סרטים

ספיישלים

תוכנית (אופקים)

תוכנית (אש קטצ׳אם)

חדשות

פוקידע

כתבות

מנגה

מידע

פוקימון שני וארגמן

משחקים

מדריכים

יצירה

פוקימון כחול לבן

מחוז מפלצות כיס

יוטיוב

הקדמה

שלום לכם. בוודאי שמעתם עליי מהסיפורים ומהאגדות, ואני בטוח שאם מצאתם את הדפים האלה, תוכלו להבין מה באמת הלך שם. אולי כדאי שאספר בקצרה:

לפני הרבה שנים – וכשאני אומר הרבה, אני מתכוון לכערך חמישים שנה – הייתה קבוצה של פוקימונים, שכללה יצורים חזקים ביותר. כדאי שאפרט על כל אחד מהם, על מנת שכל מי שקורא את זה באמת יבין על מה אני עומד לדבר פה:

ונתחיל באמבואר, המנהיג של החבורה. יצור גדול ושרירי, בצבע אדום. המראה שלו מזכיר מראה של חזיר בר כועס. אמבואר הגיע ממקום לא ידוע. הוא נמצא על יד היער, כשהוא פצוע ברגלו. הוא היה מלווה בחרב נקובה מדם, ואף אחד מקהילת הפוקימונים שביער לא הבינו איך פוקימון אש מחזיק דבר ממתכת. אבל אמבואר הראה והוכיח לכולם, שאותם יצורים שהחדירו מסרים לפוקימונים, אותם יצורים שקבעו להם סוגים שרק על פיהם מותר להם לפעול, עובדים עליהם בעיניים. הוא לימד אותנו שלא חייבים להידבק לסוג שנתנו לנו, אלא אנחנו יכולים להיות מי שאנחנו רוצים (דרך אגב, גם אני בעצמי פעלתי לפי השיטה הזאת). אמבואר הוא בעצם אותו אחד שהקים את קבוצת הגיבורים, והוא גם ייסד את הרעיון לתת לכל אחד את ההזדמנות להיות גיבור בעצמו. הוא הקים בסיס עץ שהיה מתחת לאדמה, והיה נגיש לכל אחד שרק רצה להגיע לשם. בבסיס העץ הוקם לוח ענק, בו כל אחד שצריך עזרה יכול לתלות עליו מודעה, באישור האחראי שאמבואר מינה, גאלפין. ומי שישלים את המשימה שקיבל על עצמו להשלים, יקבל נקודות אהדה, שאיתם יוכל לרכוש דברים ולהשיג אהדה בקרב עוד פוקימונים ששהו במקום. בואו נגיד רק, שאם אמבואר לא היה מגיע ליער, היינו עדיין פרימיטיבים.

עכשיו כדאי שאפרט בקצרה על שאר חברי הצוות:

היטמונלי היה השטלתן שבחבורה. הוא היה גבוה וכחוש, עורו היה חום ועבה ורגליו היו ארוכות וגמישות. היטמונלי תמיד ניסה לגרום לאמבואר לעוף מהמנהיגות של החבורה, ולהנהיג אותה בעצמו. הוא טמן לאמבואר מלכודות, גרם לו לסכן את חייו, אך למרות זאת, היטמונלי היה חזק באופן ניכר, ותמיד הצליח בדקה התשעים להציל אותנו ממקרים של מוות ודאי.

סוויפר היה התחמן שבחבורה. הוא היה ארוך מאוד, בעל עור שחור ומסוקס, פנים כועסות (ובאופן מוזר, לפעמים הן היו נראות שמחות) וקצה חד בזנבו. בכל רגע שיכל, סוויפר טמן מלכודות לאויביו ולחבריו גם יחד. מטרתו הייתה להצחיק, אך היו מקרים שהסתיימו בטרגדיה. סוויפר תמיד תקף מתחת לאדמה, וכך גם הצליח לעזור לנו לחמוק ממתקפות שכמעט הרגו אותנו.

דאסטוקס היה האמיץ שבחבורה. לא היה אכפת לו בכלל שהיה לו צבע וורוד, ששיווה לו מראה של נקבה. הוא היה יחסית גדול, בעל כנפיים גדולות ומחושים. הוא היה הראשון שהעיז לצלול אל בריכה טעונה בחשמל, על מנת להציל טדיאורסה קטן שנתקע בקרקעית. דאסטוקס תמיד הגן עלינו כשהיינו בצרה, ותוך כדי גם התקיף את אויביו בכל מיני רעלים שונים, אבקות מיוחדות ודברים שגרמו לאויביו להתקפי שיגעון, לחרדות ולהרעלות.

פלייגון היה הקשוח שבחבורה. הוא היה גדול וחום, ונראה כמו שפירית. הוא תמיד היה התוקף הראשון, והוא זה שהצליח בדרך כלל להביס את רוב היצורים. הוא היה חזק, מהיר, ויכולת התעופה שלו היא יתרון משמעותי. כאשר תקף מלמעלה, אף אחד לא הצליח לעצור בעדו. לעיתים הוא "השתלב" עם כמה יצורים, ושדרג את ההתקפות שלו. לדוגמא, בקרב קשה מאוד שהיה לנו, פלייגון אמר לסוויפר שיעלה על גבו ושימתח וילפף את זנבו סביב ראשו, כך שקצה זנבו יהיה על מצחו. ואז, במתקפה מהירה מאוד ובלתי ניתנת לעצירה, הצליח פלייגון להביס פוקימונים כאלו, שללא המוח הקרבי שלו, כולנו היינו כבר מתים.

מטאגרוס היה החכם שבחבורה. יחד עם התקפות מתכתיות חזקות, מטאגרוס פעל כמו מחשב על. את כל מערכות הקרב שהיו לנו, כולל אלו שקרו בפתאומיות, הצליח מטאגרוס תוך שניות ספורות לנתח את מקום הקרב, את המיקום של כל יצור בהתחשב למקום עצמו, וכך הצליח תוך רגעים ספורים לבנות אסטרטגיה, שהביאה לנו ניצחונות בכל פעם מחדש. מטאגרוס נהג לבנות כלים משונים שעזרו לנו בקרבות, ותמיד הצליח לשפר את ההתקפות שלנו, ולגרום לנו להיות חזקים יותר.

וייפלום הייתה הבחורה היחידה בחבורה. היא הייתה שחורה ועגולה, בעלת עלה ענקי, מסריח ואדום על ראשה. למרות התיאור הגס של המראה שלה, וייפלום הייתה יפהפיה. עד היום עוד לא הצלחתי להבין האם היא באמת כל כך יפה, או שאולי היא משפיעה על כולם עם אבקה שגורמת לאהבה ממבט ראשון. וייפלום הצליחה להרשים ולהקסים את כל אויביה, ולהסיח את דעתם (דבר שמאוד עזר לנו בקרב). כשוייפלום ביקשה להיות החברה שלי, הסכמתי מיד (טוב, לפחות אני יודע שאם זה היה באמת קורה, זה מה שהייתי עושה).

ועכשיו, רק אני נשארתי. אני יכול לתאר את האישיות שלי בהמון פסקאות ארוכות, שבטח ישעממו אתכם עד מוות. אם אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אצטרך אלף תמונות כדי לתאר לכם את התמונה הכוללת שלי. ולכן, אשאיר לכם את הדימיון שלכם, על מנת שתוכלו להבין את האישיות שלי.

עכשיו תשכחו מכל התיאורים שתיארתי למעלה, ותתמקדו במה שאני עומד לספר לכם עכשיו. אתם בהחלט ברי מזל אם הצלחתם להשיג את הדפים האלו. החבאתי אותם במקום סודי, שכל חברי הצוות ניסו למצוא אותו, אבל לא הצליחו. אבל לא נדבר עליהם, מכיוון שזה… זה הסיפור שלי.

פוסטים קשורים

5 תגובות

  1. סיפור מאוד טוב וכתוב מעולה. מקווה שיניב הצלחה מרובה, עוד כניסות לאתר ועוד כניסות וקוראים לסיפור.

  2. עושה רושם שזה סיפור איכותי. ההצעה שלי היא לפרסם אותו בכל מיני מקומות כדוגמת פורומי סיפורי פנטזיה וכיוצא בזה. ההצעה היא לפרסם את ההקדמה במלואה, ואז בתחתית העמוד לכתוב "לפרקים נוספים, כנסו לאתר הבא בכתובת המצורפת".

  3. הסיפור נהדר אבל הייתי צריך לחפש את חלק מהפוקימון כדי להיזכר בהם פשוט לקחת כמה מהפוקימון הפחות נזכרים כמו וייפום וסוויפר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *