סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

פוקימון; במהירות החושך – פרק 20: היסטוריה של מפסידים / איידן סוייר

"טוטודייל, מתקפת אקדח-מים!"

טוטודייל ריסס במים את אוניקס הענק שניצב מולו. למרות גודלו, מים היו נקודת התורפה שלו. הם הכבידו את משקלו שהיה כבד מאוד גם ככה, ואוניקס לא יכול היה עוד לשאת את עצמו יותר, גם בכוחו העצום. הוא נפל על הארץ בחבטה רועשת.

"ניצחתי!" קרא ריאן, "מה אתה אומר עכשיו?"

"בהחלט השתפרת, ילד".

היה זה קרב חוזר נגד אותו אדם שכבר פגשו בעבר בצ'ריגרוב. כעת האחים ריילי ידעו ששמו רונאלד ושהוא עובד במאפייה של צ'ריגרוב, שם עצרו לקנות אוכל להמשך המסע לעיר ויולט. לפני שהמשיכו בדרכם, ריאן עבר גם בסניף הדואר ושלח משם מכתב לבית הספר בניו-בארק.

"אתה הולך לעשות את זה בכול עיר שנגיע אליה מעכשיו?" שאל ריק.

"בכול מקום שאפשר לשלוח ממנו דואר", ענה ריאן, "הם כל כך יוצפו במכתבים, עד שלא יוכלו עוד להתעלם מהם".

"ואתה חושב שזה יעבוד?"

"לקחתי את זה על עצמי, אני בטוח שזה יעבוד".

האופניים של בילי האיצו משמעותית את קצב התקדמותם לויולט. כשעצרו לנוח בצ'ריגרוב, ריאן דאג גם לצבוע אותם מחדש מאדום לשחור, כדי שאיש לא ישים לב שהם נראים בדיוק כמו האופניים שנגנבו לבילי. בדרך היו מעט מאוד הרים וגבעות, רוב השבילים שרכבו בהם היו ישרים ונוחים, ולכן תוך יומיים הם כבר היו בצ'ריגרוב, תוך חמישה ימים בבית של מר פוקימון, ותוך שבוע כבר הגיעו לעיר ויולט. בכול אחד מהמקומות הללו הקפיד ריאן לשלוח מכתב ולבקש עבור רוס אישור לעבוד במקום ללמוד.

ריאן וריק הביטו במפת העיר התלויה במרכז הפוקימונים של ויולט.

"אם נמשיך בקצב הזה, בעוד שבוע כבר נגיע לאקרוטיק", אמר ריאן, "אני כבר מת לזכות בעוד תג".

למחרת בבוקר, ביקש ריק לחזור לבקר במגדל הספראוט לפני שהם ממשיכים בדרך. ריאן חשב שזה בזבוז זמן, אבל ריק שכנע אותו שכדאי גם לו לראות את המגדל, שאם הם כבר מסתובבים בעולם כדאי גם לראות מה יש בדרך ולא רק להילחם בקרבות פוקימונים. ריאן התרשם מהעמוד המרכזי המתנודד של המגדל, אבל תוך דקה הרגיש שראה מה שיש לראות ושכדאי להמשיך בדרך.

"מה אתה ממהר? תישאר כאן כמה דקות, תנסה להרגיש את העמוד. זו חוויה".

ריק שחרר גם את בלספראוט מהפוכדור שלה, ושניהם הביטו בעמוד מרותקים.

"בסדר, הרגשתי, יפה מאוד. בוא נלך".

"נראה לי שלחבר שלך אין סבלנות", נשמע קול מאחורי גבם.

ריק הסתובב וראה את ג'ין. היא עמדה מולם בידיים מוצמדות זו לזו, מברכת אותם לשלום בחיוך.

"ג'ין!" הוא אמר, "זה אחי, ריאן. הוא פשוט קצת ממהר להגיע לאקרוטיק".

"אקרוטיק? יש לנו כאן עוד מישהו שמתכוון לצאת לאקרוטיק".

"הוא יוצא בקרוב?" שאל ריאן.

"לדעתי כן, אבל אולי תשאל אותו".

ג'ין הובילה אותם לקומה עליונה יותר של המגדל. קל היה לזהות את האדם עליו היא דיברה – בעוד שכול מי שהם חלפו על פניו במגדל היו נזירים גלוחי-ראש, הוא נראה שונה לחלוטין. הוא נראה אדם אמיד מאוד, לבוש חליפה סגולה, שיערו ארוך במקצת אך מאוד מטופח. עם זאת, הוא נראה שקוע במדיטציה עמוקה לא פחות מהנזירים. לידו ישב מה שנראה במבט ראשון כמו אדם נוסף, אך מהר מאוד הבין ריק שזה פוקימון. הוא נראה כמו אדם נמוך מאוד מאופר כפנטומימאי, אך זרועותיו ורגליו היו דקות מאוד ביחס לגופו וראשו, והעובדה שריחף כמטר באוויר אמרה בוודאות שהוא עושה זאת בכוח על-חושי.

"חברים, תכירו את יוסין".

למשמע שמו, יוסין פקח את עיניו. הוא קם ממקומו ובירך את ריק וריאן לשלום.

"שמענו שאתה צריך להגיע לאקרוטיק", אמר ריאן.

"זה נכון. בדיוק תכננתי לצאת לשם".

"תרצה לבוא אתנו?"

יוסין צחק. "לבוא אתכם? לא, תודה, אבל אתם יכולים לבוא איתי".

ריאן נראה מבולבל מהתגובה. ריק, לעומת זאת, הבין מיד למראה הפוקימון העל-חושי.

"אתה מתכוון להתעתק לשם!"

"בהחלט", אמר יוסין, "תנו לי רק כמה דקות להיפרד מחבריי במנזר, ונצא לדרך".

כשיוסין עלה לקומה העליונה וריק וריאן ירדו למטה להביא את האופניים, דקר ריק את צלעו של ריאן במרפקו.

"אתה רואה? היית לחוץ בזמן, ועכשיו חסכתי לנו שבוע של מסע".

"זה היה במקרה".

"אז במקרה אתה צריך להקשיב לי".

יוסין והפוקימון שלו, מיסטר-מיים, חזרו כעבור מספר דקות. הם נעמדו ליד ריק וריאן ואחזו ידיים.

"תחזיקו שניכם ידיים, ותנו גם לנו את ידיכם".

ריק נתן את ידו השנייה למיסטר-מיים, וריאן החזיק בידו את שלדת האופניים כדי שגם הם יתעתקו יחד עמם. מיסטר-מיים עצם את עיניו והתרכז בתוך עצמו, ולפתע הנוף סביבם השתנה – מגדל הספראוט נעלם, השדות באופק הפכו ליערות, ובמרחק נראו שני מגדלים, גבוה ונמוך. המגדל הנמוך בין השניים נראה שרוף בקצהו, כאילו שריפה החריבה אותו. ריאן הצביע עליו.

"ריק, תראה! זה מגדל האש!"

"הוא לא נראה מרשים במיוחד", אמר ריק.

"איך אתה מדבר?!" ריאן נראה כמי שנפגעה ציפור נפשו, "פעם זה היה המגדל הכי גבוה ומפואר בג'וטו".

"נכון", אמר יוסין, "הוא נחרב בגלל המלך לורנס השני ".

"טוב, אם הוא לא היה מחריב אותו, ג'וטו לעולם לא הייתה מתאחדת".

יוסין שלח בו מבט מזלזל. זה לא היה קשה, בהתחשב בעובדה שהוא היה אדם בוגר וגבוה מריאן בשני ראשים. הבעתו הייתה המתנשאת ביותר שריק ראה מעודו.

"הבנתי", אמר יוסין, "אז אתה מאלה שבלעו את השקרים שלו".

"מה זאת אומרת?"

"אתה מאמין שהוא היה מלך טוב ורצה לאחד את ג'וטו למדינה אחת חופשית מדת", אמר יוסין, "בעצם זה לא עניין אותו בכלל. זה היה רק התירוץ העלוב שלו להסביר את הרצח ההמוני שלו".

"על מה אתה מדבר?" ריאן פער את עיניו, "איזה רצח המוני? אקרוטיק נלחמה בו, ככה זה במלחמות!"

"זו לא הייתה מלחמה, זה היה טבח", אמר יוסין, "תכיר את ההיסטוריה של המדינה שלך, ילד".

"אבל הוא צודק", התערב ריק, "הייתה מלחמת-אזרחים. למדנו עליה בשיעורי היסטוריה".

"אתה מכיר את הפתגם, ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים? לורנס השני ניצח, לכן הוא דאג שכולם יכירו את הגרסה המשוכתבת שלו למה שקרה. אף אחד לא זוכר את הצד של אקרוטיק. אנשי המלך דאגו לזה, הוא רצה שההיסטוריה תזכור אותו כמלך טוב וגיבור מלחמה".

"תפסיק לקשקש", אמר ריאן, "אקרוטיק התנגדה לשלטון וקיבלה מה שמגיע לה".

"אתה כל כך בטוח בזה, שאתה אפילו לא מוכן לשמוע את הצד השני בסיפור. נשמע שאתה מפחד לגלות שאתה טועה".

"זה לא עובד עליי, יוסין. אני לא מפחד, סתם אין לי כוח לשמוע שטויות".

"אותי זה דווקא מעניין", אמר ריק, "חשבתי שלורנס השני רצה לשלוט על ג'וטו, איזה אינטרס היה לו לרצוח את הנתינים שלו?"

"זה מה שהוא סיפר, אבל לא עניין אותו בכלל לאחד את ג'וטו", אמר יוסין, "המלך התעניין בכלל במשהו אחר. הוא רצה לכבוש את אקרוטיק כדי להשתלט על מגדל האש".

"מגדל האש?" נדהם ריק, "זה לא הגיוני, הוא שרף את מגדל האש".

"הוא לא עשה את זה בכוונה, הוא פשוט נכשל בכיבוש שלו. אבל הוא כמובן לא הסכים להודות בזה, והציג את הכישלון שלו כניצחון על אקרוטיק. כדי שאף אחד לא יידע את האמת, הוא טבח בתושבי אקרוטיק. גברים, נשים וילדים, אף אחד לא היה בטוח מהטבח, ורק בודדים נמלטו על נפשם וחיו בפחד מתמיד לשארית חייהם".

ריק הביט בריאן. ריאן מצדו התעניין יותר בספינראק שטייל על המדרכה ושיחק בו עם מקל.

"אבל למה לורנס השני בכלל רצה לכבוש את מגדל האש?"

"מגדל האש לא היה סתם סמל דתי בפולחן של אקרוטיק", אמר יוסין, "במגדל שכן פוקימון אגדי, שחלק קשר ידידות עתיק עם המקום שעליו הוקמה אקרוטיק. זו הייתה הו-הו, ציפור הקשת, אחד הפוקימונים החזקים והעתיקים בעולם. היא הביאה ברכה ושגשוג לאקרוטיק לאורך השנים, ומבקרים מכול רחבי המחוז עלו לרגל אל העיר בתקווה שיזדמן להם לראות את הו-הו".

"אז המלך לורנס השני רצה לתפוס את הו-הו לעצמו?"

"בדיוק. כמובן שאז עוד לא הומצאו הפוכדורים, ולכן היה עליו לכבוש את העיר כולה. תושבי אקרוטיק התנגדו לו, אבל לא היה להם סיכוי נגד הצבא של גולדנרוד, שהיו רבים ומיומנים מהם. הסיבה היחידה שהקרב נמשך שנה ולא הסתיים הרבה יותר מוקדם, הייתה שהמלך לא רצה לפגוע בתושבי אקרוטיק, מחשש לעורר את זעמה של הו-הו".

"אבל אתה אומר שבסוף הוא טבח בכולם".

"כי אחרי שהוא הבין שנכשל, כבר לא היה אכפת לו. כשהמלך הגיע אל מגדל האש, הוא ניסה להכריח את הו-הו להישבע לו אמונים. אתה מבין, חוכמה לא הייתה הצד החזק שלו. הו-הו זעמה מאוד על המלך, ובזעמה שרפה את מגדל האש כולו. איש לא יודע עד היום איך המלך הצליח להימלט משם, אבל בפעם הבאה שראו אותו הוא כבר נראה ללא פגע, הסתובב בכול רחבי ג'וטו והודיע שכבש את אקרוטיק, ושכדאי לכולם להיכנע לו. כל הערים נכנעו, כמובן. אף אחד לא דיבר על זה, אבל כולם ידעו שתושבי אקרוטיק נטבחו למען יראו ויראו, ולא רצו גורל דומה".

ריק הקשיב מרותק לסיפורו של יוסין. הוא מעולם לא שמע את הגרסה הזאת של הסיפור, כל מה שהוא ידע היה מה שלמד משיעורי ההיסטוריה ומריאן.

"זה מעניין מאוד, אבל איך נדע מה קרה באמת?"

"זה לא מעניין בכלל", ריאן דיבר לראשונה מזה זמן רב, "וזה לא מה שקרה באמת. אם היה כאן פוקימון חזק כל כך, איפה הוא עכשיו ולמה אף אחד לא שמע עליו?"

"הו-הו נעלמה מייד אחרי ששרפה את המגדל", אמר יוסין, "כבר לא היה לה עוד בית באקרוטיק ולא סיבה להישאר כאן. המלך לורנס טען שהו-הו לא הייתה קיימת מעולם. מאז הטבח באקרוטיק, הו-הו מופיעה רק בסיפורים ואגדות ונחשבת אגדית אפילו יותר ממה שהייתה בעבר".

"יופי, אז אין הו-הו, ואין שום דבר שמוכיח את הסיפור ההזוי הזה", אמר ריאן, "עכשיו אתה מוכן להפסיק להשמיץ את לורנס השני?"

"למעשה, יש מה שיוכיח את הסיפור", אמר יוסין, "את החלק הכי טוב שמרתי לסוף".

"ומה הוא?" שאל ריק.

"כשמגדל האש נשרף, המלך אמנם הצליח להימלט, אבל שלושה פוקימונים לא הצליחו. הם נלכדו במגדל ולא יכלו לברוח מהלהבות של הו-הו. האש לא כבתה במשך שלושה ימים, אבל אחרי שלושה ימים הו-הו הופיעה שוב באקרוטיק. היא הורידה גשמי-ברכה שכיבו את האש. כמה מחיילי גולדנרוד סיפרו שראו להרף-עין משהו שנראה כמו ציפור גדולה ואדומה בעלת כנפיים בצבעי הקשת, ויחד איתה שלושה יצורים נוספים. הם נראו כמו כלבים או חתולים גדולים, אף אחד לא ראה בדיוק, אבל הם פרצו מתוך הריסות המגדל וברחו בעקבות הו-הו".

"ומי היו הפוקימונים האלה?"

"אף אחד לא יודע. הו-הו החזירה אותם לחיים בגופים חדשים שנוצרו במיוחד עבורם: ראיקו חיית הברק, אנטיי חיית האש, וסוויקון חיית המים. כל אחד מהם יחיד במינו, וגם הם נחשבים אגדיים לא פחות מהו-הו".

"הבנתי", אמר ריאן, "זו ההוכחה שלך? עוד פוקימונים אגדיים שאף אחד לא ראה מעולם?"

"זו הסיבה שרציתי לבוא לאקרוטיק", אמר יוסין, "אתם מבינים, שלישיית חיות הפרא האגדית העסיקה אותי שנים רבות, במיוחד סוויקון. לפי המחקר שלי, מחר בלילה הן אמורות להופיע כאן, בחזרה בעיר אקרוטיק".נוהוא החווה בידו על היער שממערב לאקרוטיק, קרוב למקום שבו עמדו כעת. סבך העצים הצפופים בהחלט נראה כמו מקום שיכול לאכלס הרבה יצורים מרתקים.

"ואנחנו נוכל לראות אותן?" שאל ריק.

"אני לא רוצה רק לראות אותן. אני אתפוס את סוויקון".

ריאן נחר בבוז. "אתה? ומי אתה בדיוק שתתפוס פוקימון אגדי?"

"לא סתם פוקימון אגדי. שלישיית חיות הפרא מסתובבת בג'וטו בחיפוש אחר בעלים. מאז שבני האדם ברחו מהמגדל הבוער ונטשו אותן למוות, הן מחפשות להן מגדלי ומאמני פוקימונים ראויים, שיהיו בעלים ושותפים אוהבים כמו שלא היו להן בחייהן הקודמים".

"אז במשך 150 שנה הן לא מצאו כאלה, ורק אתה פתאום ראוי להיות כזה?"

"לכול אחת מחיות הפרא היו מאמנים רבים לאורך השנים. אבל חייהם של בני האדם קצרים, ואילו חיות הפרא בורכו – או אולי קוללו – בחיי נצח. לכן כל כמה דורות הן נאלצות להיפרד מהמגדל שלהן לעולמים ולחפש אחד חדש. אחד המגדלים של סויקון בעבר היה סבא שלי. אני הערצתי אותו כל חיי. אני משוכנע שייתן לי להיות המגדל שלו".

"בהצלחה", אמר ריאן כלאחר-יד.

"תפסיק עם זה, ריאן, זה דווקא נשמע כמו משהו שיהיה מרגש לראות", אמר ריק, "יוסין, נוכל להצטרף אליך מחר ולראות את חיות הפרא?"

"אתה מוזמן, אבל אני לא חושב שריאן יהיה מעוניין".

"אני דווקא מאוד מעוניין", אמר ריאן, "אני אשמח לצחוק לך בפרצוף כשסוויקון יסרב לקבל אותך בתור מאמן. זאת אומרת, אם הוא קיים בכלל".

פוסטים קשורים

12 תגובות

  1. אני יודע שאמרתי שאני יחכה עד שהכל יפורסם ואז אני יתחיל אבל אני רואה שיש הרבה תגובות טובות ואני לא יכול להתאפק אז אני יתחיל מ-עכ-שיו ו

  2. אני בעד אנדרדוגים, אני מאמין לסיפור של יוסיין.

    ואני חושב ששלושת הפוקימונים שנשרפו הם ופוריאון, פלריאון וג'ולטיאון.

  3. זה פרק שדומה למנגה שבדיוק מתפרסמת באתר!
    יכול להיות שיוסין יתפוס את סוויקון, וריק וריאן ינסו להילחם בראיקו ואנטיי? (אבל הם לא יצליחו…)

  4. רק אני מתקשה להבדיל בין ריק לריאן כל הזמן? כל פעם אני שוכח מה הסט של מקרים ואישיות שיש לכל אחד, מי הפוקימונים של כל אחד וכאלה.
    זה רק אני?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *