ראשי / יצירה / המסע לתהילה: פרק 1 – שלישיית הגורל / הראל

המסע לתהילה: פרק 1 – שלישיית הגורל / הראל

בסיפור זה משתתפים פוקימונים ומאמנים ממחוז מפלצות כיס. אם אתם לא מכירים את הפוקימונים, אתם יכולים להיכנס לפוקידע של המחוז ולראות את הפוקימון ואת הנתונים שלו: https://www.pocketmonsters.co.il/?p=87980

= = = = =

תום והילה הם תאומים שגרים ברמת גן, הם נולדו ב31 באוגוסט, תאריך קצת מבאס לילדים, בדיוק כשנגמרת חופשת הקיץ. בתחילת חופשת הקיץ שבה התאומים חוגגים 12, אוהד קליין חוקק חוק שמותר לילדים לקבל פוקימון מגיל 12. כל חופשת הקיץ המעבדה של פרופסור הרצל הייתה מלאה בילדים מגיל 12 עד 18. ביום רגיל הוא היה מחלק 1-3 פוקימונים לאנשים, בחופשת הקיץ הוא היה מחלק 10-25 פוקימונים, מה שגרם לעומס שבגללו הוא חילק גם פוקימונים שאינם משלישיית ההתחלתיים. הראל, הנכד של הרצל, הוא בן 12 שגר עם משפחתו באלולה, כבר קיבל את המתחיל שלו בגיל 10 והוא בא לעזור לסבו בישראל עם העומס במעבדה. למזלם של התאומים, הם הגיעו ביום האחרון לחופש שכבר לא היה עומס וגם שלישיית ההתחלתיים הייתה פנויה.

"שלום ילדים, שמי הרצל וזה נכדי הראל, אנחנו נשמח להביא לכם את הפוקימון המתחיל שלכם ולהתחיל לכם את חווית הפוקימון. אז ילדים יקרים, מה שמכם?"

"ציפיתי שתגיד מי אתם רוצים לבחור", אמר תום.

"כן, גם אני ציפיתי", אמרה הילה.

"ממש תפנית בעלילה! יאללה, תגידו מה שמכם, תבחרו פוקימון ותלכו, יש לי טיסה חזרה לאלולה עוד שעה ואין לי כוח לשטויות שלכם", אמר הראל.

"אתה ממש רגוע אני רואה, אני תום וזאת הילה, אחותי התאומה".

"שמות יפים. תום, אני אתחיל איתך. איזה פוקימון תרצה לתחילת המסע?" שאל הרצל.

"קוהיט, הפוקימון מסוג אש ותעופה", אמר תום.

תום ניגש לקחת את הפוקדור של קוהיט שהגיש לו הרצל ביד.

"הילה, מה איתך?"

"נגביר מסוג עשב, הוא כזה חמוד ויפה כל כך בא לי אותו", אמרה הילה.

"וכל כך בא לי שתגמרי כבר לדבר!" הראל צעק על הילה.

"הראל, תירגע תתייחס אליהם יפה", אמר הרצל.

"כן, תתנהג יפה", אמרה הילה.

"אל תתני לי הוראות!" צעק הראל.

"טוב, מר צעקני".

"ואני חשבתי שאני רב איתה הכי הרבה", אמר תום.

הילה נגשה אל הפוקדור של נגביר ולקחה אותו.

"נראה לי שאנחנו נלך, תודה רבה לכם!" אמר תום.

לפתע הטלוויזיה נדלקה:

"אנחנו כאן בשידור חירום! כל אזרחי ישראל, שימו לב! הפוקימון המיתי טרידאדס אותר כשהוא הורג אנשים והורס בניינים ואין אף אחד שמצליח לעצור אותו. התפללנו וניסינו לפנות אל שלושת הפוקימונים האגדיים שיעזרו לנו, אבל מסתבר שהם לא מסכימים לעזור עד ששלושה מאמנים שונים יצליחו לנצח אותם בקרב פוקימונים. אם אתם מאמנים חזקים, אנא, בואו אל ירושלים, שם טרידאדס נמצא. בבקשה מכם, אנשים מתים, בתים נהרסים, והכל בלגאן! אנחנו נצטרך כל עזרה!"

הכתבת שדיברה הייתה על מסוק מעל לירושלים, ואז המצלמה פנתה מטה, שם ראו במצלמה את טרידאדס הורס בתים ותוקף אנשים.

אחרי כמה שניות של שקט, הרצל הסתכל על הילדים. "ילדים, אני יודע שאני נשמע כמו משוגע, אבל מהרגע הראשון שראיתי אתכם, ידעתי שאתם משהו מיוחד. גם אתה הראל. כל הממשלה והצבא רוצים לחסל את טרידאדס לפי מה שראינו עכשיו, אבל יש לי תחושה שאם שלושתכם תצאו למסע ותתחזקו, אתם תוכלו ללכת אל האגדיים, לתפוס אותם ואז להביס את טרידאדס, אני יודע שזה פתאומי, אבל אני סומך עליכם", אמר הרצל

"אתה בהחלט נשמע כמו משוגע, אבל ראיתם מה קרה שם בשידור, הוא חזק מאוד הטרידאדס הזה, ואם לא ננסה לעצור אותו, אז מי כן?" אמר תום.

"טוב, אז אין ברירה, הא? אני גם בעניין", אמרה הילה.

"אני הולך, אני גם ככה לא אהיה פה יותר בישראל. אני לא אסכן את עצמי בשביל משהו שהוא לא ברמה שלי, בתור אחד שכבר מאמן פוקימון שנתיים, אני לא חושב שראיתי אף פעם כזה פוקימון שעושה הרס כזה מטורף, זה פשוט להתאבד אם אנחנו נלחם נגדו", אמר הראל והלך לכיוון היציאה.

"הראל! אתה לא התנהגת ככה בחודשיים שהיית כאן! זה כמו לא להציל מישהו שאתה רואה ברחוב רק כי הוא זר וכנראה לא תפגוש אותו יותר בחייך. אני אודיע לאמא שאתה נשאר, אני אבא שלה והיא תהיה בסדר עם ההחלטה שלי. תום והילה, אני גם אודיע להורים שלכם", אמר הרצל.

"אתה באמת חושב שהמדינה לא תצליח להתמודד עם זה?" שאל הראל.

"כן, אני אספר לך עוד משהו, אני ידעתי את זה עוד לפני. אני הייתי חבר של שלישיית האליט ואני יודע ששלושתכם קשורים זה לזה בגורל, על זה תגלו בהמשך המסע, הראל בבקשה תסמוך עליי".

"בסדר, בסדר, סבא. רק תרגיע. אני אשאר בארץ עם הילדים המעצבנים האלה", אמר הראל וסמך על מילותיו של סבו.

"אני סומך עליכם ילדים, תצילו את ישראל", אמר הרצל.

הילדים ניגשו לכיוון היציאה.

"ביי ילדים, ביי הראל", אמר הרצל.

"ביי סבא", אמר הראל.

"ביי, נתראה בהמשך", אמרו התאומים.

"רגע, הראל תחזור, יש לי משהו להביא לך!" אמר הרצל. הראל נכנס למעבדה, והרצל חיכה לו. "קח את זה בתור מתנה על עבודתך הקשה כאן במעבדה ותחלק את הפוקדורים האלה בין שלושתכם", אמר הרצל והושיט לו פוקדור של סליאאון ועוד 15 פוקדורים ריקים.

"תודה רבה סבא, אני מבטיח שנציל את ישראל ולא נאכזב אותך! נתראה בהמשך" הראל לקח את הכל ויצא מהמעבדה.

"מה קרה, למה הוא קרא לך?" שאל תום.

"הוא הביא לי את זה, קחו", הראל זרק לעבר הילה ולתום עשרה פוקדורים, חמש לכל אחד.

"תודה רבה, אני חושב שכדאי ללכת בכיוון רחובות לכיוון המכון הראשון", אמר תום.

"חשבתי שאנחנו מצילים את ישראל, אבל מסתבר שאתה יודע יותר טוב מכולם", אמר הראל.

"לפני שתתחילו לריב לי פה, מה אומרים על קרב קטן?" אמרה הילה.

"טוב, אני אראה לכם מה אני שווה", אמר הראל.

"טוב, אז גם אני מצטרף", אמר תום.

"אז כל אחד יכול להשתמש בפוקימון אחד וכולם נגד כולם", אמרה הילה.

"צא ליטן", אמר הראל וזרק את הפוקדור.

"מה? יש לך ליטן ולא סיפרת", אמר תום.

"מאז גיל עשר, ככה זה באלולה", אמר הראל בגאווה.

"אתה מאלולה?" שאל תום.

"כן, באתי לבקר בארץ", אמר הראל.

"טוב, צא נגביר", אמרה הילה.

"צא קוהיט", אמר תום.

"בוא נתחיל, ליטן השתמש בלהביור על נגביר".

"אני רואה שיש לו להביור. לא אופייני לפוקימון בהתפתחות הראשונה. קוהיט, השתמש בשריטה על נגביר".

"שניכם עליי, הא? ממש ג'נטלמנים! נגביר, תתחמק", אמרה הילה.

נגביר התחמק מהלהביור, אבל קוהיט הצליח לשרוט אותו.

"קוהיט, שוב שריטה, אבל על ליטן".

"ליטן תתחמק והשתמש בזנב ברזל על נגביר".

"נגביר, השתמש במכה".

ליטן התחמק ורץ לכיוון נגביר אבל המהלך של נגביר הדף אותו.

"ליטן, להביור על נגביר".

"קוהיט, שריטה על נגביר"

"נגביר, שוב, התחמק".

נגביר התחמק מקוהיט, אבל חטף פגיעה ישירה מהלהביור של ליטן והתעלף.

"זה היה לא פייר, שניכם נגדי. נגביר תחזור", הילה החזירה את נגביר.

"החיים לא פיירים. ליטן, השתמש בלהביור", אמר הראל.

"תגוון קצת", אמרה הילה.

"תהיי בשקט! אנחנו נלחמים! קוהיט, שריטה", אמר תום.

השריטה לא הצליחה להדוף את הלהביור, זה פגע לקוהיט בכנף הימנית והוא צנח על הרצפה.

"קוהיט!" תום רץ לעברו והרים אותו.

"בוא נלך למרכז הפוקימונים! אני גם צריכה לרפא את נגביר אבל הבעיה היא שמרכז הפוקימונים הכי קרוב נמצא ברחובות", אמרה הילה.

"זה לא טוב, קוהיט שלך פצוע. נראה לי שהוא שבר את הכנף", אמר תום.

"בוא נלך בהקדם האפשרי לרחובות", אמר הראל.

לפתע נשמע קול בוגר ואמר – "רוצים טרמפ?"

"מי אתה? מה אתה רוצה מאיתנו?" אמר תום.

"אני רוצה להציע לכם טרמפ, ושמי הוא בוזוקי".

בוזוקי היה נראה בסביבות גיל 25-30 הוא היה עם כובע גרב ומשקפיים.

"זה השם האמיתי שלך?" שאלה הילה.

"לא, אבל אני גם לא מתכוון לספר לכם מהו".

"איך תעזור לנו להגיע לרחובות?" שאל הראל.

"צא אירודקטייל", אמר בוזוקי.

"ואוו! זה אירודקטייל ישראלי", אמר הראל.

"אתה תעלה ראשון, אירודקטייל יעיף אתכם בתורות", אמר בוזוקי.

לאחר חצי שעה השלושה הגיעו בבטחה לרחובות. מיד לאחר מכן בוזוקי הגיע גם כן.

"תודה רבה לך, מה אתה רוצה בתמורה?" שאל הראל.

"אני רוצה שאתם תעזרו לי להציל את ישראל", אמר בוזוקי.

"זה מה שאנחנו מתכוונים לעשות אחרי שנתחזק מספיק", אמר תום.

"טוב, אני נותן לכם חודשיים להתחזק אחר כך אני יבוא אליכם ונביס את טרידאדס", אמר בוזוקי.

"אנחנו מתכוונים לעשות את זה לבדנו! אנחנו נתפוס את שלושת האגדיים ונביס את טרידאדס בעזרתם", אמרה הילה.

"אין לי בעיה שתתפסו את שלושתם, אבל אני נלחם נגד טרידאדס", אמר בוזוקי.

"מה הבעיה שלך? מה אתה באמת רוצה מאיתנו?" אמר הראל.

"כלום, אבל מהאופן שבו נלחמתם בקרב הראשון שלכם, וכן, צפיתי בכם, יש לי תחושה שאתם עוד תהיו גדולים. אז יהיה לי התענוג להילחם לצדכם, גם אם זה אומר שעל הדרך נצטרך להציל את ישראל". בוזוקי נשמע בדיוק כמו פרופסור הרצל.

"מה שתגיד, תודה רבה על הטרמפ אבל אנחנו ממהרים", אמר תום.

"טוב, החלמה מהירה לקוהיט, להתראות", אמר בוזוקי.

"ביי", אמרו השלושה שמיהרו למרכז הפוקימונים.

תום, הילה והראל הגיעו למרכז הפוקימונים, שמו את קוהיט ונגביר בטיפול נמרץ. בזמן הזה, אחות שמחה המליצה להילה להסיח את דעתה על ידי סיבוב בעיר. היא יצאה לעשות קניות בחנות בגדים קרובה, ואילו ותום נשארו במרכז הפוקימונים ודיברו.

תום חשב לעצמו שאולי כל זה הוא תכסיס של הרצל להשאיר את הנכד שלו בארץ. הוא שיתף את הראל בקונספירציה שכל הסיפור עם טרידאדס הוא בעצם פייק ניוז.

"תגיד הראל, אתה חושב שהרצל עובד עלינו?" שאל תום.

"לא נראה לי, אין מצב שהוא זייף סרטון. חוץ מזה, אין לו שום סיבה לעשות דבר כזה".

"יש לך טלפון הראל, נכון? אז בוא נבדוק באינטרנט. יש הרבה חורים בסיפור שלו. האגדיים הם לא הפוקימונים של שלישיית האליט? אז איך זה הגיוני שהם רוצים "ששלושת מאמני הגורל" תתפוס אותם אם כבר תפסו אותם?!"

"אני לא חושב שסבא משקר לנו, אבל בוא נבדוק".

הראל היה בטוח שסבו לא היה עושה דבר כזה, אבל היה חשד קטן בליבו שאמר שאולי תום צודק ובאמת הרצל עבד עליהם.

הראל פתח את הטלפון וחיפש באינטרנט, הוא רשם פשוט טרידאדס וגלל עד שהוא מצא כותרת בשם "טרידאדס משתלט על ישראל". הוא נכנס לשם וראה שזה כתבה של ידיעות אחרונות. הוא חשב לעצמו ש'אין מצב שזו כתבה שקרית'. בכתבה היה מסופר על כך שטרידאדס הורס את ירושלים במטרה למצוא את אנונימוס. יוסף, מנהיג מכון ירושלים, מצוטט בכתבה כשהוא אומר שאם הוא ימצא את אנונימוס, הוא יביס אותו (את טרידאדס) ואז אפילו לשלושת האגדיים ביחד יהיה קשה לנצח אותו. מסופר בכתבה כיצד ביום שבו טרידאדס התחיל את המתקפה שלו, שלושת הפוקימונים האגדיים יצאו לחופשי מהישג ידם של האליט 3 ומאז כאוס שורר במדינה.

תום הבין שהרצל דבר אמת ושהוא חשד בו לשווא.

"הראל, אני מצטער אם פקפקתי בסבא שלך. הייתי צריך לסמוך עליו", אמר תום.

"זה בסדר תום, אם הוא לא היה סבא שלי, גם אני הייתי חושד בו. אין לך על מה להצטער. חשדת במשהו הגיוני לחלוטין".

הילה חזרה מחנות הבגדים ולא היה נראה שהיא קנתה שום דבר. היא עצמה נראתה מפוחדת כשהיא ניגשה לתום והראל.

"שמעו, יש שם מישהו בחוץ שמאיים על אישה עם סכין, הוא אמר שאם הוא יראה ניידת, הוא יהרוג את האישה, היא צריכה את עזרתינו!"

הראל, תום והילה חזרו למרכז פוקימונים, לקחו את הפוקימונים הבריאים שלהם, ואז רצו החוצה. הילה הובילה אותם לכיכר קטנה ליד המכון, שם הם ראו גדוד של אנשים עומדים ומסתכלים על איש שמאיים על אישה עם הפוקימון נייפיל.

הראל לא חשב פעמיים, זרק את הפוקדור והוציא את ליטן. הוא אומנם פחד והוא ידע שזה היה אפילו טיפשי מצדו לפעול מבלי לקרוא לשוטר בני, אבל הוא גם ידע שהוא צריך לפעול מהר.

"ליטן, השתמש בזנב ברזל על הסכין הזו!"

ליטן קפץ על הסכין והעיף אותה לקצה השני של הכיכר. האישה המשוחררת ישר ברחה לכיוונם של הילדים ועמדה לצדם.

"את בטוחה עכשיו", אמר תום.

"תודה רבה לכם, הצלתם אותי", האישה ענת לו בבכי.

"אה, סוף סוף יש לנו פה גיבור. בסדר גמור, אתה רוצה קרב? צא סנדספייק", אמר המחבל. "סנדספייק, השתמש ברעידת אדמה!"

"רעידת אדמה זה מהלך שרק סנדספייק מתקדם יכול להשתמש, אנחנו לא נלחמים בטירון" אמר תום.

הראל חשב על תוכנית מהירה בזמן שהאדמה רעדה וגרמה לליטן לקפוא במקום. ואז הגיע לו הרעיון, הוא השתמש בליטן על מנת להחזיר לסנדספייק את המתקפה כמו מתקפת מראה.

"ליטן, השתמש בזנב ברזל על האדמה!"

ליטן קפץ בשנייה האחרונה לפני שהאדמה נפערה מתחת לרגליו. הוא היכה עם זנב ברגל על האדמה, מה שנתן כוח נגד לאדמה שעצרה לרגע את פעולתה ורגע לאחר מכן התחילה לרעוד והפעם לכיווני של סנדספייק.

סנדספייק נפל החור הנפער. ליטן מצ לא יכול היה לעצור את האפקט של זנב הברזל שלו. הוא נפל לעבר האדמה, עייף ותשוש מהמהלך ומהניסיון להישאר באויר, עד שהוא פשוט העדיף ליפול מאשר להמשיך ולסבול את הכאב. אבל שנייה לפני שהוא נפל בין גושי האדמה הנפערים, אור תכלת בוהק בשילוב עם לבן עטף את ליטן והעלה חיוך ענקי על הפנים של הראל. הוא ידע מה זה אומר – זה היה האור של ההתפתחות, ליטן מתפתח! לאחר שניות בודדות, מהאור הבוהק יצא טורקאט, ההתפתחות של ליטן!

אבל אז טורקאט נפל לתוך הקרע שבאדמה. הוא ניסה לרוץ על גבי האדמה הנפערת, שם רגל אחת לפני השנייה, אבל האדמה הייתה מהירה יותר ומשכה אותו למעמקים. טורקאט המשיך לנסות ולהיחלץ משם, כל האנשים, כולל הילה שמו את ידיהם על פיהם בדאגה, כשלפתע טורקאט התחיל לבעור באור אדום, הריצה שלו הפכה להיות מהירה יותר, אש התחילה לצאת לו מהפעמון שבצווארו והוא התחיל לקפץ על הסלעים המתגלגלים. ניתור ימינה, ואז ניתור שמאלה, קפיצה למעלה ואז זינוק הצידה. אי אפשר היה לטעות במתקפה. זו הייתה הסתערות להבה!

לבסוף טורקאט יצא מהקרע והתיישב מתחת להראל. כל האנשים המודאגים התחילו למחוא כפיים. בזמן שכולם הסתכלו על ניסיון ההיחלצות של הפוקימון, המחבל כבר ברח משם, אבל קולות הסירנות של המשטרה הבריחו אותו בחזרה אל סצנת הפשע, שם שני שוטרים תפוס אותו והכניסו אותו לניידת. את האישה הם פינו לבית חולים, על מנת לבדוק את מצבה הפיזי והנפשי.

אחד מהשוטרים, השוטר בני, הכיר תודה להראל ואמר לו שעוד כמה ימים הם ישלחו לו, לתום ולהילה הודעה מסודרת על תאריך המשפט של המחבל, ושהם צריכים לבוא ולהעיד במשפט. הוא גם אמר להראל שאולי הוא יקבל סכום כסף מכובד על מעשיו.

נראה שהראל, תום והילה הספיקו הרבה ביום הראשון שלהם במסע. הם פגשו איש מיוחד ומוזר שנתן להם טרמפ, הם נלחמו זה בזה וכמובן גברו על מחבל במטרה להציל אישה מגורל אפל. ואם זה היה היום הראשון שלהם למסע, אז תחשבו מה יהיה בהמשך…

ועד אז… המסע נמשך!

14 תגובות

  1. יפה מאוד, סוף סוך סיפור למחוז של מפלצות כיס, מחכה לראות את ההמשך!

  2. התחלה מעולה, פותחת לנו את הדמויות הראשיות שלא מסתדרות כל כך טוב, מה שאהבתי זה שהראל לא הסכים על ההתחלה לצאת למסע שזה דבר אנושי והגיוני. אם כולם היו פשוט מסכימים לצאת למסע הזה זה לא היה כל כך הגיוני. ההתחלה הזאת ממש גורמת לי לחכות לראות את הפרקים הבאים!
    בקיצור הסיפור הזה מתחיל מעולה.

  3. ואני מסכים עם npc שסוף סוף יש לנו סיפור ישראלי (לא מחשיב את הקומיקס שיצא כי זה לא היה כל כך סיפור)

  4. לא רע
    לא רע…

  5. סיפור ממש טוב מחכה להמשך

  6. האמת שרציתי לכתוב סיפור על המחוז בעצמי, אבל בסוף זה לא קרה בגלל סגירת האתר ועכשיו זה כבר יאבד את הפואנטה…

  7. למ"א (ליו מאמן האיבי)

    סיפור מושלם נקודה

  8. הסיפור לא רע אבל דבר אחד קטן שלא אהבתי זה שסתם המצאת סיפור להרצל

  9. יויו לגבי מה שאתה אומר, הסיפור עצמו מתרחש כמה שנים אחרי אירועי כחול לבן, הראל לא היה קיים אז.
    חוץ מזה בסיפור שלי מיכאל או סיוון לא תפסו שום אגדיים, אם שמעת על הסדרה החדשה של מארוול what if' זה בערך ככה, מה היה קורה אם מיכאל\סיוון לא היו תופסים את האגדיים ואת טרידאדס? ואז כל שרשרת האירועים שקרתה הובילה למה שאתה קורא בסיפור שלי.

  10. אל תדאג יויו, זה שהראל הוא הנכד של הרצל זה לא ישפיע קשות על העלילה

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    סיפור חביב אבל כל הקטע של "נועדתם לזה" ו "אני אתן לכם חודשיים" נורא מגוחך. זה נראה כאילו לא היה לך רעיון למה הם יצאו למסע אז ממש דחפת את זה עליהם. הקרבות גם יכולים להיות מציאותיים יותר. אם הם נלחמים במאמנים מנוסים שלפחות יהיה להם אתגר

  12. משתמש אנונימי: רק מזכיר לך שגם הראל הוא מאמן מנוסה, שנתיים כבר יש לו ליטן, כמו כן חכה להמשך ותבין הכל.. זה נשמע אולי מאולץ אבל בהמשך תבין עוד ועוד על העלילה ועל מה ולמה

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אני חושב שאתה דוחף אותם מדי לזה

  14. דוחף למה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.