ראשי / יצירה / המרדף אחרי האור: פרק 2 – נחשי חולות, וחברויות לא צפויות / אספריטזי וטל הרוש

המרדף אחרי האור: פרק 2 – נחשי חולות, וחברויות לא צפויות / אספריטזי וטל הרוש

הלכתי ביער, מנסה למצוא משהו לאכול, כשהפקעת המוזרה הופיעה מאחת הפינות שביער, מלווה בעוד ארבעה פקעות שדומות לה "היי, מה אתה עושה כאן?" שאלה הפקעת "אני זוכר שאמרתי לך לחכות במערה לא?"

"אני פשוט רוצה לאכול משהו ולמצוא את הדרך החוצה מפה, מה רע בזה?" שאלתי "מה שרע בזה, הוא שאתה מסתכן מאוד, יש ביער הזה לא מעט סכנות, ואתה די מטרה, אף אחד לא יודע מי אתה, ואתה נראה שונה מכולנו, וחוץ מזה, אתה בעצמך לא זוכר כלום, ולא מודע לסכנות, מה שהופך אותך למטרה" אמרה הפקעת "טוב אולי את צודקת" אמרתי, והפקעת התרגזה "כמה פעמים אני אגיד לך, אני בן!" אמרה בכעס. משכתי בכתפיי, ממתי לצמחים יש מגדר? אבל שיהיה, זה לא כזה אכפת לי.

המשכתי ללכת יחד איתם, רעב מאוד וחיפשתי משהו להשקיט בו את הרעב. את עיני צדו שיחים מלאי פירות עסיסיים, וניגשתי לטעום אותם. "זה לא רעיל או משהו, נכון?" שאלתי בחשש מה "אלו פירות פצ'ה, הם טעימים, תנסה אחד!" אמרה הפקעת. הטעם היה מתקתק חמוץ, והמרקם היה עסיסי. התחרפנתי, לאא זכרתי מתי הפעם האחרונה שאכלתי משהו, והתחלתי לחסל ברעבתנות את הפירות "תשאיר גם לנו משהו!" קראו הפקעות, וניסו להדחף אל עבר השיחים ופירותיהם הטעימים.

לפתע בחור מוזר זינק מבין השיחים, מחזיק כדור אדום לבן בידיו "אתה שלי!" הוא צעק, וזרק את הכדור, מהכדור יצא סוג של זחל אדמדם עם פסים ירוקים. התבוננתי בו בסקרנות, כשלפתע הזחל התנפל עליי, ונשך אותי בצוואר. צעקתי בכאב, וניערתי אותו ממני בכעס "תזהר!" קראו הפקעות המוזרות, שעמדו מאחוריי.

= = = = =

השיעור נגמר, והפסקת הצהריים התחילה. בקפיטריה החלו להגיש את האוכל, והנערים נהרו בהמוניהם לחדר האוכל בפראות, נדחפים להגיע ראשונים לדוכן האוכל. גם סאם רץ לחדר האוכל, אבל מסיבה שונה לגמרי. הוא התפרץ לחדר האוכל, חטף שתי פרוסות לחם מהדלפק, מרח שוקולד בין שתיהן, ויצא מחדר האוכל עם הסנדביץ' שלו. הוא רץ אל עבר היער האהוב עליו, הפוקדורים שקיבל מחוברים לחגורתו.

הוא נכנס ליער, והחל להסתובב בין העצים בשקט, מחפש פוקימון שיכול להתאים לו. לפתע צד את עינו פוקימון שנראה כמו חרק פרוותי קטן ומוזר, וינומאט שמו. הוא התגנב מאחוריו, וניסה לזרוק עליו את הכדור שלו, אך ההחרק פשוט בעט את הכדור אליו בחזרה. החרק הביט בו בכעס מהול בבהלה, ונמלט מהמקום. סאם רדף אחריו, אך החרק בילבל אותו ורץ בפיתולים בין העצים.

סאם מיהר אחריו, מנסה לעקוב, אך בדרכו הוא נתקל במשהו, והתרסק על העלים היבשים שכיסו את האדמה, והתפצחו בקול רעש גדול. הוא הסתכל אחורה, וראה שנתקל בסליקוברה שישן קבור בין העלים, והמשיך לישון למרות כל מה שקרה. סאם לא התכוון לפספס הזדמנות כזו, כשפוקימון מוגש לו על מגש של זהב, ונגע בראשו של סליקוברה הישן עם הפוקדור שלו.

= = = = =

"תעשה משהו!" צעקו הפקעות "מה אני אמור לעשות?" שאלתי "מה זאת אומרת, תלחם חזרה! תתקוף! משהו!" צעקו הפקעות שוב "על מה אתם מדברים?!" צרחתי, כשלפתע התפרץ נער נוסף מבין השיחים, לקחתי צעד אחורה, חושש ממה שהוא יעשה לי, כשהוא הביט בי בהתפעלות "סלח לי" אמר הנער לבחור שתקף אותי, התיישב באמצע הדרך, חוסם את הגישה אליי, והחל לצייר במחברת שלו. על צווארו היה תלוי נחש מנומנם. התקרבתי אליו, היה נראה שהוא צייר מעיין גדי מוזר, עם קרניים ממתכת, זהובות כאלה. הציור היה מוכר לי, אבל לא ידעתי מאיפה.

"מה אתה עושה" שאלתי אותו, אבל הוא לא ענה לי, היה נראה שהוא בכלל לא הבין אותי. "את מה אתה מצייר?" שאלתי שוב. "הוא לא יבין אותך" אמר הפקעת "אף אחד מהם לא יבין" אמר שוב. "הבחור מאחוריו התרגז, וצרח "זוז כבר! אתה מפריע לי!" הוא הסתובב אליו, והמהם "אני עסוק"

הבחור התרגז אפילו יותר, ושלח את הזחל שלו על הנער המוזר, אך אז הנחש זינק מכתפו של הבחור, שהמשיך לצייר, וריתק את הזחל לרצפה "ונפיד, אל תוותר לו!" צרח הבחור שתקף אותי "קודם כל, השם הוא סאם" אמר הנער, ועצר מציורו לרגע, "ושנית, סליקוברה, תגמור אותו" סליקוברה חנק את הונפיד, שניסה להאבק ללא הצלחה. הונפיד נגס בסליקוברה, שזעק בכאב, וזרק אותו על אחד העצים. הוא הזדקף, וירה על החרק המרגיז מתקפת חול חזקה, מכאיב לו, וגורם לו להשאר בחשיכה. הוא זינק עליו, ותקף בנשיכה משלו, ניער אותו, והשליך אותו לאדמה מעלף אותו. הנער זרק עליו כדור, שנזרק אוטומטית בחזרה אליו. הבעלים של וניפיד התרגז, והחל לצעוק "מה אתה, גם גנב עכשיו? אתה לא יכול לתפוס פוקימון של מישהו אחר!" אמר מבוהל, ונמלט מהמקום.

הבחור חזר לציורו, הוא סימן כמה קווים אחרונים, חייך, וחתם את שמו על הציור. הוא התקרב אליי לאט, וממש התבלבלתי כשהוא הוציא כדור אדמדם, וקירב אותו אליי "אתה רוצה ללכת איתו?" שאל הפקעת "הוא יכול לדאוג לך, אבל אתה לא תהיה חופשי להסתובב כרצונך" חשבתי על זה, הוא הרי עזר לי, ואין לי הרבה אופציות אחרות "כן" אמרתי "נשמע לי טוב"

"אז תגע בכדור" אמר הפקעת "רגע! לא אמרת לי את שמך!" קראתי "שמי אודיש" הוא אמר "בוא לבקר" מלמל ונעלם מהמקום. נגעתי בכדור, אור הקיף אותי, והכל נהיה שחור.

= = = = =

אור חזק העיר אותי משנתי, ומצאתי את עצמי עומד במה שנראה כמו חדר מגורים של נער צעיר. הקירות היו מלאים בציורים, ושולחן הכתיבה ביה מכוסה בינירות מקושקשים.הנער ממקודם ישב על מיטתו, והביט בי בסקרנות "איזה סוג של פוקימון אתה?" שאלה "לעולם לא ראיתי אחד כמוך!" הבטתי בו בבלבול "פוקימון? מה זה פוקימון?" שאלתי, ונזכרתי שהוא לא מבין אותי "ממ מעניין" אמר הנער "אתה ממשיך לחזור על המילים 'לוס' וסידיוס' אולי אקרא לך לוסידיוס?" שאל הנער "לוסידיוס, איזה שם נחמד" אמרתי, והנהנתי בראשי בחיוך. "אז לוסידיוס" אמר הנער "אני סאם, נעים לי מאוד" אמר "וזה סליקוברה" אמר והצביע על הנחש החום שנח בפינת החדר בשקט.

התקדמתי בחדר, והבטתי סביבי, בוחן את החדר, לפתע נתקלתי בגדי לבנבן אפרפר, שקרניים זהובות מזדקרות מראשו, רגליו של הגדי היו מכוסות גם הן בפרסות מוזהבות. במקום זנב, הזדקרו מסוף גופו שני להבי זהב, שיצרו צורה של חצי עיגול, ואז נמשכו יחד בקוים ישרים מקבילים. הבטתי בו בפחד מה, מבוהל מאיך שהוא הופיע משום מקום, ובהלתי גדלה כשראיתי אותו מחקה את התנועות שלי. התחלתי לכעוס, ורציתי להכות אותו, כשסאם הופיע מאחורי "תרגע, זו מראה" אמר בחיוך, "אתה רואה את ההשתקפות שלך, זה אתה שם!" אמר בחיוך. זה אני? מעניין, זה מסביר את הציור שצייר ביער, הוא צייר אותי.

"אתה יודע, אני ראיתי אותך בחלום שלי" אמר סאם במבט חולמני, ושלף דף  מהמגירה שלו, שעליו היה ציור נוסף שלי "את זה ציירתי הבוקר" אמר "עוד לפני שנפגשנו, איך אתה מסביר את זה?" שאל סאם והביט בעיניי, בעיניו החומות והגדולות.

משכתי בכתפי, עד כמה שיכולתי לעשות את זה בעמידה על ארבע, ונפנתי להניח את ראשי, הייתי עייף, והדבר הראשון שעלה בראשי היה לטפס על המיטה של סאם, ולישון טוב, מה שהתגלה כמסימה מורכבת קצת, בהתחשב בגובה המיטה, ובועבד שלא בדיוק היו לי כפות ידיים ורגלים, אלא פרסות מוזהבות ומחודדות. בשלב מסוים התייאשתי, ונשכבתי לצד המיטה, כשסאם הגיע, הרים אותי, דבר שהיה קשה בהתחשב בכך שהייתי בגודל של חצי ממנו, והניח אותי על המיטה "עכשיו יותר טוב?" שאל.חייכתי, נראה שבחרתי בחירה נכונה. במחשבה הזו, עדיין מחוייך, עצמתי את עיניי, ונרדמתי.

0 0 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest
10 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
ליו מאמן האיבי
ליו מאמן האיבי
20 days ago

ישששש עוד פרק היה שווה לחכות

כל הכבוד לטל ואספריטיזי זה שיתוף פעולה שהולך בייחד כמו פסטה ורוטב איבי ופיקאצו דונט וקפה עוגיות וחלב אספיון ואמבריון יש לי עוד הרבה אם אתם רוצים

איתמר
20 days ago

מי זה לוסידיוס?

מיוטו
מיוטו
20 days ago

כן אני רוצה

אלון 2
אלון 2
20 days ago

אני חושב שזה ארכיאוס חוץ מזה אני ממש מחכה לפרק הבא אתם כותבים ממש טוב דרך אגב הפרק הזה היה מעולה למרות שקשה לי להאמין שזה ארכיאוס למרות שאני חושב ככה

אספריטזי
אספריטזי
20 days ago

והפקעת הכחולה המסתורית נתגלתה להיות…
[תופים]
א ו ד י ש

מיוטו המלך
מיוטו המלך
20 days ago

אוקיי אני ממש מתעצבן חיכיתי כל השבוע לזה שיוציאו את הפרק של הסיפור שלי והוא לא יצא וכדיי להסביר לכם כמה חיכיתי היום הספקתי לכתוב פרק חדש כי הייתי בתוך שהפרק יצא אבל הם איטיים ועכשיו בגלל זה ישאר להם פער

מולגי והדמויות הכי אהובות עליו זה פשוט גדי ויצור סמים כחול
מולגי והדמויות הכי אהובות עליו זה פשוט גדי ויצור סמים כחול
20 days ago

אז קודם כל, הפקעת נחשפההההה וזה אודיש! וגם המראה של הפוקימון השני נחשף, אם כי לא מצליח לזהות מה הוא עדיין. אני מניח שזה פוקימון ממחוז ארקדיה. אמממ, טוב, דבר אחד ברור אבל זה שבין אם זה בן אדם שפתאום הפך לפוקימון או שתמיד היה פוקימון, ללוסידיוס אין שום זכרונות. או שפשוט בקע אבל מניח שאז היו מתנהגים אליו אחרת.

אממממ, אגיד שחצי צדקתי בהשערה שלי.
בעיקרון שיערתי שסאם יתפוס את הפוקימון שראה בחלום, אם זאת הייתי כל הזמן בטוח שהפיקוס היה האודיש, שכן חשבתי שהיצור השני זה פשוט הוא.
בכל מקרה, חייב לומר שאני אוהב שרוב הסיפור נמצא מנקודת מבט של פוקימון בעולם רגיל עם מאמנים ולא נגיד במיסטרי דנגן. מקווה לראות הרבה יותר בהמשך מנקודת המבט הזו… השאלה רק אם לוסידיוס הדמות הראשית או סאם.

מיוטו המלך
מיוטו המלך
19 days ago

נכון אבל התחלתי מדיניות חדשה שבכל יום שבת בבוקר אני כותב

10
0
Would love your thoughts, please comment.x