סודו של מיוטו: פרק שישי – מהומה בשחקים / שקד גץ

אנטון היה בדרכו לסירוליאן, ולא הופתע לפגוש את מרקוס. הוא ומרקוס הגיעו לכפר קטן ליד סרוליאן, שם הם שמעו שמרסי כבר הספיקה להגיע. מה שהרגיש מוזר, היתה העובדה שהם לא מצאו אותה בשום מקום בכפר. "היא כנראה התקדמה מפה" אמר מרקוס. הוא התכוון להמשיך לסירוליאן, לא מעוניין לבזבז זמן על הכפר הקטן, אך אז, הטלפון שלו החל לרטוט. הוא הביט בצג. על מסך הטלפון התנוססה הודעה ממרסי, שבה היה כתוב 'הצילו! חטפו אותי! תזעיק עזרה!' לאחר רגע הופיע עוד הודעה 'בטנדר יש איזה מישהו בשם אלכס, שלפי מה שהבנתי הוא שתול של צוות רוקט, הוא מסיע אותי בג'יפ לוירידיאן, הוא לקח לי את הפוקימונים, אבל לא את הטלפון, תזעיק את המשטרה!'

"אוקיי אמר אנטון אתה תלך בעקבות הג'יפ, הוא השאיר פה סימנים אז יהיה קל לעקוב אחריו, אני אזעיק עזרה" "אוקיי" אמר מרקוס "הרי אם לא נציל אותה אני לא יוכל להילחם נגדה בקרב פוקימונים ולהוכיח שאני טוב יותר" "מרקוס" אנטון אמר בטון כועס "אוקיי תרגע" אמר מרקוס "זו בדיחה, אל תהיה כזה כבד, הנה אני אעקוב אחרי הג'יפ, אתה לך תקרא לעזרה" אמר והחל ללכת בעקבות הג'יפ. "אוקיי" אמר אנטון "איפה אני אמצא מישהו שיכול לעזור… אהה! המאמן הכי חזק בכפר!" קרא בשמחה כשראה שלט ובו הכרזה על קרבבות נגד המאמן החזק בכפר "בטח הוא יוכל" אמר ורץ לבניין של המאמן המדובר.

"שמי רוקי" אמר המאמן "באת לאתגר אותי?" "לא" אמר אנטון "חברה שלי מרסי נחטפה, אתה חייב לעזור לנו להציל אותה!" "לעזאזל, מרסי הזאת נלחמה נגדי" אמר. הוא הוציא מכשיר קשר מכיסו "חברה יש לנו מקרה חירום!" תוך כמה רגעים נחתו בבניין דרך התקרה, במין פוזה קולנית כזאת, מאמן בן שלושים כהה עור, עם סלמאנס ענק, בחורה עם שיער כחול, ולידה אלטריה יפיפיה, בחור עם עם עור כהה ומוהק, ולידו גולום, ובחור די זקן שנראה כמו סאמוראי ולידו אלקאזאם. "אנחנו ארבעת השומרים, אנחנו ארגון הצלה סודי ומקושרים אם האליט פור, אגב אני רוס, הבחורה עם השיער הכחול היא ווינג, הבחור עם המוהק הוא פלינט, והבחור עם האלקאזם הוא רונין" אמר הבחור עם הסאלמאנס "אז אמרת שחטפו את חברה שלך?" שאל "היא בורידיאן" אנה אנטון מבולבל "יאללה תעלה על הסלאמנס ובוא נזוז!"

מרקוס רץ, אבל אחרי כמה זמן התעייף. הוא רץ מהר יחסית, אבל להשיג טנדר ועוד כשהוא בפער עליך, זה בלתי אפשרי. הוא התיישב לנוח, כמשם מקום, שיירה של אנשים רכובים על פוקימונים קשוחים, ואנטון ביניהם, עברה במקום. "קדימה, תעלה" אמרה לו מישהי שהייתה רכובה על אלטריה "צריך להשיג את הג'יפ הזה" הוא עלה על האלטריה, והם המריאו לכיוון הטנדר. 

= = = = =

אלכס היה קרוב לוירידיאן. עוד מעט זמן, הוא ימסור את הילדה המעצבנת לבוס שלו, ויפטר ממנה. רעש נשמע, והוא הביט לכיוונו, מבחין במסוק עם האות C,  ובתוכו ישב הבוס שלו, קשור. "אני אשחרר את הבוס" אמר בשקט, ואז הסתכל על מרסי "ואת, באה איתי. את לא תברחי שמעת?!" מרסי הייתה צורחת עליו אם הפה שלה לא היה קשור. אלכס הוציא קורבנייט, עלה עליו, ועף לעבר המסוק, כשמרסי הקשורה מוחזקת בין טפריו של קורבנייט.

הוא הגיע למסוק "תשחררו את גובאני חתיכת רטטות" הוא אמר "מה אתם רוצים ממנו בכלל?" "נו אתה יודע" אמרה רוז "עניין של נקמה, זאת המדיניות של צוות קוסמוס, ועכשיו קדימה בחורים, תתפסו אותו! הוא לא יקבל את הבוס שלו, אבל נשמח אם הוא יוכל להצטרף אליו, עוד קלף מיקוח לא יזיק" בדיוק כשחברי צוות קוסמוס התכוונו לתפוס את אלכס, המסוק החל לרעוד. רוס מרקוס רונין ואנטון נכנסו אליו, דרך הקיר שלו, אותו הסלאמאנס של סטיל דאג לחורר. "תשחררו את הילדה" אמר רוס. "ואם לא, מה יקרה?" אמרה רוז "בואו תנסו לקחת אותה" אמרה וקרב התחיל.

 = = = = =

הקרב היה בלאגן מוחלט. ויילפלום ווינואמט של רוז נלחמו בגולם ואלאקאזם, מרקוס ואנטון, נלחמו בפוקימונים החלשים של החיילים הפשוטים, ובינתיים פוקימוני המעופף של החיילים נלחמו בסלמאנס של רוס ובאלטריה של וינג, ואלכס וג'ובאני? הם כבר ברחו מזמן. מרקוס ששם לב שחיילי האויב עסוקים, רץ לשחרר את מרסי שהולשכה במהלך כך הבאלגן באחת הפינות, רטיקייט אחד התנפל עליו עם נשיכה, אבל וורטרטל שלח לו פעימת מים ישר לפרצוף, והוא התעלף. מרקוס שחרר את מרסי מהחבלים, ואמר "קדימה בואי נעוף מפ–" הוא לא הספיק להשלים את המשפט כי המסוק החל להתנדנד בפראות "מה זה?!" מרסי צעקה.

מבחוץ מיוטו ריחף 'הממ' הוא אמר 'נראה שגובאני לא פה' "לא" רוז אמרה "אבל אתה תהיה מצוין לניסויים שלנו, קדימה פלוגה אחת תעזרו לי להילחם במיוטו, פלוגה שניים תלכדו את ארבעת השומרים ואת המאמנים!" מהר מאוד החבורה מצאו את עצמם מוקפים "אוקיי" אמרה מרסי "כולם להוציא את הפוקימונים שלהם, נפלס דרך החוצה בעצמנו!" מרקוס הוציא את בידריל, אנטון הוציא את מגנמייט, רונין את אלקזם, פלינט את גולום, ומרסי את צ'ארמנדר, חבורה של גולבאטים הסתערו עליהם אבל בידריל דקר אותם אחד אחד והפיל אותם. כשעוד נחיל התקרב, מגנמייט חישמל אותם, כשבאו קבוצת רטיקייט, גולם ריסק אותם, ואלאקאזם העיף אותם, אבל לא משנה כמה הם חיסלו תמיד באו עוד. זה יכל להמשיך ככה לנצח, אך למרסי היה רעיון "צ'ארמנדר!" היא אמרה "תסתובב במקום במהירות ותרפה את הזנב שלך!" צ'ארמנדר עשה את זה, וסופת אש התחילה להווצר במסוק. צ'ארמנדר המשיך והמשיך, עד שכל הפוקימונים של החיילים התעלפו, וצ'ארמנדר למד את המתקפה. אבל מרסי לא הספיקה לשמוח כי בגלל הפוקימון המסתורי ההוא והכוחות העל חושיים שלו, המסוק התהפך. מרסי נפלה והבינה שזהו. ככה היא תמות, אבל אז הגיעה אלטריה והצילה אותה ברגע האחרון. "וואו" אמר מרקוס "מזל שניצלנו" "כן" אמר אנטון "אבל מה זה הפוקימון הזה? הוא יודע לדבר ויש לו כוחות על חושיים ברמה מטורפת!"

"אני יודע" אמר רונין בקול שבור "מה קרה? תספר לנו" אמרה מרסי "טוב" אמר רונין "הכול התחיל לפני כמה חודשים…" 

= = = = = 

ניצחתי כמעט את כל הפוקימונים שלהם, וינומוט התעלף מזמן, סטאראפטור השתמש עליי בציפור אמיצה אבל תפסתי אותו והעפתי אותו בחזרה למסוק, גולבאט ירה עליי עוקץ רעל החזרתי עליו את המהלך ביכולת העל חושית שלי, בסוף כל הפוקימונים התקרבו אליי ותקפו אותי במספר מהלכים,הרגשתי שאני הולך להפסיד, ואז, שוב זה קרה. פרץ הכוח המסתורי שהרגשתי כשנלחמתי בצוות רוקט בפעם הראשונה. העפתי את המעופפים חזרה למסוק מעולפים, ובעזרת כוחות על חושיים ריסקתי את המסוק לגורמים. לא נשארתי לבדוק אם הם חיים בכלל, פשוט עפתי משם. 

  = = = = =

"פעם היה לי גאסטלי" התחיל רונין בסיפורו "הוא היה החבר הכי טוב שלי. אני לא טיפוס שמחייך הרבה, אבל גאסטלי תמיד היה יכול להעלות חיוך על הפנים שלי עם השטויות והתעלולים שלו"אמר בשקט "טוב, אז יום אחד איבדתי את גאסטלי, וחיפשתי אותו, ואז שמעתי את הצעקות של גאסטלי וראיתי חברי צוות רוקט מכניסים אותו לכלוב. הוצאתי את אלקזם והתכוננתי להילחם אבל אז הופיע הפוקימון שראינו עכשיו רק עם חליפה מוזרה, והקול של גאסטלי הצטרד. ניסיתי לתקוף אותו, אך לא עזר. הוא החזיר הכול, והוא תקף אותי בכל מיני מהלכים.וכאב לי כאב לי נורא ובסוף הדבר היחיד שיכולתי לראות לפני שהתעלפתי היה את גסטלי שלי צורח." אמר רונין "ועכשיו, הפוקימון הזה חופשי, ואין לדעת איזה דברים מסוכנים הוא יכול לעשות."