ראשי / יצירה / הסייר / הסייר – חלק ראשון / טל הרוש – פרק 6

הסייר – חלק ראשון / טל הרוש – פרק 6

כשראיו חזר למחנה, היה ברור שמשהו לא בסדר. הוא התיישב בפינה, ראשו מושפל, וליטף את בוויזל שהתחכך בבגדו. ליסה רצתה לברר מה קורה, והיא החלה לגשש בעדינות "אז, ראיו, היית גדול שם ביער! כזו הצגה לא ראיתי בחיים! וכישורי הקרב שלך היו מדהימים! אמרה בחיוך. "כן.. נכון…" אמר ונאנח. "אז, איך אתה מרגיש אחרי שהשלמנו את המשימה הראשונה שלנו?" שאלה, מנסה לרומם קצת את מצב רוחו הירוד. "בסדר, אני מניח.." אמר בשקט. היא הבינה שאם תמשיך להתברבר איתו, היא לא תגיע לשום מקום "טוב, ספר לי, מה עובר עליך?" שאלה "אני לא רוצה לדבר על זה" ענה בשפל קול. "ראיו, אסור לשמור דברים כאלה בלב, ואתה יודע את זה. קדימה, אתה יכול לספר לי הכל" ניסתה ללחוץ. "אני לא רוצה לדבר על זה! טוב?" אמר בזעם וקם ממקומו, הוא החל להתרחק מהמקום, כשבוויזל משתרך אחריו.

סטארלי, שממש לא אהבה שראיו צועק על הבעלים שלה, התכוונה לעוף אליו ולהראות לו בדיוק מה היא חושבת על סגנון ההתנהגות שלו, אבל ליסה שמה לב לזה בזמן, ועצרה אותה "זה בסדר סטארלי" אמרה בחיוך חם "אני מסתדרת".

היא קמה ממקומה והתקרבה למי האגם, כדי לשטוף מעט את פניה. לפתע שמה לב ליצור גדול במים שמתקרב אליה בצורה מוזרה, היא התרבה יותר למים, ויכלה לאט לאט להבחין ביותר ויותר פרטים על היצור. היה זו פוקימונית ארוכה כנחש, שפלג גופה הקידמי היה חלק ונעים למגע, וחלק גופה התחתון היה מכוסה קשקשים כדג. מראשה נמשכו שני סלילי עור שנראו ממש כמו שיער של ילדה או נערה . הפוקימונית התקרבה לשפת המים וליסה נרתעה לאחוריה, כדי לאפשר לענקית לצאת מהמים. היתה זו מילוטיק גדולה ויפה, והיא נשכבה בתשישות על הקרקע וגנחה חלושות. היא נראתה תשושה ופצועה וליסה התקרבה כדי לבחון מקרוב את הנזק, והבחינה בחתך ארוך ומדמם שנמשך לאורך צד גופה השמאלי של הפוקימונית המסכנה. 'יהיה צורך בחיטוי ותפירה של הפצע' חשבה ליסה.

"סטארלי!" קראה ליסה "ערכת עזרה ראשונה בבקשה!"

כעבור כמה רגעים סטארלי כבר הייתה לידה, מניחה על האדמה צידנית אדומה קטנה שסמלי פוקדור ואיגוד הסיירים היו מודפסים עליה. היא פתחה את הצידנית, והוציאה ממנה חומר חיטוי ופד גזה. היא התקרבה לפוקימונית הפצועה והחלה לחטא את הפציעה. מילוטק גנחה בכאב וניסתה להרחיק את ליסה ממנה, אז היא החלה ללחוש למילוטיק מילים מרגיעות " אל תדאגי יקירה, אנחנו נחטא את הפצע שלך ונתפור אותו, את תיהיי כמו חדשה"

היא סיימה לחטא את הפצע, וארזה את בד הגזה המלוכלך בשקית. לאחר מכן היא הוציאה מזרק קטן ובו חומר להרדמה מקומית, לחצה עליו קלות לראות שהוא עובד כראוי, והזריקה אותו מעל הפצע. היא המשיכה ללחוש למילוטיק מילים מרגיעות וללטף את ראשה, ומידי פעם נגעה קלות במקום הפציעה וחיכתה לראות אם יש תגובה. כאשר לא הייתה תגובה ממילוטיק, היא שלפה מהצידנית חוט ומחט רפואיים והחלה לתפור את הפצע לאט לאט. כאשר סיימה, מחתה את הזיעה ממצחה והתבוננה בסיפוק בפצע שהיה עכשיו תפור וסגור.

היא השקתה את מילוטיק החלשה במיץ פירות אורן, והתיישבה לידה מותשת. מילוטיק העייפה פיהקה בקול, הניחה את ראשה על בירכיה של ליסה, ונרדמה.

כשראיו חזר, הוא מצא את ליסה ישנה בישיבה, כשסטארלי רדומה על כתיפה, וראשה של מילוטיק ענקת רדומה מונח על בירכיה.

= = = = =

סנואו ישבה במשרדה משועממת, היא כבר שלחה חצי מהפלוגה למזוג לה מים, והיא הייתה חייבת תעסוקה. "נראה לי שהגיע הזמן לשחק קצת בפרחח הקטן" אמרה בחיוך לסגנה שישב לידה, איש קר ומרוחק כמותה. הוא הנהן בחיוך ויצא מהחדר.

סנואו הרימה את הטלפון המאובטח שלה, תיקתקה כמה מספרים, וחיכתה. כעבור כמה רגעים, נשמע קולו של אליאס בקו "סנואו? את צריכה משהו?" "חשבתי לשאול בשלומך" אמרה במתיקות "ו.. ואת לא כועסת על מה שאמרתי עליכם מול האדון?" שאל בפליאה "ממש לא, היית עושה את אותו הדבר במקומך" אמרה "הרי כוח שוה הכל בחיים לא?" שאלה בחיוך, "לגמרי! וואו, לא ידעתי שאת חושבת ככה, טוב לדעת שיש מישהו אחד שאפשר לדבר איתו, מאז שנהיתי אדמין, אני לא יכול לדבר עם אבא שלי, זאתומרת האדון, ואין לי פה הרבה חברים.." אמר, סנואו חייכה, הוא חושף נקודות רגישות, שעלולות לשמש לרעתו.

"טוב, אני חייבת לחזור לעבודה, אבל אם אתה צריך מישהו לדבר איתו, אני פה!" אמרה בקלילות מה וניתקה את השיחה, כשחיוך נצחון מרוח על פניה. סגנה חזר לחדר, שתי כוסות תה חמות בידיו "איך היה?" שאל כשהגיש לה את אחת הכוסות "הזרעים נשתלו, עכשיו נותר רק להמתין והכל יעשה מעצמו.." אמרה בחיוך זדוני. היא שתתה את הכוס הרותחת בלגימה אחת, ועזבה את החדר, כשסגנה בעקבותיה.

= = = = =

בסיס אלפא כולו עמד בטורים מדוגמים ברחבת המסדרים. בלייז נהג בחייליו במשמעת צבאית, הוא ציפה מהם להתנהג כחיילים בצבא, ובתמורה הוא היה תמיד שם בשבילם, בכל תקלה או בעיה, תמיד היה אפשר לפנות לבלייז והוא ישתדל לעזור כמיטב יכולתו. התוצאות של היחס הזה היו מדהימות, כל החיילים היו ממושמעים למופת, והבסיס שלו היה הבסיס הכי מרוצה ומלא במוטיבציה בכל הארגון.

בלייז נכנס לרחבה, עבר מול עשרות חייליו, וניגש לבימה הקטנה שעמדה במרכז הרחבה. הוא נעמד, הצדיע לחייליו, והחל לדבר. "בוקר טוב חיילים!" "בוקר טוב המפקד!" ענו כולם פה אחד. "כינסתי אותכם כאן היום למעמד חשוב ביותר, היום אני מתכוון להכריז על הסגן החדש שלי!" החיילים שמרו על איפוק, אבל היה ניכר עליהם שהם מופתעים, לא היה שום עידכון קודם על סגן חדש למפקד, מאז שהסגן הקודם, שהיה ידידו מנוער של בלייז, נהרג בנסיבות מזעזעות, הוא לא התעסק יותר בנושא הסגן והעדי להסתדר בלי אחד כזה, שלא יעורר לו את הנקודה הכואבת הוז.

"אני מתכבד להזמין לבמה את החייל המצטיין – גארי אוק!" קרא בלייז בחיוך.

מבין השורות יצא חייל בסביבות גיל 18, שיערו חום פרוע, ושרשרת קטנה בצורת טפת מים על צאוורו. היה בעיניו מבט זחוח מה, כאילו הוא ידע שהוא יבחר, והוא ממש לא מופתע. הוא ניגש לבמה, נעמד לצידו של בלייז והצדיע לו, וניגש לדבר לשאר החיילים. "שלום לכולם, כפי שבוודאי כולכם יודעים, שמי הוא גארי אוק. אני מודה לכולכם על שעזתם לי להגיע למעמד הזה, כל אחד בדרכו, ומודה לאדמין היקר שלנו שנותן בי את האמון הזה. תודה רבה" אמר וחזר לעמוד לימינו של בלייז. חיילת הגיחה מאחת הפינות והגישה לגארי מדים מקופלים. אלו היו מדים שחורים, שאיקס גדול מסומן עליהם באדום, המדים המייצגים את סגני הפלוגה אלפא. הוא נטל את הבגדים מידיה בחיוך, והיא חזרה למקומה.

לאחר עוד כמה דיבורים של אנשי מפתח בפלוגה שהגיעו במיוחד, המעמד הסתיים והחיילים שוחררו לעבודתם. בלייז חזר למשרדו מאושר, כאשר הוא יודע שכשהסגן גארי לצידו, אין לו ממה לדאוג.

= = = = =

הם עוד חקרו את הציורים, מנסים לדלות יותר מידע מהחריטות המוזרות שבקירות סביבם, אך לבסוף היטמן עצר אותם והכריז "זזים".

הם רכבו שוב על הפוקימונים המעופפים שלהם, הפעם בשתיקה. הם ידעו היטב את חומרת המצב, וזכרונות לא נעימים מהפעם האחרונה שנאלצו להלחם באירגון הפשע הנורא הזה – צוות אומגה, עלו במוחם, הם כולם איבדו חברים ומשפחה בקרב ההוא, אם זו פלאנרי שאיבדה את סבה האהוב, שהנהיג את המכון לפניה, אם זה הראל, שאיבד את הווספייר המדהימה שלו, ואם זו לירון, שאיבדה את ידידתה האהובה מכל – הספריטזי שלה, הפוקימון שהעניקה לה את הכינוי בו התהדרה כל חייה – "נערת האספריטזי".

כאשר הם נחתו שוב, היה זה במרכז העיר אובורג, בין המון אנשים שממש לא שמחו שחמישה מאמנים שרוכבים על שני דקונים, תוכי חשמלי ענק, ועיט זוהר ומפחיד, נוחתים באמצע השוק שלהם. "תחזור!" אמרו כולם והחזירו את הפוקימונים שלהם לפוקדורים. "נו קרוקוספייק, זה לא היה כזה נורא, נכון?" שאל טל את קרוקוספייק שרעד כולו בתוך הכובע של הקפוצ'ון שלו. "או נו באמת אל תתחי-" טל התחיל לומר כשראה שקרוקוספייק באמת הולך לבכות "היי היי! רוצה חטיף, חמוד שלי? רק אל תבכה!" קרוקוספייק לעס את החטיף בשתיקה, וטל חיבק אותו בידיו, כמו שמחזיקים תינוק.

"מה אתה עושה?" שאלה לירון "אתה מתנהג אליו כמו לתינוק!"

"אה, להזכירך, הוא באמת תינוק.." אמר טל תוך כדי שהוא מנענע את התנינון הכחלכל.

"אויש נכון.." אמרה לירון, והצטרפה למאמצי הרגעתו של קרוקוספייק. "דיי חמוד, הכל בסדר, זה נגמר" אמרה "רעיון גרוע" אמר טל והתרחק בעדינות "קרוקוספייק לא אוהבים קרבה" אמר בפנים מתנצלות. "זה לא נראה שהוא שונא את הקרבה שלך" אמרה בחמיצות "טוב, אולי אני יחיד סגולה" אמר בחיוך וליטף את ראשו של הפוקימון הקטן שלו, תוך שהוא נזהר לא להדקר.

הם הלכו אחרי היטמן, עד שהגיעו למבנה גדול, שעליו היו כתובוות באותיות גדולות המילים – 'מכון פוקימונים'

"הבאת אותנו למכון של רוארק?" שאלה פלאנרי "מה רע במכון שלי?"

"בואו נפסיק להתברבר ונכנס כבר" אמר היטמן "כולם מחכים לנו"

"כולם?" שאל הראל ששתק עד עכשיו "מי זה כולם בדיוק?"

15 תגובות

  1. דארת' מולגי (שזה בעצם נקרוזמאן)

    גארי מאת'רפאקינג אוק… לא מצא דבר טוב יותר לעשות בחיים?

  2. התגעגתם לסיירים?? הם חזרו ובגדול!!!!

  3. גארי הסגן??
    איזה יופי לו, רק מקווה שגם הוא לא יהרג מסיבות מזעזעות כמו הסגן הקודם…

  4. מיוטו המלך

    האמת אין לי בעיה אם גרי ימות הוא תמיד היה מניאק

  5. מה עבר על ראיו בדיוק? ומיילוטיק נפצעה בגלל ג'סי וג'יימס? ואיך אליאס סומך עליה אחרי כל מה שהיא צעקה עליו? כמה טיפש הוא בדיוק? ואיך לעזאזל גרי בצוות הרע? הוא לא הלך להיות פרופסור או משהו? אבל פרק נחמד מאוד נחכה להמשך ונגלה מי הם כולם אולי עוד גולשים בשרת הדיסקורד

  6. נריה, אין יותר גולשים חדשים בסיפור, רק מי שכבר נכנס. לפחות כרגע….
    בשביל זה יש את הסיפור של הגולשים.
    כמו שכבר הזכרתי בפרקים הקודמים, סנואו היחידה שלא התכסחה איתו, מי שצעקה עליו זו אורון. סנואו הקפואה לא דיברה איתו, מקסימום גילגלה עיניים. גארי מקבל הרבה קללות מכולכם, אתם ממש שונאים אותו אני רואה, אגלה לכם סוד, במקור זה היה אמור ליהיות אש, אבל זה היה הופך להיות דומה מידי לפוקימון במהירות החושך. אז יש לכם את גארי..

  7. סבבה התבלבלתי ביניהן

  8. מיוטו המלך

    ואו טל יש לך סיפור מדהים אני מת שהסיפור שלי היה כמוך אני בניתי סיפור על עולם ואתה המצאת עולם שלם

  9. וואו, קודם כל, הסיפור שלך יותר מצליח משלי, בוא נדבר… לערוך את הסיפור שלך ולקרוא אותו לפני כולם זה אדיר, ככה אני משוויץ שאני יודע מה קורה לפני.אני מבין שקשה קצת לעקוב, תרצו שאשחרר מדריך דמויות שיעזור להבין את התפקידים והסיפור של כל דמות ממה שהוסבר עד עכשיו בסיפור?

  10. מיוטו המלך

    כן בסיפור שלל יש הרבה דמויות בשלי יש בינתיים רק שש ( מיוטו מרסי אנטון מרכוס וקורט ואיזבל שבינתיים לא חשובים כל כך )

  11. מיוטו המלך

    שלך לא שלל לעזזל אם מתרגם קולי

  12. וואו מלוטיק לא חשבתי אל זה

  13. אגב מיוטו, אני מחכה לקבל את החלק הבא של הסיפור שלך לעריכה, מתי אתה מתכנן לשלוח אותו?

  14. אוקיי קראתי וזה פרק נחמד סך הכל ואהבתי בהתחלה שהראת שסטארלי אוהבת את הבעלים שלה

  15. למה? זה לא היה ברור? אם ליסה מעדיפה להשאר עם הפוקימון שלה ולא עם מעלעל, זה אומר משהו. לא? חוץ מזה, אני מקווה שהשחרור של המדריך דמויות עזר להבהיר את העניינים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.