיו וזה לא הפריע לה בכלל וכשהיא הייתה עם סת' העיוורון נעלם ועכשיו הוא חזר והיא מרגישה בחיסרון. היא יצאה מחדר ההלבשה, בחוץ חיכה לה אחד המתאמנים בחוץ, גריי, היא אפילו בילתה איתו לילה אחד לפני תקופה.

"היי, לונה. ראיתי שנעדרת. חשבתי שאם את רוצה אולי נוכל לבלות קצת זמן איכות ביחד אחרי זה… אם בא לך", הציע עם חיוך.

בכל יום אחר לונה הייתה קופצת על ההצעה, "אני מצטערת גריי… אבל אני חושבת שזה יהיה רעיון טוב אם לא ניפגש יותר", ענתה לו בקול שטוח.

"קרה משהו?", שאל בבלבול.

"עזוב, אתה לא תבין. זה נקרא להתאהב", ענתה לו בקול מיואש ויצאה מהבניין.

"שלום מנהיגת המכון לונה, אפשר לשאול אותך כמה שאלות?", שאל המראיין.

"כן", ענתה לונה והרגישה מרוקנת, כאילו כל הכוח שלה נשאב ממנה.

רק היום בבוקר היא הרגישה מלאת חיים כשהיא הייתה עם סת', באמת ההשפעה שלו עליה כל כך חזקה?

"נעדרת במשך שלושה ימים וחזרת במפתיע, אפשר לדעת את פשר העניין?", שאל בעניין.

בכל יום אחר לונה הייתה עונה תשובה מפוצצת ומדברת שעות, "הייתי צריכה קצת שקט", ענתה במקום זאת.

"אפשר לשאול למה היית צריכה שקט?", שאל המראיין ובברור היה מאוכזב מהתשובה.

"אף פעם לא היית צריך קצת שקט?", החזירה לו לונה בשאלה משלה.

"אולי תוכלי להגיד לאן נעלמת?", שאל המראיין ונראה שהוא פחות ופחות בטוח בעצמו.

'מה קרה לי? מתי נהייתי כזאת?', שאלה לונה את עצמה, היא בחיים לא הייתה כזאת… חסרת חיים לפני.

"אולי עלו לך מחשבות כלשהן לגבי העתיד?", המשיך המראיין לשאול.

"אני…", התחילה לונה לענות עוד תשובה משעממת כשלפתע היא שמעה רעש מימינה.

היא הסתכלה וראתה את סת' מופיע עם המגנזון שלו, רק המראה שלו הכניס סוג של חיות לגוף שלה, הוא עדיין היה בלי חולצה ורק עם המעיל שלו. הוא הסתכל סביב ואז התביית עליה והתחיל להתקדם במהירות.

"מנהיגת המכון לונה?", שאל המראיין כשלפתע סת' הגיע אליה.

"מנהיג המכון סת', מה אתה עושה פה?", נראה שהמראיין לא יודע אם ההתפתחות הזאת היא טובה או רעה.

"אתה מצלם את זה?", שאל סת' והסתכל על המצלמה, הצלם הנהן בראשו.

"יופי כי אני רוצה שכולם ידעו את זה. לונה, אני אוהב אותך!", אמר ומשך את לונה לנשיקה, גורם לכל הגוף שלה להתמלא באנרגיה מחודשת ולגרום לה להרגיש בשמיים.

"יש לנו כאן הצהרה דרמטית מפי אחד ממנהיגי המכון היותר בולטים שלנו!", קרא המראיין ולחלוטין היה שמח מהמצב.

"אני מקווה שעכשיו כשכולם יודעים את רגועה", לחש סת' באוזנה.

לונה הרגישה את הלב שלה פועם במהירות, 'הוא עשה את זה בשבילי… הוא באמת עשה את זה בשבילי…', היא חשבה שהתנאי שהציבה לסת' יעצור אותו כי הוא שונא שאור הזרקורים נמצא עליו. היא רק חייכה וחיבקה את סת' בשמחה.

"היי, תתרחק ממנה!", נשמעה קריאה וגריי הופיע פתאום בשדה הראייה של לונה.

"ואתה?", שאל סת' בקול קפוא כשהוא עדיין עם יד אחת על הכתף של לונה.

"אני גריי, ואני בזוגיות כרגע עם מנהיגת המכון לונה, אז תתרחק ממנה חלאה", אמר והסתכל על לונה במבט מוזר.

"יש לנו כאן טוויסט בעלילה רבותיי", אמר המראיין כאילו הוא איזה קריין.

"זה נכון?", שאל סת' והביט בלונה, ובניגוד למבט הקודם המבט הזה היה מבט פגוע.

"כן זה נכון, עכשיו תתחפף", אמר גריי בקול מאיים.

"אם היית מכיר את לונה אפילו קצת… היית יודע שהיא לא צריכה שיענו בשבילה לשאלות. לפי מה שנראה אתה האחד שצריך להתחפף", אמר סת' בקול קר וזה גרם ללונה להרגיש אושר מסוים, המילים שהוא אמר נשמעו כנות כל כך.

"תפסיק גריי, לך מכאן", אמרה לונה וניסתה להרגיע אותו.

"הוא עד כדי כך עלוב שאת צריכה להגן עליו?", אמר גריי בבוז.

"היא מנסה להגן עליך אידיוט, אני מציע לך להקשיב לה וללכת", אמר לו סת' באדישות.

"מה אמרת קטנצ'יק?", החזיר לו גריי.

גריי היה יותר גבוה מסת' בחצי ראש בערך ורחב יותר ממנו, אבל משום מה זה הרגיש שסת' הוא המסוכן יותר מהשניים.

"מספיק סת', אל תענה לו", אמרה לונה והתקרבה לסת', היא ממש חששה שהמצב יתדרדר.

סת' נשם עמוקות ולמרבה הפלא לא ענה לו. היא הסתובבה והובילה אותו למכון.

"אתה סתם מנהיג מכון עלוב, אתה חושב שרק בגלל שיש לך את הפוקימונים שלך אתה שווה משהו, בלעדיהם אתה לא שווה כלום", צעק גריי, אבל סת' התנהג כאילו הוא לא אמר כלום.

"ואת לונה… חשבתי שמה שיש בינינו זה אמיתי, אבל את כנראה בדיוק כמו שכולם אומרים", לונה ידעה אילו מילים הוא עומד להגיד לאחר מכן, "כלבה מופקרת", קרא וסת' נעצר.

"סת'?", שאלה בחשש.

הוא הסתובב ושחרר את היד שלו ממנה.

"תתנצל", אמר בקול קפוא, המבט הזה… הוא היה מפחיד.

"או שמה?", שאל גריי בחוצפה.

"תתנצל", החזיר סת' והתקרב באיום לגריי.

"תכריח אותי", ענה לו בשחצנות.

גריי התקרב לעבר סת', מתכונן לתת לו אגרוף בפרצוף, לונה הייתה בטוחה שזה יפגע בו וישאיר בו סימן כשברגע האחרון סת' הסיט את הראש שלו, תפס את היד במפרק ובתנועה מסובכת שכללה קפיצה באוויר וסיבוב סביב היד שלו סת' גהר מעל הגב של גריי כשהפנים של גריי לאדמה והיד של גריי מעוקמת לכיוון מעלה, הברך של סת' על הכתף שלו.

"תתנצל", אמר סת' באותו הטון שאמר קודם לכן.

"תכריח אותי", אמר גריי בקול מלא חוצפה וזחיחות והתחיל לצרוח כשסת' התחיל לעקם לו את היד.

"תתנצל", אמר והמשיך לעקם אותה עוד ועוד, מקרב אותה לגבול השבירה.

"אני מתנצל! אני מתנצל שאמרתי שאתה אפס בלי הפוקימונים שלך!", גריי נשבר וצעק.

"לא זה… תתנצל על איך שקראת לה…", סת' לחש בקול עצבני.

"מה? אבל זה באמת מה ש-", הוא התחיל לענות וסת' עיקם את היד אפילו יותר.

"אני מתנצל שקראתי לך כלבה מופקרת! אני מתנצל לונה! בבקשה, תגידו לו שישחרר אותי!", אמר, כמעט בבכי.

"תן לי סיבה אחת לא לשבור לך את היד כרגע…", אמר בקול אפל והתחיל לעקם את היד אפילו יותר.

"סת' מספיק, הוא לא שווה את זה…", אמרה לונה ונגעה בכתף של סת'.

סת' נשם נשימה עמוקה ועזב את היד, מסתובב ומתחיל ללכת לעבר המכון.

גריי נעמד באותו הרגע ורץ לעברו במהירות, מתכונן להפתיע אותו. אבל היה נראה שסת' היה מוכן לזה וברגע האחרון הוא הסתובב וגרם לזה שהם יחזרו לאותו המצב שהיו בו כמה שניות לכן, לפני שסת' שחרר אותו. הפעם הוא לא הפסיק לעקם את היד עד שקול שבירה מחליא נשמע.

= = = = =

כמובן המצלמות צילמו הכל ככה שכשהמשטרה הגיע לא עשו לסת' כלום, למרות שהשוטרים הביטו בו בפחד מסוים.

"אתה… רוצה לבוא אליי הביתה?", שאלה לונה ולא הבינה למה היא כל כך לא בטוחה בעצמה לידו.

"כן", ענה בנוקשות מסוימת כשהם התקרבו לבית שלה, שהיה בית חוף יפייפה על החוף בפיושיה, היה בו נוף לים ומרפסת.

הם נכנסו פנימה כשסת' פשט את המעיל, נשאר רק עם מכנסיים.

"לא היית צריך להגן עליי ככה שם", אמרה לונה בקול אסיר תודה.

"אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך, לעולם", אמר והתקרב אליה.

"זה מצחיק בהתחשב בעובדה שאתה בעצמך קראת לי ככה עד לא מזמן", אמרה וחייכה.

הוא ליטף את הלחי שלה, "אני… אני הייתי אידיוט לונה, לא ראיתי מה נמצא מולי. אני מתנצל אם פגעתי בך", אמר בקול מלא חרטה.

"זה בסדר, זה קרה לפני הרבה זמן", אמרה לונה אבל עדיין יכלה לשמוע בראש שלה את הרגע ההוא באסיפה בספרון בו הוא קורא לה "כלבה מופקרת", בקול מלא בוז.

סת' משך אותה לנשיקה והוציא לה מהראש כל מחשבה אחרת פרט לאותו הרגע.

"אני רואה שמישהו לא מסוגל לעצור בעצמו להרבה זמן…", אמרה לונה בחיוך מתגרה.

"כן, ועכשיו טראן לא כאן כדי להציל אותך", אמר סת' בלחש והתחיל לנשק אותה בדרך שרק הוא הכיר.

5 תגובות

  1. Avatar
    מולגי מוגעל

    אני מרחם על טראן יותר מידי….

    לנושא אחר, תצילו אותו בבקשה מהזוועה הזאת

  2. Avatar

    אחד הפרקים המצויינים ביותר, נחמד שסוף סוף מראים קצת רומנטיקה ולא רק קרבות…

  3. Avatar
    משתמש אנומיני

    אחי לונה כזאת מניאקית איכסה למה אני שונא את לונה וסת למה שלונה תיהיה איתו הוא כזה אפס ולמה היא כל כך רעה לחבר הקודם שלה גועל נפש

  4. Avatar

    בדר"כ אני אוהב את הסיפור הזה. הפעם הרגשתי שאני רואה סרט תיכון אמריקאי עם דמויות בוגרות בהתאם. מקווה שהתפישה של כל הדמויות על מערכות יחסים ומיניות תתבגר ותהיה קצת פחות רעילה.
    וגם: #מונוגמים_והשטויות_שלהם

  5. Avatar

    פרק נחמד אבל יותר מידי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.